00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

הבאנו ביכורים - שנת 2007

ביקור התזמורת

במאי: ערן קורילין

על הסרט: אחרי הטיפטופים של תחילת שנות ה2000 מגיע המבול - 2007 הייתה השנה שהקולנוע הישראלי פרץ בעולם בגדול, כאשר ביקור התזמורת ובופור הופכים ללהיטים בינלאומיים ולאומיים במקביל שרבים אחד עם השני בדרך אל האוסקר בתיקו מרהיב ( ביקור התזמורת זכה באופיר, בופור נשלח כי הוא הביקור לא עומד בתקנות). סרט קטן וחמוד, שלמרות שלרגעים נראה פוליטי מעדיף לעסוק בפיוטי בצורה נגישה וקומית. 

ואחרי זה: שבירה רצינית למחוזות הארט-האוס עם הסרט הלא מתקשר "ההתחלפות".

האם הסרט משקף את הבמאי: יותר מתעתע מאשר משקף - על פי כל הסימנים קורילין נכנס עמוק לארט-האוס וצריך לתהות אם הוא ייצא משם.

סמאח, אוטר או סמאחטה: במסלול המהיר לאוטרות על שם סצנות איטיות שלא קורה בהן כלום. 

מייקל קלייטון

במאי: טוני גילרוי, תסריטאי סדרת "זהות קטולה" בכיכוב מאט דיימון.

על הסרט: ממותחני אקשן למותחנים קטנים יותר - מייקל קלייטון הוא מותחן משנות ה70 עם גיבור בעל מוסריות מפוקפקת שמתעסק בבעיות עסקיות ומנסה להבין מי עושה מה ולמה. תסריט מהודק שלקח לי שתי צפיות להבין כמה הוא טוב באמת ולא ריק כמו שהוא נראה בהתחלה, סצנת התחלה מדהימה והופעות נהדרות של כל השחקנים בסרט - קלוני, פולאק, וטילדה סווינטון.  

ואחרי זה: את קומדית הריגול הנהדרת "משחק כפול" ואחריה את סרט "זהות גנובה" הרביעי שידוע בכינויו " זה שאין בו את מאט דיימון".

האם הסרט משקף את הבמאי: את האובססיה שלו לריגול ומותחנים כנראה שגילרוי ייקח לקבר, וטוב שכך. פרט לכך, הוא מנסה להפריד בין הסרטים השונים בקריירה שלו ובהצלחה - משחק כפול לא נראה בכלל כמו מייקל קלייטון. 

סמאח, אוטר או סמאחטה: למרות ההצלחה והבאזז של קלייטון, שני הסרטים האחרים שלו לא הזיזו כותרות או אנשים לקולנוע, מה שמונע ממנו להיות סמאח אמיתי, למרות ששני הסרטים הראשונים שלו הם יצירות מופת. 

מסיבת רצח

במאי: ג'רמי סאולנייר

על הסרט:  בחור סימפטי חוזר הביתה בליל כל הקדושים ולפתע רואה על הרצפה הזמנה ל"מסיבת רצח". למרות שהוא תיכנן לשבת בבית ולראות סרטים עם החתול שלו, הוא מחליט ללכת לכתובת. מה שקורה לאחר מכן הוא קומדיה שחורה, מדממת עם מפלס גופות עולה ו..ביקורות על עולם האומנות המודרנית? מה? איך אפילו שתי הדברים האלה מתקשרים? איך מישהו ישב ואמר לעצמו " אני רוצה לעשות סרט שנקרא מסיבת רצח שבו אנשים מתים והכל מלא בהומור שחור, אבל חסר לי משהו בתסריט אז אולי נכניס בקטנה ביקורת קטלנית על כל העולם האומנות של ניו יורק"? אין לי מושג, אבל העולם הרוויח מזה. הסרט, פנינה לא מוכרת בעליל, מומלץ ביותר ולמרות שהוא סופר-דופר אינדי בכל הנוגע לתקציב בצורה שמורגשת, התסריט המשובח שלו מחפה על המון מהמגרעות שלו.

ואחרי זה: "הרס כחול" מותחן נקמה ששוחרר רק לאחרונה ועוד לא הספקתי לראות אבל קצר ביקורות משובחות בסאנדנס ובכל מקום שהוקרן.

האם הסרט משקף את הבמאי: סרט אחד וזה, אי אפשר לדעת.

סמאח, אוטר או סמאחטה: סרט אחד וזה, מוקדם מדי לקבוע.

פרסופוליס

במאים:  מרג'אן סטראפי ווינסנט פרונאוד

על הסרט: עיבוד לקומיקס של מרג'אן שהתהדר באנימציה מרהיבה, ביקורות אוהדות ודילוג על כל החלקים המעניינים של הספר. למרות ביקורות אוהבות מאוד, אחרי ההתחלה והילדות באיראן (שאין דרך להרוס), החלקים שבהם היא באירופה הרגישו מפוספסים לחלוטין. אבל אם כבר להיות מפוספס, אז לפחות באנימציה מרהיבה.

ואחרי זה: עברו לשחקנים בשר ודם ועבדו פעם נוספת ביחד על "תרנגולות עם שזיפים" ולאחר מכן מרג'אן עברה לקומדיות שחורות עם "כנופיית החוטאס" שבו היא גם משחקת ושיצא בפרופיל נמוך. לעומתו "הקולות" שלה עורר יותר באז והתכבד בקאסט הוליוודי מרשים בהובלת ראיין ריינלודס ועלילה מעניינת על רוצח סדרתי ששומע קולות.

האם הסרט משקף את הבמאים: במפתיע, לא. למרות שכל הקומיקסים של מרג'אן חוזרים לאותם נקודות ומרגישים דומים, הסרט השלישי שלה "כנופיית החוטאס" לא יכול להיות יותר שונה מפרסופוליס. במקום דרמת התבגרות רגשית, יש קומדיה שחורה צינית. אולי הסרט השני שלה חוקר נושאים שיותר קרובים, אבל מכיוון שלא ראיתי, יהיה קשה לדעת.

סמאח, אוטר או סמאחטה: עם סרט אחד גרוע וסרט אחד מעולה, אני מחכה לסרט הבא כדי להחליט, ובינתיים שאר העולם שכח לחלוטין ממנה לאחר פרסופוליס. 

 

כמו כוכבים על גבי כדור הארץ

במאי: אמיר ח'אן. אם השם נשמע מוכר, אולי זה בגלל שהוא אחד מהשחקנים שדיברתי עליהם ב100 הופעות נהדרות ואחד הכוכבים ההודים הגדולים ביותר. 

על הסרט: נער שלא מצליח להתרכז בשיעור ולא מצליח לקרוא כמו שצריך נשלח לפנימייה שם מורה מיוחד מגלה אותו ומגלה שיש לו... דיסלקציה!!!! בשמירה על המסורת של עלילות שניתן לחזות מראש ונושאים שבמערב לא מזיזים לאף אחד, בהודו זה עניין גדול מאוד אם הילד שלך דיסלקט, מסתבר, מה שהופך את הסרט לקצת מגוחך בעיניים מערביות איפה שהנושא הרבה יותר מקובל חברתית (או שאולי רק נדמה לי?). ובכל זאת ולמרות זאת - סרט חביב מאוד על קשר בין מורה לתלמיד.

ואחרי זה: לא חזר עדיין לביים.

האם הסרט משקף את הבמאי: ח'אן נוטה להשתתף בסרטים עם אג'נדות חברתיות בוטות ולצאת נגד עוולות החברה ההודית עם שיר וחיוך. גם כאן, יש לו ביקורת לא מעטה על מערכת החינוך וההורים, אבל גם חיוך ושיר לכל המבקש.

סמאח, אוטר או סמאחטה: שיביים עוד משהו ונחליט. 

מלך הקונג : חופן של אסימונים

במאי: סת' גורדון

על הסרט: דוקומנטרי מצחיק ומעניין על שני אנשים שמתחרים ראש בראש על תואר אלוף העולם בדונקי קונג. דמויות ססגוניות ומיעוט בראשים מדברים הופכים את הדוקו הזה לאחת מהסרטי הדוקומנטרי היותר מעניינים שיש. בנוסף, קשקוש מוחלט של העובדות - אבל אנחנו מצפים לזה מהסרטים התיעודיים שלנו.

ואחרי זה: עבר לביים קומדיות הוליוודיות בקצב לא מבטיח - שני סרטים שנקטלו " ארבעה חגי מולד" ו"חשבון משותף" לעומת ההצלחה של "איך להיפטר מהבוס". סרטו הבא " משחקי מלחמה" הוא רימייק ולא אמור להיות קומדיה, למיטב הבנתי.

האם הסרט משקף את הבמאי: מכיוון שאף אחד מהסרטים האחרים שלו לא תיעודי, התשובה המתבקשת היא לא. אבל בכל זאת אפשר לראות את הטון הקומי שלו כבר במלך הקונג.

סמאח, אוטר או סמאחטה: כרגע יותר סמאחטה, כי אומנם ההצלחות שלו טובות אבל הכישלנות שלו הם קטסטרופה. הוא צריך להתחיל להוסיף סרטים למאגר החיובי.  

נראתה לאחרונה

במאי: בן אפלק, אז בשפל קריירה , מפתיע את כולם ומנסה לפנות לבימוי

על הסרט: מותחן משטרתי שבו השכיל בן להשתמש באחיו עם כישורי המשחק קייסי. סרט שהרבה אנשים מאוהבים בו ורק אני קצת אדיש אליו, אבל אולי באמת מגיעה לו צפייה חוזרת.

ואחרי זה: מהצלחה (גנב עירוני) להצלחה גדולה (ארגו) עם זכייה באוסקר במסע צפוי אך מפתיע לעבר הפסלון לסרט הטוב ביותר.

האם הסרט משקף את הבמאי: סרטיו של בן כבמאי מתגלים כמותחנים מצליחים ביקורתית שמניבים לפחות מועמדות משחק אחת בקטגוריות המשנה, ונראתה לאחרונה בהחלט התחיל את הטרנד הזה. 

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאחטה של שחקן ( ואנשים עדיין כועסים או מתבאסים כאשר הוא מופיע בהקשר זה) וסמאח של במאי. 

וחוץ מזה:  במחלקת האנימציה, הבמאים של שרק השלישי ופגוש את הרובינסונים התחילו קריירה ולא התקדמו מאוד מאז. אנטון קורביין הפציע לסצנה עם סרט על סולן להקת ג'וי דיויזון "קונטרול" והמשיך לביים סרטים שלא עוררו המון עניין, דבר שעלול להשתנות השנה עם שני סרטים בבימויו שיוצאים. סקוט פרנק ביים את המותחן המעניין "The Lookout" אך מאז לא ביים עוד סרט.  חבר להקת "האי הבודד" עקיבא שרפר ביים את "פעלולן לנצח" בהשתתפות חבריו ללהקה, קרייג ג'ילספי ביים את לארס והבחורה האמיתית המתוק ביותר וג'ף ניקולס (הסיפור של מאד, סערת רוחות) ביים את סיפורי שאטגאן .בנוסף אליו אנתוני הופקינס, הלן האנט, פרד סווג', ג'סטין ת'רו ופרד דרסט (?!) כולם ביימו סרטים שאף אחד לא שם לב אליהם.  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת