00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תמיד מחכה

להנציח נשמה טהורה

אדוה יקרה,

כמעט 4 שבועות חלפו בלעדייך.

לפני מס' ימים קיבלתי לידיי ספר שנכתב על ידי אישה שעברה לידה שקטה בשבוע 37. אני קוראת כל יום קצת, כי זה מאוד מכביד לקרוא הכל בבת אחת (בנוסף לאינספור גוגלים ביום על לידות שקטות ועוד הודעות/בלוגים של בנות שעברו את זה). קראתי שם פסקה ששברה אותי;

"לפי הקבלה, תינוק שנולד מת הוא נשמה טהורה. מכיון שעל פי הקבלה מספר הנשמות הוא קבוע, כל נשמה חוזרת לעולם כמה וכמה פעמים. תינוק שנולד מת, מכיל נשמה שהיה לה "חוב" לא פתור בעולם הזה, והיא באה לעולם על מנת לתקן "חוב" זה. משנולד התינוק המת, נשמתו הופכת מתוקנת, ועל כן התינוק הוא נשמה טהורה. לפי הקבלה, זהו כבוד גדול להיוולד כנשמה טהורה, שהרי התינוק סייע לנשמה לתקן את דרכה".

קשה מאוד לתאר מה הרגשתי כשקראתי את הפסקה הזו. מעבר להתפרצות של בכי, שאני לא ממש יותר לנמק מה המקור המדויק... היו תחושות של כעס אולי, או של הלם. לחשוב שהגעת לעולם כדי ל"תקן חוב". שהשתמשו בך בשביל המשימה הטיפשית הזאת... למה דווקא את? מבין מליוני התינוקות שנולדים בעולם בכל דקה, למה דווקא עלייך הוטל ל"תקן חוב"? ובאיזו זכות?! אני יודעת שאת נשמה טהורה. מבחינתי את כזו גם בלי ההסבר הזה של הקבלה... הכל בך כל כך תחילי וטהור, כי לא הספקת לחוות את כל הרע שבחוץ. זה לא הוגן, וזה לא מנחם אותי בכלל שהקבלה הכתירה אותך כנשמה טהורה!

בשיחה עם העובדת הסוציאלית היום זה שוב עלה. ביקשתי שנדבר על עניין הלוויה שלך... אני מתחבטת בשאלה הזו ללא הרף ולא מוצאת מנוח. אבא מעדיף שלא להנציח בעזרת קבר ומצבה, כי זה יכבול אותנו וינציח את האבל. "אנחנו בתחילת החיים שלנו, אני לא רוצה לפתוח אותם עם קבר" הוא טוען. יש בזה משהו, אבל מצד שני... התא המשפחתי שלנו בכל מקרה התחיל במוות, ויסתיים בקבר – כזה או אחר. אבא אומר שזה לא משנה, כי בכל מקרה זה רק סמל, וזאת בכלל לא הנשמה שלך ומי שאת. אני אמרתי שקשה לי המחשבה שאני לא יודעת מה איתך, איפה את נמצאת ושאני לא יכולה לבוא לפקוד אותך "אני לא יכולה לחשוב שהבת שלי זרוקה באיזה קבר אחים, ואני לא יודעת איפה היא ומה איתה". אם כי אני יודעת ומבינה, שלהוציא לפועל תהליך של לוויה ומצבה יהיה לי מאוד קשה נפשית, ואני לא יודעת כמה כוחות יהיו לי כדי לבוא ולפקוד אותך. מצד שני אני גם יודעת, שיהיו לי רגשות אשם על שאיני מגיעה אלייך ואיני פוקדת אותך,  ביודעין שאת נמצאית איפשהו... וזה ייסר אותי כל חיי.

העובדת הסוציאלית הקשיבה לכל הטיעונים שלי ואז שאלה אותי "יכול להיות שהרצון שלך לערוך לאדוה הלוויה ולקבורה בנפרד היא בגלל הצורך שלך לגונן עליה? ומתוך מחויבות שלך כלפיה?".
ברור שכן!! איזו מין שאלה זאת?! נשאתי ברחמי ילדה 41 שבועות, ידעתי מה קורה איתה בכל דקה ודקה; אם היא ישנה, אם היא בועטת, אם היא רעבה, ומה בא לה לאכול... היא הייתה חלק ממני 41 שבועות, הרגשתי אותה, גוננתי ושמרתי עליה, סיפקתי עבורה את כל צרכיה. איך אפשר לצפות ממני עכשיו לשחרר בבת אחת?! איך אפשר פתאום להפסיק להגן? להשאיר אותה לבדה זרוקה איפשהו? מבלי לדעת מה איתה? ואיפה היא? איך ?!?! שמישהו יסביר לי! רציתי לזעוק.
אני יודעת שיהיה לי קשה לעשות לך הלוויה, אני יודעת שיהיה לי קשה לבוא ולבקר אותך לפחות אחת לשנה, אני יודעת שזה ייסר אותי אם לא אגיע, אני יודעת שזה ינציח לעולם את האבל... אני יודעת, אבל אני עדיין לא יכולה לשחרר.
"אז אנחנו מבינים שעבורך ההחלטה הזו היא פחות טובה?" היא שאלה. הנהנתי.
"אז בעצם השיקול שלך הוא מתוך רצון לעשות את הטוב כלפי אדוה, ומתוך מחויבות כלפיה". כן, כנראה שכן...
"אבל איך את יודעת שזה מה שאדוה צריכה? או שזה מה שהיא הייתה מצפה ממך?". השתתקתי.
"אני לא יכולה לדעת את זה". מלמלתי ופרצתי בבכי.

וככה שוב נותרתי עם שאלות, ועם החלטות שאני לא מצליחה לקבל. אני לא יכולה לדעת מה טוב לילדה שלי, אני לא יכולה לדעת מה היא הייתה מצפה... יש לי ילדה שלא הכרתי, ואין לי את מי לשאול כי הילדה שלי מתה לי ברחם לפני שהספקתי אפילו טיפה לדעת וללמוד איך היא, ומה היא... מה היא אוהבת, ומה לא, ואיך היא תתייחס לזה, או לזה, ומה היא תחשוב על זה.... ואיזה מין אופי יש לה ואיזה מין אדם היא. אני אפילו לא יכולה להתייעץ עם אבא שלה כי גם הוא לא הכיר אותה.

הילדה שלי מתה לי ברחם לפני חודש ואני עדיין לא יודעת מה קרה ולמה, וזה מתסכל אותי. ועד שלא יוכח אחרת אני רואה את עצמי כאחראית הבלעדית! כי אני לא מוכנה לקבל שזה פשוט קרה. אני פספסתי משהו, אני לא גוננתי מספיק, הרחם שלי לא סיפק לך סביבה מספיק בטוחה, היה לי פגם בשיליה, אכלתי משהו לא בסדר, יש לי בעיות קרישיות שלא התעקשתי מספיק לבדוק עוד בתקופת הטיפולים... עוד אלף סיבות אני יכולה למצוא בקלות. אז שלא יגידו לי שזה לא בגללי כי זה עוד לא הוכח.
ושלא יגידו לי שבטח היה בך משהו לא תקין שלא עלו עליו כי אני ראיתי אותך ואת היית יותר ממושלמת!!

זוכרת שכשהחזקתי אותך ביקשתי ממך תשובות?

אני עדיין מבקשת.

את איתי תמיד, ואני בטוחה שאת מלווה אותי, איפה שלא תהיי.

עיזרי לי לקבל את ההחלטות הנכונות, שלחי לי קצה חוט. אל תשאירי אותי תלויה באוויר.

לילה טוב אהובה.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל dasi985 אלא אם צויין אחרת