00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של יעל בן דב

המלחמה שלנו


תראו איזו מדינה. כל כך הרבה יוזמות, מסעות פרסום ותשדירים במסגרת המלחמה בתאונות הדרכים ועם זאת – כל כך הרבה תאונות דרכים. מה זה אומר? טוב, קודם כל ברור שזה אומר שמשהו כאן לא בסדר, או במילים יפות: משהו דפוק במערכת. זה אומר שיש בעיה חמורה של סדרי עדיפויות במדינה שלנו, יותר נכון בממשלה, הזרוע המבצעת של הכנסת שהיא חבורה של אנשים שאנחנו, כן כן אנחנו בחרנו במו ידינו (נכון, חלק גדול מכם עוד לא בעל זכות בחירה – אבל זה רק יתרון כרגע, כי זה אומר שאתם לא אחראים, גם לא באופן עקיף, לחבורת השימפנזים שיושבת ומנהלת לנו את המדינה. ויסלחו לי כל אלו שיושבים שם ואינם שימפנזים אלא ברבורים יפי תואר באופיים, שעושים רק טוב למדינה. לפעמים יותר נוח לי להכליל. במיוחד כשמדובר ביוצאים מן הכלל...).


וואלה, אם אני הייתי יושבת בראש אחד מארגוני הטרור שמטרתם לחסל את ישראל ולמחוק אותה מן הגלובוס, ככה היה נראה הכרוז הראשון שהייתי מפרסמת בקרב חברי הארגון:


"למה לנו להסתכן בכך שיחפשו אותנו, יעצרו אותנו, ויחקרו אותנו שעות ארוכות. למה לנו לסכן את עמנו באטימת בתים ובפעולות צבאיות באזורי מגורים? בואו פשוט נשב בשקט, בחיבוק ידיים, אולי נכין איזה קפה שחור ככה בשביל הכיף, ופשוט נסתכל עליהם הורגים אחד את השני. את המטרה שלנו נשיג בכל מקרה".

האויב מספר אחד שלנו היום בישראל הוא תאונות הדרכים. להבדיל מהאויבים האחרים, כמו הטרור או המחלות חשוכות המרפא, באויב הזה אנחנו יכולים להילחם די בקלות. וכשאני אומרת אנחנו, אני מתכוונת אתם. כן כן, שמעתי עכשיו את מה שעובר לכם בראש: "אין לי אפילו רשיון נהיגה. מה היא רוצה ממני עכשיו?". אז זהו. שדווקא אתכם אני מוצאת לנכון לשאול: מה אתם עושים כדי למנוע תאונות דרכים, כדי למנוע נפגעים בכביש? תראו. כל העמותות שקמות והעצומות שמוחתמות, כל הקמפיינים האלה במסגרת המלחמה בתאונות הדרכים, פונים לאנשים ואומרים להם: אל תהרגו אחרים. אני אומרת לכם, החבר`ה הצעירים: אל תמותו. בואו תדאגו לעצמכם. תבינו. האנשים שנמצאים שם בכביש ונוהגים בכלי רכב מסוגים שונים, הם לעיתים חסרי אחריות וקלי דעת, לעיתים בעלי אגו מנופח, לעיתים סתם שוויצרים ולרוב, וזה הכי גרוע, שילוב של כמה מאלו. וכן, הרבה מהם נוהגים כמו (סליחה על הביטוי) חארות, ובהתלבטות הפרטית שלהם בין להגיע בזמן לאנשהו, לבין למנוע פגיעה אפשרית בהולך רגל חף מפשע, הם בוחרים באפשרות הראשונה.


נו, תשאלו: "אז מה את רוצה, שלא נצא מהבית?" לא. אני פשוט רוצה שתתחילו לקחת אחריות על החיים שלכם.


אם תבינו מהן הסכנות שאורבות לכם בכביש, תתרמו אתם בעצמכם למאבק בתאונות הדרכים ולהפחתת מספר הנפגעים בכביש.


בואו נתחיל:

כשאתם נוסעים עם ההורים באוטו, האם יוצא לכם להציץ להם במד המהירות ולוודא שהם לא נוסעים מהר מדי? כן כן, אל תתביישו לעשות את זה. המהירות המותרת בעיר למשל, היא 50 קמ"ש. אבל זאת המהירות המקסימלית המותרת. הרבה פעמים, הנסיבות לא מצדיקות נסיעה בכזאת מהירות, למשל כשנוסעים ליד בית ספר או גן ילדים. אל תתביישו להעיר להורים או למי שאתם נוסעים איתו. אתם יכולים גם להסביר להם שעם כל הכבוד, מדובר פה בחיים שלכם, וכשהם נוסעים לבד הם יכולים לנהוג איך שירצו.


מה עם חגורת בטיחות? אתם חוגרים תמיד? גם כשאתם יושבים מאחור? אני למשל, התחלתי רק לפני כמה חודשים לחגור מאחור. מודה. לא יודעת מה חשבתי לעצמי בכלל, כשהקפדתי לחגור רק מקדימה. אבל עכשיו – אין כזה דבר לא להיות חגורה. בכל מקום. בכל נסיעה, גם קצרה.

