11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג קטן על אהבה ואושר.....

מה שלמדתי מהכדור פורח, על חלומות, אשליות והמרדף אחרי האושר...

לאחרונה, במיוחד בעקבות טיסה בכדור פורח, עלו בי תובנות מאוד חשובות שהרגשתי שאני לא יכול לשמור אותן לעצמי ואני חייב לחלוק אתכם.. וכמו שקורה כשאני מתחיל לכתוב, אי אפשר כבר לעצור אותי, כמו שאי אפשר להפסיק את הגשם כשמגיע זמנו לרדת..  devil

לא מזמן הגשמתי חלום לטוס בכדור פורח, הכל בזכות ענת האהובה שלי שהגשימה לי אותו במתנה לכבוד יום ההולדת.. לא נראה לי שהייתי עושה את זה בלעדיה כי קשה לי לעשות דברים כאלו רק בשביל עצמי ורק ביחד איתה זה היה שווה את זה.. כבר שהיא סיפרה לי שהיא כבר הזמינה לנו מקום, התלהבתי ושמחתי מאוד ופתאום החיים שלפני רגע נראו לי קשים ומדכאים מידי, הפכו ללא כל כך נוראים וכיפיים כי פתאום יש חדש ומלהיב לחכות לו! והנה היום המיוחל סוף כל סוף הגיע והיתה לי את ההתרגשות הזאת של הלפני וכמה טוב ובלתי יאמן שזה באמת קורה! והנה ראינו את הכדור פורח מרחוק וכמה זה יפה ומיוחד.. למרות שמשום מה הוא היה ירוק ולא צבעוני כמו שדמיינתי.. כבר אכזבה ראשונה, אבל לא נורא.. וגם עצם זה שאנחנו לא לבד אלא ביחד עם קבוצה גדולה, זה גם בסדר, לא נורא.. והנה הגיע הרגע להיכנס לסל, ביחד עם שאר הקבוצה. הטייס הבעיר את המבער שחימם אותנו והרעיש לגמרי והופ! אנחנו מתחילים להתרומם באוויר.. והנה אנחנו כבר בשמיים למעלה.. ו.. זהו זה! בזה נגמר העניין...

בדיוק כמו שהיינו בתוך הסל על האדמה, ככה אנחנו בדיוק באותו מצב באוויר, בלי שום תזוזה. פשוט עומדים לנו במקום, רק קילומטר מעל האדמה. הנוף היה יפה בהתחלה כי זה באמת משהו חדש ומלהיב, זה נכון.. אבל כמה אפשר להסתכל על שדות ועוד שדות חקלאיים ונוף לכמה הרים על הישובים מתחת? אפילו שלווה לא יותר יותר מידי כי לא היינו לבד וכל כמה זמן הרעש של המבער והחום החזק שכמעט שורף את השערות (מי שרוצה לעשות את זה יום אחד, חשוב להביא כובע!).. אז זהו זה? עכשיו ככה זה יהיה במשך שעה? מה נעשה בדיוק? אז לפחות צילמתי הרבה כדי שאוכל לחלוק אתכם שאתם תרוויחו..אני אוהב לצלם ככה שלפחות מזה נהניתי וזה העסיק אותי.. נראה לי שתמיד עדיף לנו להיות אקטיביים ולעשות משהו שמלהיב אותנו ויש לו משמעות מאשר משהו שפשוט קורה לנו ואנחנו פסיביים. בטיסה הזאת, גם אני וגם ענת הרגשנו אותו הדבר והבנו את זה.. כן, ככה זה. איזה באסה, אפילו טיסה בכדור פורח היא בעצם כמו כל דבר אחר בחיים... נחמדה, אבל לא יותר מזה.. לא כזאת שבאמת משנה את החיים.. החיים ממשיכים גם אחרי זה ויישארו אותו הדבר. זאת התחושה שאני חושב שכל אחד ואחת מאיתנו חוו בחיים שלהם ובטוח שיותר מפעם אחת.. חיכינו כל כך הרבה זמן למשהו והנה שסוף כל סוף הוא קרה מבינים ש-"מה? זהו זה?? זה הכל?" כן, זה הכל. אלו הם החיים... כמו שאני אוהב לומר: "הדמיון עולה על כל מציאות..."

כמעט תמיד, העולם הפנימי שלנו עולה על כל מציאות בעולם הזה. הגיע הזמן שנקלוט ונפנים שמה שאצלנו קורה מבפנים, זהו האוצר האמיתי!! הדרך והמסע לפני החוויה שווים הרבה יותר מאשר הדבר עצמו שנזכה בסוף! ההשתתפות במרוץ או בשעשעון הרבה יותר כיפיים ומלהיבים מאשר הפרס שמחכים לו! התשוקה למצוא אהבה, והציפייה לאיך שזה יהיה שזה סוף כל סוף יקרה, גדולה יותר מאשר הרגע שבו מוצאים אותה! כל פעם יש משהו אחר ואנחנו שוכחים שרק לפני רגע הגשמנו איזה חלום ונו מה יצא מזה? זה כמו שהגשמתי את החלום שלי עם "ההרצאה הגדולה של חיי" שבסוף יצאתי מאוכזב ממנה ומעצמי למרות שאמרו לי שהייתי מצויין.. כי באמת זה לא היה מה שציפיתי והבנתי שהנה האהבה הגדולה שלי היא בכלל הכתיבה.. מה שאני עושה כבר שנים רבות ובאופן טבעי לגמרי. ומה רע בזה? הכי טוב להתמקד במה שאנחנו באמת אוהבים לעשות וטובים בו. זאת היא גם התרומה שלנו לעולם! עדיף לעשות משהו במציאות מאשר רק לחלום על דברים, שאולי נעשה אותם יום אחד.. יום שייתכן ולעולם לא יגיע... אם זה לא קרה עד עכשיו למה שזה יקרה ככה פתאום? עדיף להשקיע במה שאנחנו כבר עושים ואוהבים לעשות. גם אם זה משעמם וקשה לפעמים, עדיף את המשהו הזה שאפשר לאחוז בו והוא מול העיניים שלנו במציאות, מאשר רדיפה אחרי אשלייה שלא יוצא ממנה כלום חוץ מאשר תסכול ואכזבה לגבי מה שיש לנו כיום.. קל מאוד לא להיות מרוצים ממש שיש ולדמיין שיש מציאות הרבה יותר טובה רק שעוד לא הגענו אליה עדיין.. אבל דווקא מה שיש לנו כבר עכשיו זהו הדבר שיעשה לנו הכי טוב ולא רק לנו אלא גם לסובבים אותנו. אני חושב שהדבר הכי טוב בחלומות הוא להגשים אותם רק כדי שיעזבו אותנו ולא יציקו לנו עוד כדי שנוכל לחזור לחיים הרגילים שלנו בשלווה ובשקט.. cheeky

עוד משהו שלמדתי מהכדור פורח ומחוויות דומות כבר לפני, היה שבעצם הדברים הקטנים הרבה יותר עושים לנו טוב מהדברים הגדולים. מי שמטפס על הר האוורסט אולי לא ישכח את זה כל ימי חייו, אבל זה לא כמו האישה שמחכה לו בבית והילדים שהוא כל כך אוהב שנמצאים שם כל הזמן.  וגם לא כמו לאכול את המאכל האהוב עליו או לרגע של שלווה בבית קפה האהוב עליו.. או לכלב החמוד שאוהב אותו ושמח לראות אותו בכל פעם מחדש כשהוא חוזר מהעבודה ואולי לא משתווה אפילו לנסיעה באופניים על הטיילת. אני אף פעם לא הבנתי את האנשים שחיים בצורה נורא אינטנסיבית, בלחץ וקשיים בעבודה רק כדי לממן איזה טיול של שבועיים בחו"ל.. מה הטעם בזה? עדיף כבר שלווה שמתמשכת לאורך רוב היום מאשר רק שבועיים בשנה. למה לבזבז חיים שלמים בלחכות למתישהו בעתיד ואז לגלות שאי אפשר לעשות את מה שרצינו יותר, כי מאוחר מידי. ואולי לא פחות גרוע, לגלות שהדבר הזה שרצינו הוא לא מי יודע מה בכלל...

יש דברים שהם הרבה יותר נפלאים וכייפיים ואפילו בחינם! ואנחנו לא רואים אותם או מזניחים לעשות אותם כי "לא בא לנו עכשיו".. ולעומת זאת על החלום והפנטזיה אנחנו חושבים 24 שעות ביממה והם מטריפים את דעתנו ומציקים לנו שנים רבות ככה סתם כי נתקע לנו בראש שצריך וחייבים לעשות את זה מתישהו אחרת החיים שלנו לא שווים כלום ונתאכזב מעצמנו או חס וחלילה נחמיץ משהו.. אפילו שכן טוב לנו, הקול בראש יגיד לנו שיכול להיות לנו טוב יותר! ואחרי כמה זמן של הצקות, יבוא קול בראש אחר שיגיד לנו שאנחנו חייבים להיפטר מהקול הקודם הזה! ככה שכל הזמן יש מלחמה בראש שמשהו לא בסדר וחייבים לשנות משהו בחיים שלנו.. ושרק הדבר הזה או אחר יביאו לנו את האושר המיוחל הזה. מבלי להבין שהדבר היחידי שלא בסדר היא המחשבה שמשהו לא בסדר כל הזמן! בעצם החיים הם בסדר גמור, לטוב ולרע, לפעמים זה קשה ולפעמים זה קל.. פעם למעלה ופעם למטה.. בדיוק כמו שיש בטבע קיץ וחורף, יום ולילה, חום וקור, ככה זה הגיוני שיקרה בחיים שלנו עצמם.. שמחה ועצבות, אהבה ובדידות, פחד וצחוק, חולי ובריאות... בכוונה יש גם קושי ורע בחיים כדי שנעריך את כל מה שכן טוב. לא הכל מושלם, אבל ככה זה צריך להיות וזה בסדר גמור! devil

