00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חשבתי שאפשר.

איש קטן.

 
 
 
 
 
 
 
איש קטן
 
 
Image result for SHORT MEN WITH A HAT 1950 PICTURE
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איש נמוך קומה, ערירי ובודד, נהג לבקר בביתנו, אז בשכונת שפירא בתל אביב.
 הוא זכור לי היטב. לייבר קראו לו.
היה  גוץ עגלגל וחבש מגבעת. ברגע שרגלו עברה את סף הדלת, הייתי נעמדת לצידו מלוא קומתי ומכריזה בגאווה שאני כמעט בגובה שלו (הייתי כבת ארבע) , לא היה כל זדון בדברי,  פשוט ציינתי עובדה. כמה מביך היה זה בודאי. והורי, כמה שהתריעו וביקשו ממני שלא לחזור על כך, כי זה לא יפה, ולא עושים כך, לא עזר.  ברגע שנכנס בדלת, לא התאפקתי,  שוב נעמדתי לצידו ואמדתי את הפרשי הגובה בינינו. חשתי כל כך גדולה לידו...כמעט כמוהו...
גם הוא בא מ"שם". שריד למשפחה ענפה. בן עיירה של אבא או אמא, איני זוכרת בוודאות. כולם אז חשו יתומים בודדים. ובמעט הכוחות הנפשיים שהצליחו לאסוף מתוך עצמם, תמכו זה בזה נפשית.  הבינו זה את זה. חיפשו קירבה, אוזן קשבת.
הורי לא היו אז בעלי אמצעים. גרנו בדירת חדר שכורה עמוסה בכל הרכוש הדל וההכרחי והאלמנטרי ביותר. אך ביתם היה תחנת מעבר לבני דודים, ובני עיירתם  שהיו פוקדים אותו לעיתים מזומנות,  כולם חיפשו קרוב ומודע להיתמך בו, לדבר על הקשיים לדבר בשפתם, שפת האידיש. חלקו את לחמם ואף הלינו את  האורחים. פינו את הריצפה מחפצים, העלו הכל על הארון, פרשו שמיכות והיה מקום,
בעיקר בלב.
אנשים הלכו ובאו, נישאו, הסתדרו אט אט, ושמותיהם הוזכרו לא אחת בהקשרים שונים במהלך השנים.
והיה האיש קטן הקומה, שבא להשיח את ליבו, ואני ככל הנראה מאוד הפרעתי ונדנדתי, עד שבשלב מסוים הכניס ידו לכיסו, שלף מספר מטבעות, הושיט לי ואמר לי באידיש: "לכי תקני לך משהו"...
ואני הלכתי. חפנתי בכף ידי הקטנה את המטבעות, ליבי הלם בהתרגשות , ידעתי בבירור מה אעשה בהן.
שמתי פעמי לכיוון בית מלאכה לייצור בובות שהיה רחוק מביתינו. 
הייתי מבקרת בו עם אמא בטיולים הרגליים שלנו. 
היו שם ערמות של ידיים ורגליים, ראשי בובות ועיניים, שיער בצבעים שונים,
והיו פועלות שהיו מרכיבות את הכל  לגוף אחד שלם ויפה. והנה בובה.
הוי, כמה השתוקקתי לבובה. לא היו לי צעצועים בכלל. זה לא היה בסדר העדיפויות . לכל היותר עשו לי בובה ממגבת.
הושטתי למוכרת את המטבעות, והצלחתי להסביר לה שבאתי לקנות בובה.
היא רכנה לעומתי ושאלה: "נו, ויש לך מספיק כסף"? תוך כדי שהיא מונה אותן.
מה אומר לכם המטבעות לא הספיקו, לא לבובה ולא לכלום...
האמינו לי שניסיתי בכל חנות שמכרה משהו בסביבה.
בינתיים בבית שמו לב שאיני חוזרת, והתחילו לחפש אחרי. תחילה ליד הבית, ואט אט התרחב רדיוס החיפושים, עד שבראשה של אמא הבזיק הרעיון שהלכתי בוודאי לקנות בובה. ואכן, בעלת החנות אישרה שהייתי, אבל הלכתי משם כבר מזמן. ולאן הגעתי ברגל, משוטטת, כך לבד, ילדה בת ארבע שמחפשת בובה?
עד רחוב אלנבי. שם מצאו אותי אמא והאיש הקטן.
אז איך יכולתי לשכוח אותו ?   
 
 
Image result for MEN WITH AN HAT PICTURES
השם לייב בר בפירוש לעברית  משמעו אריה דב, רק בחלוף הימים והשנים, ואני כבר סבתא לנכדים, שמתי לב למשמעות השם, כשהפרדתי בין המילים,
ואז מזמן, חיברנו את לייב + בר וקראנו לו לייבר, או אולי זה מה שאזני שמעו כילדה קטנה..  מן שיבוש לשוני ילדותי שכזה, 
שם כל כך עוצמתי וחזק, אני מהרהרת ביני לביני, לאיש קטן קומה כל כך. גם הוריו שהעניקו לו את שמו, לא שיערו בודאי שכזה יהיה גורלו.
 כל משפחתו שהיו אנשים בעלי קומה רגילה, נרצחו בשואה, ואותו השאירו הנאצים כקוריוז חי. 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

תגובות אחרונות
נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
תגובות אחרונות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ש י א 1 אלא אם צויין אחרת