00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

הבאנו ביכורים - שנת 2005

קיס קיס בנג בנג

במאי: שיין בלקא, תסריטאי בהוליווד שאחראי על "נשק קטלני" ועוד סרטי אקשן משנות ה90 שובר עשור של שתיקה עם הסרט הזה

על הסרט: אחד מהתסריטים השנונים ביותר של שנות ה2000, הסרט שהחזיר את רוברט דאוני ג'וניור לאור הזרקורים באור חיובי וגם לשנייה את ואל קילמר. ניאו-נואר שצוחק על ניאו-נואר, קומדיית זוג הפכים שעושים משימה יחדיו שצוחקת בדיוק על זה, עלילה מותחת ובלי הפסקה אחת מבדיחה לבדיחה. ( אגב, מעניין ששני סרטים נוספים ברשימה דומים לסרט הזה: סרניטי מביא תסריטאי בהוליווד לסרט הראשון שלו כאשר סרטו הבא יהיה סרט של מארבל, ובריק הוא סרט ראשון שהוא ניאו-נואר)

ואחרי זה: איירון מן 3. הסרט שפתח את "שלב 2" של מארבל ניסה לפרק את איירון מן מכיוונים אחרים והיה יצירה מעניינת שהצליחה לתת ביטוי לבלאק ולא להיבלע כתור עוד סרט של מארבל.

האם הסרט משקף את הבמאי: מלבד דאוני ג'וניור, קשה למצוא קשרים בין הסרטים שביים אבל כמו כל התסריטים שלו, גם כאן יש שורות מחץ מצחיקות, הסתבכויות עם החוק וזוג שיוצאים לטפל במשימה שלא מתאימים אחד לשני. 

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאח תסריטאי וכרגע מסתמן שגם בבימוי, למרות שצריך עוד קצת סרטים בשביל לשפוט בצורה סופית. 

אני אתה וכל השאר

במאית: מירנדה ג'ולי, במאית וידאו-ארט שעברה לקולנוע

על הסרט: אמנם הרקע של מירנדה הוא מוידאו-ארט אבל הסרט הראשון שלה נגיש, מצחיק ומחמם לב. בזמן שהיא חוקרת כמה וכמה דמויות, היא נותנת לכל אחד ביטוי ואוהבת את כל הדמויות שלה. סרט מחמם לב שנותן מושג חדש לביטוי " הלוך ושוב לעד"  

ואחרי זה: סרט אמנותי נוסף שנקרא "העתיד".

האם הסרט משקף את הבמאית: לא יודע, לא ראיתי את העתיד עדיין.

סמאח,אוטר או סמאחית: בהחלט יותר אוטר מאשר כל דבר אחר. 

קונסטנטין

במאי: פרנסיס לורנס

על הסרט: עיבוד לקומיקס אהוב שמצד אחד מחרבן על הקומיקס לחלוטין ומחליף את הגיבור הראשי הבריטי-בלונדיני שלו בקיאנו ריבס במבטא אמריקאי עם עוזר לא נחוץ בדמות שיה לה-בוף אבל מצד שני נאמן לרוח הקומיקס ועם כמה הברקות ליהוק (סווינטון וסטורמר) והברקות ויזואליות.  סרט כיפי הרבה מעבר למצופה. 

ואחרי זה: ביים את שובר הקופות " אני האגדה", את הדרמה הנשכחת " מים לפילים" ואחרי זה הצליח בענק עם ההמשך של משחקי הרעב ועובד בימים אלה על שני סרטי ההמשך הבאים.

האם הסרט משקף את הבמאי:  פרנסיס מבסס את עצמו כתור אחד מבמאי האקשן העקביים ביותר של הוליווד. הוא אומנם לא הוציא עדיין יצירת מופת עם טביעת אצבע ייחודית, אבל כל סרט שלו מפתיע מחדש בכמה שהוא מהודק,מותח ומעניין. 

סמאח,אוטר או סמאחטה: סמאח,אם רק יצליח לייחד את עצמו כרגע כנראה יותר אנונימי מאשר משהו. 

סרניטי

במאי: ג'וס ווידון, יוצר הטלוויזיה ותסריטאי עם קהילת המעריצים האדוקה ביותר שהייתה לאיזה שהוא יוצר טלוויזיה. 

על הסרט: הסרט, המשך לסדרת המד"ב שלו "פיירפליי",  הוא הרפתקה מד"בית כיפית ביותר שלאחר שהסדרה בוטלה מהר מידי סגרה את הקצוות ההכרחיים. בעיני מישהו שלא מחבב את וידון כל כך, היצירה הכי טובה,כיפית ומעניינת שלו. 

ואחרי זה: סרט קטן ולא מוכר בשם הנוקמים. חוץ מזה הוא כתב את התסריט לשני סרטים פחות מוכרים - האחד אימה קומית ( בקתת הפחד) והשני רומנטיקה עם פנטזיה ( בעינייך), מלבד זאת ביים בכמה ימים עיבוד חביב ל"מהומה רבה על לא דבר". עובד בימים אלה על הנוקמים 2.

האם הסרט משקף את הבמאי: בהחלט.  אמנם רוב סימני ההיכר שלו הם רק בטלוויזיה, אבל כל מאפייני הג'וס ווידון ההכרחיים - משפטים שנונים, רצח דמויות אהובות ונשים מכסחות תחת, נמצאים כאן.

סמאח, אוטר או סמאחטה:  בעיני המעריצים שלו הוא יותר כמו אליל, בעיני אנשים אחרים הוא יוצר חביב בהחלט.

גאווה ודעה קדומה

במאי: ג'ו רייט

על הסרט: מסיבות כאלה ואחרות, לא יצא לי לראות הרבה עיבודים לגאווה ודעה קדומה. את העיבוד עם קולין פירת' לטלוויזיה לא ראיתי, אבל את העיבוד ההודי הביזארי "כלה ודעה קדומה" ראיתי דווקא. מה שאני בא להגיד זה שאין לי מושג איך הסרט משתווה לעיבודים אחרים של אוסטן ( חוץ מהסרט ההודי המוזר מדי, שהוא בלי שום ספר טוב ממנו בכל פרמטר פרט אולי לשירים מוזרים). ובכל זאת, הסרט הזה עובד היטב ומעביר את הסיפור בצורה מעניינת ומשאיר את ההומור שבסיפור ובדמויות. לצערו, הוא גם הסרט שבישר לאנשים שאנחנו צריכים להתרגל לראות את קיירה נייטלי במקומות מלבד שודדי הקאריביים, שזאת לא הודעה יותר מדי משמחת ( למרות שגם לא נוראית).

ואחרי זה: העיבוד המצליח ביקורתית " כפרה" ואחריו שני סרטים שזכו להתעלמות ביקורתית ( הסולויסט והאנה) עד שחזר לאור הזרקורים עם עיבוד מעניין לאנה קרינינה . עובד בימים אלה על עיבוד לפיטר פן.

האם הסרט משקף את הבמאי: אם מתעלמים מהיציאות התהומות בין כפרה לאנה קרנינה, אפשר בכלליות לראות קו ישיר של דרמות משפחתיות תקופתיות עם קיירה נייטלי. מכיוון שהסרטים האלה דווקא כן נמצאים, לא נשאר אלא רק לתהות מה הקשר בין כל הסרטים שלו. 

סמאח, אוטר או סמאחטה: בהחלט מנסה לבנות את עצמו כתור אוטר, עם ניסיונות בימוי באנה קרנינה - אבל לא מצליח לו וכרגע נשאר כתור במאי שמחכה לפריצה בשביל להוכיח את כשרונו ( בהנחה שהוא קיים)

בריק

במאי: ריאן ג'ונסון

על הסרט: סרט נואר שמתרחש בתיכון כאשר תיכוניסטים מחליפים את הגנגסטרים הקשוחים והבלשים הסוררים שהכל מתנהל ברצינות תהומית (כמעט) שעובד לחלוטין. במילים אחרות: נס. סרט שלא ניתן להבין בלי כתוביות מעודף הסלנג הביזארי שהולך שם. סרט מדהים. 

ואחרי זה: המותחן הקומי המתוק והלא מספיק מוערך"האחים בלום" ומותחן המדע בדיוני הבעייתי והמוערך מעט יותר מדי" לופר". בנוסף: פרקים נבחרים (וכנראה הטובים ביותר) של שובר שורות.

האם הסרט משקף את הבמאי: במפתיע, כנראה שלא. חוץ מפנייה לקהל יותר חנוני, לא נראה שלסרטים  של ריאן יש גורם מאחד חוץ מהעובדה שהם בכלליות נהדרים לחלוטין שזה, לדעתי, מספיק טוב.

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאח. 

בתול בן 40

במאי: ג'אד אפאטו, כותב טלווזיוני שלאחר שני ביטולים לסדרות שלו החליט לביים את סרטו הראשון. 

על הסרט: הסרט שהכריז על תחיית הקומדיות הגסות שהתחוללה בשנות האלפיים, שכולם נוטים להיות סרטים גסים עם מלא רפרורים לתרבות הפופ כאשר מתחת לכל הסרט יש תהליך רגשי שעובר הגיבור שמנותח בעדינות ובכנות ( כמובן שיש כמה שבורחים מהמשוואה, ובכל זאת). בתול בן ארבעים הוא הקומדיה הטובה ביותר של אפאטו, שמציג את עצמו מרוסן יחסית עם הופעה ראשית נהדת של שחקן שאני אשכרה יכול לסבול ולא סת' רוגן ושלל הופעות נהדרות של שחקני המשנה (אפילו של סת' רוגן איכשהו). 

ואחרי זה: "הדייט שתקע אותי", "אנשים מצחיקים", " הכל יחסים" ועובד על סרט חדש שנקרא "תאונת דרכים". בנוסף, הפיק כל סרט קומדיה שיצא בשנים האחרונות.

האם הסרט משקף את הבמאי: בהחלט, למרות שאם כל סרט וסרט הוא נהיה פחות מצחיק ויותר מדכא - אז אולי בעצם הוא רק נראה כאילו הוא משקף ובעצם הוא והדייט שתקע אותי הם הסרטים האחרונים המצחיקים שלו.

סמאח, אוטר או סמאחטה: אל-קומדיה שיכל להיות סמאח לולא שתי יציאת תמוהות. סרטו הבא יהווה מבחן לכוחו כתור במאי. 

ואחרי זה:

ובנוסף: ג'ארת  ג'נינגס ניסה לעבד את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה בהצלחה אבל הצליח ליצור רק סרט חמוד ביותר עם הופעה נהדרת של סאם רוקוול ואלן ריקמן, ולא יצירת מופת קומית שתיזכר לדורות כמו הספר. לי דניאלס שנודע בעיקר בעבור פרשס והמשרת התחיל קריירה של פרובוקציות עם מתאגרף-צללים. מייק מילס, הבמאי שהצליח לארגן לכריסטופר פלאמר אוסקר עם בגינרס התחיל עם סרט האינדי מצוץ מהאצבעשיש בו המון שחקנים איכותיים אבל תסריט די מטומטם. יוצר הקומיקס פרנק מילר הצטרף לרוברט רודריגז לבימוי הסרט עיר החטאים שהתבסס על הקומיקס שיצר. השחקנים ברוס קמפבל, כריספין גלובר ולוק וילסון ביימו סרטי ביכורים לא מוכרים (האיש עם המוח הצועק, מה זה? והסיפור של וונדל בייקר, בהתאמה) . לעומתם טומי לי ג'ונס ביים מערבון מהורהר שזכה להצלחה ביקורתית גם אם לא בעונות הפרסים או בהצלחת כלכלית גדולה בשם שלושת הלווית של מלכאידס אסטרדה וליב שרייבר ביים את העיבוד המעניין לספרו של ג'ונתן ספרן פויר,הכל מואר שלא זכה להצלחה גדולה אבל היה עיבוד נאמן כמה שאפשר והיה סרט מצחיק ומעניין . לואי לטרייר, שיביים לעתיד את הענק הירוק והאשליה התחיל עם שני סרטים שונים ב2005: ללא גבולות והמשלח 2. כמו כן, שלושה במאים עשו סרט ואז נעלמו - ג'יימס מקטיג ביים את ונדטה ,  סוזן סטורמן ניסתה לשחזר את ההצלחה הבימתית שלה עם המפיקים-המחזמר אבל נכשלה וחזרה לברודווי ומרקוס סייגה ביים את הסאטירה השחורה כל מה שבחורה רוצה  לפני שנעלם. ובגזרת האנימציה טום מקגארת' ביים את להיט האנימציה מדגסקר. בפינה הישראלית, כמה שנים לפני פיצוץ סרטי הז'אנר הישראלים, המבקר דני לרנר הקדים את כולם עם המותחן-אימה-משהו המעולה ימים קפואים והשאיר רף גבוה לכל הסרטים שבאו אחריו. אה, וגם ונדטה. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת