00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

רובד נוסף במסע אל עצמי

 

 

עכשיו כשתם פרק נוסף במסע אל עצמי אני מצליחה להתבונן על הכל "מקומה מאה" ולראות את התהליך כמתנה, אני יודעת שהחיים האמיתיים אינם מחלקים אותנו ל,משחק תפקידים" של מאמן, מתאמן מתבונן, אבל מי שיודע, מכיר ומתנהל בחיי מודעות והתפתחות יודע להוקיר את התהליך גם כאשר הוא כואב ועוד לא רואים את האור...

היום אני כבר במקום אחר היום אני בשלהי הרגעים ההם לאחר שקראתי אתמול במעגל את המילים הבאות. נרגשת. קולי רטט אבל אבל בהוויה פנימה הייתי חזקה ונשכרת. מבחינתי זו ההתמרה. 

 

הגעתי לקורס כבוגרת מסעות . ובהמלצת חבר שעבר את הקורס בעודו מאמן אישי ועמית מקהילת המאמנים. ציפיתי להנות ולהוסיף דעת בעולם האימון שהפך להיות היעוד של חיי.

בחודש הראשון הצלחתי למצוא את מקומי בתהליך ובקבוצה ובימי הטבע זכיתי להתמרה משמעותית ולהתרגשות גדולה. ככל שהתקדם הקורס  שכותרתו הרשמית היתה קורס הכשרת מאמנים הלכה מהותו וקבלה תחתיה מציאות של: המסע שתכליתו התמודדות עם כאב מתמשך.

הם באו מכיוונים שונים מכאן ומבחוץ. זה אחר זה או במקביל. גדולים, מאיימים, זוללי אנרגיות, עוצרי נשימה, מבקשי תשובות ובעיקר כואבים מאוד.

לא הספקתי להתמודד עם אחד וכבר נחפז הבא אחריו להידחף לקדמת התור המשתרך לעבר הבטן הרכה שבי. בקשתי לעצור בעדם. לא הצלחתי להכיל את כולם בו זמנית. היו רגעים שעזבתי מאחרי את הכל והלכתי לשבת אל מול הים, כך שאוכל להמיר אותם באנרגיות חדשות ובכדי שלא  אלך לאיבוד בתוך עצמי. 

מאוד לא קל לי לדבר את הכאב. קשה לי לשתף אתכם. אם זה היה רק תחת בחירה שלי, לא הייתי מביאה את זה לכאן ולא הייתי משתפת. הקורס היה נגמר, הייתי סוגרת דלת, מסיימת פרק וחוזרת לחיי.  אבל היקום בחר שלא לוותר לי ובעיקר לא לוותר עלי. המסרים והשליחים האנושיים שלו היו נחרצים ונחושים לפחות כמוני.

הפסקתי להתעקש. הסכמתי להקשיב. הסכמתי להרגיש.

הבנתי שאם אני מדחיקה שוב את הכאב, אני פוסחת על ההזדמנות שקבלתי לעלות שלב נוסף בריפוי ובהתפתחות.. היה לי כבר ברור שמשכך הכאבים בדמות ההדחקה מחליש את הסימפטום רק עד הבקר הבא.

בעשור האחרון גמעתי תהליכי מודעות. חוללתי  שינויים באורחות חיי. למדתי להיפתח לאופציות חדשות תרתי משמע. למדתי להוקיר את עצמי כמו שאני מוקירה את סובבי, הסכמתי לראות בי גם את היפה, ואני בדרך להתיידד עם החמלה.

בימים אלו אני עושה את מלאכת הריפוי שלי בדרך להיות מאמנת מעולה. את השיעור המעשי שאני חווה במסע הזה קבלתי כמתנה ואני בוחרת שלא להשתמש בפתק ההחלפה.

כשפתחתי את דפי ה"התבוננות סיכום" כשנשלחו, לא יכולתי לכתוב אף לא שורה אחת ואני הרי אשת מילים. הן מפלט, נחמה, משענת, מקור כוח ודרך ביטוי. כל ניסיון שכזה נתקל בכאב ותסכול. היום כבר כתבתי עמוד שלם. תוך שאני רוקדת עם המילים את הטנגו של צעד קדימה ושניים אחורה.

אני נמנעת במודע להתייחס לשאלות הספציפיות . המענה אליהן במקום שאני נמצאת בו כרגע הוא משני עבורי. ההסכמה שלי להיות בתוך הכאוס והכאב יותר מדויקת כרגע מהתבוננות שלי.

"מתנות קטנות 
מישהו שלח לי מתנות קטנות 
רסיסים של כוונה עיגולים של אמונה 
מתנות קטנות מישהו שלח לי 
מתנות קטנות 
כמו הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש 
מה עוד אפשר כבר לבקש "

אני מודה למי שהושיטו לי יד, מי שהיו לי לאוזן קשבת, הציבו אתגרים, האירו בפנסים וגם מי ששמחו שכאבתי עוד ועוד. היום אני מסכימה שההתמודדות  עם הכאב שאני חווה נעוצה בעובדה שהאימון הוא היעוד של חיי.  תודה.

 

 

 

 

 

תודה לכם ששבתם להכיר חלק נוסף ממני. אשמח ויותר שתגיבו.

 בחירות נכונות אימון אישי וקבוצתי  

  שלכם תפו  

ריקי ברוך - בחירות נכונות  אימון אישי וקבוצתי

בסדרת 10 מפגשים. מפגש עשירי במתנה 0506489787

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת