00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

הבאנו ביכורים - שנת 2003

אהבה זה כל הסיפור

במאי: תסריטאי הקומדיה ריצ'רד קרטיס, אחרי שני עשורים מוצלחים שמזגזגים בין קומדיות (הפתן השחור) וקומדיות רומנטיות ( ארבעה חתונות ולוויה) לוקח את מושכות הבימוי.

על הסרט: הקומדיה הרומנטית האולטמטיבית, וזה לאו דווקא מחמאה. המחשבה שהובילה את הסרט היא "למה לעשות קומדיה רומנטית אחת על זוג אחד כשאפשר לעשות שמונים אלף קומדיות רומנטיות בשלל סיפורים ולדחוס אותם לסרט אחד עם מונטאז' בסוף שמאחד את הסיפורים בצורה לא מאוד משכנעת"  וכמו כל סרט רב משתתפים, חלק מהסיפורים עובדים יותר וחלק פחות. ביל ניי כרוקר מזדקן מתבלט לטובה, לפחות בזכרון שלי. הסיפור של קיירה נייטלי לרעה. 

ואחרי זה: שני סרטים. אחד שמתמקד בקומי (" רדיו רוק") והשני שמתמקד ברומנטי ("כל הזמן שבעולם") ובין לבין עזר בכתיבה של התסריט של סוס מלחמה של שפילברג. ושל סרטו החדש של סטיבן דלדרי.

האם הסרט משקף את הבמאי: וואו, כן. בריטי בצורה החנונית של המילה, קומי לרגעים ורומנטי - כל המרכיבים החיוניים ליצירותיו של קרטיס נמצאים כאן. 

סמאח, אוטר או סמאחטה: לאוהבי קומדיות רומנטיות רק הרזומה התסריטאי שלו הופך אותו לסמאח על, והפתן השחור אחד מסדרות הטלוויזיה הטובות ביותר - אבל ההספק שלו כתור במאי מתנדנד,  ובכל מקרה למי שלא אוהב קומדיות רומנטיות הוא סמאחטה מראש. 

שלישיית בלוויל

במאי:  סילווין קומה

על הסרט: משהו על.. מירוץ אופניים? ואנשים שנראים מזוויע? אם להיות כנה איתכם, אני לא סובל את הסרט הזה - למרות שיר הפתיחה הקליט והנהדר הסרט נהרס על ידי הציורים המכוערים בכוונה, הדמויות המעיקות, העלילה הזוחלת וחוסר העניין הכללי. מדהים שב2003, שני סרטי אנימציה לא אמריקאים זכו להצלחה אדירה בארץ ובעולם ואת שניהם אני לא סובל כליל. ( השני, אגב, זה המסע המופלא). 

ואחרי זה: סרט אנימציה נוסף בשם The Illusionist וסרט בשר ודם בשם אטילה מרסל.

האם הסרט משקף את הבמאי: לחיוב, לא. סרטו הבא "הקוסם" הוא הרבה יותר סימפטי - גם לעין וגם לנפש העוקבת. הטון הכללי נשמר אבל איך שהוא זה עובד הרבה יותר טוב בפעם השנייה.

סמאח, אוטר או סמאחטה: לא מוכר מספיק בשביל להיות סמאח, אבל בהחלט זכה למעמד של אוטר בקטנה. 

החדר

במאי: טומי ויסו.

על הסרט: אחד מהסרטים הגרועים שנוצרו אי פעם מז'אנר ה"כל-כך גרוע שזה מצחיק". העלילה הדקה בהחלט מספרת את סיפורו של בנקאי שחברתו בוגדת בו אבל אי אפשר להסביר את תהומות הגריעות של הסרט הזה. זה מדהים ונוראי בו זמנית. 

ואחרי זה: האהא. האהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהאהא.

האם הסרט משקף את הבמאי: השאלה האמיתית היא האם טומי ויסו הוא במאי, או יותר נכון קרוב קירבה ביולוגית לבני אדם - כי הסרט משמש הוכחה חותכת שאין קשר בינו לבין המין האנושי. 

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאחטה מוחלטת שנחשב סמאח על ידי אוהבי טראש כאלה ואחרים. 

אנשי התחנה

במאי: תומס מקארת'י

על הסרט: פיטר דינקלג', קצת פחות מעשור לפני טיריון לאניסטר, מזכיר שהוא תמיד היה שחקן נהדר גם כשהוא לא מוקף בדרקונים ושדיים. הסרט מספר את סיפורו של חובב רכבות שעובר לאזור נידח ומתחבר לקבוצת אנשים חביבה. מה שחושבים על כשחושבים על סרט אינדי.

ואחרי זה: עוד קומדיית אינדי בשם האורח ב2007 ועוד אחת ב2011 בשם ווין-ווין והשנה יוצא לו סרט בשם הסנדלר עם אדם סנדלר.

האם הסרט משקף את הבמאי: עד עכשיו כן. לקחת שחקן בפרופיל בינוני ולשים אותו בסרט אינדי נראה כמו המוטיב של כל סרטיו, אבל הסרט החדש עם אדם סנדלר נראה חשוד. עוד נראה.

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאח אינדי, שזה קצת פחות מוכר וקצת פחות מוערך מסמאח אמיתי. 

