00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קובי נאור

על יום הנאכבה

יום ה-15 במאי (אתמול) מצויין כ-יום הנאכבה.

פירוש המילה נאכבה: אסון.

 

ה-15 במאי (שנת 1948) הוא יום סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל. יום זה היה גם מיועד להכרזת העצמאות של מדינת ישראל, אולם ההכרזה הוקדמה ל-14 במאי, כדי לא להיכנס לשבת.

קודם כל, זה המקום לאמר שיש יהודים שמציינים אף הם את יום הנאכבה, כמו שיש ערבים שאינם רואים בו יום ראוי לציון, אלא להיפך.

 

המציינים רואים ביום הזה יום לציון "האסון שבהקמת מדינת ישראל"

מעצם ההגדרה הזאת, ברור שיש רק דרך אחת לגבור על האסון, בתפישתם של המציינים, ולכך הם מחנכים ומטיפים ופועלים.

 

אני יכול להבין ולקבל כל ערבי שיבחר לציין את היום הזה בצורה של זיכרון והתייחדות, או אבל לאומי.

אין לי בעייה.

יש לי בעייה עם "כל השאר".

 

היעלה על הדעת שביום השואה, יהודים שחיים בגרמניה (!!!) יקיימו הפגנות נגד המדינה, יקראו להשמדת גרמניה ולהקמת מדינה יהודית במקומה??

רק אצלנו זה יכול לקרות.

וזו רק דוגמה אחת ל-"כל השאר".

 

טוב, עוד דוגמה: היעלה על הדעת שהגב' ליאת רוזנברג, מנכ"לית עמותת "זוכרות" מתראיינת אתמול (יום הנאכבה) אצל ירון לונדון, מציגה אפליקציה INAKBA (כן, זה מאוד טרנדי) שמספרת לך על כל אותם כפרים ערביים שנחרבו במלחמת האזרחים שהיתה כאן ובמלחמת העצמאות. באמת מתוחכם, משולב GPS, וכשאתה נוסע לטיול בשבת עם המשפחה להינות מן הפריחה האביבית, אתה יכול לקבל בזמן אמת את פירטי הכפר הציורי-פסטוראלי שהיה במקום.

כמה מקורי! איך לא חשבו על זה קודם...

אני מתאר לעצמי שאותה אפליקציה אינה מדרגת את אותם כפרים לפי דרגת העוינות שלהם ליהודים, מידת רצחנותם לעוברי דרך או לשכניהם ביישובים היהודיים. מה זה חשוב.

אבל הכי התפלצתי מן הדיון האינטלקטואלי, המאוד מנומס, שהתפתח באולפן בינה ובין לונדון.

כן כן פה, וכן כן שם, ורק כשהיא אומרת שיש לממש את זכות השיבה ל-7 מליון ערבים (או כמו שאותה גברת אומרת: רק למי מביניהם שירצה בכך), אז ירון לונדון קצת זז באי נוחות על הכיסא (אבל הדיון ממשיך להיות מנומס, ומנומק, ואינטלקטואלי).

אי הנוחות של לונדון היא לא כי הוא לא מסכים לזכות השיבה, אלא כי הוא הבין שלא רק הבית שלו בסכנה, אלא גם הראש שלו. עד כאן. אפילו לירון לונדון יש גבול.
וגם אפשר היה לראות איך אור הלך, שנכח באולפן, מורט את שיערותיו שאין לו למשמע הראיון הסוראליסטי.

 

וכמו שאתם רואים שאני כבר לא יכול להתאפק, אז הנה עוד דוגמה אחת:

היעלה על הדעת שערביי ישראל יציינו את יום הנאכבה בתאריך העברי?? ב-ה' באייר?

בוודאי! רק אצלנו זה יכול לקרות.

רק אצלנו אפשר לעשות פרובוקציה כזאת, לצאת בכוונה תחילה להתעמת עם החוגגים את יום העצמאות ביער לביא.

