00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חתולה יוצרת

הרפתקאות חתולי8 בארץ הסקראפ

שבת בבוקר יום יפה- טיול בלוגרים ומתכון

( מזהירה מראש...רשומה ארוכה מאד! לא אעלב אם תדלגו לסוף... היה לי חשוב להכניס כמה שיותר תמונות מהטיול המקסים הזה ).

אני אוהבת את חבריי הבלוגרים. :P
זו נקודת פתיחה מצויינת לטיול משותף.
גלשי חברתי האהובה אמרה לי שמזמן לא ערכנו מפגש בלוגרים.
הרמתי את הכפפה ושאלתי בקול רם: "איפה עננת"?
הכפפה תיפקדה כרמקול מעולה כי עננת מיד אמרה שהיא כאן והנה טיול מוכן לשבת, כולם מוזמנים תודה רבה

אז נסענו ביחד לטיול.
היה מעולה.:P
והנה , כאן לפניכם פרושות החוויות שלי

קבענו להפגש בחניון "חנות" ומשם לטייל ברגל, לראות את הפסיפס (או מה שנשאר ממנו), פרחים, אוויר צח ופיקניק.
חרבת חנות נמצאת באחד האיזורים האהובים עלי ביותר, אם לא האהוב מכולם. בעליה מעמק האלה לכיוון הישובים מטע וצור הדסה.

מי שמכיר אותי יודע על האהבה המוזרה שיש לי ל... כבישים. אני לא מתכוונת לכבישים הסואנים בתוך העיר או לכבישים הפקוקים בדרך הביתה.
אני מתכוונת לכבישים פתוחים, בנוף שאיננו אורבני. כבישים משני סוגים. או מהירים שכיף לנסוע בהם, כמו כביש 6. להתפעל מהנוף ולהרגיש בחו"ל, או כבישונים קטנים שמתפתלים בין גבעות ירוקות או מדבריות. העיקר שבחוץ לא יהיו מבנים ושכן יהיה טבע.
כמו אבא שלי, גם אני לא יכולה לדעת על קיומו של כביש שעדיין לא ביקרתי בו... חייבת לנסוע ולראות. מה יש בו, איך הנוף בו ולאן הוא מוביל...

אז כבר הבנתם, אני אוהבת כבישים, ולכן כל טיול מתחיל אצלי, לא מרגע ההגעה לנקודת המפגש, אלא מרגע העליה על הכביש שאינו הכביש היומיומי שלי.
בכביש ירושלים למשל, מיד אחרי המזלג המפריד בין הדרך לירושלים לדרך למודיעין, אני בטיול. גם אם נסעתי שם אלפי פעמים. וגם אם אפנה למודיעין או אמשיך ישר בכביש 1. אני בטיול.

אי לכך, אלו התמונות הראשונות שתראו.

 רגע רגע, לפני הכל! אם תרצו רשומה מעולה על הפרחים שראינו, לכו לרשומה של עננת, וחוץ מזה, כל מי שהיה בטיול ויפרסם על כך רשומה, אוסיף כאן קישורים אליה.

כביש 38 הוא אחד הכבישים שאני הכי אוהבת. מתחיל בשער הגיא וחוצה את השפלה עד לבית גוברין.
הוא יפהפה בכל עונות השנה. לצערי, היופי הזה יפגם בעתיד עם הכוונה, איך לא, להפוך אותו לכביש מהיר דו מסלולי עם מחלפים בדרך.
אז תסעו בו הרבה עכשיו, אחר כך הוא יהיה עוד אוטוסטרדה...


עוצמים את עין שמאל, מתעלמים מבית שמש, ונהנים מהנוף...
כאן חצתה את הכביש דרך בורמה המפורסמת.


הדקלים המפורסמים של בית ג`ימאל הם סממן ידוע של הכביש.
ממליצה בחום לבקר גם שם.

 

 

הכביש גולש מהגבעות אל העמק.
מימין (לא רואים בתמונה), תל עזקה. שם נחשפו שרידי העיר התנ"כית העתיקה הזו.
שם גם נאספו הפלישתים לפני הקרב המפורסם, וכאן בסביבה, בעמק האלה, הוא "פגע לו בול בפוני".
 



בצומת האלה פונים שמאלה לכביש 375 שגם הוא דרך אהובה מאד על החתולה המוזרה שלכם
עמק האלה מקשר בין שפלת ההר (זו הזדמנות מצויינת להסביר שיש לומר "שפלת ההר" ולא "שפלת החוף", מן הסתם. שפלת החוף זה מתחת למים ) לבין הרי יהודה.
על עמק האלה אני יכולה לספר לכם לא מעט, ואולי באמת כדאי שאטייל שם שוב ואכתוב רשומה עליו. כרגע רק אזכיר ששמו ניתן לו מכיון שזנים שונים של עצי אלה צומחים בעמק ובסביבתו, שנחל האלה מנקז אותו והשפיע על צורתו ושחשיבותו היתה רבה מתקופת התנ"ך ועד מלחמת השחרור. את סיפורה המר של שיירת הל"ה אני רוצה להאמין שכולם מכירים.
 


מצומת עציונה הכביש מקבל פיתול צפונה ומתחיל לטפס על ההר.
הנוף משגע והכביש עמוס רוכבי אופניים.
והנה אני נפגשת עם מוטי ועננת וילדיהם בחניון חנות. לאט לאט מגיעים שאר החברים. יערה-כתוממה ובתה המתוקה, אפי היא אפרת המפזזת עם משפחתה הנחמדה וכלבתה פיצי, אנגולי עם תאומותיה המתוקות ואני שמחה להכיר גם את ענת סקילי.

 

כאן היתה כנסיה ביזנטית ובה רצפת פסיפס נהדרת. אנחנו עומדים ליד הפסיפס שהושחת והלב כואב. הפסיפס הזה נשאר כאן, לא גודר ולא הועבר למוזיאון. המטיילים היו מטאטאים את החול, נהנים מהפסיפס שחשפו ובסיום ביקורם מכסים אותו שוב בחול. אבל ערסים יש בכל מקום ולכן אין פסיפס! רק שרידים עצובים שמעידים על הרוע האנושי. בפעם הבאה שאתבקש לשלם דמי כניסה לאתר ארכאולוגי, אומר תודה על כך.

 

אפי ופיצי הכלבה הסימפאטית מטאטאות...

 

היה שם פרח צהוב מקסים, שאין לי, כמובן, שום מושג מה שמו,
אבל נהניתי לצלם אותו.

 

נזכרתי הרגע שיש בשמו את המילה "שכרון"....

 

בפרג הזה בדקתי את אמינותה של עננת  
מסתבר שהיא לא שיקרה  והסימנים שהיא נתנה לנו כדי להיות בטוחים שזהו פרג, אכן עבדו.
אני חושבת שאני זוכרת אפילו את סימניהם של הפרחים האחרים בסיפור.

 

יערה וענת בפוזה מקצועית....

 


היה שם משהו חמוד,
מקום למדורה מגודר באבנים, ומסביב ספסלי עץ.
ממש מתחשק לי איזה קומזיץ עם שירי פינג`אן כאלה של פעם...

 

אנחנו מתכוונים לצעוד ב"שביל הקיסר" שהיום עוברת עליו  הדרך היפה של שביל ישראל.
כולם מכירים את הכתום כחול לבן הזה. 

 

מבט אל הפינה הנחמדה הזו.
לשמחתנו כנראה שרובו של עם ישראל עסוק בהתארגנות לפסח ולכן המקום לא היה עמוס. לא היו ריחות של מנגלים וגם מוסיקה איכותית מסוגת המזרחי המיבב לא נשמעה.
לצערי אני חייבת לצין שהשביל והחניון די מלוכלכים.


 

 

בין העצים גילינו עץ תות.
"גילינו" אלעק.... עננת "גילתה" ואני אמרתי "נו" יחד יוצא "גילינו"...

 

מוטי אמר שלפרח הזה קוראים עין הפרה.
אין לי מושג למה.
מה שנחמד הוא שהשם נחרט בזכרוני.
תראו כמה שהוא יפה.
 


 

 

עכשיו נותר רק לגלות אם בטיול הבא אזהה אותו....

מתחילים לצעוד בשביל,

 

ולהנות מהפריחה. 

 

זהו לוטם זיפני!
הא! לבד ידעתי!
והכל בזכות הסיפור של עננת

 

 

 

הנה פרח נחמד, שעליו עדיין לא היה סיפור כך שאין לי מושג איך קוראים לו.
אין לי בעיה להמציא, אתם יודעים....
במקרה הזה הייתי קוראת לו "סגולית בלתי מפוקסת".....

 

 

  

 

היו המון פרחים.
גם המון סוגי פרחים וגם כמות יפה בהחלט.
ביני לביני סיכמתי, שאם מכל טיול עם עננת אלמד שם של פרח אחד, זה יהיה לא רע בכלל.
עכשיו אני גם יודעת שזו שעורה:

  

 

הנה שניים יפהפיים ועדינים, כמו מתחרה...

  

 

 

ובין השיחים תראו את היפה הזה...

 

  

 


 

 

   

תראו כמה צבעים של פרחים בפינה אחת.
פשוט מקסים!

 

 

 

 


 

אני גם יודעת שזהו בן חצב יקינתוני...
 

 


החבורה הקטנה והנחמדה שלנו ממשיכה לצעוד.
הולכים בקצב איטי, מקשיבים להסברים של עננת על הצמחיה, מצלמים ונהנים. 
 

 

  

 את הפרח הזה לא הצלחתי לצלם טוב.
הוא נורא מיוחד ונדמה לי שהמילה "תלתן" מופיעה בשם שלו. לא מתחייבת על זה...
מה שמיוחד בו, זה שהוא נראה כמו קוץ לכל דבר, אבל הוא לא דוקר.
רך ונעים....


הנה הוא עם החברים שלו... 

 
ושוב היפה הזה... 

 

הסגול הזה, לטענתי, מתאים לפסח כי בגלל צורתו מופיעה בשמו המילה "פירמידה".
כמובן שאני לא זוכרת את שמו המלא.

 

כל התמונות שצילמתי אותו יצאו מטושטשות ולכן הן לא כאן, אבל תאמינו לי שזה פירמידלי לגמרי...

והנה, האח של הזיפני, זהו לטם מרווני שגם עליו אני יודעת בזכות אותו סיפור של עננת:P
בשונה מאחיו הסגול והמקומט, האדון הזה יקה  לגמרי, לבוש לבן ומגוהץ למשעי. 


 


 

 

השביל מתעקל אל מעבה היער.
אני מאד אוהבת שבילים צרים מוקפים בירוק.

 

ואז אני מגלה את הלבבות האלה ושואלת את עננת אם זה משהו קיסוסי...
נדמה לי שהיא ענתה בחיוב...

 

  

דם המכבים שיצא מטושטש, אבל אין לי תמונה נוספת שלו.
בעוד כשבועיים הוא יתחיל לפרוח על דשי חולצות בית הספר....

 

ושוב משפחת לוטם על שני האחים שבה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני אוהבת את הסבך הירוק.
ואת הפרח הורוד המשגע שמצאנו כאן.

 

 

  

   

 

אנחנו צועדים על "שביל הקיסר".
שביל הקיסר הוא קטע מדרך רומית סלולה שהובילה מבית ג`וברין לכיוון ירושלים. הדרך סלולה היטב ורחבה יותר מהמקובל בתקופה בה היא נסללה.
כנראה שהיא נסללה לכבוד ביקורו של הקיסר הרומי אדריאנוס ולכן היא מפוארת יותר, אולם זוהי סברה בלבד שנובעת מכך שנמצאה כאן אבן מיל ששמו של אדריאנוס רשום עליה.


 



 

  

יערה שלנו....

  

 

 

 

בשמיים היו אלטוקומולוסים.
מי שלא התעסק במטאורולוגיה מכנה אותם "ענני כבשים"... כך או כך אני אוהבת את האווירה שהם משרים.
מדי פעם רוח קרירה הפכה את מזג האוויר למושלם מבחינתי

 

 

 

  

 

 

  

   

 

 

 

 


  

 

 

 

  

פתאום ראיתי משהו שמשך את תשומת ליבי וגרם לי לחייך....
כשהם התקרבו ראיתי שצדקתי.
לא, אני לא מכירה אותם ומעבר לגעגועים עזים לפלא הקטנה שלי, שמחתי מאד לראות שהורים לוקחים את הגוזלים שלהם לטייל ברגל מרגע שאלה מתחילים ללכת.

 

כשהם התקרבו, חייכתי אליהם ואמרתי: "זה הגיל להתחיל".
ענה לי האבא הנחמד: "זה הגיל להמשיך".
חבל שאין לי איך לשלוח להם את התמונות...

 


  

  

  

 

  

פיצי מתרוצצת, זוללת עשבים ונראה שהיא נהנית מאד.
ההורים שלה מוטרדים מהעשבים שהיא מנשנשת...

 

מבחינתי אפשר לפרוש כאן שמיכה,
תנו לי ספר טוב ו..במבה/שוקולד... ואני מסודרת.
בואו לאסוף אותי כשיחשיך.... 

 

 

מי המתוקה שמתקרבת?

  

 

ושוב נראית הדרך הרומית בבירור,

  

 

מתקרבים לסוף המסלול.
הבטן של כולנו נזכרת במה שמחכה במכוניות...

  

 

 

 

  

והנה, סוף סוף, כל אחד מוציא את מה שהביא,
ואנחנו נהנים מארוחה נהדרת!  
מה שנחמד הוא, שכולנו חשבנו על מוטי והבאנו מטעמים טבעוניים כדי שהוא יוכל לאכול.
כנראה שאוהבים אותך מוטי

 

 

 
בין ביס לביס , אני לא נרגעת מהיופי וממשיכה לצלם... 


 

זו העוגה שלי,
קרמבל תפוחים ואגסים טבעוני.
המתכון נלקח מכאן.
(אני השתמשתי בסוכר רגיל ולא בחום).

כך היא הגיעה,
ואני חששתי שהיא לא תהיה טעימה. זו הפעם הראשונה שאני מכינה אותה....

 

וכך זה נראה בפיקניק,
נרגעתי!

 

ילדה יפה אחת שמנעימה לנו את הזמן,  

 

כלבה אחת מתוקה שעושה פוזות למצלמה,

  

 

וחתולה אחת שמרוצה כי חיסלו את העוגה....:P

 

 

היה טיול מעולה. נהניתי מאד! :P
וגם למדתי שמות חדשים של פרחים.
אני כבר מחכה לפעם הבאה....

תודה גלשי על הרעיון,
תודה עננת על ההסברים,
ותודה לכל החברים שבזכותם היה לי כ"כ כייף!

ועכשיו מכבי ניצחה אז בכלל נחמד
 

 חג שמח ומועדים לשמחה
 


 

 

 

יז` בניסן תשע"ד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

66 תגובות

visitors
אורחים החל מ1.5.13
Free counters!
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חתולי8 אלא אם צויין אחרת