00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

העולם העכשוי

יום הולדת - או על כאב, לסלוח ולאהוב

אחרי זמן ארוך של בערך חודש חשבתי שהגיע הזמן סוף סוף להוסיף עוד רשומה לבלוג. האמת היא שכבר פעמיים לפני זה התחלתי ואחר כך מחקתי. כי אחרי כמה ימים ששמרתי את הרשומות האלה איכשהו נאבד לי הקשר איך להמשיך בהן. בנוסף לזה אופיר עשה כמה תיקונים במחשב, כך שכמה דברים היו צריכים לחכות.
ולמרות שאני עכשיו כבר מוכנה לפסח, (החג האהוב עלי במיוחד), הרגשתי שאולי כן אקח זמן ואכתוב קצת.
בכותרת כתבתי "יום הולדת". וזה בגלל שפתאום התברר לי שעכשיו, בדיוק בתקופה הזאת, אנחנו גרים פה בישובנו על ההר עשר שנים. ואני נזכרת איך שבאנו לכאן. לפני זה היינו כמה שנים בחו"ל. ובערב פסח היגענו ארצה, עם שום דבר, רק תרמילים על הגב. אחרי שחגגנו פסח אצל הדודה של אופיר ומשפחתה בפתח תקוה, הגענו להר ברכה.
התרגשתי אז מאוד ולקחתי מאוד ברצינות מה שחשבתי יהיה תפקידי - להיות אישה של בעל, של משפחה, ואמא. הרגשתי כאילו שזו תהיה תקופה חדשה לגמרי בחיינו, אחרי שנים של נדידות, ואחרי שזכינו להכנס לארכה של אלהים ולהכיר אותו וקבלנו ממנו סוף סוף כיוון לחיים. אני לא רוצה במקום הזה לפרט את העניין הזה (זה סיפור ארוך מפני עצמו), אך הייתה זו תקופה מלאה באהבה ושכינה ולימוד על אלהים והעולם הרוחני.
כאשר הגענו להר ברכה באתי ברוח הזאת שנממש ונחיה ביחד את מה שלמדנו אז ב"בית הספר" הזה של אלהים.
אבל הכל יצא קצת אחרת...
בבלוג שלו אופיר כבר סיפר על ה"נחש", האויב. וזה לא המצאה. האויב הזה קיים, ודבר אחד שמאפיין אותו זה שהוא הרבה פעמים  עובד לא בגלוי. אלא דרך השפעה קטנה פה, השפעה קטנה שם, מחשבות ודחיפות, מחשבות של הסטה,  גרימת חוסר תקשורת ואי הבנות, איום ופחד, גאווה וזלזול, מריבות ואובדן תקוה  
ואמון. חלוקה, הפרדה ובדידות.
אני לא רוצה פה להיכנס לפרטים, או לשפוט ולהאשים. היה עצב, הוצאות עצומות של כוחות - לפי מה שנראה ללא תוצאות, היה חוסר דיבור ובאותו זמן ציפיות, היו מריבות. 
ואז שטקתי, נכנסתי לתוך עצמי, לא העזתי להביע דעות. כי גם ככה הייתי רק גורמת להצדקות, וויכוחים ורעש. גם לא רציתי להפריע למישהו אחר בחיים שלו, להגיד לאף אחד מה לעשות. מי אני בכלל שיש לי סמכות לזה? הייתי מבולבלת ובספק במי בכלל צודק.
האופי שלי, זה לא לשלוט. אלא יותר ללוות, לעזור,לזרום עם השני, ה - "ביחד". אבל לא יכלנו להתקרב אחד לשני, למרות שהתגעגעתי לזה.
כל זה נמשך, כמו שאופיר גם כתב, 9 וחצי שנים. 
מי שעמד לצידי ועזר לי לעבור את התקופה הזאת היה אלהים. איתו דברתי, לפניו בכיתי ואליו התפללתי...והרגשתי - ומרגישה גם עכשיו - את חיבור האהבה שבינינו. אבל רציתי גם לחלוק באהבה הזאת עם מי שאלהים נתן לי לחיות ביחד...
אחרי ה - 9 וחצי שנים קרה ביום שבת אחד, שאחרי וויכוח היינו חוסר עונים על איך הלאה. ופתאום, אני עד עכשיו לא יודעת, מעין לקחתי את האומץ הזה, הכרתי בנחש... בעצם כבר ראיתי אותו הרבה זמן מקודם, אבל אחרי שפעם אמרתי משהו על זה אבל גרמתי רק לוויכוח, לא הזכרתי אותו עוד. עד לאותה שבת.
 בעצם אופיר כתב את הכל וניתן לראות את זה בבגלוג שלו על  העולם
העתידי
.  אז אני לא יודעת, עד כמה זה חשוב לחזור על זה עוד פעם בבלוג הזה.

כן, אנחנו עדיין בתהליך של שיפור ושל ריפוי. ואלהים מראה איך הלאה. וזה טוב.
עברתי בעצם עד היום בדיוק תקופה של עבודה על העבר. אחרי שהתגלה כל העניין עם הנחש והנזק שנגרם התחלתי להיות נורא רגישה, ולפעמים היה נדמא כאילו ההרגשות גוברות עלי למרות שאני יודעת שצריך לעבור את זה ולסלוח. על העבר, אך גם על תגובות של ההווה המזכירות את העבר. 



כעסתי הרבה על בזבוז הזמן - סך הכל 9 וחצי שנים - ועל כל הנזק, הפציעות והבדידות.
אך מצד שני הבנתי שזה בעצם מה שקורה במיליונים של משפחות בכל העולם, צאר שלא רואים, לא יודעים עליו. 
זעקתי לאלהים, אחרי שאתמול במיוחד הרגשתי את כל העול של העבר, ובקשתי ממנו עזרה שאוכל להתמודד עם זה, ואת הכח לסלוח.
והוא הפתיח לי שהוא יתן.
והוא נתן.
מלא אותי בכוחו
ואני מרגישה רק אהבה.
עכשיו, אני מרגישה שנסגר המעגל. מעגל של עשר שנים.


 



 





 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלוחמת האחת אלא אם צויין אחרת