00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Germania Capta

מפגש גורלות לא יאמן בצל השואה

והנה סיפור משפחתי קטן על מפגש גורלות גדול ולא יאמן בצל השואה.

חלק ראשון של הסיפור: אבי יעקב בנדר ז"ל נולד בעיירה קטנה בווהלין (פעם פולין, היום מערב אוקראינה) שכמעט כל תושביה היהודים נספו בשואה. הוא נותר אוד מוצל יחידי. הוריו, שמונת אחיו ואחיותיו, סביו, סבתותיו, דודים, דודות וכל שאר המשפחה נרצחו עד האחרון שבהם על ידי הגרמנים ועוזריהם האוקראינים. אבי ברח ליערות, הצטרף לפרטיזנים וערב הקמת המדינה הגיע לא"י כחייל בצבא אנדרס. הוא התגייס להגנה ואחר כך לצה"ל. אנחנו בארץ לא הכרנו איש משרידי העיירה. אני גם לא רציתי לדעת כלום על השואה למרות שאבי דיבר עליה ללא הפסק, גם מתוך חלומותיו, ואני ניסיתי לדחוק את הנושא ככל האפשר.

חלק שני של הסיפור: את רעייתי לאה הכרתי בגבעת רם, כשהיינו סטודנטים באוניברסיטה העברית. התעניינתי אצלה כבדרך אגב מהיכן אביה והיא אמרה שאין לה מושג כי גם היא לא רצתה לשמוע על השואה.

חלק שלישי של הסיפור: יום אחד, לאחר שהיינו כבר חברים תקופה די ארוכה, הוזמנתי לראשונה לארוחת ערב אצל הוריה. יום שישי בערב, סביב השולחן בקיראון. יושבים לאכול ואז אבא שלה שואל אותי, כמנהג בני הדור ההוא, מאיפה אבא שלך.
"אתה לא תדע", השבתי לו. "הוא בא מעיירה קטנה מאוד בפולין שבטח לא שמעת עליה. חור קטן. בקושי נשארו משם אנשים".
"תגיד לי, תגיד את שם המקום", הפציר בי האב, אליהו ליברמן שמו.
"רטנה", אמרתי.
אליהו קפץ מן הכסא כשהוא חיוור כסיד וצעק בקול רם: "רטנה? גם אני משם!" ואז הוסיף באותה נשימה. "איך קוראים לאבא שלך? יענק'ל? יענקלה בנדר?", כן אמרתי כנשימתי נעתקה. "יעקב, יענקל'ה בנדר".
"אנחנו היינו שכנים והיינו חברים בילדות", אמר לי בתוך סערת רגשות. גם לי לקח זמן להתאושש ולהפנים את צרוף המקרים הגורלי הזה שהפגיש אותי ואת לאה. תארו לכם. מכל הסטודטניות שלמדו אז באוניברסיטה העברית דווקא שנינו הפכנו לזוג חברים. אחרי שהתאוששתי קצת ואחרי שמסרתי את כל הפרטים שאני יודע התחלתי בעצמי לשאול שאלות על העיירה ועל גורל היהודים שחיו בה וכמובן על משפחת אבי שלא הכרתי ועל כל מה שלא רציתי כל השנים לדעת. 
אחר כך ראיתי על מדף הספרים בביתו של אליהו ליברמן שני ספרים על העיירה. אחד בעברית שיצא בארץ ואחד ספר אב כרס שהוציאו יוצאי העיירה שהגרו לארגנטינה עוד לפני מלחמת העולם השנייה. כל הלילה עיינתי בספרים כלא מאמין. אליהו, כך התברר, יצא לפני המלחמה ללמוד בבית ספר מקצועי בבריסק וכך ניצל.

חלק רביעי של הסיפור: ואחר כך בא המפגש השמח והמרגש של יוצאי העיירה הקטנה והחתונה והנכדים. כשבננו הראשון נולד אמרתי לאשתי: "אנחנו ניצחנו את היטלר" ואנחנו גם סגרנו את המעגל הלא יאומן של עיירה קטנה אחת בתוך אותו עולם יהודי שחרב.
בתמונה מימין יעקב בנדר ומשמאל אליהו ליברמן. הם נפטרו בהפרש של חודש ימים בשנת 2011. 
יהי זכרם וזכר כל בני משפחותיהם שנספו בשואה ברוך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל arikb3000 אלא אם צויין אחרת