00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

בשמלת לבנה ונעלים אדומות

08/06/2014

 

 

הרשומה שלפנכם עלתה בזכות הזמנה של הבלוגיה לרגל שבוע החתונות שיערך בתפוז בשבוע הבא.

 

את שמלת הכלולות שלי תפרה לי  דודה שמחה ז"ל לפני 30 שנה בדיוק. את הבד לשמלה קניתי באקראי שנה קודם  לכן בשוק הבדואי בבאר שבע כשהצטרפתי לחברה שנדנדה שאין לה חשק לסיע לשם לבד וכשתוכניות החתונה אפילו לא היו אז ברקע.  משהו בבד התחרה מכותנה צחה לא איפשר לי אז לוותר עליו ובפרוטות האחרונות שהיו לי אז בארנק, בקשתי מהרוכל הבדואי לקנות את כל החתיכה שנותרה מבלי שהיה לי שמץ של מושג כמה בד נדרש בכלל לשמלה. הוא עטף את הבד בשקית ניר חומה של גרעינים ואני חזרתי למושב והכנסתי את השקית לארון.  

 

בתום שנה כשהודענו להורי על תוכניות החתונה מהרתי לשלוף את שקית הניר ונסעתי עם אבא אחיה, לדודה שמחה התופרת האהובה והנפלאה היישר לבת ים. האמת היא שלא ידעתי בדיוק מה אני רוצה. דודה שהיתה מיומנת ותפרה את כל בגדי החג והשבת של כולנו ועוד מאות שמלות חופה לכל בנות המשפחה ולנשים ידועות שם, הציעה  שתי אופציות.  התלבטתי יחד איתה ותוך דקות היה הבד גזור, היא חברה בסיכות וכבר השמלה שלי בדרך לחוט מכליב.  נדמה לי שאת החוט המכליב תפר אז ביד הדוד אליהו בעלה ויד ימינה שעזר בכל תחום שרק אפשר. (הכשרון היה שלה והיכולות היו גם שלו) תמה המדידה הראשונה ואחרי כמה ימים הגעתי שוב למדידה נוספת. לא היו לי טענות, לא היו לי השגות וגם לא דרישות, שמחתי שיש לי שמלה והודתי באהבה. נדמה לי שאמא אפילו לא היתה איתי ולא ראתה מה אני עומדת לתפור. את החתונה שלי ערכנו ביום 21.8.84 על הדשא בחצר בית הורי במושב. 

 

 

 

לפני שנה וחצי נשאה בתי הבכורה. ההכנות המרגשות לאורך חצי שנה בדרך לחופה היו עבורי סוג של סגירת מעגל וחויתי שוב את הדרך שלי לחופה מבלי שיכולתי שלא לעשות את ההשואה החיצונית והפנימית שליותה אותי ככלה צעירה מחד וכאם לכלה מאידך. 

בכל שנוגע למראה שמלת הכלה שלה, בתי, מעצבת מוכשרת בזכות עצמה , לא היה לה שמץ של ספק איך היא אמורה להראות. כל קו, חרוז או חיבור היה מצולם בדמיונה ולא היתה האופציה להצעות או לשינויים. תמונת השמלה כמו גם המראה המדוייק של השיער, האיפור והתכשיטים, היו צפונים בגלריית התמונות באייפון שלה והיא נגשה איתם לבעלי המקצוע והראתה בדיוק מוחלט מה היא מבקשת.

 

כאשר נבחרה סוף סוף מעצבת השמלות המתגוררת הרחק אל מחוץ לעיר הגדולה, זו שתגשים לה את כל הדרישות, נחתם החוזה. שלמנו את מחצית הסכום והמשימה יצאה אל הדרך. כשהגענו למדידה הראשונה היתה ההתרגשות רבה, הבת ציינה כל בקשה במדוייק, הן סגרו ביניהן דקויות שונות ואני הייתי עסוקה בצלום ותעוד הרגעים כמו גם האחוה המיוחדת שנוצרה ביניהן. המדידה הבאה היתה בטווח של חודש, נסענו לשם, בצהרי שישי פזרתי סוכריות הבת מדדה ואני התרגשתי לראות את השמלה (הכמעט) המושלמת במלא הדרה. כשנפרדנו המשכנו ישירות לבית סבתא (אמי) ואני ספרתי במלא התרגשות על גודל החוויה מבלי שידעתי מה מקנן בליבה של בתי.

כמעט שבועיים אחר כך ביום שבת 3.11.12 היא נגשה ואמרה: "אמא, צריך לדבר". "בואי ללשכתי", עניתי (חדר העבודה שלי). נכנסנו. סגרנו את הדלת אחרינו. היא שקעה בכורסא נרגשת ואני עוד לא שערתי מה אני עומדת לשמוע.  נו אמרתי, הנני כאן.! היא הרימה את הראש ואמרה בשקט, חצי דומעת: "אמא, השמלה לא!" שתקתי. הבנתי מיד הכל, היא לא היתה צריכה להוסיף מילה. אני מכירה אותה מעולה. למרות שניסתה להסביר שהיא פשוט לא אוהבת אותה, שזו לא השמלה שרצתה., שהיא יודעת שכבר שלמנו עשרת אלפים שקל...  מאותו רגע ידעתי שיש לנו רק אופציה אחת. שמלת החלומות ההיא שלפני כמה חודשים נראה לנו הזוי לטוס כדי להביא אותה מבית המעצבת הלונדונית ג'ני פקהם  ובעלות מזומן של 2,900 פאונד, היא האופציה היחידה שיש לנו בטווח הזמן שנותר. "אבא יודע"? שאלתי. "כן. הוא אמר שנטוס." ענתה מיידית. דקות חלפו וכבר ישבנו מול המחשב וסגרנו טיסה ללונדון תוך יממה וחצי מאותה השבת. בשני בבקר כבר נחתנו מאושרות ונרגשות לקראת הפגישה שלנו בסטודיו המפואר. הציפייה וההתרגשות גדשו בבקר יום שלישי 6.11.12 כשנחפזנו לסיים את ארוחת הבקר ממהרות אל המטרו לקראת הרגע הגדול. כמובן שהקדמנו. עמדנו בקור הלונדוני מאושרות, שרות שרות ומצטלמות, מציצות מבער לחלון הענק וממתינו לשעה היעודה. 

 

עוד קצת ואנו נכנסות..

 

 

ב 10:00 בדיוק פסענו מבעד לדלת. המקום המפואר הלהיב והתרגשנו ממשמעותו של הרגע. השמלה חיכתה עבורה ועל שמה של הבת. 3 שמלות בדיוק מדדה בתי בטרם הנהנה לאותה הבחירה שלשמה טסנו מערבה. השמלה התאימה בדיוק מוחלט לגופה ונגשנו למלאכת החוזה, התשלום והחתימה. 

 

 

כשיצאנו בחצות היום אל הקור הלונדוני  היינו להוטות ונרגשות מגודל הרגע ומהשלמת המשימה. רחובות לונדון של לקראת הקריסמיס היו חגיגיים מתמיד.השמחות התערבבו לנו יחד. היינו שיכורות משמחה. (לא מאלכוהול) החלטנוו שלא לשוב למלון והמשכנו את שעותינו משוטטות בהתרגשות עם שמלת כלה בין בתי האופנה בעיר מחפשות אחר אותה סיכת שיער ועגילים שישלימו את המראה שדמיינה. 

 

 

את עשרת הימים הבאים עשינו בלונדון והם הפכו לאחת החופשות היותר משמעותיות שהיו לשתינו יחד בחו"ל. אמא ובת ברגעים של פעם בחיים. את סיפורה של השמלה הזו הבת שלי לא תשכח מעולם. אמנם השקענו (בשתי השמלות) סכום שאני לא חלמתי ולא העזתי לחשוב שהייתי משקיעה בעצמי ככלה, אבל האושר של כולנו ביופיה המושלם באותו הערב ולא רק בערב ההוא, היו שוים כל טיפה של אהבה. מזל טוב

 

דומות?  ויש כאן קליפ של 3 דקות 

 

 

 

 

 

 

 

תודה לכם ששבתם להכיר חלק נוסף ממני. אשמח ויותר שתגיבו.

 בחירות נכונות אימון אישי וקבוצתי  

  שלכם תפו  

ריקי ברוך - בחירות נכונות  אימון אישי וקבוצתי

בסדרת 10 מפגשים. מפגש עשירי במתנה 0506489787

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

18 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת