22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ויצאתי לעולם

כשאין מילים, הגרון חונק והדמעות זולגות

 

הידיעה על הטרגדיה שקרתה בערב חג שבועות בבריכה בסביון, תפסה אותי כשילדיי שלי היו בעצמם בברכיה העירונית עם אבא שלהם. היה זה יום חם במיוחד, חג המים ומין הסתם הזדמנות נהדרת לקפוץ להתרטב. האמת שלא ממש קלטתי את החדשות העצובות. באותם רגעים שהשוטר הסביר מה קרה, הילדים דפקו בדלת ונגשתי לקבל את פניהם ולהתחיל לטפל בתיקים, בגדי ים ומקלחות. לא הספקתי לקלוט גודל האסון.

כשהשקט חזר בבית, התארגנות לכניסת החג מאחורינו, התיישבתי לראות טלוויזיה. ואז שמעתי ממש מה קרה. מיד זיהיתי את הבית הלבן שנימצא ברח` הראשי של סביון, בית בולט ומוכר מאד. אני זוכרת, שבתוך אחת שחוצה את הרחוב הזה כל יום, תמיד התבוננתי בביתים הגדולים והיפים וניסיתי לדמיין מיהם האנשים שגרים שם, מה מקור ההכנסה שלהם בעיקר, אם הבית הוא ירושה ואיך לעזאזל יכול להיות שיש אנשים כל כך צעירים שגרים כאן. התבוננתי בבימבה ובמכונית ממונעת הזרוקים בחצר הגדולה של אחד הביתים המפואר שנבנה כאן לאחרונה, צעצועים שרמזו שכאן גרים הורים צעירים ובליבי תחושה של קינאה.

הקנאה הזו הוחלפה בעצב עמוק וכנה. (בכוונה מציינת את תחושת הקנאה כי חשוב להבין שאין לקנא באף אחד בסופו של דבר... כל אחד עם מנת חלקו וטוב לו)  אבל עדיין לא ידעתי את כל הפרטים. עברו השעות והודיעו שאלו 2 בנות מיהוד. ניסיתי להשוואת בגילאים של הילדים שלי. בטח לא מהשכבה של הבכור שכבר עשה בר מצווה, גם לא מהשכבה של הקונצון שכבר בן 11.5 ובטוח לא מהשכבה של הנסיכה שרק בת 8. ואז הגיעו הידיעות שהבנות מבית ספר הרצל.

צריך להבין קצת על העיר יהוד על מנת לקלוט. יהוד בנויה כמו מרובה 4 קילומטר על 3 בערך כאשר רח` מרכזי בשם רח` ויצמן. יש מי שגר מימן לויצמן ומי שגר משמאל לויצמן. אני גרה בצד שמאל לויצמן אבל צמוד לו מאד. למי שגר באזור זה לרוב (אני מדגישה לרוב) ירשום את הילד שלו או לבית ספר רמז או לבית ספר הרצל. כאשר להורים יש אפשרות בחירה מכוון שהמרחק בין בית ספר לבית ספר לא גדול מקילומטר שזה אומר 500 מטר לימין... 500 מטר לשמאל.

 

לאט לאט הפרטים זרמו מתוך בתי כנסת, חברים.. וחברים של הילדים.  אבל עדיין לא היה פרסום של שמות הבנות. כבר אמרו שהן בכיתה ה` וכאן התחלתי לשאול את עצמי אם אנחנו לא מכירים אותם. הרי הקונצון גם בכיתה ה`. חשוב לי לציין שהרשומה הזו לא באה מתוך : אני מתרברבת.. אני מכירה את הילדה שמתה.... הרשומה הזו באה מתוך הכאב וההזדהות עם האסון הכאב וגם מתוך תחושתה של אימא שבנה מתמודד לראשונה עם אובדן מישהו בן גילו ושהוא מסוגל לתת לו שם ופנים.

אוראל שיזכה לחיים ארוכים וטובים ליד קורל בדף קשר של הגן

 

 

רק ביום חמישי במהלך הבוקר התחילו לפרסם את השם של קורל ז"ל. איילת (שעובדת איתי) שאלה אותי אם אני מכירה את הבנות שמתו ולא היה לי לרגע מושג מי הן. ובכל זאת הייתה לי תחושה שכן. הרי כמו שכבר הסברתי, יהוד היא עיר קטנה שגם "אם אתה לא מכיר מכאן אתה מכיר משם".

כשחזרתי הביתה הייתה לי מועקה קשה. מה זה משנה אם אני מכירה או לא את הבנות. המקרה עצמו היה קשה וכואב במיוחד. אי אפשר היה כאן לדבר על רשלנות מטעם ההורים. לא כפי שאנו מגדירים רשלנות. בסך הכל 2 ילדות שהלכו לשחק במים בבריכה וצירוף עצוב של קצר חשמלי גרם למותם. קרבת גילן עם הגיל של הילדים שלי גרם לי כל הזמן לחשוב: לא נתפס לא נתפס.

ואז הגעתי הביתה. לובה, השכנה ממול שגם מוכרת לכם מהמקרה המצמרר לא פחות הזה, יצאה אליי ואמרה לי :ראית מי נפטרה?

  • שמעתי את שמה אבל אני לא חושבת שאני מכירה אותה
  • את כן... ונפנפה לי תמונה שלה בדף קשר ליד התמונה של הבן שלי

באותו רגע, הקונצון יצא לקראתי... מי זו אימא? והוא ראה את התמונה. לרגע הוא היה בשוק. מה? קורל מתה! יו אני לא מאמין אימא.

  • אתה זוכר אותה?
  • בטח אימא, איזה ילדה טובה , מותק של ילדה! את לא מבינה.

כבר מספר ימים עברו מאז, כבר קברו את 2 החברות הטובות, האנשים חזרו לשגרה שלהם, גם אני, אבל זה עדיין לא נתפס.

הקונצון מדי פעם ממלמל משהו ואני שואלת אותו מה אמרת?

אימא , אני לא מאמין. את לא מבינה, אני לא מפסיק לחשוב על זה. רק לפני שבוע ראיתי אותה מטיילת ברחוב צוחקת וכל כך שמחה.

כאב לי לשמוע, כאב לי לדעת שילדה כל כך חמודה ומלאת שמחת חיים הלכה לה ככה, כאב לי כמובן גם על חברה שלה, שבמבט לפנים שלה, ברור שזו הייתה ילדה מלאת אור כפי שאימא שלה אמרה.

הבוקר הקונצון התקרב אליי ואמר

  • אויש אימא

ליטפתי את שיערו.... ידעתי מה עובר עליו ולא הוספתי מילה

 

יהי זכרן ברוך

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

32 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל orelie אלא אם צויין אחרת