ומה לגבי חציית כבישים? זאת אחת הנקודות הכי חשובות והכי מפוספסות בעיני. אוקיי. נגיד שאתם חוצים רק באור ירוק. זה מספיק טוב? ממש לא. כי נגיד שיהיה נהג שנוסע באור אדום. אז מה זה עזר שלכם היה ירוק? בכל פעם שאתם חוצים כביש, תהיו ערניים לגבי מה שקורה מסביבכם. תוודאו שאין איזה מכונית שמגיעה בכל זאת, למרות שהיא לא אמורה. אני יודעת, עכשיו חלק מכם בטח חושבים: "מה זה הסיפור הזה. אני בכיתה ד`? מה היא מלמדת אותי איך לחצות כביש?" אז זהו שאם הייתם בכיתה ד`, הייתי פשוט אומרת לכם לחצות בירוק. אבל זה לא מה שאני אומרת. הטיפ שעכשיו נתתי, רלוונטי למבוגרים בדיוק כמו לצעירים. כדי להצליח ליישם אותו, צריכים להיות לכם הבנה וניסיון בחוקי התנועה בכביש, משהו שבדרך כלל יש רק למי שנוהג. אבל אני מפרגנת, ומאמינה שמי שרוצה יכול להגדיל ראש ולנסות להבין קצת יותר איך המערכת הזאת (שקוראים לה כביש – נהגים – הולכי רגל – מכוניות – תאונות דרכים – חוקי תנועה) עובדת. בסדר? אז נמשיך.

מה עם חציית מעבר חציית כשרכב האט ונתן לכם זכות קדימה? אם זה כביש עם יותר מנתיב אחד, יכול להיות שבזמן שאתם חוצים את הכביש, בנתיב הבא נוסע רכב שלא מבין למה הרכב הראשון עצר (אולי זה בגלל שהתופעה של לעצור בחניה כפולה ולצאת מהאוטו "רק לשניה" כדי להחזיר סרט לספריה או לקנות עיתון כל כך נפוצה), והרכב הזה לא יאט אלא ימשיך לנסוע מהר, בזמן שאתם תחצו את הכביש. נו, אז מה עושים? אני למשל, חוצה תמיד בידיעה שאני עוצרת אחרי שאני עוברת את הרכב הראשון, כדי לראות שלא מגיח לו איזה רכב נוסף בנתיב הבא. ותדעו לכם, שכבר כמה פעמים, זה הציל אותי מפגיעה אפשרית.

חוץ מזה, וזה טיפ כללי שמגיע מניסיון אישי שתכף אספר לכם עליו, בכביש אל תסמכו על אף אחד. כשאח שלי יואבי היה קטן, נגיד בן 7-8 (לא שהיום הוא גדול – הוא כולה בן 13, אבל הכל יחסי...) והייתי חוצה איתו כבישים, הייתי מקפידה שהוא לא יחצה יחד איתי רק בגלל שאני חוצה עכשיו, אלא יוודא בעצמו שזה בסדר לחצות. גם בגיל מאוחר יותר, תמיד הייתי אומרת לו, שגם עם חברים, לא יחצה עכשיו רק בגלל שהם חוצים. ואני אומרת גם לכם: תחצו את הכביש כשאתם בעצמכם הגעתם למסקנה שאפשר לחצות. לא כי מישהו אחר אמר שזה בסדר, או חצה בעצמו.

כשהתחלתי להיות מדריכה בצופים, החניכים שלי, שהיו בכיתה ה`, השנה הראשונה שבה הלכו אז לצופים, לא ידעו איפה השבט. אני זוכרת שבפעולה הראשונה נפגשתי איתם בכיכר המועצה (היום זאת כבר כיכר העירייה, כי רמת השרון הפכה מאז לעיר...) והלכנו ביחד ברגל לשבט. באחד הצמתים, היה ירוק להולכי הרגל וחלק חצו, ואז האור התחלף לאדום ונשארתי עם חלק מהם בצד אחד. פתאום, לפני שהבנתי מה קורה, אופיר, שכבר היה בצד השני, קרא ללירן, חבר שלו, שנשאר בצד שלי, ולירן חצה את הכביש בריצה. באותה שניה עברה מכונית (שנסעה בירוק אגב) ופגעה בלירן, שעף כמה מטרים ונחת באמצע הכביש! למזלי, הכל נגמר בשלום בסופו של דבר. ללירן לא קרה כלום, הלכנו יחד לקופת חולים לעשות בדיקות והם אמרו שהכל בסדר. אבל תחשבו על המצב שהייתי בו, ילדה בכיתה י`, שעל כתפיה מוטלת אחריות על 30 ילדודס בכיתה ה`, שאת שמותיהם אגב אפילו לא ידעתי באותו רגע – וזה מה שקורה לה בפעולה הראשונה.


והתאונה הזאת הייתה יכולה להימנע אם לירן לא היה מקשיב לאופיר, אלא בודק בעצמו אם אפשר לחצות.


או בקיצור, בכביש אל תסמכו על אף אחד, רק על עצמכם.

אלה היו כמה עקרונות בסיס. החוכמה היא לחשוב כמו נהג, גם כשאתם הולכי רגל ולהבין מאיפה יכולה לבוא הסכנה. זו הדרך הטובה ביותר למנוע אותה. בואו נתחיל להתעסק בצרות האמיתיות שלנו, וברוך השם לא חסרות לנו כאלה, במקום להיהרג בכבישים סתם.

זהו. יש לכם עוד טיפים מועילים? אני אשמח לשמוע אותם. צ`ופר מובטח לבעל הטיפ המבריק ביותר...

ביי, אוהבת, יעל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

114 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יעל בן דב אלא אם צויין אחרת