00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשבתי שאפשר.

היום בו פורץ האביב

אתמול מוקדם בבוקר אמר הקריין ברדיו, כי זהו היום המבשר את תחילת האביב. החורף תם.
ובצהריים כבר ראיתי בשמיים להקת חסידות . קוראות בקולן האופיני והמוכר כל כך,  כאילו אומרות, סתם עברנו, רצינו רק להגיד שלום....
כנפיהן השחורות, כמו חותרות באוויר, ומניעות אותן קדימה במבנה ראש חץ. היתה לי הרגשה, שרק אני הבחנתי בהן. תמיד אני מרימה את ראשי ומחפשת אחר ציפור, שמשמיעה קולה, וכך נהגתי גם הפעם. ראשן היה מתוח קדימה ורגליהן פשוטות לאחור, הן עפו מזרחה.
ואילו אני עפתי חמישים שנה אחורה, אל ילדותי בכפר מעש. הימים ימי תחילת האביב. מחצר ביתי אני רואה את החסידות בלהקות גדולות  פושטות על השדות מלקטות את מזונן, הן התארחו בשדות המושב ימים ספורים בלבד....  
מכינות עצמן להמשך מסען....כל שנה ראיתי אותן באותו שדה.
הפעם אני לא מפספסת אמרתי בליבי. 
רצתי מהר, הבאתי את קופסת הנעליים שהכנתי מבעוד מועד, ריפדתי אותה במגבת מטבח מקופלת, והנחתי אותה על אדן החלון.
מרוגשת מאוד הייתי, וקיוויתי בכל ליבי, שהחסידה, תקפוץ לביקור.
אני חייבת לציין שתמיד ידעתי כיצד באים ילדים לעולם, אבל ממה ששמעתי היו עוד אפשרויות, ורציתי לנצל אותן, אז ליתר ביטחון שמתי את הקופסה, כמו שהזכרתי, על אדן  חלוני. סגרתי את התריס, והצצתי מן החרכים , עוקבת בדריכות אחר תנועת החסידות. הן היו עסוקות כל כך ...
הגיע הערב, ובא הלילה, אני בודקת את הקופסה פעם אחרונה לפני שאני הולכת לישון. כדי שהתינוק לא ישאר לבד בחושך ועוד יתקרר או יפול מהקופסה..
בבוקר הצצתי שוב לפני שהלכתי לבית הספר, כלום.........
בשובי, השלכתי את הילקוט, רצתי לבדוק את הקופסה, וליבי כמעט קפץ החוצה מתדהמה...... בקופסה היו כמה חתיכות של קש.
החסידה מרפדת את הקן חשבתי לתומי......... החסידה באה לביקור.
הרגשתי  שאני מתפוצצת מהתרגשות...........
למחרת נוספו עוד כמה זרדים קטנים, וחתיכות של קש, ומעט נוצות שהיו  פזורות בשפע  בחצר המשק.
כמה שהשתדלתי לתפוס את החסידה בשעת מעשה לא הצלחתי. הייתי מציצה מהתריס עוצרת את נשימתי, אני חושבת שהיא שמעה את פעימות ליבי, וככל שהשתדלתי לא לנשום בקול, נשימתי היתה קולנית יותר וליבי הלם כמערכת תופים.....אוף.....מתי כבר. .....
כל עוד ראיתי את החסידות בשדה, לא דאגתי, אחר כך הידלדל מספרן, או שהתחלפו הלהקות, אך היתה תכונה כמו איזו התרגשות אחזה בהן.... היו תזזיתיות משהו.......נראו ממהרות....לפתע נעלמו....עבר זמן....
בצהרי אותו יום, שמעתי קולות ורשרושים מכיוון החלון........הצצתי....ומגרוני נפלטה קריאת הפתעה........א..............ה! ,
 

 

 

 
שמעתי משק כנפיים נחבטות בתריס, פתחתי אותו במהירות ולתדהמתי , (למרות שהייתי מוכנה לזה לגמרי),
ראיתי באמצע הקופסה, על כל הקש-קשים ,הזרדים והנוצות, לא תינוק, כי אם שתי ביצים לבנות קטנטנות....אוי איזו התרגשות אחזה בי.....כל כך רציתי תינוק ובסוף  החסידה הטילה ביצים. חשבתי שהיא מביאה אותם בחיתול שהיא אוחזת את קצהו בפיה, כמו בתמונות שראיתי....... 
אולי המידע לא מדויק חשבתי, הרי בסך הכל אני יודעת יותר ממה שכולם משערים.........אבל על זה לא חשבתי..
.חסידות, אין.
קופסה עם ביצים?
יש!
איני זוכרת כמה זמן חלף, אבל יום אחד שמעתי ציוצים וגרגורים, 
 ומזל טוב....
בקופסת הנעליים הצטופפו להם ארבעה גוזלים הסטריים לגמרי, ואמם
הבת-יונה, ניצבת על הגדר, עוקבת אחריי בחשדנות .
לא תינוק  ולא נעליים............ 
 
ביי. ש י א 1

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ש י א 1 אלא אם צויין אחרת