הצל את הכוכב הירוק! ( ויש גם שתירגמו את זה ל"הצילו את הכוכב הירוק" ו"להציל את הכוכב הירוק")

במאי: ג'ון הוואן-ג'אנג

על הסרט: ב2003 יצאו בדרום קוריאה "שבעה צעדים" ו"זכרונות של רצח" והסרט הזה. אני אומר את זה כי שבעה צעדים נכנס לפנתיאון הסרטים הכי טובים של העשור, וחובבי קולנוע דרום קוראיני מכירים את זכרונות של רצח בגלל הסרטים הבאים של הבמאי, אבל איך שהוא הצל את הכוכב הירוק נשכח מאחור, למרות שהוא סרט שמשתווה כמעט לזכרונות של רצח ( בכל זאת, סרט מושלם) ומתעלה בכל כך הרבה מובנים על שבעה צעדים ( בכל זאת, סרט קשקוש). העלילה, שעדיף לדעת עליה כמה שפחות הוא מעביד שחוטף את הבוס שלו ומחזיק אותו כלוא במרתף בהאשמות שאותן מכחיש הבוס. אם התיאור עלילה הזה מזכיר לכם את "מי מפחד מהזאב הרע" אז ברכותיי, אתם צודקים -  בעוד שכל הבלוגים הזכירו את הדימיון בין הסרט הישראלי לבין "אני ראיתי את השטן" הדימיון ההרבה יותר ברור להצל את הכוכב הירוק נשכח, עוד פעם, מאחור. בקיצור, לכל האוהבים של קולנוע דרום קוראיני, קולנוע קיצוני, קולנוע אדיר או פשוט קולנוע הסרט הוא צפייה מומלצת ביותר.

ואחרי זה: סרט לפני שנה שנקרא "הוואן: ילד מפלצתי"  ושכמעט אף אחד לא ראה ( כלומר, לא יצא לאקרנים - בימד"ב מדרגים אותו 400 אנשים ואין לו תאריך יציאה בשום מקום בעולם)

האם הסרט משקף את הבמאי: אין שום דרך לדעת.

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאח-על-על-סמך-סרט-אחד. 

נקמת הפטיש העברי

במאי: ג'ונתן קסלמן

על הסרט: אחד מהקומדיות המוצלחות ביותר שעברה תחת הראדר האמריקאי אבל צברה תאוצה בישראל (או לפחות, כך נדמה לי) היא פארודיית ריגול מצויינת עם משחק נהדר של כולם, עלילה אבסורדית וצחוקים שעפים כל הזמן לעבר המסך וגם הרבה כיסוחי תחת של הפטיש העברי. כל ילד עברי חייב את זה לעצמו.

ואחרי זה: כמה סרטים קצרים וניסיון להרים את הפטיש העברי נגד היטלר אבל כרגע הסרט הבא שלו כנראה ייצא רק בשנה הבאה, אם בכלל.

האם הסרט משקף את הבמאי: שיוציא משהו ונראה.

סמאח, אוטר או סמאחטה: סעעסס"א ( ראו מקרה הצל את הכוכב הירוק!)

נראה אותך אוהב

במאי: יאן סמואל

על הסרט: לפני שמריון קוטיאר הלכה לזכות באוסקר על גילום אדית פיאף ואז לשחק ממש גרוע בסרטים של נולאן היא הייתה שחקנית קולנוע בצרפת שעשתה סרטים חמודים ממש. נראה אותך אוהב הוא אחד מהם ומציג טוויסט מעניין על הקומדיות-דרמות הרומנטיות עם זוג גיבורים שכמעט ולא מתוודה על אהבתו ויותר עסוק בלאתגר אחד את השני בהתערבויות מטורפות.

ואחרי זה: את הרימייק האמריקאי לקומדיה הרומנטית הדרום-קוראינית "נערתי החצופה" (שהוזכרה בעבר פה).  ועוד שלושה סרטים צרפתיים שהנודע בהם הוא העיבוד מחדש למלחמת הכפתורים.

האם הסרט משקף את הבמאי: לא רואה מספיק סרטים צרפתיים, ואני מרגיש די טוב עם זה.

סמאח, אוטר או סמאחטה: חביב נכון לעכשיו. 

 

ובנוסף: רוב זומבי מתחיל את הקריירה השנייה שלו כבמאי אימה עם "בית אלף הגופות", קתרין הרדוויק מראה הבטחה לא ממומשת (או כה אומרים) לפני שהיא עוברת לסדרת דמדומים בסרט "שלוש-עשרה". לן וייסמן מתחיל את סדרת מלחמת האופל אל עבר עתיד שבו הוא מביים ריבוטים או המשכים לא נחוצים. שני במאים משחררים סרטים שצברו באזז וביקורות אוהדות ונעלמים: האחת היא פטי ג'נקינס על מונסטר והשני הוא אנדרו ג'אראקי על לתפוס את הפרידמנים. בנוסף, לארי צ'ארלס הבמאי הצמוד של סשה ברון-כהן מתחיל את הקריירה שלו עם הסרט " אנונימים במסכה" שאותו כתב ביחד עם בוב דילן. אסגר פארהדי האיראני שזכה באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר על פרידה ביים את סרטו הראשון " רוקדים באבק". ובפינת השחקנים המוכרים לגיקים שהחליטו לביים - לבאר ברטון מסטר טרק: הדור הבא מביים סרט חג מולד שאף אחד לא שמע עליו בשם "סופת קרח".  ובפינת השחקנים הקצת יותר מוכרים אבל גם לא באמת, כריס רוק מביים את הסאטירה-לייט "ראש המדינה" ולא פורץ לקריירת בימוי גדולה אלא נשאר בעיקר לדובב זברות ולהסתובב עם אדם סנדלר. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת