00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חתולה יוצרת

הרפתקאות חתולי8 בארץ הסקראפ

טיול, איפה? בחיריה? בחיריה!

 אה, ופיתרון החידה מהרשומה הקודמת

כשהייתי ילדה, היה מערכון קורע מצחוק של גדי יגיל. במערכון הוא איש תברואה, פועל זבל. עובד על  "אוטו זבל".
כשאני נזכרת במערכון הזה אני שוב מתפוצצת מצחוק.
רציתי נורא להביא לכם אותו. להעלות לכאן את המערכון כדי שתוכלו לצפות בו ולהתגלגל מצחוק, אבל שעות של חיפושים ברשת לא נשאו פרי. גורנישט, נאדה, ניינטה, כלום!
(אם מישהו מכם יודע על מה אני מדברת ואיפה אפשר למצא את המערכון הזה, אשמח שיגלה לי...).

באחד הקטעים, מספר הפועל, כי בשבת בבוקר, מתלבשים יפה, לוקחים את הילדים  ונוסעים ל... חיריה!

אז נסעתי לחיריה.
לא, לא באוטו זבל. באוטו שלי.
וכן, התלבשתי יפה.

בקבוצה של ידידים, מלווים במדריכה מהממת ביופיה, הסתובבתי באתר. טוב, לא באתר הפסולת, מן הסתם, אלא בפארק אריאל שרון שהוקם על התל האורגני המצחין הזה.

בכניסה, קיבלה את פני ארומת הזבל הידועה לשמצה, אבל רגע לפני שהתחלתי לרחם על עצמי היא התפוגגה והתחלפה בריח של .... צמחי תבלין. בחיי! 
טיפסתי לחניון העליון ושם התחיל הסיור. 

פארק אריאל שרון הוקם כריאה ירוקה ענקית שמחברת ברצף ירוק את האיזור ממקווה ישראל בדרום מערב, דרך פארק בגין במערב, הפארק הלאומי של ר"ג והספארי מצפון ועד לכביש 4 במזרח. חתיכת שטח. שני נחלים עוברים בו, נחל שפירים מדרום לתל ונחל איילון מצפונו.
רוצים לדעת כמה זה גדול? גודל הפארק שווה לגודל העיר בת ים! (למה דוקא בת ים? אין לי מושג, זה מה שהמדריכה אמרה...).
רוצים לדעת כמה זה גדול? 8000 דונם!
רוצים לדעת כמה זה גדול? פי שלושה מהסנטרל פארק שבניו יורק.

כמובן ששטח כל כך גדול וירוק במרכז הארץ קרץ לסוגה העילית של שומרי הסביבה שתכננו לבנות בו שכונות על אלפי יחידות דיור, כבישים ושאר מזהמים. בסיומו של מאבק ציבורי ביטל אריק שרון את העניין הזה ונלקחה החלטה מופלאה לשמר את המקום כריאה ירוקה.

היו מספר סיבות להקמת הפארק ואחת החשובות ביניהן נראית בתמונה הבאה: 


מסלול הנחיתה העיקרי של נתב"ג עובר מעל חיריה וכמות הציפורים העצומה שהיתה שם היוותה סכנה ממשית .
מכיון שארץ ישראל נמצאת במסלול נדידה, אנחנו מרויחים המון ציפורים מרהיבות. כאן נספרו 155 מינים!
מכיון שחיריה היה אתר פסולת אורגנית, הרי שמזון עבור הציפורים היה שם בשפע.
הבעיה היא שמספיקה ציפור אחת שתחדור למנוע של מטוס ברגע הקריטי של הנחיתה, כאשר המטוס מרוקן מדלק הנחוץ לשם תיקוני טעויות, ואסון גדול עלול להתרחש. (אגב, זה שזה לא קרה מעולם מהווה עוד הוכחה לכך שאנחנו מדינה שחיה על ניסים )

התמונה הבאה נלקחה מאתר האינטרנט של המקום והיא מדגימה את מה שכתבתי מעל.
תראו את כמות הציפורים המפחידה הזו...

 

עמדתי על ההר, הקשבתי לשיעור המעניין וצילמתי. הראות לכיון מזרח היתה בינונית, אולי בגלל שעדין היה בוקר.
הראות מערבה היתה סבירה.
מעניין איך זה נראה בערב, עם השקיעה ואורות הערים שסביב.


מבט מזרחה. או יותר נכון צפון מזרח.
בתמונה מציצות אור יהודה ורמת פינקס אבל בראות טובה  רואים את החרמון מודיעין ויותר.

  

 

מבט מערבה, וזוהי תל אביב.

 

כמות הפרחים כאן גדולה מאד.
חלקם צמחו להם באופן טבעי וחלקם מסודרים בערוגות מתוכננות לצד צמחי תבלין.
לא הפסקתי לצלם אותם....

אני מאד אוהבת סבך שכזה.....

   

 

את התמונה הזו, מבט צפונה וכביש 461,צילמתי בגלל.... שתי המשאיות.
הן פשוט נראו לי כמו משחק קטן של ילדים. ממש מכוניות צעצוע. אחת בצהוב, השניה באדום.  

 

מי היה מאמין שהתמונה צולמה סנטימטר מתל אביב, רמת גן וכאלה מן...

 

 

אני מסיטה את המצלמה שמאלה, מערבה ודרום מערב, אל השדות המעובדים.
באופק ניתן לראות בדיוק איפה מסתיימת תל אביב ומתחילה יפו...

  


 

 

 

בתמונה הבאה רואים ממערב את פארק בגין ואת האגם המלאכותי השווה שבו.
שם מתחילים מסלולי טיול, רכיבה על סוסים או אופניים. אורך המסלולים 25 ק"מ ולי ממש מתחשק לדווש שם כבר.

 

התמונות הבאות מוכרות לכם,
כן, זוהי החידה מהרשומה הקודמת....
כאן, בלב גוש דן ההומה, פארק ענק, שדות מעובדים וסוסים דוהרים.

  

 

 

   

  

כאלה  עוברים מעלינו כל הזמן.
אני ידועה בחולשתי אליהם.....

  

 

ממשיכים לטייל בשבילי האתר היפהפה ומקשיבים להסברים מרתקים.
אנחנו שומעים על תהליך הקמת הפארק, ולומדים כי הוא  נחשב לפרויקט הנדסי, אדריכלי וביצועי המבוסס על מספר עקרונות אקולוגיים ובראשם עיקרון הקיימות. 
לדוגמא, התל הזה, בנוי משכבות של פסולת, את זה כולם יודעים. הדבר כמובן יוצר סכנת מפולות.לכן, מדי פעם, יצקו שכבת אדמה, נדמה לי שחרסית אבל אני לא בטוחה במאה אחוז, שתפקידה לאטום את הקרקע ולא לאפשר למים לחדור ולגרום לאי יציבות.
כך נוצר תל שהוא בעצם "סנדביץ`" של שכבות חרסית ושכבות זבל שברובו אורגני.   


אבל, האורגני הזה, כמו כל אורגני, ממשיך "לעבוד" גם אם יש לו כובע של חרסית על הראש.
כידוע, החיידקים האנארוביים חוגגים שם למטה, הזבל מתפרק ונוצר גז מתאן.

טוב, זה לא ממש נשמע בטיחותי שגז מתאן קבור בלחץ הולך וגובר מתחת לרגליים.....:/
ואז הגו רעיון נהדר שמשלב הנדסה, מיחזור וקיימות.
נקדחו 80 בורות בעומק של 30 מטרים, משם נשאב הגז. הוא מועבר במערכת צינורות למפעל טקסטיל שנמצא בישוב השכן "אזור".
מפעל הטקסטיל הזה השתמש עד לא מזמן במזוט עבור האנרגיה שהוא צורך, דבר שגם עלה כסף רב, גם בזבז אנרגיה יקרה וגם זיהם את הסביבה.
כיום, משתמשים במפעל בגז טבעי שמגיע מבטן ההר ומהווה תחליף ירוק וראוי. ההערכה היא שהגז הזה יספיק ל 15 שנים.

 

נשמע טוב? אז זה עוד יותר טוב, כי אותו מפעל "משיב להר כגמולו" ומספק שאריות בדים לאתר.
משאריות הבדים תופרים שקיות קטנות.
כשבאים ילדי בתי הספר ללמוד כאן על הנושא, הם עושים קצת "יצירה" (בלוג יצירה או לא?), וממלאים את השקיות הקטנות בצמחי תבלין ריחניים.
  


את צמח התבלין הזה אני אוהבת מאד.
זהו אזוב, בטיולים מחממים חמאה על מחבת קטנה, שמים כמה עלי אזוב ומטגנים כמה דקות ואז את הכל שופכים על פרוסת לחם טריה ועבה...
עוצמים את העיניים ונהנים.

  

עוד מספרים לנו, שהמקום בו אנחנו עומדים, הוא בעצם בריכת אגירה. אני שמה לב שבהחלט יש כאן שיפוע.
מסתבר שבשטחי הפארק נבנו בריכות אגירה תת קרקעיות, המשמשות לאיגום מי גשמים בחודשי החורף לטובת השקיית הצמחייה בקיץ.
 

 

את הנחל הזה כולכם מכירים.
נכון, גם מהחידה ברשומה הקודמת וגם כי כולנו נוהגים בתוכו לעיתים...
כן, זהו נחל איילון.
נחל איילון עובר מצפון לתל ואפיקו אפילו הוסט במקצת כדי לאפשר תמיכה לתל.
התמיכה חשובה מאד וכדי להבטיח את יציבות התל נבנתה סוללה סביב סביב שאף היא עושה שימוש באשפה. הפעם מדובר בפסולת בניין ממוחזרת. 

 

חלק מפסולת הבנין נגרסת ומשמשת לסידור השבילים.
גם החצץ שבתמונה היה פעם פסולת בניין.


 

 

מדרום, עובר אפיקו של נחל שפירים שהוא אחד מיובליו הגדולים של נחל איילון.
נקודת המפגש בין שני הנחלים נמצאת ממש כאן, מתחת למרפסת התצפית שנקראת "הפטריות".

 

מי שנוסע על כביש 461 "דרך לוד" ממערב למזרח, רואה מצד ימין מבנים ישנים ושלט "חוות הזורע".
המבנים האלה נקראים "חוות שלם" ושם נהגו להתגורר העובדים ב"חוות הזורע".
כיום, נערכים שם שיפוצים מסיביים ומה שמחכה לנו שם.....אחחח.....
זה הולך להיות מתחם שדרכו תהיה הכניסה הראשית לפארק ולתל, והוא עצמו יהיה בסגנון "מתחם התחנה" בתל אביב.
מתוכננים שם בתי קפה, מסעדות, חנויות ואיזור בילוי, והכל בעל אופי כפרי ונעים.

בתמונה אלו הם מבני החווה מהצד הדרומי.


אנחנו צועדים לקראת סופו של הסיור, ועוברים בין התבלינים השונים. 

   

 

  

כאן יהיו בתי קפה וחלקם אף פתוחים בימים אלה, ימי התערוכה המוצגת במקום.

 

  

מה שעוד יש כאן ויהיה פתוח לקהל הרחב בשלבים, הם אמפיתיאטרון, אגם, טיילת, מתקני ספורט, מוקד ארכיאולוגי, אתרי מורשת, ומרכז צפרות.

 

האמפיתיאטרון:

 

האגם:

 

ייצוב בעזרת פסולת בניין.

 

ומלא מלא מטוסים בשמיים.

 

ואגב ציפורים,
בתמונה זהו כנראה בז מצוי. יש כאן כיום 4-6 זוגות שכבר הביאו צאצאים לעולם. בכל שטח הפארק משוקמים בתי הגידול שלהם ושל ציפורים אחרות, שנפגעו מהתנופה האורבנית שהתרחשה כאן. בין השאר נבנות תיבות קינון לבזים.

 

 

זהו, נגמר הסיור,
ממליצה בחום לכל מי שלא ביקר, להתארגן בקבוצה קטנה ולבוא לבקר. 

 

 

 

ולמי שמעוניין לדעת יותר ומתעצל לחפש בגוגל:

 מפה אינטראקטיבית של האתר:

http://www.parksharon.co.il/html5/sbs.py?_id=10479&did=9003&G=

הפרחים:

http://www.parksharon.co.il/html5/?_id=11798&did=9003&G=10568&&SM=11798

 

הציפורים:

 http://www.parksharon.co.il/html5/?_id=11799&did=9003&G=10568&&SM=11799

 

 וכמובן שאפו לבעלה של חמודלה שלנו שהיה היחיד שידע לענות על החידה שלי ולפיכך הוא מקבל את "אות הוקרת החתול"   

 

  

 

 

 

כ"ט בניסן תשע"ד

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

75 תגובות

visitors
אורחים החל מ1.5.13
Free counters!
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חתולי8 אלא אם צויין אחרת