00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

הבאנו ביכורים - שנת 2000

והנה התחלת הפרוייקט עם שנת 2000 -

בילי אליוט

הבמאי: סטיבן דלדרי

על הסרט: בילי,  נער ממשפחה ענייה בפרברים בריטיים מתעניין בריקוד יותר מאשר באיגרוף למורת רוחם של סטיראוטיפים מגדריים. "סרט בריטי" במיטבו - קטן, חמוד, קליל, מצחיק, עם פסקול נהדר עם דרמה משפחתית כחיזוק. הסרט היה הצלחה אדירה וזיכה את דאלדרי במועמדות ראשונה מבין שלושה על בימוי. 

ואחרי זה הבמאי עשה: דרמות אוסקרים. שלושה דרמות אוסקרים שנעות באיכותן ומתקבלות בפחות ופחות אהדה מסרט לסרט ובעיקר העניקו אוסקרים לניקול קידמן וקייט וינסלט. דווקא סרטו החדש "זבל" נראה כסטייה מהנורמה וניסיון להמשיך כיוונים אחרים קלילים יותר.

האם הסרט משקף את עתיד הבמאי: בערך. הסרט בילי אליוט נחשב לטוב מבין סרטיו ובטח לפופולרי ביניהם ואני לא יכול אלא לחשוב שזה קשור לכמות ההומור שיש בסרט. ההומור והחן הבריטיים שלו מחממים את הלב בניגוד לאדישות שבה משאירות אותך שאר הדרמות שלו עד היום, אך עדיין אפשר לראות כבר בבילי אליוט את ניצני ההפתעה האוסקרית של הסרטים שלו, ואת הגישה המסוימת שלו לדרמה כבר אז.

סמאח,אוטר  או סמאחטה? : כרגע הוא סמאח על גבול הסמאחטה - הסמאח בעיקר בגלל סרטיו הראשונים והסרט הבא שלו שנראה מעניין ושונה מסרטיו האחרים והסמאחטה בגלל היצירות החלולות של נער קריאה (שעוד קיבל ביקורות סבירות וזכה בהופעה טובה ביותר של קייט וינסלט) וקרוב להפליא ורועש להחריד שנקטל בביקורות, אך סרטו הבא מעורר עניין וציפייה.

לצאת נקי 

הבמאי:  ג'ונתן גלייזר

על הסרט: ריי וינסטון מגלם גנגסטר בפרישה שבן קינגסלי כתור חבר מהעבר מנסה להחזיר למכה אחת אחרונה. קינגסלי זכה למועמדות (מוצדקת ביותר) על הופעתו והסרט למעמד של סרט פולחן (בערך ומוצדק ביותר). גם מצליח לרכב על גל סרטי הפשע הבריטים של התקופה אבל גם מצליח להיות ייחודי ואמנותי ומעניין וחד. 

ואחרי זה: כמעט וכלום. הוא עשה את "לידה" שלא ראיתי ונשמע מסקרן ודפוק על ילד שטוען שהוא גלגול נשמות של בעלה של ניקול קידמן, ואז נעלם לעשור וחזר השנה עם "מתחת לעור" שבו סקרלט ג'והנסון מגלמת חייזרית שאוכלת אנשים ויצא לביקורות מהללות,אבל של המבקרים היותר אומנותיים.

האם הסרט משקף את הבמאי: לא ממש. עוד פעם, עוד לא ראיתי את הסרטים האחרים שלו אבל כבר מהתקצירים שלהם אפשר להריח את הארט-האוס שהם מפיצים. לצאת נקי, לעומת זאת, עומד בראש גאה כתור חבר של לוק סטוק וסנאצ' בז'אנר של מותחני פשע בריטיים בלי המון יומרות  אומנותיות, ולמרות שאפשר להבחין בעומק המסוים שיש בו שנעדר מסרטים אחרים באותו הז'אנר , אפשר גם בקלות להתעלם ממנו.

סמאח,אוטר או סמאחטה: אוטר. עושה סרטים מעניינים ומאתגרים בקצב שלו.

מרד התרנגולים

הבמאים: פיטר לורד וניק פארק

על הסרט: תרנגולות בורחות מהלול. הומור בריטי מטורף. להיט אדיר, ביקורות אדירות, צפיית חובה.

ואחרי זה: סרט אחד לכל אחד מהבמאים תחת אותו אולפן. פיטר לורד הלך לעשות את פיראטים! החביב אך לא מספיק גאוני וניק פארק הביא את יצירות וולאס וגרומיט למסך הגדול וזכה באוסקר.

האם הסרט משקף את הבמאי: בהחלט. קומדיות פלסטינה בריטית אחת אחרי השנייה.

סמאח,אוטר או סמאחטה: אם הוא היה רק מוציא איזה סרט מדי פעם, ניק פארק היה יכול להיות סמאח-על. לורד מוזמן לבירור אחרי היציאה הלא ברורה שהייתה פיראטים.

 

אהבה נושכת

הבמאי: אלחנדרו גונזלס אינאריטו.

על הסרט: במקסיקו, שלושה סיפורים שונים נפגשים בתאונת דרכים אחת. הסרט היה הצלחה, ייצג את מקסיקו באוסקרים (והפסיד) .

ואחרי זה: עוד סרטים אומנותיים שמקבלים 2-3 מועמדיות לאוסקר. 21 גרם היה הסרט האמריקאי הראשון שלו ואחריו בא ההצלחה הגדולה ביותר שלו, בבל, שעסק בכמה סיפורים במקביל בכל העולם וקיבל מועמדיות גם לסרט הטוב ביותר וגם לבמאי הטוב ביותר. סרטו הבא ביותיפול התמקד לראשונה רק בסיפור אחד והעניק מועמדות נוספת לחוויאר בארדם. השנה הנראה שהוא הולך לכיוון שונה ומביים סרט שנכון לעכשיו נראה כמו קומדיה עוקצנית שנקראת "בירדמן". אבל אולי זה רק מלכודת ובעצם גם הוא מתמקד בחמישה סיפורים שאחד מהם הוא על סוחר סמים מקסיקני או משהו.

האם הסרט משקף את הבמאי: לפחות עד לבירדמן העתידי - כמעט במדויק. את הסיפורים המרובים שנפגשים הוא מנצל רבות, וגם הכמעט הצלחה שלו עם האוסקרים היא מוטיב חוזר שהתחיל כאן. אך אם בסרט הנ"ל יש משהו יותר רענן עם תפיסה הומוריסטית הרי שבבל כל הסיפור רציני ונעלם חוש ההומור האירוני.

סמאח,אוטר או סמאחטה: אוטר קלאסי.

מעודדות צמודות

במאי:פייטון ריד

על הסרט:  הן מעודדות והן צמודות. הסרט זכה למעמד של קאלט שמנציח אותו גם בימינו.

ואחרי זה: עוד קומדיות הוליוודיות -  לגמור עם האהבה, הצד שלו, הצד שלה ויס מן.

האם הסרט משקף את הבמאי: יותר משהוא משקף את הבמאי, הוא כנראה נכון לעכשיו הפיסגה שלו. את כל החוצפה והחן שיש במעודדות צמודות אין איפה למצוא ביס מן או הצד שלו, הצד שלה. אולי לגמור עם האהבה דומה אבל לא מספיק אנשים ראו אותו, ואף אחד בטוח לא מדבר עליו.

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאחטה. למרות ניסיונות חוזרים, לא מצליח לשחזר את ההצלחה הראשונית.

המלאכים של צ'ארלי

(ולמעוניינים בפוסטר משעשע יותר - ביל מארי בלבוש מגוחך) 

במאי McG

על הסרט: קמרון דיאז, לוסי לו ודרו ברימור לוחמות בפשע בשירותו של קול מסתורי. כיף לכולם, כולל לסם רוקוול שזוכה לרקוד גם כאן. הצלחה קופתית וגם קיבל ביקורות נחמדות מה שכמובן הוביל להמשך שלא הצליח להגיע לאותם הישגים.

ואחרי זה: הוא חזר לביים את ההמשך, עזר להפיק את סדרות הטלוויזיה צ'אק ועל-טבעי, ביים דרמת ספורט נשכחת עם מתיו מקונוהי, את הסרט הרביעי של שליחות קטלנית שנודע בעיקר כהאחד שממנו דלף הקטע שבו כריסטיאן בייל צורח על גורם בהפקה מסכן, את הסרט "זוהי מלחמה" שבו שני סוכנים רבים על בחורה אחת והשנה יצא לו עוד סרט מתח עם קווין קוסטנר " שלושה ימים להרוג"

האם הסרט משקף את הבמאי: קשה לענות על השאלה הזאת כי מקג'י לא באמת במאי עם חזון או משהו. כל הסרטים הנוספים שלו הם גם תוצרי הוליווד מובהקים, אז אני מניח שאפשר להגיד שאת חוסר הייחודיות שלו היה אפשר לראות כבר כאן.

סמאח, אוטר או סמאחטה: סמאחטה. במאי הוליוודי טיפוסי ושכיח חסר חותמת או ייחוד.

הדרך לאל דוארדו

במאים: דיוויד סילברמן, דון פול, ויל פין וביבו ברג'רון ( וג'פרי קרטזנברג ללא קרדיט)

על הסרט: רגע לפני שדרימוורקס נהפכים לאולפן שמנפיק רק סרטי אנימציה תלת מימד הם הוציאו את אחד הסרטים הטובים ביותר שלהם (לדעתי) שנכשל בקופות ואצל המבקרים, מה שמנע מהם לחזור לאנימציה ידנית אי פעם.

ואחרי זה: דון פול, ג'פרי קרטזנברג הפסיקו לביים כאשר ג'פרי התמקד בהפקה ודון שהיה אמן אפקטים מיוחדים עד אז פשוט נעלם( או לפחות האינטרנט לא יודע לגביו כלום). ביבו ברג'רון עשה לאחר מכן את תפוס ת'כריש ומפלצת בפריז. ויל פין עשה את מרד החיות וסרט לא ברור שנראה ממש לא משהו על ארץ עוץ. דיוויד סילברמן עזר בבימוי של מפלצות בע"מ וביים את סרט האנימציה של הסימפסונים.  בקיצור - לא הרבה ( לא שיש מה להאשים אותם, אנימציה לוקחת זמן)

האם הסרט משקף את הבמאי: כמעט כולם עשו דברים באנימציה אז אני מניח שכן? מכל הסרטים שהבמאים של הסרט הנפיקו בעתיד אל דוראדו הוא עדיין הטוב ביותר ( כן, גם מהסימפסונים) אז אני ניתן להגיד שהיה כדאי להם לפרוש בשיא.

סמאח , אוטר או סמאחטה: ביבו וויל נוטים לסמחטה יותר מסמאח, ודיוויד נוטה לכיוון סמאח אבל כאשר כל סרט אנימציה מביימים שמונה אנשים קשה לדעת בזכות מי הסרט יוצא כמו שהוא יוצא אז כרגע כולם בסימן שאלה גדול. 

 

 

וכל השאר (אלה שעדיין לא ראיתי או שלא היה מקום לראותם) - ג'ון הו בונג התחיל את קריירת הבימוי המדהימה שלו עם הקומדיה השחורה כלבים נובחים לא נושכים. טארסם סינג התחיל דווקא ממותחן פסיכולוגי ("תא קטלני") שלא רמז לנפלאות הבאות שזה בעיקר מעבר לכל חלום (למרות שגם השלגיה שלו נהדר,לדעתי). דיוויד גרין גורדון הפציע בסצנה עם "ג'ורג' וושינגטון" שמיקם אותו כבשורה האינדית הבאה שנייה לפני שהוא הלך לעשות קומדיות סטלנים עם ג'יימס פרנקו. קנת לונרגן ביים את מישהו לסמוך עליו, דרמת האינדי שזכתה להצלחה ותשומת לב יותר ממרגרט שביים עשור לאחר מכן.  אנדרו דומיניק שיביים בעתיד את ההתנקשות ברוברט רדפורד ולהרוג אותם ברכות התחיל את העיסוק שלו בפשע דווקא במולדתו הניו-זילנדית עם צ'ופר בכיכובו של אריק באנה.  וגם קשיש, הבמאי של סרט הלסביות הסביר לחלוטין שזכה בקאן שנה שעברה ( כחול הוא הצבע החם ביותר) עשה את הסרט הראשון שלו "פליט פואטי" שאין פרטים עליו כמעט בכלל.  עדיין בבמאי ארט-האוס, אפיצ'טפונג ויראסטקול גם הנפיק את היצירה הראשונה שלו עצם מוזר בצהריים. הבמאי השחור של "סרסר וזרום" (hustle and flow, אני אשמח לתרגומים יותר נורמלים) קרייג ברואר גם ניפק את יצירת הביקורים שלו "הרעבים והעניים" שנראית דומה רעיונית לטרילוגיה שלו על אנשים קשים, רגע לפני שהוא ביים את טרנס הווארד כסרסור והרבה לפני הרימייק לפוטלוס.  כמה שנים לפני שהוא ינסה לזעזע את כולנו עם "אמת מטרידה" , דיוויד גוגנהיים ביים סרט נעורים נשכח בשם "משחק השמועות". וגם הבמאי של ג'ק ריצ'ר, כריסטופר מקקוורי, שיותר מוכר דווקא כתסריטאי של "החשוד המיידי" עשה סרט 12 שנה לפני ג'ק ריצ'ר שנראה דומה מספיק ועונה לשם הגנרי דרכו של אקדח.  קרייג מזין (מי?) עשה את הפארודיה החכמה והמעניינת על סופר גיבורים אי שם בתחילת הז'אנר "המיוחדים" (מה? תסמכו עליי. אחלה סרט) רק בשביל להרוס את שמו הטוב עם הפארודיה המטושפת "סופרהירו" ובגזרת שחקנים שהחליטו לנסות את ידם בבימוי נמצאים הפעם: אדוארד נורטון עם הקומדיה הדתית "לשמור אמונים", אד האריס עם הביוגרפיה "פולוק", סאלי פילד עם סרט שנקרא "יפהפייה" , אסיה ארגנטו (זה בסדר אם לא שמעתם עליה) ביימה את דיוה מארגמן ואפילו ג'ק ג'ונסון הזמר ניסה את מזלו עם סרט מוזר על גולשים.  ובגזרת האנימציה התמיד פורחת: ג'ון פאלקנסטין עשה את "טיגר:הסרט" ונעלם

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת