1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

החלום ושברו – סיפור לשבת

18/04/2014

בוקר אחד התעורר ר' זלמן מחלם (שם בדוי, מקום סמלי) מחלום מאוד מוזר. בחלומו עמד ר' זלמן לפני נישואיו – אך לא היה הוא האברך הצעיר שהתחתן בגיל י"ח עם בחירת ליבו הבתולה המהוללה מרת בלומה שתחיה, אלא היה הוא אותו ר' זלמן של ליל החלום – בן נ' שנים, בעל בעמיו ואב לשבעת ילדיו.

למרבה ההקלה התכוון ר' זלמן שבחלום לשאת את מרת בלומה ולא אישה אחרת על פניה.
 
פרט מוזר נוסף בחלום היה כי כל אורח שהגיע לטקס החתונה מסר לידיו של ר' זלמן את מתנתו – מצה אחת.
ר' זלמן שמר את כל המצות בערימה הולכת וגבהה כך שהן יהיו מצות שמורות, אך למרבה חרדתו חלק מהמצות נשברו.
 
מיד כשהתעורר  ר' זלמן מהחלום הוא הבין כי עליו לרוץ מהר לרבו – ר' נטע מחלם (ראו הערה בסוף הסיפור) על מנת לבקש ממנו כי יפרש את החלום.
זינק ר' זלמן ממיטתו ורצה למהר להתלבש, אך ספק התגנב לליבו: האם זהו כבר בוקר או שעדיין  זהו אמצע הלילה? הוא לא רצה להעיר את רבו הנערץ רק כדי לפרש חלום סתום.
הסתכל ר' זלמן על החלון כדי לראות האם זרחה השמש, אך לצערו התריס היה סגור ולא ניתן היה לדעת האם זהו בוקר או לילה.
 
טלטל ר' זלמן בעדינות את זוגתו מרת בלומה שתחיה שישנה לצדו עד שהתעוררה ושאל אותה: "מרת בלומה, האם כעת בוקר או לילה?"
ענתה לו מרת בלומה בפיהוק רחב: "לא יודעת. תסתכל בשעון" וחזרה לישון.
הסתכל ר' זלמן בשעון המעורר שניצב למראשות מיטתו וראה כי השעה היא שמונה וחמישה – אך לא ידע לומר האם השעה היא שמונה וחמישה בבוקר או שמונה וחמישה בלילה!
 
מיד טלטל שוב את זוגתו (הפעם בפחות עדינות) וכשהיא פקחה עיניה הוא שאל: "בלומה!  כעת שמונה וחמישה בבוקר או שמונה וחמישה בלילה?"
ענתה בלומה: "תשאל את הילדים!" וחזרה לישון.
 
ר' זלמן בירך בליבו על פקחותה של אשתו וקרא בלחש (כי לא רצה להעיר את הילדים או את אשתו): "מוטל, ישראל, מלכה, דוד, יעקב, איטה, שרה! האם כעת בוקר או לילה?"
כל תשובה לא נשמעה. חזר  ר' זלמן על הקריאה – הפעם בלחישה רמה יותר, אך גם הפעם לא התקבלה כל תשובה.
בפעם הרביעית התעוררה בלומה מהלחישה (שהייתה כבר די רמה) ושאלה: "למה אתה צועק?"
הסביר לה ר' זלמן כי הילדים לא שמעו את לחישותיו הראשונות. הציעה לו בלומה כי ילך לחדר הילדים וישאל את שאלתו שם.
 
בירך ר' זלמן בליבו על פקחותה של אשתו ויצא מהמיטה, אך בפתח החדר הוא נעצר: אין זה ראוי כי יופיע בחדר הילדים לבוש בפיג'מה! הוא התכוון להתלבש בזריזות אבל בעיה חדשה עלתה בראשו: אם אכן השעה היא שמונה וחמישה בלילה והוא יתלבש כעת, הוא ייאלץ ללבוש שוב את הפיג'מה כשיחזור לחדרו ויצא כי התלבש לבטלה.
 
התישב ר' זלמן על מיטתו וחשב וחשב וחשב... הוא כבר שקל  להעיר שוב את בלומה אך לפתע עלה רעיון גאוני במוחו: הוא יצא מהחדר (בלי להתלבש) הלך במסדרון עד חדר הילדים, התחבא מאחורי דלתם ולחש בקול רם: "מוטל, ישראל, מלכה, דוד, יעקב, איטה, שרה! האם כעת בוקר או לילה?"
לפתע עלה קול מאחוריו – והקול קולו של בת הזקונים האהובה עליו – שרה: "אבא? למה לא הלכת עוד לבית הכנסת? ולמה לא התלבשת?"
 
הבין ר' זלמן במוחו החריף כי הבוקר כבר הפציע, מיהר לחדרו, התלבש ורצה לצאת לבית הכנסת – אך ראשית חשב להיטיב את ליבו בפת שחרית. ניגש למטבח ורצה לשפות את הקומקום על האש אך בנו מוטל שישב במטבח קרא: "אבא! שבת היום!"
בירך ר' זלמן בליבו על פקחותו של בנו בכורו שהצילו מעבירה גדולה. מזג לו כוס חמין מהמיחם ורצה לקחת פרוסת עוגה, אך גילה להפתעתו כי במקום עוגת השבת המפורסמת של בלומה נמצאות במזווה רק עוגות מצות.
 
נזכר ר' זלמן כי לא רק שבת היום אלא גם פסח היום וכעת הבין את החלום עד תומו (ראו מוסר השכל). מכיוון שכך הוא כבר לא ראה צורך לרוץ לרב נטע ולכן חזר לישון.
 
 
מוסר השכל:  אין לשבור מצות בשבת שחלה בפסח (אבל חלה זה חמץ!)
 
 
שבת שלום וחג שמח!
 
הסיפור מוקדש לרבי נטע מחלם שהיה מאבות אבותיי (ועל קיומו למדתי רק לאחרונה במסגרת עבודת השורשים של בני)
 
והרשומה המומלצת היא – סיבוב ביפו - בבלוג של Yaelo1
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת