00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

הבאנו ביכורים - שנת 2008

התנקשות בנשיא התיכון ( ידוע גם כהתנקשות בנשיא בית הספר, כי מפיצי סרטים הם עם לא החלטי) 

במאי: ברט סימון

על הסרט: הגרסא התאומה של בריק שאף אחד לא מכיר למרות שהיא לא פחות מגאונית. אם בריק חיכה את הפילם-נואר והציב כדמות ראשית בלש, הרי שכאן העלילה היא יותר מותחן פארנויה, כאשר הדמות הראשית היא עיתנואי שחוקר אירועים חשודים בבית ספרו ומסתבך עם דברים שגדולים ממנו בהרבה. הופעות אדירות, תסריט מוצלח ומפתיע ואווירה כללית נהדרת גורמים לסרט הזה להיות אחד הסרטים הטובים ביותר שמתחבאים בספריית הוידאו ליד סרטים מחורבנים בלי שאף אחד יקום ויגיד לכם שזה יצירת מופת קטנה.

ואחרי זה: כלום ושום דבר.

האם הסרט משקף את הבמאי: אם הוא לא היה נעלם מפני כדור הארץ, אולי היה דרך לדעת.

סמאח, אוטר או סמאחטה: ראו סעיף קודם.

קח את זה כמו גבר

במאי: ניקולס סטולר

על הסרט: עוד סרט בגל קומדיות אפאטו, עם ההבדל הקטן שהוא הטוב ביותר מביניהם. ג'ייסון סיגל (מרשל מאיך פגשתי את אימא) כתב ושיחק בתפקיד הראשי ובשני התחומים יצר רף חדש לכל שאר השחקנים הכותבים שהם לא הצליחו לעבור מאז. מגובה בהופעות מעולות של ג'ונה היל, פול ראד, קריסטן בל, ביל היידר וראסל ברנד ובקצב דרסני ואיכות בדיחות נדירה מתחרה לכתר הקומדיה האמריקאית הטובה של העשור האחרון.  אה וגם עירום גברי של ג'ייסון סיגל, אם זה מעניין מישהו. 

ואחרי זה: שני קומדיות נוספות של יוצאי אפאטו שהצליחו פחות - הספין-אוף "קח אותו ליווני" שהרגיש כמו גירסה דהויה של קח את זה כמו גבר והסרט "עד החתונה זה יעבור" שפשוט היה מדכא ברובו. אבל כל זה לא משנה עם הלהיט הקופתי והביקורתי "שכנים" שמנגן עכשיו בקולנוע לידכם.

האם הסרט משקף את הבמאי: קח את זה כמו גבר הוא הפסכה של סטולר, שכל דבר שהוא עשה מאז החוויר לידו, אפילו אם הוא היה סרט די טוב בעצמו. השחקנים האפאטו-ים חוזרים בכל סרטיו ( ג'ייסון סיגל,ראסל ברנד וג'ונה היל חוזרים בשניים מסרטיו הבאים), הרעיון של כנות רגשית מתחת להומור מנסה להיות נוכח בכל הסרטים אבל אי אפשר להכחיש שפשוט מאז הסרט הזה זה לא אותו דבר. אולי הוא צריך להכניס את ג'ייסון סיגל עירום יותר לסרטים שלו.

סמאח, אוטר או סמאחטה: כמעט-סמאח - עדיין לא זכה למספיק תשומת לב  כדי שאנשים יאהבו אותו (דבר שיכול להשתנות עם שכנים) ולא עשה סרטים מספיק טובים כדי ליצור קהל מעריצים מושבע.  

חנק

במאי: קלארק גרג, שאולי יותר מוכר כתור הסוכן קולסון מהיקום הקולנועי (והטלווזיוני) של מארבל.

על הסרט: אחרי מועדון קרב, נוצר רף גבוה בכל הנוגע לסרטים המבוססים על ספרים של צ'אק פלניוק. חנק לא הצליח לעבור את הרף, אבל עדיין יצר סרט מעניין על התמכרות למין עם הופעה ראשית מעולה (אלא מה) של סאם רוקוול [ שחקן שהרבה במאים משתמשים לסרטים הראשונים שלהם, מסתבר]  והופעה מוקדמת של ג'יליאן ג'ייקובס (בריטה מקומיוניטי) שנייה לפני שהיא מגיעה לקומיויניטי. הבעיה העיקרית של הסרט הוא שחומר המקור עמוס מדי בדברים והסרט לא ידע איך ובמה לקצץ ובכך השאיר בלגן לא תמיד אחיד שעובד בסצנות ולא כתור סיפור שלם. הסיפור של רוקוול עם אימו ( המגולמת על ידי אנג'ליקה יוסטון ושדיברתי עליה קצת פה) זכור לי כמעניין ביותר, אבל אולי צפייה שנייה תשנה את זה. 

ואחרי זה: חנק יצא באותה שנה של איירון מן, שהיה להיט ענק וגרם לכך שגרג התעסק בעיקר במשחק למשך חמש שנים עד לאחרונה שהוציא סרט חדש " סמוך עליי" שגם הוא לא זוכה לפרופיל גבוה אבל לפחות הפעם הוא משחק בו את התפקיד הראשי.

משקף את הבמאי: טוב, את הסוכן קולסון הסרט בהחלט לא משקף, וכיוון שזאת הדרך היחידה שאני מצליח לחשוב על קלארק גרג אני הולך להגיד שלא.

סמאח, אוטר או סמאחטה: אף אחד, אבל אחלה סוכן של ש.י.ל.ד. 

 

סיטה שרה את הבלוז

במאית:נינה פיילי

על הסרט: נינה מספרת סיפור מיתולוגי הודי דרך כמה סגנונות וסיפורי אנימציה שונים - החל מציורי יד שמספרים סיפור על פרידה שמתרחשת בזמננו, דרך אנימצית-צל שמנסים לספר את הסיפור בעל פה אבל לא מצליחים לזכור את כל הפרטים ועד אנימצית פלאש ( או משהו בסגנון) חמודה שמספרת את הסיפור ישירות, עם הפסקה לשירי בלוז כמובן. אחד מהסרטים המצויירים היותר מעניינים שיצאו בשנים האחרונות שלא זכה לחשיפה בכלל, והסרט המצוייר הטוב ביותר של 2008 ( כן, אפילו יותר מוול-אי). 

ואחרי זה: מביימת פרק אחד מתוך רבים בסרט המצוייר "הנביא" שגם הוא מקושר לתרבות ההודית.
 

משקף את הבמאית: נו, סרט אחד וכאלה. ככל שאנחנו מתקרבים להווה, יש לי תחושה שהקטגוריה הזאת הולכת להיות פחות ופחות שימושית. 

סמאח, אוטר או סמאחטה: אוטר. או שבעצם, אוטרת? אוטרה? אוטרית?בכל מקרה,  יוצרת מעניינת שאני מחכה בקוצר רוח לפרוייקט הבא. 

 

רעב

במאי:סטיב מקווין, במאי ארט האוס עד לרעב.

על הסרט: סיפור שביתת הרעב של ארגון הIRA בכלא הבריטי, נטול דיאלוג כמעט בכלל פרט לסצינה אחת ארוכה. מדהים לחלוטין לאנשים שמוכנים לסבול כל כך הרבה שקט וסצנות ארוכות. 

ואחרי זה: עבר לאמריקה והפיק את "בושה" הדיוקן הבוטה של מכור למין בכיכובו של פסבנדר ואז הפך לבמאי השחור הראשון שסרט שלו זכה באוסקר עם "12 שנים של עבדות" שגרף שבחים ופרסים מקצה אל קצה.

האם הסרט משקף את הבמאי: בהחלט. סגנונו שמנסה לתעד את החיים דרך הדברים הקטנים משתקף כבר כאן, והחבר הצמוד שלו מייקל פסבנדר ( שיש לו זכויות על גילויו לעולם) נמצא גם הוא. אם זאת, כל סרט נוסף שהוא עושה באמריקה נראה יותר תקשרותי ופחות מאתגר אבל גם פחות יפהפה מקודמו.

סמאח, אוטר או סמאטחה: אוטר, אבל אם הוא ימשיך לפזול לכיוון של שמאלץ הוליוודי התואר ישלל ממנו. 

 

הרודף

במאי: בא הונג-ג'ין

על הסרט: מותחן נקמה דרום קוראיני. אם ראיתם אחד, אתם חושבים שאי אפשר להיות יותר מטורפים מזה ואז אתם מגלים שכל מותחן נקמה דרום-קוראיני מטורף בדרך הייחודית שלו ושכולם הם חובת צפייה לחובבי קולנוע אלים וקיצוני ומרהיב. כמה שנים לפני "ראיתי את השטן" ( שטוב יותר ממנו, אבל עדיין) הרודף מקדים אותו רעיונית אבל לוקח את הכל למקומות אחרים ומרתקים לא פחות. 

ואחרי זה: את הסרט הים הצהוב שזכה לביקורות וטובות ואפילו הוקרן בארץ במסגרת פסטיבל חיפה

האם הסרט משקף את הבמאי: אולי, אבל לי אין דרך לדעת.

סמחא , אוטר או סמאחטה: אני חושב שאפשר פשוט להכריז על דרום קוריאה כארץ גידול לסמאחים. 

 

ברוז'

במאי: מרטין מקדונה, שהספיק לפני זה לזכות באוסקר על פרס הסרט הקצר הטוב ביותר.

על הסרט: סרט מושלם שכל צפייה משפרת אותו ( טוב, כל צפייה משפרת כמעט כל סרט טוב אז לא חוכמה) שגילה לעולם [ או לפחות לי] שקולין פארל שחקן מצויין ושמלא ברבדים וסמלים בצורה שמצליח לא לעצבן או להתנשא מעל הצופים שבאו לראות סרט יריות בריטי כיפי עם דיאלוגים שנונים. ו-וואו, הדיאלוגים שנונים. " את עצם דומם מזדיין" זה ציטוט לדורות, בייחוד אם אתה מצליח להתקרב לדרך שבה רייף פיינס מבטא את זה ( אבל אתה כנראה לא) אבל כמעט כל שורה שנייה היא או שורת מחץ מפילה לרצפה או משפט עמוס רבדים שעומקו מתגלה רק בצפיות חוזרות. סרט שמשלב חכם עם מגניב עם יפהפה ויוצר פשוט סרט אחד מושלם. 

ואחרי זה: המטא-מותחן "שבעה פסיכופטים" בו התאחד עם קולין פארל לעוד הרפתקה שכוללת משפטים שנונים, דמויות קיצוניות והרבה אלימות.

האם הסרט משקף את הבמאי: בהחלט. למרות ששבעה פסיכופטים טוב פחות מברוז' ( בכל זאת, סרט מושלם) האלימות האגבית, הקשר בין הדמויות שכמעט כפוי עליהם, ההתחכמות התסריטאית וריבוי הרבדים תוך שמירת הטון הכיפי כולם נשמרו במצב טוב גם לסרט ההמשך.

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאח-על, אבל מסתבר שזה בכלל משהו משפחתי ( אבל עוד על זה בעוד כמה רשומות)

 

בנוסף:במחלקת הסרטים שהוציאו במאים שאין מה לזכור את השם שלהם עדיין נמצאים סרט האנימציה בולט החמוד ביותר אבל גם זניח, אנויל! סיפורה של אנויל התיעודי שחימם את הלב והראה מוזיקה אדירה הרבה לפני מחפשים את שוגרמן וההמשך  הרולד וקומאר 2, שמהווה את החלק החלש בטרילוגיית הסרטים. ובמסגרת השמות שהוציאו סרטים זניחים ונשכחים יש את מדונה שהוציאו את הסרט זוהמה וחוכמה  וטייט טיילור ( שיביים את הלהיט העזרה) שהתחיל עם הסרט אנשים יפים מכוערים. ובמחלקה האקסקלוסיבית ביותר של במאים שכדאי לזכור את השם וגם את הסרטים נמצא התסריטאי צ'ארלי קאופמן ( שמש נצחית בראש צלול, להיות ג'ון מלקוביץ') שמביים את סרטו הראשון והמדכא לאללה סינקדוכה,ניו יורק

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת