00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ממעמקים

ערב שורשים

לפני הרשומה... המון זמן לא כתבתי, לא יודעת למה היה לי מין מחסום כזה.. והיו החגים באמצע (יש לי המון מה לכתוב על החגים ומה שביניהים..) לא יודעת להסביר למה זה קרה.. לפני כמה ימים עופר כתב לי ושאל למה אני לא כותבת, כתבי שיש לי מחסום, עופר כתב לי תנסי תנסי שוב, תצלחי.. אז הבטחתי לו שאכתוב בקרוב.. והנה כתבתי.. אז תודה עופר על העידוד...

 

כל כך חיכינו לערב הזה! ההתרגשות ליוותה אותנו בשבעות שקדמו למפגש וכמובן באותו יום עצמו.. תיכננתי לכתוב רשומה כזו שמחה אבל לצערי  כשבועיים לאחר ערב השורשים המרגש נפטר דוד אליהיו והוא בן 92 , אני מקדישה את הרשומה לזכרו..

אני כותבת ברגשות מעורבים, גם שמחה והתרגשות על הערב שהיה וגם עצב.. ערב השורשים היה פרידה מהדוד האהוב, כאילו הוא חיכה שכולם יפגשו, יתאחדו, יתרגשו ואז הוא ניפרד מכולנו..

את הערב המרגש ערכנו ב - 31.03.2014 בבית המשכן למוזיקה באור יהודה, את המשכן קיבלנו לאותו ערב מסגן ראש העיריה ועל כך תודה ענקית.

אספר על העץ המשפחתי שלנו:

סבא רבא צאלח וסבתא רבא שמחה

להם נולדו שמונה ילדים

ג'ורג'יה

ג'ורג'יה נישאה לעבד - עובדיה

נולדו להם שלושה ילדים

כוכבה

נדרה

דניאל

 

יחזקאל

יחזקאל נישא לג'ורג'יה

נולדו להם ארבעה ילדים

רחל

תקווה

יצחק

שלום

 

יוסף

יוסף נישא למונירה

נולדו להם שבעה ילדים

תקוה

יעקב

לילי

רפי

כרמלה

טובה

אפריים

סלחה

סלחה נישאה לסלים

נולדו להם חמישה ילדים

ששון

פואד

צביה

שאול

צדוק - אבא שלי

מנשה

מנשה נישא לנעימה

נולדו להם חמישה בנים

אפרים

שלום

רוני

יחזקאל

דורון

אפרים

אפרים נפטר בגיל צעיר

אליהו

אליהו נישא לדיזי

פרחה

פרחה נישאה לעזרא

נולדו להם ארבעה ילדים

זהבה - אמא שלי

שמחה

והתאומים שבתאי ואפרים

 

לי יש את הזכות להיות בת משפחה למשפחה הזו משני הצדדים.. קצת מבולבלים? אסביר - שתי הסבתות שלי אחיות: פרחה - אמא של אמא שלי, אחות של סלחה אמא של אבא שלי.. ההורים שלי גדלו יחד והפכו לחברים כבר בילדות, אבא שלי חיזר אחרי אמא וכשהיא היתה בת 19 נישאו... אז לי ולאחיותי הערב הזה היה עוצמתי במיוחד, אנחנו מכירות את המשפחה המורחבת משני הצדדים.

כשתכננו את הערב לא צפינו שיגיעו כ"כ הרבה בני משפחה, האמת שהינו מעל 80 אנשים,... מהדור  הכי מבוגר מי שנשאר בחיים נכון לתאריך ערב השורשים, הוא דוד אליהו (שלימים נפטר לצערנו) וסבתא שלי פרחה שתיבדל לחיים ארוכים.. סבתא שלי הגיעה לערב השורשים (יחד עם הפיליפינית המקסימה שלה) והיא ייצגה את הדור המבוגר ביותר, אחריה הגיעו כל הילדים שנולדו ואיתם הגיעו גם הילדים שלהם וגם הנכדים.. קבוצה גדולה ומקסימה! את הערב פתחתנו בנשיקות וחיבוקים והיכרות של הדור הצעיר.. אחר כך ישבנו לאכול את המטעמים הטעימים שהכינו כולם, אוכל עירקי אסלי!! אורז אדום, כמה סוגים של קובות, סמבוסק עם חומוס, פיתות עירקיות, כמובן סלטים ולקינוח תה עם נענע ומגוון של עוגיות העדה להתפאר.. אחרי שסעדנו את ליבנו הקרנו מצגת עם המון המון תמונות , כמעט כולן בשחור לבן של המשפוחה.. חלק צולמו בעיראק, חלק צולמו בארץ והראו רפרטואר מרשים.

אחרי המצגת המרגשת הקראנו כמה דברים שכתבנו על המשפחה משיחה עם דוד אליהו וממה שזכרו, פינה חמה הקדשנו לדוד אפרים, אשר לצערנו נפטר בגיל צעיר וגם לדוד אליהו שהתעוור בעיראק כתוצאה משתיית מיים מזוהמים (משהו שהיה שכיח שם בתקופה מסויימת מסתבר..)

סבתא שמחה, דוד אליהו, דוד אפרים ודודה פרחה עלו ראשונים לארץ ושוכנו בפרדס חנה, לאחר מכן עלו יתר בני המשפחה. פרדס חנה היה מקום ארעי לעולים, התנאים שם היו קשים מאוד. לאחר תקופה קצרה פונו כולם לכפר ענה, כפר ערבי שננטש – אור יהודה של היום. כפר ענה היה מקום ללא תשתיות, ללא כבישים בלי חשמל ובלי מים שלא לדבר על מקורות פרנסה, זו הייתה עיר אוהלים – מעברה שהתפתחה לאט והיום היא עיר ואם בישראל.

לצערנו סבא צאלח לא זכה לעלות מפני שהוא נפטר ונקבר בעירק.

סבא צאלח פירנס את ילדיו מעבודות מזדמנות כמו נגרות, הרכבת גלגלים לעגלות, ובניית רהיטים.

כשעלו ארצה הייתה עלייה המונית ומהירה, עלייה לא מסודרת, לא ניתן זמן התארגנות, הכל קרה מהר, התיקים נארזו במהרה ולא היה ניתן לקחת את כל הרכוש אלא רק דברים חיוניים, כתוצאה מכך נשאר בעירק הרבה רכוש.  העולים הגיעו לארץ ללא שמות משפחה רק שמות פרטיים.

כששאלנו  את דוד אליהו כיצד זה שלכל אחד מהאחים יש שם משפחה שונה, ענה לי שלא הבינו נכון את השאלות ששאלו אותם והתרגום לא היה ברור, כל אחד ענה לשאלת השם, בשם אחר של דוד או של סבא.

כששאלו את סבתא ואת דוד אליהו לשם משפחתם הם הבינו את השאלה כאיפה גרתם, וענו אצל דוד גורי – כך קיבלו את שם המשפחה גורי.

מנשה חשב ששואלים אותו מי הדוד שלך וענה חוגי, וכך שם משפחתו הפך לחוגי.

יחזקאל בחר בשם משפחה אלוויה.

יוסף ואפרים  בחרו בשם המשפחה ויה

בצורה הזו נפרדו כולם משם המשפחה שלהם ו"אימצו" לעצמם את שם המשפחה שניתן להם כשעלו ארצה, לימים כשהקימו משפחה נשארו עם שמות המשפחה שניתנו להם – עד היום

על דוד אפרים נספר, שהגיע לפלשתינה, (מדינת ישראל של היום) עוד בשנת 1941, הוא היה נהג משאית והביא לעירק מפלשתינה שקדים ופרי הדר, הוא עשה מסלול זה כמה פעמים טובות.

דוד אפרים עלה ארצה יחד עם סבתא שמחה והאחים אליהו ופרחה.  לדוד אפרים היה רישיון נהיגה, מה שהיה נדיר באותם ימים בקרב העולים, הרישיון הזה פתח לו דלתות והוא התקבל כאן בישראל בזרועות פתוחות וקיבל עבודה כנהג במעברה, הוא שילב תוך כדי עוד עבודה והיה למתקין אוהלים במעברה.

המעברה לאט לאט התפתחה ובנו בה תשתיות אך עדיין מים לא זרמו שם, כדי לקבל מים היה צריך לנסוע לתל השומר ולהביא משם, וכך דוד אפרים שימש כנהג מוביל מים. כולם זוכרים אותו בתור נהג המים.

לאחר תקופה קצרה במעברה חלה דוד אפרים ונלקח לבית חולים (איכילוב של היום), שם הוא נפטר לצערנו בקיצור ימים ונקבר בקרית שאול – יהי זכרו ברוך.

לאחר פטירתו בני המשפחה חיפשו כל דרך כדי להנציח את זכרו, הכאב היה גדול.

ילדי המשפחה שנולדו לאחר פטירתו נקראו על שמו – אפרים. כל השנים זכרו אותו והנציחו את שמו אך זה לא סיפק, כולם רצו לעשות בשבילו משהו מיוחד מפני שלא זכה להקים משפחה, לבסוף נמצאה דרך מקורית וייחודית להנציח את זכרו, בספר תורה שנקרא על שמו. זה לא היה קל, נדרש מימון רב ונחישות אך לבסוף הושג המימון הנדרש נקנה ספר תורה, ספר זה הונח בבית הכנסת לעולי בבל על שם הרב יוסף חיים ז"ל באור יהודה.  כעבור מספר שנים נפרץ בית הכנסת ונגנבו ממנו ספרי תורה – חמש במספר, ביניהם גם הספר על שמו של דוד אפרים.

צער רב אפף את המשפחה, הם היו חסרי אונים לחלוטין. ביוזמתו של ששון אשר ז"ל אשר תרם תרומה גדולה וכסף נוסף שנאסף, נקנה ספר נוסף על שמו, ספר זה נמצא פסול ולא ראוי לקריאה. ייאוש גדול אחז במשפחה צער וכאב מתמשך. כעבור עשר שנים הוקמה עמותה משפחתית שאספה שוב כסף לספר חדש, כל המשפחה המורחבת נרתמה למצווה הגדולה, כעבור חמש שנים בהן נאספו תרומות, הוצע למכירה בבני ברק ספר חדש, הספר נקנה ע"י בני המשפחה ובהכנסת ספר התורה השתתפו מאות אנשים, בני משפחה, רבנים, מתפללים מבית הכנסת, תזמורת נגנים ופייטנים, הערב היה ערב מרגש ומוצלח.

דוד אליהו נולד בבגדד ועלה ארצה בשנת 1951, יחד עם סבתא שמחה האחות פרחה והאח אפרים.

דוד אליהו למד בעירק בבית ספר לעיוורים, בו לימדו את התלמידים לשרוד ולהתמודד עם הקושי, לצד לימוד מקצוע וכמובן מוזיקה. דוד אליהו למד לנגן בעוד, זאת מפני שאהב את הכלי. עם לימוד הנגינה על העוד למד גם לשיר ושמו יצא למרחקים, הוא הופיע עם להקה במדינות ערב לפני שעלה לארץ.

בשנת 1959 התחתן בארץ עם דייזי, אחרי החתונה גרו גם הם בכפר ענה. באותם ימים לא היו מקומות עבודה לעיוורים באזור הזה, ודוד אליהו נאלץ לעזוב את כפר ענה ולעבור לפרדסיה שם היו מקומות עבודה. דוד אליהו ודייזי גרו בפרדסיה תקופה קצרה ומשם עברו לגור בנתניה בשיכון ותיקים, הם גרו שם תקופה ארוכה ודוד אליהו המשיך לנגן בכישרון ויחד עם עוד שני חברים, הקימו להקה קטנה אשר ניגנה בשמחות כמו חתונות וחינות, בריתות ועוד. הלהקה קצרה הצלחה בעיקר בכפרים הערביים באזור השרון, דוד סיפר שכל ערב היו מופיעים בשמחה אחרת, דוד אליהו זכה גם להיות אחד מנגני תזמורת רשות השידור של ז'וז'ו מוסא ז"ל. כך עבד דוד אליהו בלילות ובימים וכיתת רגליו ממקום למקום בכדי לשיר ולשמח אנשים. דוד אליהו היה זמר המשפחה ובכל אירוע משפחתי היה למסמר הערב בנגינתו על העוד ובשירתו היפה והענוגה.

אחרי המצגת והדברים המרגשים עלו כמה מבני המשפחה וסיפורו סיפורי ילדות משעשעים.. את הערב ליוותה להקה שניגנה שירים שהעלו זכרונות, חלק מהמשפוחה גם קמו לרקוד...

את הערב המרגש סיימנו  כמעט בחצות עם הבטחה שניפגש שוב בקרוב... ואכן לצערנו המפגש היה קרוב יותר משחשבנו, כמו שציינתי למעלה דוד אליהו נפטר כשלושה שבועות אחרי ערב השורשים, לערב הזה הוא לא הצליח אבל קיימנו איתנו שיחת טלפון והטלפוון עבר מיד ליד והמון אנשים דיברו איתו באותו ערב, לדעתי הוא התרגש מאוד!! כמו שכתבתי דוד אליהו בצעירותו ניגן על עוד ושר, בערב הקרנו סרטון קצר בוא רואים אותו שר ומנגן, וגם שמענו הקלטה של שיר של הזמר עבד אל וואהב שדוד אליהו שר, השיר הזה כמה סימלי  הוא שיר פרידה... 

אסיים כאן את הרשומה  ואודה לכל המשפחה ושנהיה כולנו בריאים ונזכה לקיים עוד ערבים שמחים שכאלה אמן!!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ori0911 אלא אם צויין אחרת