אגב, יער לביא קרוי על שם הכפר הערבי הנחרב לוביה, שממנו יצאו כנופיות מרצחים אכזריות לפגוע ביהודים.

עוד בשנת 1913 יצאו שני מרצחים מן הכפר לוביה ורצחו את "השומר" היהודי של סג'רה.

במלחמת העצמאות התנכלו תושבי הכפר לשיירות היהודיות לטבריה, עד שנאלצו היהודים לסגור את הכביש ולנסוע בכביש אחר.

 

סליחה, סליחה סליחה... פוס פוס פוס... חשבתם שהתבלבתי?? רגע, זה הפוך. שם הכפר הערבי לוביה הוא גלגול של שם העיירה העברית "לביא" מתקופת המישנה והתלמוד.

 

ושאף אחד לא יגיד לי שזה בגלל אירועי "תג מחיר" שהיו לאחרונה, כי ההתפרעות הזו ביער לביא החלה לפני שנה, עת באו פורעים ערבים רכובים על סוסים להתמת עם החוגגים.

 

אלה הם רק 3 אירועים מקוממים, מתוך מסכת ארוכה של אירועים, שכמו אותם 3 יכולים להתקיים רק במדינה שלנו. בשם הדמוקרטיה, או בשם חופש הביטוי, ולא יודע בעוד איזה שם.

רק אצלנו יש דמוקרטיה וחופש ביוטוי, כנראה. כל שאר העולם לא יודע מה זה.

 

אני מניח שקשה למצוא בין שכנינו הקרובים, בעזה ובשיטחי הרשות הפלסטינאית, אפילו נפש אחת שתקבל על עצמה את קיומה של מדינת ישראל, ותחתור לדו קיום בשלום איתנו.
גם לא במדינות ערב השכנות או הרחוקות.

אבל חשוב לדעת שבקרב ערביי ישראל ישנם רבים כאלה שכבר הבינו שהקמתה של מדינת ישראל רק היטיבה עם אזרחיה הערבים.

שמדינות ערב שמסביבנו רק הפכו במשך השנים את חייהם של הפליטים לגהינום. וגם האזרחים מן השורה לא בדיוק מנהלים שם חיים שלווים וחופשיים.

שלא כל הערבים הם "אחים", ורבים מהם טובחים זה בזה מעשה של יום יום, והקורבנות הם רבים הרבה יותר ממה שנגרמו להם על ידי יהודים.

שנכון להתגייס לצה"ל כדי להגן על הבית ועל המשפחה, כי מי שבא לתקוף את המדינה שלך הוא לא באמת "אח".

ש"אדמה" יכולה להיות מושג נזיל, ואפילו במדינה ערבית האדמה לא מובטחת לאף אחד, לא למי שנמצא עליה, וגם לא ל-"מי שהיה בה קודם". דוגמה: פליטי 48 נאלצים לברוח ממחנות הפליטים בסוריה.

 

הם אזרחים ערבים שבחרו לחיות עם האמת.

 

הם יודעים שכל עניין הנאכבה מבוסס על שקר ועל דו פרצופיות, ועל התנגדות עקרונית לקיומה של מדינת ישראל ולחייהם של יהודים כאן - ולא חשוב מה יהיה במקום.

יודעים שהחלק השני של ערביי ישראל עושים ניצול ציני בדמוקרטיה הישראלית, ובזכויות האזרח שהמדינה מעניקה להם.

ומן הסתם גם רואים בהם "בוגדים", לא מבינים איך הם יכולים להיות בצד של "האויב", איך הם יכולים להזדהות עם המדינה ולראות בה ברכה.

באמת: לראות את מולדתם במדינה שבה הם חיים? להינות מכל מה שיש למדינה להציע, ולקוות שזה יימשך כך?? מה פתאום!

ומשהם רואים בהם בוגדים, הם מסיתים נגדם ואף פועלים כלפיהם בהפחדה ובאלימות.

במיוחד בכל מה שקשור בגיוס לצה"ל. הלוא זה כור ההיתוך האמיתי של החברה הישראלית, המפתח לשילוב מלא. הם מבינים את זה, והם לא רוצים שזה יקרה.

 

אנחנו האזרחים היהודים לא יכולים על פי רוב להבדיל בין ערבי הנאמן למדינה, לערבי המתנגד לה.

מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה להיות אור לגויים, לדבוק באותם ערכים המוקנים לנו מכח היהדות והאנושיות, ובאמצעותם להאיר את עיניהם של כמה שיותר מתוך אזרחי המדינה הערבים, כדי שגם הם יוכלו לבחור בצד של האמת.

ערכים אלה כוללים בעיקר הוקעה ועקירה של גילויי גזענות, או של פגיעה באוכלוסייה הערבית, כמו "תג מחיר".

לקבל לחיינו האזרחיים את אותם אזרחי המדינה הערבים בכל מובן, ובכל מקום, כולל תעסוקה, מגורים וכו'.

אם אנחנו לא מהססים לקבל תרופה מרוקח ערבי, טיפול שיניים מרופא שיניים ערבי, וניתוח מורכב ממנתח ערבי, ארוחה טובה במסעדה ערבית, לתקן את הבלמים של האוטו שלנו במוסך של ערבי, בלי בכלל לבדוק את נטיותיהם הפוליטיות והלאומניות, מדוע יש רתיעה שיהיו שכנים שלנו?

מאין נובע המחסום הזה? האם "ביתו של אדם מיבצרו"? האם שכן ערבי זה "קביעת עובדות בשטח"? משהו קבוע?? ("להבדיל" משיתלי שיניים, או ניתוח השתלת כיליה...)

אולי זה לא באמת עניין של "לאום", אלא יותר של פחד מהבדלי תרבות. כפי שיש כאלה שלא מעוניינים בשכנים מעדות מסויימות. או בשכנים חרדים.

לי ברור שהמחסום הזה ייפרץ מתי שהוא.

 

ומצד שני, אסור לנו להיות תמימים להחריד.

מי שיוצאים בגלוי נגד המדינה, גם במסווה של מכבסת מילים, ומי שכוחות הביטחון והמשטרה גילו אותם כפועלים נגד המדינה, הם צריכים להיות "מסומנים" מבחינתנו. מבחינת המדינה, ומבחינת האזרח.

קשה לדעת מה זה אומר. וגם אני בתור מי שמתנגד לחרם ולאפלייה, גזרתי על עצמי שלא לקנות דבר וחצי דבר בבתי עסק של ערבים ביפו. וזאת בעיקבות השחתת דיגלי המדינה לפני יום העצמאות.
ברור שזה לא פיתרון של מאה אחוז, ברור שזה פוגע גם באנשים טובים, אבל מה לעשות, איפה שיש קיצונים – הם גורמים סבל לציבור שלם.

כך זה פועל בשני העמים.

מצידי שבעלי העסקים הערבים יתלו את דגל המדינה בחזית בית העסק שלהם. אז אני אדע באיזה צד הם.

 

המדינה שלנו מורכבת מאוכלוסיות כל כך מגוונות. גם בקירבנו היהודים, לא תמיד אנחנו חיים בשלום ודו קיום בין האוכלוסיות השונות.
המפתח להמשך קיומנו היה תמיד, ויהיה: לקבל את האחר.

זה גם כולל הושטת יד (כן, רק יד אחת) למי שלא מקבל אותנו עכשיו – כי רק כך הוא יוכל לקבל אותנו בבוא הזמן.
אבל, אם בסופו של דבר הוא לא מעוניין כלל לקבל אותנו – אז ההתנגשות תהיה בלתי נמנעת.

 

ולסיום אופטימי: עם ישראל חי!!

עם ישראל, וכל המתייצבים לצידו

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קובי נOR אלא אם צויין אחרת