00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

וסטבוליטיס בגילאי 50-60 פלוס

שנים רבות נהוג היה לראות בווסטבוליטיס "ואחיותיה המרושעות" וולוודוניה ודיספרוניה (ראו שתי כתבות בנושא בתחתית הכתבה) תסמונת בה לוקות נשים צעירות. הכלל היה: "וסטבוליטיס זה לצעירות" – או כאלו בראשית דרכן המינית, אותן שהווסטבוליטיס ונגזרותיה "חיכה להן בפתח" שרק תתחלנה לקיים יחסי מין מלאים, ואז יטרפד את מיניותן. קבוצה אחרת הייתה של צעירות אשר לאחר תקופה של שנה עד שלוש שנים של קיום יחסי מין מלאים ותקינים קפץ לו השד מן הבקבוק של התת מודע ויצר את הווסטבוליטיס ו\או וולוודוניה ו\או דיספרוניה. הסבל שבתופעות מתבטא בכאב, גרד, עקצוץ, ותחושת צריבה. התסמונת ה"קלה" של התופעות היא שהסבל מופיע רק בעת מגע באיזור הפגוע. הצד הקשה מאוד של התסמונת הנ"ל היא סבל מתמיד סביב השעון, בין אם האישה מקיימת יחסי מין או לא. במצב זה הנשים סובלות מאד, ללא הרף.

כידוע, לרפואה הקונבנציונלית אין שום תרופה לתופעה. המשחות המאלחשות או מסוג אחר, מיועדות להוציא טוב את הגניקולוג\ית ש"הנה, יש משהו לתת", גם אם אינו עוזר במאומה. מרוב תסכול יש גניקולוגים לא מעטים הנוזפים באישה שזה "פסיכוסומאטי", כלומר לא ממשי בעיניהם - "הכל בראש" שלה. בכך הם פותרים עצמם מבורותם בנושא.

אכן הווסטבוליטיס הינו פסיכוסומאטי. פירוש הביטוי הוא שנוצרת תסמונת גופנית ממשית נוכחת ויוצרת סבל אמיתי, כשהרקע הוא מצוקה נפשית. האישה בדרך כלל אינה מודעת למצוקה הנפשית, ומצוקה זו מביאה ל"תדר של רתיחה" את מערכת העצבים האוטונומית באיזור הכואב, ומכאן חוויות הסבל הגופני. לא נחזור כאן ונפרט על הווסטבוליטיס, שכן פורום וסטבוליטיס עומד מזה חמש שנים לשירותכן, וכמו כן כל הכתבות בעניין זה בבלוג זה.

בשנים האחרונות החלו מופיעות בפורום שאלות של נשים בגילאי 50-60 פלוס אשר קיימו יחסי מין תקינים עשרות בשנים ולפתע "יש מאין" הופיע הווסטבוליטיס. גם בקליניקה החלו להופיע נשים בגיל הנ"ל, כשהן לוקות בווסטבוליטיס. בכתבה הנוכחית אתאר שני מקרים של הצלחת ריפוי מוחלטת ומהירה תוך מספר חודשים בלבד, ומקרה אחר "תקוע" מאחר והאישה בחרה, וזו זכותה המלאה, להמשיך ולחיות במצב הקונפליקט של אהבה-שנאה-נקמה עם בן זוגה. הקונפליקט הרגשי לא נפתר, זו הייתה בחירתה, ולפיכך גם לא נפתר התסמין הגופני אשר משקף אותו.

 

המקרה של אורנה

אורנה, אישה יפה, כך כיניתי אותה לראשונה כשראיתיה, בת 54 כשנפגשנו. אישה שנראה שהגיל רק היטיב עמה. הודות לאימון הגופני המסודר, יפי הפנים ומתאר הגוף, הטעם המשובח בלבוש ואיפור, היא ללא ספק נראתה אישה מושכת ביותר. אורנה הייתה באותה העת במערכת זוגית שלישית בחייה, לאחר מערכת ראשונה שהסתיימה בגירושין, ומערכת שניה שהסתיימה בהתאלמנות. במערכת הנוכחית נמצאה מזה חמש שנים. בשנים הראשונות יחסי המין היו מושלמים והכל היה טוב. והנה, יום בהיר אחד, התחיל פתח הנרתיק לשרוף, לכאוב ולגרד, ואי אפשר להמשיך ולקיים עוד יחסי מין. הטיפול באורנה נמשך ארבעה חודשים בלבד, חלקו בשיחות פנים אל פנים במצב ישיבה, וחלקו במצב שכיבה, בהתאם לרגרסיית גוף\נפש אודותיה כתבתי רבות בבלוג זה. כך או כך, מסתבר שעל ליבה של אורנה הייתה מונחת אבן גדולה וכבדה אודות התנהלותו של בן זוגה בכל הקשור ליחסיו עם אשתו לשעבר, אם ילדיו. מצד אחד, נתנה לו את כל הזמן שבעולם לנהל את העניינים כהבנתו ובדרכו. אך מצד שני, היה בה כעס פנימי סמוי על שהיא משלמת בשל זאת מחיר נפשי מבחינתה. התחשבות יתר, הכלת יתר של מצבו, וגם ענייני כסף היו מעורבים בעניין. הכעס של אורנה על בן זוגה היה מודחק היטב מאחר והיא אהבה אותו מאד ולא רצתה לפגוש את היבט הכעס שחלחל בתוכה. חשיפת היקף כעסה כלפיו במהלך הטיפול, או במילים אחרות, היכולת לפגוש את הכעס באופן מודע, שחרר אותו מתוך מערכת העצבים האוטונומית. הצורה עדינה ומתחשבת בדרכה הנבונה היא הצליחה לחלוק עם בן זוגה את הכעס הזה באופן שלא פגע במערכת היחסים, ואכן תוך ארבעה חודשים של טיפול היא הגיעה להחלמה מהירה.

 

המקרה של רחל

רחל ובן זוגה בגילאי 65 ו-70 בהתאמה. הם נשואים למעלה מ-40 שנה – זוג שלמד לחיות בהרמוניה מושלמת, שיתוף פעולה מלא, חלוקת תפקידים והתחשבות הדדית עמוקה. הכל הם עושים ביחד, עוזרים ותומכים זה בזה. שניהם עדיין עובדים במשרה מלאה ורווים נחת מהילדים ומהנכדים. שניהם מרוצים מחייהם.

מקובל בין בני הזוג מזה שנים שמספר פעמים בשנה הם נוסעים לנופש מחוץ לבית – חלקו בארץ וחלקו בחו"ל. באחת הנסיעות לנופש בחו"ל, נסיעה שהוגדרה כמנוחה (לא טיול), חיכו שניהם ליחסי מין מענגים, שכן קיימת הבנה ביניהם שנופש מיועד בעיקר למין.

רצה הגורל ובנסיעה זו לקתה רחל בפטרת נרתיקית. על פניו לא נעים, אבל עם טיפול הולם בטבליות הפנים נרתיקיות התופעה עוברת תוך מספר ימים. היו איתה בתיק הנסיעה משחות שונות אותן שמה במינון יתר כדי להיפטר מהצרה ולהיות חופשיה ליחסי מין. תוך כדי שימוש היתר החל הנרתיק לצרוב ולשרוף עוד יותר. במקביל לאי היכולת לקיים יחסי מין, הרגישה רחל רגשות אשם כבדים על שהיא מאכזבת את בן זוגה (והיא הלא אישה הדבקה למחויבויותיה) ובעקבות המצב חלה עליה של חרדות מתקופת ילדותה המוקדמת והיא הוצפה חרדה קשה שמא בן זוגה ינטוש אותה בשל כך (?!). בהחלט מחשבה לא רציונלית וחסרת פרופורציה אבל כאן נכנסה רחל לסחרור של אשמה וחרדה ועד לפאניקה מוחלטת. בחזרם לארץ פנתה הישר לקבל תרופות פסיכיאטריות נגד דיכאון וחרדה, וכן הוסיפה לכל התרופות המשפיעות על מערכת העצבים גם תרופה נגד כאב עצבי, לא מהסוג המסייע לווסטבוליטיס. היא החלה מתרוצצת בין גניקולוגים שונים לקבלת אבחנה. מרוב עוצמת המתח בו הייתה שרויה לא הצליחה לישון בלילות, כך שלחבילת תרופותיה נוספו גם כדורי השינה. לאחר שנה של סריקת כל מומחי הגניקולוגיה בארץ הייתה אבחנה חד משמעית – היא סובלת מווסטבוליטיס, ועליה בגיל 65 ללמוד לחיות עם זה (בפגישה הראשונה איתי הביאה אליי תיק מסודר מלא דפי אבחון גניקולוגיים). היא חשה אבודה ואומללה נוכח חוסר האונים של הגניקולוגים. אליי היא הגיעה מלווה בבן זוגה, מסוממת למדי מהכדורים נוגדי כאב עצבי, כדורים נוגדי דיכאון וחרדה וכדורי שינה – מיקס שהוא בהחלט לא מומלץ ואפילו אסור במינונים אותם קיבלה.

נוכח יחסי הזוגיות הטובים והתמיכה המוחלטת לה זכתה מבן זוגה, ברור היה שעדיף במקרה הזה, באופן יוצא מהכלל, לקיים את מרבית הפגישות הטיפוליות בהרכב זוגי מלא.

את מאמני הנרתיק תרגלה רחל בבית במסירות ובנאמנות כאשר כל מהלך תואם מבחינת לוח הזמנים עם בן הזוג. הודות לשיתוף הפעולה הטוב של רופאת המשפחה שלה ושל הפסיכיאטרית שטיפלה בה היא החלה בהדרגה להתנקות מריבוי תרופותיה. בהמלצתי עברה להשתמש בתרופה הרלוונטית לכאב וסטבוליטיס עצבי. עם ההתקדמות המהירה של רחל בהחדרת מאמני הנרתיק, קיבלו בני הזוג גם הדרכה לתרגול ביתי של תרגילי מגע אירוטי ללא חדירה. הם חזרו לפגישה הבאה עם נצנוץ בעינים ועם התלהבות שרומנטיקת שנות ה-20 חזרה אליהם. בן הזוג גילה שאיברי גוף שונים שלו, כגון איזור החזה והבטן, שבהם היה אדיש למגע, החלו מגיבים באופן אירוטי, וזאת במצב של עמידה – פטנט ייחודי של בני הזוג האלו. בניגוד לחרדות הנטישה של רחל, בן זוגה קיבל באופן מוחלט את מצבה והיה שותף איתה לאורך כל הדרך. הדבקות בהוראות התרגול והתרגולת האירוטית הזוגית הביאו לרגיעה נפשית כללית, להגברת ההנאה המינית ולסיום הווסטבוליטיס תוך זמן קצר במיוחד של 3-4 חודשים. תענוג!

 

המקרה הלא נעים של כנרת

כאמור, זהו מקרה של וסטבוליטיס שלא נרפא, שכן לא נפתר הקונפליקט הרגשי המונח ביסודו. כנרת נשואה 30 שנה, עובדת מחוץ לבית ומתקתקת בית מאד מטופח. היא קשורה לבן זוגה כזוג חברים ובו בזמן רוצה להרוג אותו. לדבריה, הוא בוגד בה ללא הרף, למעשה בוגד סדרתי. יש לה שפע ראיות לכך והאמת היא שהוא גם לא ממש מכחיש. היא שונאת אותו על רקע בוגדנותו – היא ממש רותחת, שלא לדבר על חוסר העזרה מצידו כל השנים בגידול הילדים וניהול הבית. מאחר והם חברים טובים היא לא מוכנה לוותר על ה"אפס העלוב" הזה ולהעביר אותו לאיזושהי "מנוולת" אחרת. בו בזמן היא גם רוצה שבהתעלסות יענג אותה, יעניק לה מגע כלל אירוטי, ולא יחשוב רק על חדירה ופורקן אישי שלו. יש לה טענות קשות כלפיו כבן זוג אירוטי. כנרת לכודה בין הפטיש לסדן. מצד אחד היא רוצה להיות "מכשיר" כדי לספק לבן הזוג פורקן מיני, על מנת שלא יימשך לנשים אחרות. בו בזמן היא לא נהנית מסוג המגע איתו ועל כל זה היא כועסת מאד, פגועה, נעלבת ומחפשת נקמה על בגידותיו הכרוניות. מאחר והיא נשרפת ברגשות קשים מאד, מערכת העצבים רותחת והיא לקתה בווסטבוליטיס. היא אינה מוכנה להתגרש כי "כל הגברים אותו דבר", היא לא תמצא משהו טוב יותר, לכל היותר תמצא עוד גבר בוגדני שאף הוא עשה זאת לאשתו הקודמת. כינרת מרירה מאד, קרועה בין צרכים מנוגדים פנימיים, וכאמור הדבר נותן אותותיו בווסטבוליטיס שורף. נסיונותינו לדון ביכולתה לשחרר את הכעס ולראות את הצד החברי והטוב של מערכת היחסים לא הועילו. היא לא יכולה לוותר על המשאלות לפגוע בו, לנקום בו, ובו בזמן לא לשחרר אותו. למעשה היא נשואה לכעס פנימי עצום, והיא בוחרת לדבוק בו. היא אישה נבונה מאד, מבינה היטב את הקונפליקט הרגשי הקשה שלה , אך אינה מסוגלת רגשית לכל פתרון אחר.

כינרת נשארת מחוברת לכעס פנימי עצום ולפתח נרתיק כואב מאד ושורף. וסטבוליטיס אחרי הכל, הינו כידוע מבחינה פסיכולוגית, מחלה של כעס. 

 

כתבות נוספות בנושא וסטבוליטיס:

שגעונות הוסטבוליטיס ושתי אחיותיה המרושעות: וולוודוניה ודיספרוניה (כתבה ראשונה בסדרה)

ריפוי הוסטבוליטיס המשוגעת ואחיותיה המרושעות, וולוודוניה ודיספרוניה (כתבה שניה בסדרה)

וסטבוליטיס למה זה כואב לי כל כך

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת