00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בין תל אביב למלבורן

השיבה לדרך האוקיינוס הגדולה

סוף השבוע שביליתי עם הקרוסבי קרו בגרייט אושן רואד 2011 היה אחד המוצלחים שחוויתי בדאון אנדר וציפיתי בקוצר רוח לחזור לשם בשנית. זה המסלול המדהים בשילוב עם אוירה קבוצתית תומכת וחמה שעושה את הארוע הזה, שנפרש על פני יומיים וכולל ארבעה מקצים למרחקים לא שגרתיים שאף אחד מהם אינו מדוד כראוי, לחוויה אמיתית של ריצה וכיף. על הכוונת שלי הפעם היה המקצה המלא, 45 ק"מ כביכול (בפועל חסרו 600 מ' לפחות). המרחק המוזר נובע מכך שהריצה לאורך ה-Great Ocean Road היא מנקודה לנקודה. הזינוק הוא בעיירה Lorne והסיום ב Apollo Bay שמשמשת גם לזינוק ולסיום במקצים הקצרים (6 ו- 14) בשבת. מבחינת האימונים שלי, ריצה ארוכה למרחק הזה התאימה מצויין ויש גם משהו מרגיע בלהוציא מדי פעם את התחרותיות מארוע כזה, מה שיאפשר להנות מהנוף ומהאווירה.

יום שבת היה רגוע. נסיעה לאפולו ביי, וצפיה בחברים שרצו במקצה 14 ק"מ. בפעם הקודמת שהייתי שם היו כ-30 חברים מהקבוצה והתכנסנו לארוחת ערב משותפת. הפעם היו כ-80(!) ולא היה סיכוי לכנס את כולם במקום אחד ערב לפני המקצים הארוכים (23 ו-45). הארוע גדל בלי קשר וקשה מאוד היה למצוא מיטה פנויה בעיירה, כך שכל האזור היה בתפוסה מלאה. כמה מאיתנו הלכו לפאב המקומי ואחרי פסטה ובירה (לייט), סגרנו את היום.

השכמה בחמש, ארוחה קלילה ובשש כבר הגענו לאוטובוסים שלוקחים את הרצים לנקודות הזינוק. הרוב המכריע של החברים מהקבוצה רצו את מקצה 23 הק"מ, אבל היתה נוכחות לא רעה גם ב-45. התיישבתי באוטובוס עם קירסטן והווארד ויצאנו לדרך כשחשוך מסביב והדרך הפתלתלה מעוררת בחילות מעיקות. קרוב לשעה נסיעה כדי להגיע ללורן והירידה מהאוטובוס היתה בהקלה מבורכת. קירסטן תכננה לרוץ חזק כמו גם כמה חברים אחרים ולעומתם התמקמתי עם הווארד וטראביס כשבתכנית לרוץ עוד ריצה ארוכה. הטריק הוא שהמסלול אינו שטוח וצריך לצפות לעליות מעיקות ולזכור שלא להשתולל בירידות. מעבר לכך צריך משמעת כדי שלא להיגרר לקצבים מהירים מדי, כי למרות מרוץ עבור רבים, זה לא המצב עבורנו.

משמאל לימין: הווארד, אני, טראביס וג'ון

הדרך עברה בכיף. הייתי במצב רוח טוב ונחמד שיש עם מי לדבר. מבחינת הנופים, זה אולי המרתון היפה באוסטרליה, כשהאוקיינוס משמאלנו והרים ויערות מימיננו. מזג האוויר היה אידיאלי ובסביבות הק"מ החמישי בואכה תחנת המים הראשונה, האוירה היתה אופטימית ביותר. אז עוד רץ איתנו גם ג'ון, שמהיכרותי איתו הוא רץ מהר מדי. הספקנו עוד להצטלם ארבעתנו לפני שג'ון האט משמעותית ועם פרוש הק"מ ה-15 טראביס, שהחלים ממחלה, החל להאט מעט. כך נשארנו הווארד ואני בין רצים שהחלו מתפזרים ומדללים סביבנו. רוב האזור אינו מיושב, אבל כשעברנו בית בודד פה ושם, לרוב דייריו עמדו בחוץ, מחאו כפיים, עודדו ורבים גם חילקו סוכריות ונחשי גומי שהשתדלתי לקחת, בעיקר כדי כי זה גרם להם לסיפוק.

הווארד ואני בתמונת נוף אופיינית למסלול

לאחר כ-22 ק"מ הגענו לאזור הזינוק של מקצה 23 הק"מ שסימן את בואן של שתי גבעות לא פשוטות ובמיוחד השניה שבהן. מה שכן, לאחריה ידעתי שהחלק הקשה מאחורינו ועכשיו מתחיל הכיף האמיתי. לקראת ק"מ 37 הרגשתי שהווארד מאט והוא הודיע לי שהוא מעוניין להרגיע את הקצב. אני לעומתו רציתי להגביר ככל שראיתי את העיירה מתקרבת וגם כי זה כבר היה המון זמן על הרגליים. הגברתי בהדרגתיות לאזור ה-4:30 דקות לק"מ ואף מהר מכך כשבצידי הדרך כבר רואים יותר ויותר אנשים, העידוד גובר ובתווך אני עוקף רצים רבים שלא נראים מיליון דולר. חייכתי והגברתי תוך כדי שאני מודה למעודדים והנה הגעתי כבר לשולי אפולו ביי. כאן כבר ראיתי פנים מוכרות בתדירות גבוהה ושמעתי קריאות "Well done Izzy" רבות. שער הסיום התקרב ולפניו קבוצה גדולה של הקרו מחליקים היי פייבס, מחייכים ויאללה לסיום.

לקראת הסיום

היה כיף לא נורמלי והרגשתי מצויין. עודכנתי שקירסטן סיימה ראשונה בנשים ושבכלל החבר'ה מהקבוצה הרשימו מאוד. טבילה במי האוקיינוס הקפוא, מקלחת, ארוחת צהריים ובירות עד הלילה.סיום נהדר לסוף שבוע שהבטיח המון וקיים עוד יותר. בטוח שאני חוזר בשנה הבאה!

 

נפרדים מקריית אליעזר

מכבי חיפה נפרדה בשבוע שעבר מהבית המיתולוגי שליווה אותה במשך כמעט שישים שנה ובמהלך לא מעט רגעים מרגשים, שמחים, קורעי לב, היסטוריים וגם 12 אליפויות. זכיתי לדרוך בו לראשונה רק בגיל 19, במשחק ליגה נגד הפועל כפ"ס, אבל מאז הוא היה סוג של בית. יודע איפה לחנות ומשלב תמיד ביקור בשווארמה במבינו. הייתי מנוי במהלך רוב שנותיי בחיפה והאמת היא שעם כל הנוסטלגיה, מדובר במתקן מיושן בסטנדרטים נמוכים עם יציע אורחים שאני בספק אם רואים ממנו משהו. ניסיתי לחשוב מה הזיכרון הכי חזק שלי מקריית אליעזר בפרץ הסנטימנטים שאחז בי כמו בשאר האוהדים בשבוע שעבר. היו חגיגות אליפות, כולל אחת טראומטית במיוחד. ניצחון 3:0 על מכבי ת"א כששטראובר מקבל כרטיס אדום בדקה ה-90, תבוסה לביתר ותמוז תחת גשם שוטף, הדרבי של ישראל כהן, יוסי בניון מפרפר את הגנת אשדוד, חרזי משחיל שער עצמי לאוואט מחצי מגרש... אני חושב שהערב הכי שמח שלי באצטדיון הזה היה בעונת 2002, שבוע אחרי שצפיתי בטלוויזיה במכבי מפסידים לקריית גת 4:0 על חצי מסך כשהחצי השני מראה דיווחים מהפיגוע בסבארו בי-ם. המשחק היה מול הפועל ת"א במפגש ישיר על המקום הראשון. אלדד ואני יצאנו מתל אביב ובמחלף הסירה עברנו מתחת לגשר עליו התנוסס שלט ירוק "עוד 50 דקות לגיהנום". חייכנו והחיוך לא ירד גם בשריקת הסיום. וואליד באדיר קבע 1:0 כבר בדקה השלישית וננאד פראליה הוסיף עוד שניים כדי להשלים ניצחון מרשים שסלל את הדרך לאליפות שניה ברציפות. שלום ותודה קריית אליעזר!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל starchild80 אלא אם צויין אחרת