עוד משהו שהבנתי בטיסה היה שעדיף להשקיע בדברים היום יומיים של החיים, דברים שהם ארוכי טווח ונשארים לכל החיים ולא קצרי טווח ונגמרים מהר וברגע אחד... כי הם נותנים לנו רגעים של עונג הרבה יותר גדולים.. היה לי יותר  טוב עם ענת מאשר הטיסה כולה בכדור הפורח.. אם היא לא היתה מצטרפת אלי זה היה שעמום נוראי.. החיבוקים והאהבה יכולים להיות לנו גם בבית, לא צריך טיול לחו"ל, מסעדה מפוארת או צימר יוקרתי כדי לחוות את זה.. הנסיעה עצמה מוקדם בבוקר לפני עלות השחר והנוף של עמק יזרעאל בזריחה, היו הרבה יותר מרהיבים ויפים מאשר הנוף שראינו מהכדור פורח שגם עלה ביוקר.. מסתבר המשפט הזה מהשיר- The Best things in life are Free! הוא באמת נכון, הדברים הכי טובים בחיים הם בחינם. ובכל זאת, צריך לעבוד למענם וזה לא משהו שפשוט קורה מעצמו. כל אחד מקבל בדיוק את מה שהוא נותן.. כל חקלאי מבין את זה, שצריך לעמול קשה בשביל שמשהו יניב פרי וגם אחרי זה צריך להמשיך ולעבוד קשה כדי לשמור על זה. מה שמחזיק מעמד ומתמשך גם אחרי רגעי השיא, אלו הן ההשקעות החכמות שלנו.. כל הזמן חשבנו על אריאל שלנו שנמצאת כרגע עם סבתא שלה ושהיא נותנת לנו יותר אושר וכיף מאשר הטיסה הזאת. למרות שבבית, במיוחד בלילה, אנחנו מתלוננים כמה קשה לנו איתה ושאנחנו רוצים קצת חופש ושקט ממנה.. בסופו של דבר היא מה שמעסיק אותנו יותר מכל דבר אחר לאחרונה.. והיא זאת שגורמת לי לקום בבוקר וללכת לעבודה ולעשות את כל מה שצריך.. החיים שלנו לפני אריאל היו אחרים לגמרי ועם כל הקושי כבר קשה לנו לראות את החיים שלנו בלעדיה. והנה ברגע האמת, זה מה שבאמת חשוב ומה שנשאר לנו בסוף.

צריך פשוט להודות על מה שיש לנו ולהשקיע במה שבאמת חשוב לנו בחיים האלו. משפחה וחברים זה הדבר האמיתי, כל השאר זה סתם אשליות שגם אם כיף בהתחלה, הן מהר מאוד נגמרות. לא סתם לכדור פורח קוראים באנגלית- Hot-Air Balloon כי הוא מלא באוויר חם.. זה מה שאומרים למישהו שהוא מלא בעצמו, מילה נרדפת לאשליות.. זה סתם בלון עם אוויר, בסוף האוויר יצא ומה שנראה כל כך נפלא וגדול פתאום מצטמק ולא שווה כל כך הרבה. מה שעולה למעלה בסוף חייב לרדת למטה.. אז למה לא להשקיע יותר בדברים שהם יותר יציבים ומעניקים לחיים משמעות אמיתית? אני מצאתי את זה רק באהבה. האהבה היא תמיד שלי, לא יכולים לקחת אותה ממני. אני תמיד יכול לבחור לאהוב, אפילו את מי שלא אוהב אותי.. האהבה והכרת התודה הם האושר הכי גדול שמצאתי בכל החיים שלי. גם שלא היה לי כלום אבל זכרתי שיש לי את עצמי ואלוהים, זה היה לי מספיק! זה האושר האמיתי! פשוט לשמוח על מה שיש, להגיד תודה ולאהוב!

יש דברים שנראים טוב רק מרחוק אבל במציאות זה לא מי יודע מה.. למדנו את זה משנים של צפייה בטלוויזיה, שמה שרואים בעיניים הוא המציאות.. ולאט לאט מה שראינו בטלוויזיה ובסרטים או קראנו בספרים הפך לדמיון המפותח שלנו, מלא בפנטזיות ואשליות על כל מיני דברים מושלמים שבמציאות לא באמת קיימים... ומה שקורה שכל הזמן אנחנו מתאכזבים מאיך שהעולם באמת נראה או איך בני/בנות הזוג שלנו מתנהגים בניגוד לאלו בסרטים או ברומנים.. יש אפילו מחקר שהראה שזוגות שצופים בסרטים רומנטיים פוגעים בזוגיות שלהם.. לכן העצה שלי היא שעדיף להשאיר את החלומות שלנו בדמיון! בשביל זה הוא קיים! יש דברים שעדיף לא להגשים וכדאי להשאיר אותן עמוק בפנים, לפעמים ההנאה שלנו בלפנטז יותר גדולה מאשר הדבר עצמו שרוב הסיכויים שיתגלה כאשלייה במקרה הטוב שתעזור לנו לחזור לחיים האמתיים שלנו ובמקרה הרע, כן יהיה נפלא כמו שחשבנו ואז לצערנו הרב נגלה עד כמה מהר זה נגמר ושאי אפשר לשמר את זה ולקחת איתנו.. והחלום שהתגשם במקרה הופך לקללה שרק גורמת לחיים שלנו להיראות חסרי משמעות ויבשים בהשוואה אליו.. כמו אדם שמכור לסם ולא יכול בלעדיו. אין שום רע בזה שכמה מהחלומות שלנו ישארו אצלנו בפנים.. לפעמים מקומן של הפנטזיה הוא בחלום. אנשים כל הזמן מדברים על להגשים את החלומות שלהם אבל אולי מעצם ההגדרה עצמה זה בלתי אפשרי? הרי מכל חלום שאנחנו חולמים בלילה אנחנו מתעוררים בסוף, אז גם החלומות שלנו בסוף מתנפצים ומתגלים כאשליות זמניות.. אפילו החיים עצמם הם כמו סוג של חלום... כל מה שאנחנו מסוגלים לדמיין בראש שלנו מעצם טבעו הוא משהו חולף וזמני, רגע אחד שלוקח לנו כמה שניות לפנטז אבל אנחנו משחזרים ומדמיינים אותו שוב ושוב ושוב בראש.. אנחנו לא קולטים שהשנייה הזאת לא תופסת במציאות שמתמשכת יותר מרגע קסום אחד בדמיון שלנו..

רוב הדברים שאנחנו מדמיינים קשורים בהנאות החושים שלנו, דברים שמעצם טבעם לא שווים משהו משמעותי באמת.. רוב הזמן אנחנו שוכחים שמה שמופיע מעצמו במודעות שלנו, בדרך כלל לא שייך לנו הנשמות אלא רק למוח ולגוף הפיזי שלנו.. אבל הדברים החשובים באמת הם אלו שמעבר לחושים, דברים פנימיים ונצחיים כמו שלווה, אושר, אהבה וסיפוק אמתיים. את השכל כל אלו לא מעניינים בכלל.. הוא רוצה רק את מה שכאן ועכשיו. הוא אפילו לא מסוגל לראות יותר מידי מעבר לכמה שניות האלו שהוא מפנטז וחושק במשהו שיהנה ממנו וישכיח את הצרות והדאגות.. רדיפה אחרי עונג והנאה ובריחה מכאב וקושי זה הקטע שלו. אם זה חלום קשה מידי שדורש ממש מאמץ פיסי ולקום מהכורסא, הוא יוותר עליו, אבל החתיכת עוגה שאפשר לאכול עכשיו נראית שווה יותר. אז קל לדמיין שאנחנו אוכלים את העוגה הכי טעימה, זאת שאסור לנו בכלל לאכול. אבל במציאות זה לוקח כמה דקות וזה נגמר, ואז מגיעות ההשלכות.. הבטן שכואבת והחרטה שנכנסת פנימה.. ואולי בכלל העוגה לא תהייה כל כך טובה ואפילו לא שווה את כל זה.. זה נכון גם לגבי התאהבויות ובגידות למיניהן, באיזו קלות אנשים מוכנים לסכן זוגיות של שנים רק בגלל שברגע אחד של תשוקה וחשק מישהו או מישהי אחרים פתאום נראים להם קסומים יותר ושווים את כל זה.. אפילו החלום "למצוא את אהבת חיי" מתמקד בעצם ברגע האחד הזה של הריגוש והאושר של ההתחלה.. אבל מה לגבי האמצע וכל הדרך? זה בדיוק כמו הסרטים של דיסני, הם נגמרים באושר ועושר עד עצם היום הזה.. אבל אנחנו חייבים להבין שהחיים זה לא כמו בסרטים כי יש המשך לאחר מכן.. כמו אישה שמפנטזת על החתונה שלה במשך שנים, אבל במציאות כמה נחמד שזה יהיה או לא יהיה, גם זה יגמר! ותוך יום אחד! גם אנשים שמפנטזים על עושר ולזכות בלוטו, הם רק מדמיינים את הרגע הזה שהם זוכים וכמה הם יהיו מאושרים אבל שוכחים את ההמשך וכל הנטל שזה ישים להם על הראש, על המחוייבות והאשמה שתהיה להם כלפי אחרים והדאגה מה לעשות עם כל הכסף ואיך לא לאבד אותו..

אותו הדבר לגבי ההארה שכל כך הרבה רודפים אחריה, משום מה הם חושבים שאחרי הרגע הזה הכל יהיה אחרת לגמרי, טעות! עדיין צריך ללכת למכולת! יש ספר מעולה שמתעסק בזה בשם: "אחרי ההארה- הכביסה" של ג'ק קורנפילד. בספר מספרים אנשים שחוו הארה, מה קרה אחרי. הם מסבירים שגם זה נגמר והחיים ממשיכים הלאה... שכמו כל הדברים האחרים, גם את הרגע הזה צריך לבסוף לשלב עם החיים הרגילים שלנו.. שום דבר לא נשאר לנצח.. הדברים האלו שאנחנו כל כך רוצים, אפילו אלו שנחשבים "נעלים" יותר מהשאר הם לרוב רגעים מאוד רגעיים וחולפים, אז למה לא לרצות דברים יותר משמעותיים וארוכי טווח? למה לא להתמקד במטרת חיים פשוטה כמו ללמוד ולאהוב? זה משהו שבאמת אפשר להגשים וביום-יום שלנו! ככה בכל יום שנרגיש שלמדנו משהו, אהבנו ועשינו משהו טוב למען עצמנו ולאחרים, נרגיש טוב עם עצמנו! נהייה מרוצים ולא מתוסכלים שהנה עבר עוד יום מבלי להגשים את החלום הגדול... זה לא עדיף להיות פשוט מרוצים ממה שיש לנו?

מאז שאריאל נולדה אנשים שואלים אותי: "נו איך האבא המאושר?"ואז אני מרגיש תקוע כי כבר הסיקו מסקנות לגבי אז מה אני יכול להגיד עכשיו? להגיד את האמת ולאכזב אותם? במיוחד אנשים שאין להם עדיין ילדים, חושבים משום מה שזה שנולדה לי תינוקת אומר שהנה עכשיו אני בטוח מאושר כל הזמן.. אבל מי אמר? מה לגבי כל הלילות שקמים כל הזמן? והבכי והחיתולים והקקי ועוד בכי ועוד בכי.. זה ממש ממש לא קל. העבודה הכי קשה בעולם היא להיות אבא ואמא. נכון שבעיני אריאל היא התינוקת הכי טובה בעולם, יפה, אוהבת, שמחה, חמודה ומצחיקה ובאמת נותנת לנו המון המון אושר ואנחנו מאוד מאוד אוהבים אותה. אבל מי שחושב שזה רק רגעי האושר, משלה את עצמו או פשוט לא יודע את האמת.. גם להיות אבא לבת היה חלום שלי המון זמן מאז חלום אמיתי שחלמתי על ילדה קטנה ומתוקה שדיברה איתי. אבל למזלי, בניגוד להורים אחרים לא ציפיתי יותר מידי שהיא תשנה אותי לגמרי ותהפוך אותי ישר לאדם מאושר או שזה יהיה קל.. אפילו חשבתי שיהיה הרבה יותר קשה ככה שיחסית זה פחות נורא ממה שחשבתי.. surprise אולי קיוויתי שמהרגע שהיא תיוולד אני אתחיל את החיים מחדש, אבל כבר בלידה זה ברור שהמציאות היא אחרת לגמרי מכל דמיון ומכל הסרטים האלו של הוליווד. החיים הם באמת לא פיקניק ומי שעדיין לא יודע את זה, יגלה בקרוב.. אבל עם הזמן באה האהבה והשלווה הפנימית שעוזרת לנו לחיות עם כל זה ועם עצמנו בשלום.. מה שאני כן יכול להגיד שאריאל נותנת לי המון אושר בזכות שאני אוהב אותה ומוכן בשבילה ובשביל ענת לעשות כמעט הכל.. זה היה הרבה יותר קשה לי לחיות רק בשביל עצמי, לחיות בשביל אחרים זה הרבה יותר קל לי ונותן לי את הכוח והמשמעות.. האהבה היא המהות של החיים, לא האושר. האושר הוא רק תופעת הלוואי. כל רגע של אושר בעולם הזה מעצם טבעו לא יכול להחזיק מעמד וכל חלום סופו להתנפץ או להיות מוגשם ולהישכח מעצמו.. אושר אמיתי ומתמשך נובע מחיים שחיים אותם כמו שצריך.. ולפי דעתי לחיות כמו שצריך זה לחיות חיים עם המון אהבה ומשמעות. כל אחד ואחת צריכים למצוא בעצמם את הדרך שלהם שנראית להם הדרך הטובה ביותר. אבל לא לרדוף אחרי הפנטזיה של האושר הבלתי נגמר הזה, זאת טעות.. כי אושר מהסוג הזה יש רק בגן עדן.. וגם כדי להגיע לשם צריך לעבוד... רק אחרי שנסיים את מה שבאנו לכאן לעשות, נוכל להמשיך הלאה.. אין קיצורי דרך בחיים האלו אז עדיף להפסיק להתבטל ולחלום ולעשות את מה שצריך לעשות.. indecision

בסוף החיים אנחנו באמת לוקחים איתנו את כל הזכרונות מהרגעים היפים אבל הכי חשוב לפי דעתי, אנחנו לוקחים איתנו לנצח את האהבה שקיבלנו ונתנו. הגיע הזמן שנתמקד בזה, במקום רק לרדוף אחרי דברים כמו אושר חולף וזמני שהדמיון שלנו עובד עלינו שנחשוב שהוא נצחי.. לאהוב זה להיות מאושר, קודם כל האהבה ואז האושר. אהבה נבנית וגדלה עם השנים, האושר מהסוג שכולנו רוצים הוא משהו שמגיע בבום גדול ולאט לאט או מהר מהר נעלם מעצמו.. האושר לא יכול להחזיק מעמד זמן רב בלי אהבה ואכפתיות לאחרים.. אבל האהבה יכולה להחזיק המון המון זמן גם בלי האושר הזה.. וזה הכוח שלה. להעריך את מה שיש ולהיות בהכרת תודה, זהו רגע של אושר. להיות חולה ובסבל נוראי ולהצליח לצאת מזה, זה אושר! אני דווקא מבסוט מעצמי היום שיצאתי מכל מיני גיהנומים שהיו לי בחיים ולאו דווקא על כל מה שהשגתי. את הדברים האלו אני בדרך כלל שוכח ולא נזכר בהם מתי שאני באמת צריך.. אני מעריך את עצמי וגאה בעצמי בזה אני בן אדם טוב ואוהב למרות הכל ולא בזכות הכל.. כי אני יודע שהיה יכול להיות אחרת והצלחתי לצאת מכל זה. זה פחות חשוב כמה גבוה הגענו בסולם, מה שחשוב זה מאיפה התחלנו ולאן הגענו בסוף.. והמסע האמיתי הוא מבפנים.

למדתי עם הזמן שמה שנותן לנו את האושר הם לאו דווקא דברים שאנחנו מוסיפים לחיינו שגורמים לנו להנאה ועונג אלא הפסקה של מה שגורם לנו לכאב וסבל. כמו למשל אדם מורעב, יהנה מהאוכל הרבה יותר כי הרעב הנורא פסק. כל אחד מכיר את התחושה של ההקלה אחרי שאנחנו מתאפקים ללכת לשירותים הרבה זמן והנה סוף כל סוף רגע ההקלה.. זה רגע קטן של אושר! או אחרי שכואב לנו פיזית או נפשית ופתאום אנחנו שמים לב שהכאב נעלם. כמו אדם שגדל עני ובמחסור ועם השנים מצליח לייצר לעצמו מציאות של שפע ועושר והוא באמת מעריך את מה שיש לו.. לפי דעתי ההארה שהרבה נזירים מדברים עליה היא בסך הכל רגע של שחרור מעול המדיטציות והסגפנות הבלתי פוסקות.. כמו קפיץ שמותחים אותו יותר מידי ואז לפתע אי אפשר יותר להחזיק אותו הוא קופץ גבוה פתאום. אדם שחיי את החיים הרגילים פשוט התרגל לחיי השפע שלו ולכן הוא לא מעריך את מה שיש לו ולא שם לב לקסם החיים סביבו..

אותו דבר לגבי אדם בודד, שמוצא אהבה סוף כל סוף אחרי שנים רבות של חיפושים וייאוש, פתאום כל החיים שלו יהיו צבועים בורוד והכל יהיה נפלא וכל כך טוב. האושר כאן לא נובע ממה שיש לו אלא מזה שמקודם לא היה לו כלום ופתאום כן יש לו. אבל עם הזמן גם זה יישכח והוא יחזור לתחושת העצב הקודמת והמוכרת שלו.. הצרה היא שבאהבה זה לא עובד ככה כי כמו האושר, אהבה שבאה בקלות גם נעלמת בקלות והיא זאת רק התאהבות חולפת.. ואם לא נמשיך לעבוד למען חיזוק האש והאהבה הזאת, אחרי כמה זמן כבר לא נעריך אותה יותר. אנחנו גם עלולים לשכוח כמה רע היה לנו פעם כשהיינו לבד וכמה חיכינו לה ופתאום ימי הרווקות והפנטזיה של להיות לבד נראית לנו קסומה וכייפית יותר מהזוגיות שלנו שכבר ממזמן לא נראית ככה.. כאלו הפכפכים אנחנו או יותר נכון המחשבות והראש שלנו.. בגלל זה חשוב יותר להקשיב ללב שלנו, כי הוא באמת יודע מה נכון לנו. בסופו של דבר אלוהים נותן לנו את כל מה שאנחנו באמת זקוקים לו.. הבעייה היחידה היא שאנחנו תמיד רוצים ומצפים ליותר. משום מה אנחנו חושבים שמגיע לנו יותר ואז מתאכזבים ועוד כועסים שלא קיבלנו מה שרצינו כאילו מישהו חייב לנו משהו.

אני מאמין שכל החשיבה הזאת נובעת מכך שכולנו באנו מהעולם הבא, עולם הנשמות.. אבל כאן זהו כדור הארץ.. עולם של חומר והישרדות שאנחנו לגמרי לא רגילים אליו, עובדה שבניגוד לחיות ששלוות רוב הזמן, אנחנו מתלוננים על כל דבר ולא מרוצים משום דבר.. זה רק מעיד על כך שפעם היה לנו אחרת ואנחנו איכשהו בתת מודע זוכרים את זה. ובאמת בעולם הבא שבעצם הוא גם העולם שלפני, היה לנו הכל. כל מה שאי פעם רצינו ונרצה, כל דבר היה אפשרי וכל מה שהיה בדמיון באמת היה במציאות! כאן הכל אחרת כי הרי פה זה לא גן עדן! כמו המשפט המפורסם שאמרו לדורותי בקוסם מארץ עוץ: We're not in Kansas anymore! אני חושב שברגע שמבינים את זה ומודעים לכך שכדור הארץ הוא לא גן עדן ואולי לעולם לא יהיה וגם לא נועד להיות כזה, כבר יש הקלה עצומה ומתחילה להיכנס שלוות הנפש. העולם עובד מושלם, פשוט לא בדרך שאנחנו רוצים אלא בדרך שאנחנו צריכים וזקוקים לה כדי לגדול ולהתפתח. זה טוב מאוד שאנחנו נכשלים ולא מגשימים את החלומות שלנו או שהם מתגלים כאכזבה.. כי מטרת החיים היא לא בעניין של הגשמת חלומות בכלל!! זאת סתם אשלייה שמכרו לנו..

ברוב ההיסטוריה של המין האנושי לא היה המצב שיש לנו היום, פעם היה מובן מאליו שקודם כל מה שחשוב ורק אחר כך הפנטזיות.. היום נראה שזה הפוך, אנשים שכחו את העיקר והם רודפים אחרי השטויות.. זה בדיוק כמו ילדים שמאוד נהנים לשחק עם הצעצועים אבל בשלב מסויים הם בוכים ורק רוצים את האהבה של אמא ושום משחק לא יפצה על זה.. עם הזמן אנחנו שוכחים מה אנחנו באמת באמת רוצים ורודפים אחרי המשחקים שאף פעם לא יתנו לנו את האהבה שאנחנו מחפשים.. קודם כל מי שנותן לנו את המשחקים ורק אחר כך המשחקים עצמם! אצלי זהו אלוהים ויש לי המון רגעים של אהבה ואושר פשוט רק אני עם עצמי ואלוהים.. אם קודם כל נספק לעצמנו את מה שבאמת חשוב, כל הדברים האחרים יראו לנו פתאום חסרי חשיבות ולכן גם יושגו בקלות רבה יותר.. וגם אם לא, לא יקרה כלום.. ואם רואים את זה ככה, מבינים שכל פעם שחלום מתנפץ, זה רק לטובתנו המלאה. זה רק עוזר לנו להתעורר ולהתקרב למה שבאמת אמיתי ונצחי. כל אכזבה היא בעצם ברכה כי היא עוזרת לנו להעריך את מה שכן טוב בחיים שלנו, את מה שיש לנו והזנחנו למען החלום הבלתי נגמר הזה.. כל מה שיש לנו, זה כל מה שאנחנו צריכים כדי שנהייה מסופקים ומאושרים. כל מה שאנחנו צריכים הוא לשים לב ופשוט להיות מרוצים... devil

נחזור לסיפור.. אחרי שנחתנו, הכדור פורח החל להצטמק וחזרנו שוב לעמוד על האדמה ובחזרה למציאות כאילו כלום לא היה.. זה עדיין היה שווה ואני לא מתחרט על זה, גם למדתי מזה המון ובזכות זה יש לי על מה לכתוב לכם.. surprise אבל מה שאני תמיד אזכור זה שענת עשתה את כל זה בשבילי מאהבה וזה מה שבאמת חשוב. בדרך חזרה שמתי לב שהרבה יותר כיף לנו פשוט לנסוע במכונית ולהנות מהנוף בדרך שהתרגלנו אליו..לא סתם אלוהים לא יצר כדור פורחים באופן טבעי.. מה שיש לנו, זה בהחלט כל מה שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים. החלטתי ללכת לפי המוטו שלי שאני מנסה לחזק לאחרונה, שאם משהו רע קורה חייבים להפוך אותו למשהו טוב! אז התקשרתי לחבר שלי אודי שגר בפרדס חנה בדרך חזרה.. זהו אדם שבאמת הגשים את עצמו והוא ההוכחה למה שאני כותב כאן.. הוא רצה לחיות בפשטות ושתהייה לו גינה משלו והנה הוא עשה את זה ותוך כמה שנים הוא יצר לעצמו ממש פינה של גן עדן. רק לשבת בגינה היפהפייה שלו נתן לי יותר שלווה ואושר מכל החוויה של הכדור פורח.. הטבע יודע מה הוא עושה.. בעלי החיים והצמחים לא רודפים כל היום אחרי תענוגות ודברים שהם לא באמת צריכים ולא מחפשים אחרי אושר מסתורי אלא רק מסתפקים במה שהם באמת צריכים וכך יש להם זמן להנות באמת ממה שיש להם! מכאן נובעת השלווה הפנימית שמוקרנת מהם שאנחנו מייד מרגישים בנוכחות שלהם. אבל לפי דעתי מה שבאמת גרם לי להרגיש טוב היה פשוט לשבת ולדבר עם חברים אהובים, זה הדבר האמיתי! לא צריך יותר מידי ריגושים בחיים, הדברים הכי טובים הם הפשוטים והקלים להשגה.. אם זה טבע, מוסיקה, הליכה בחוץ, לשחק עם התינוקת ולראות אותה מחייכת וצוחקת, לחבק ולנשק את מי שאנחנו אוהבים, לשמח מישהו אחר וגם לראות תוכנית אהובה בטלוויזיה.. אין דבר יותר טוב מזה! ככה גדלנו רוב החיים והגיע הזמן לקבל את זה ולחיות עם עצמנו בשלום..

מאיפה נכנסנו לנו לראש כל החלומות האלו? מה רע בלחיות את החיים שלנו כפי שהם? מתישהו כולם מבינים שכפי שהיינו ככה גם נהייה בעתיד, רק הפעם נהייה מרוצים מעצמנו, נקבל ונאהב את מה שיש.. כי מכאן האושר והסיפוק האמיתי. כל החלומות האלו לפי דעתי, עושים לנו יותר רע מטוב.. הם אולי נחוצים כדי לעזור לנו לשרוד את החיים האלו וכדי שתהייה לנו תקווה לאיזה עתיד ורוד יותר גם אם אף פעם זה לא יקרה. לכן לפי דעתי כבר עדיף לשאוף לכוכבים! Shoot for the Stars!  כי אם כבר, אז כבר! עדיף חלום באמת גדול שנראה בלתי אפשרי ובלתי מושג כדי שכל הזמן נמשיך לצעוד, לשאוף להגיע רחוק ואפילו לעוף! החלום כבר לא יהיה חובה אלא יהפוך למשחק.. יהיה מותר לחלום בגדול ולהגיד הכל! זה בסדר לחלום להציל את העולם ולהיות מפורסמים.. לרצות שכולם יאהבו אותנו ונאהב את כולם.. מה רע? עדיף מחלום שלא כדאי להגשים אותו לעולם כי אולי אחרי שנגשים אותו, נגלה שהוא לא היה שווה את כל המאמץ וההקרבה ופתאום לא נדע מה לעשות עם החיים שלנו.. לכן עדיף לבחור את החלומות שלנו, לבחור בחלום שכיף לדמיין ואיתו אפשר לחיות בשלום.. indecision

 

אני מקווה שהצלחתם לקרוא את הכל ונהניתם..

לקוראים הנאמנים, בטח שמתם לב שאני כבר לא כותב כאן כמו פעם...

אז למי שרוצה, כתבתי המון דברים בפייסבוק על הקיר וב-Notes שלי ואתם מוזמנים לקרוא:

https://www.facebook.com/lovebeing53/notes

המון אהבה לכולכם וחיבוק גדול! 

גיל 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

33 תגובות

קוביית הבלוגים שלי
אין קישורים להציג
קוביית קוד חופשי

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל LoveBeing אלא אם צויין אחרת