00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Smile, It´s Raining

לכודים במגדל אסטרונומיה / וואנשוט

הרגע נזכרתי שהיום רביעי - טוב טכנית חמישי - ולא שלישי והייתי אמורה לפרסם יצירה כולשהי (אבל משום מה עדיין זכרתי שמחר - טכנית היום - חמישי. הו, וואל, זאת אני. מקרה אבוד, זוכרות?).

אז סורי. לפחות נזכרתי. ויחסית מוקדם. יכולתי להיזכר ביום רביעי הבא.

בכל מקרה, הפעם ערכתי וואנשוט דרמיוני שלא זכרתי שכתבתי בכלל. נתקלתי בו במקרה בתפוז כשחיפשתי בתגיות דרמיוני ולא שמתי לב שאני הכותבת. יש פאנפיקים שלי שאני לא מזהה כלל ולא מבינה מה עבר לי בראש כשכתבתי אותם. 

התכוונתי רק לעשות מעט היגוי וזהו כי הפאנפיק נראה לי בסדר כמו שהוא, אבל איכשהו בסוף שיניתי הרבה. 

אה, וסליחה מראש על ויתור הזכויות הילדותי. השארתי אותו בכל מקרה כי הוא נכון XD לא נהייתי בוגרת עד כדי כך שאתכחש לאובססיות והיציאות המוזרות שלי...

 

 

שם: לכודים במגדל האסטרונומיה

פאנדום:הארי פוטר

ז'אנר: הומור, רומנטיקה

דירוג: R חזק

שיפ: דראקו/הרמיוני

אורך: וואנשוט, 1335 מילה.

ויתור זכויות: דבר ראשון, לא כתבתי את הארי פוטר. דבר שני, הדמויות שייכות לי רק בחלומות שלי. דבר שלישי, דראקו מאלפוי הוא בובת המין שלי.

תודות: לנטלי המדהימה שנתנה לי את הרעיון לפיקצר הזה.

                                                

 

הרמיוני שכבה ישנה על הספה בחדר המועדון של גריפינדור, ספריה פזורים סביבה. בתקופה האחרונה היא פיתחה הרגל להירדם שם בעודה לומדת למבחנים, למרות שנותר עוד זמן רב עד הגעתם. אולי היה לכך קשר לעובדה שחדרה היה תפוס לעיתים קרובות על ידי רון ולבנדר. לאחר שהיא תפסה אותם פעם אחת, הרמיוני לא הרבתה לשהות במעונות של הבנות.

בשנתה, היא לא יכלה לשמוע את התמונה של האישה השמנה נעה ממקומה, ואת שתי הדמויות שהתגנבו אל חדר המועדון. שתי הדמויות הג'ינג'יות הזהות שהתגלו כתאומים וויזלי – הפרופסורים להתגוננות מפני כוחות האופל – גיחכו בזדוניות וחיוך ממזרי עלה על פניהם של השניים.

"אם יתפסו אותנו יפטרו אותנו", אמר ג'ורג'.

"אבל לא יתפסו אותנו", הכריז פרד. "חוץ מזה, אף מורה בכל מקרה לא הצליח להחזיק במשרה הזאת יותר משנה," משך בכתפיו. הוא הטיל כישוף שינה על הרמיוני כך שהיא לא תתעורר במהלך המתיחה, וג'ורג' הרחיף אותה לעבר היציאה מהחדר.

ג'ורג' המשיך להרחיף אותה עד למגדל האסטרונומיה, בזמן שפרד הלך להביא את הקורבן הנוסף. קורבן בלונדיני ביותר. דראקו מאלפוי.

[][][][]

הרמיוני התעוררה והרגישה שמשהו לא היה בסדר. הדבר האחרון שהיא זכרה היה שהיא למדה למבחן בשינוי צורה בחדר המועדון. היא נאנחה והסתובבה לצידה השני, מניחה את ראשה על זרוע של מישהו.

רגע, על זרוע של מישהו?!

הרמיוני הרימה את מבטה, וצרחה, מעירה את דראקו מאלפוי ששכב לידה, שהזרוע שעליה היה מונח ראשה של הרמיוני הייתה שייכת לו. ברגע שהוא הסתכל עליה והבין את המצב, הוא צרח גם.

אף אחד משניהם לא האמין למראה עיניו. שניהם שכבו עירומים לגמרי על רצפת חדר ריק כלשהו, אשר היה בו רק חלון אחד – קטן כל כך עד שאפילו ינשוף לא היה מסוגל להידחק בו – ודלת. לא היה שום סימן לבגדיהם או לשרביטיהם. אינסטינקטיבית הם התרחקו אחד מהשנייה. דראקו קם וניסה לפתוח את הדלת, אך לשווא. לא משנה כמה הוא משך היא לא נפתחה.

"לו רק היה לי את השרביט שלי", הוא נאנח בייאוש. הרמיוני קמה וניסתה לפתוח את הדלת גם היא, אך לא השיגה תוצאה טובה יותר משל דראקו. למרות עקשנותה, הדלת פשוט לא רצתה להיפתח, ונשארה נעולה.

שניהם עמדו שם, מבולבלים. הם לא הבינו כיצד הם הגיעו לשם ומה קרה לדברים שלהם.

הרמיוני לא יכלה לעצור את עצמה מלהביט בדראקו. עכשיו היא בהחלט הבינה את הבנות בבית הספר שהיו משתרכות אחריו ותולות פוסטרים שלו בחדרן, שאותם היו מנשקות כל לילה לפני השינה וכל בוקר לפני שקמו מהמיטה, דבר שעשו אפילו חלק מבנות גריפינדור (התיאור המפורט הוא מצפייה בלבנדר – שהסתירה את הפוסטר כשהחלה לצאת עם רון – ובפרוואטי).

היה לו גוף חטוב ושרירי מאימוני הקווידיץ', שיער בלונדיני חלק ומסודר שהיה מרוח בג'ל ועיניים אפורות. הוא היה סקסי. היא נשכה את שפתה התחתונה, מנסה בכל כוחה לא להסתכל למטה, כדי לא לראות דברים מיותרים. היא קיוותה שדראקו לא יבחין במבטים שהיא תלתה בו.

למרבה חרדתה של הרמיוני לא רק שדראקו הבחין במבטים – ואפשר היה לראות את זה בחיוך המסופק שלו – אלא הוא גם בחן אותה, ולא התבייש להסתכל על אזורים אינטימיים. "תפסיק להסתכל עליי!" צעקה הרמיוני, מבוישת.

"כאילו שאת לא הסתכלת עליי", אמר דראקו בהרמת גבה.

"אבל אני לא הסתכלתי באזורים פרטיים!" היא צווחה.

"זה כי את נזירה", אמר דראקו. "או לסבית. אפילו לסביות מעריכות גוף בנוי היטב."

"אני לא נזירה או לסבית!" התרגזה הרמיוני. "אתה אולי נראה טוב אבל אתה בלתי נסבל!"

"אז את חושבת שאני נראה טוב, אה?" חייך דראקו, מרוצה מעצמו.

"ומלא בעצמך", היא אמרה בקור. "כבר היה עדיף אילו הייתי נתקעת ככה עם נוויל."

דראקו נראה מזועזע. היא מעדיפה את נוויל על פניו? היא לא העיזה! "תחזרי בך!" קרא, צועד לעברה באיום.

"אתה לא מפחיד אותי", אמרה הרמיוני בלגלוג. הוא התקרב אליה יותר, נועץ אצבע בחזה. "תחזרי בך!"

"אל תיגע בי!" הרמיוני סתרה לידו ולקחה שלושה צעדים אחורה. "אז תחזרי בך!" הוא התעקש. הוא התקדם עוד והיא המשיכה לסגת לאחור, עד אשר נתקלה בקיר. דראקו חייך בניצחון, מניח את ידיו משני עבריה. "תחזרי בך", לחש לאוזנה, גופו נצמד לגופה במלוא אורכו. רעד חלף בהרמיוני. היא מעולם לא הייתה עירומה ליד גבר, ובטח שלא צמודה אליו בצורה כזאת. דראקו גיחך, מודע למבוכתה הגלויה של הרמיוני ומתענג עליה. שפתיו רפרפו על צווארה, נוגעות-לא נוגעות והוא נשף לתוך אוזנה, מתגרה בה. היא נאבקה כדי להשתחרר, אך הוא החזיק בה במקומה, שותל נשיקות על עורה. "תחזרי בך."

הרמיוני לא הייתה מוכנה לוותר. היא קיפלה את רגלה וברגע הבא דראקו מעד לאחור, שפוף ומכווץ, מכסה את איברו בידיו ונאנק מהכאב העז שעבר בגופו.

"אני לא חוזרת בי", אמרה הרמיוני, צוחקת.

"זה מצחיק אותך?! זה מצחיק אותך?!" צווח דראקו, הטון של קולו עולה עם כל מילה. הוא רצה לשלוף את שרביטו אך אז נזכר שהוא לא ברשותו וגידף בקול. "את חתיכת – חתיכת – " לא היה ביכולתו למצוא את המילה המתאימה.

"מה קרה? אני מקווה שלא פגעתי ביכולת שלך להביא ילדים לעולם. בעצם, זה יהיה אפילו לטובה. העולם לא יוכל לעמוד בשני דראקו מאלפוי", אמרה הרמיוני ברשעות.

"הוא גם לא יוכל לסבול עוד אחת כמוך! אין פלא שאף אחד לא רוצה אותך! פוטר בחר בוויזלי והוויזלי השני בבראון, ורק את לבד כי אף אחד לא מוכן לגעת בך!"

הרמיוני החווירה ולאחר מכן האדימה. הוא הכעיס אותה כשפגע בנקודה רגישה. כשהרמיוני כועסת, זה לא טוב. ממש לא טוב. כשהיא כועסת גם במרחק של מאות קילומטרים אתה לא תהיה בטוח. ובטח שלא במרחק של פחות מחצי מטר.

"אתה לא אמרת את זה", הרמיוני זעמה. אם זה היה כל אחד אחר, הוא היה מנסה להרגיע אותה, וכשהיה נכשל היה בורח ומתחבא ממנה עד שתירגע. אך דראקו הוא לא כל אחד אחר.

"אני כן אמרתי את זה", גיחך דראקו. הרמיוני אגרפה את ידה. הפעם היא לא הולכת לסתור לו. הפעם היא הולכת לשבור לו את האף ולגרום לו לדמם. לדמם הרבה. היא הניפה את ידה אך דראקו תפס אותה בעודה באוויר. "אני לא אתן לך לעשות את זה הפעם. כדאי לך להיזהר", הוא איים.

הרמיוני התכוונה לבעוט בו שוב אך הוא היה מוכן גם לכך. הוא ציפה לתנועה וחסם אותה. מכיוון שהוא עדיין החזיק באגרופה המאבק הוציא אותו משיווי משקל וגרם לו לצנוח לאחור על הרצפה, כאשר היא מעליו.

"לא ידעתי שאת רוצה אותי כל כך", גיחך דראקו.

"אני לא", סיננה הרמיוני.

"באמת?" דראקו הפך אותם, כך שהוא היה מעליה. "תעזוב אותי!" קראה הרמיוני, מנסה לדחוף אותו ללא הצלחה.

"לא נראלי", השיב דראקו. הוא רק רצה לצחוק על חשבון הבוצדמית, אך הוא נהנה מהתחושה של גופו כנגד גופה.

"מה אתה רוצה ממני?" שאלה הרמיוני בפאניקה וניסתה להוריד אותו ממנה. דראקו לא ענה לה. הוא בעצמו לא ידע מה בדיוק הוא רוצה. הוא נישק את צווארה באיטיות, משאיר עליו היקים. הרמיוני ניסתה לצרוח אך דראקו נעל את שפתיו על שלה. הרמיוני הרגישה את לשונו חודרת אל פיה וחוקרת אותו ביסודיות, ואת ידו העוברת דרך שיערה.

הרמיוני ניסתה להתנגד לו, אך התחושה הייתה טובה והיא מצאה את עצמה משתוקקת להרגיש יותר ממנו. היא החלה מנשקת אותו בחזרה, מלטפת את שרירי זרועותיו וחזהו. היא משכה אותו קרוב יותר אליה, משתיקה את קול ההיגיון שצרח עליה בראשה. היא ידעה שהיא הולכת להתחרט על כך מאוחר יותר, אך באותו הרגע לא היה לה אכפת.

דראקו הרגיש את התנגדותה פוחתת ואפשר לידו השנייה ללטף את צידיה וביטנה, מודע לכך שעליו להתקדם באיטיות, כדי שלא תיבהל ותהדוף אותו מעליו. "את יפיפייה", הוא לחש לה. הוא באמת חשב כך. הוא שם לב לכך לראשונה בנשף בשנתם הרביעית. הוא לא זיהה תחילה את הבחורה המהממת ביופייה שליוותה את ויקטור קרום, אך לאחר שקלט שזו הייתה הרמיוני, הוא מעולם לא הסתכל עליה באותו האופן. "וכל כך סקסית", הוסיף, מחכך את איברו באיברה וגורם לה להיאנק.

"דראקו", היא לחשה, חוששת. היא מעולם לא הגיעה עם מישהו כל כך רחוק. הוא הישיר את מבטו אליה. "אל תפחדי", הוא אמר, קורא את המבט בעיניה. "נעשה את זה בקצב שלך."

הוא נישק אותה שוב, הפעם בעדינות שלא הייתה בנשיקה הקודמת. הוא מצץ את שפתה התחתונה והמטיר נשיקות על קו הלסת שלה. הרמיוני השאירה את עיניה סגורות, מתענגת על מגעו. הוא הוריד את ראשו, ידיו ושפתיו חוקרות את גופה ומביאות אותה לערפול חושים.

[][][][]

הרמיוני התעוררה והסתכלה סביבה. היא עדיין הייתה כלואה באותו חדר קטן שהייתה בו קודם, אך הפעם היא הייתה בין זרועותיו של דראקו, ראשה מונח על חזהו. היא הרגישה שזה היה המקום אליו היא הייתה שייכת.

היא נישקה את שפתיו וחייכה. דראקו פקח את עיניו. "אז את שמחה שזה לא היה נוויל אחרי הכול?" שאל בגיחוך. "כן", הרמיוני צחקה, נזכרת במה שאמרה לו.

"הרמיוני?"

"כן?"

"איך לעזאזל אנחנו יוצאים מפה?!"

 

 

אל תשאלו אותי איך פרד וג'ורג' מורים. אני באמת לא יודעת איך הגעתי לזה. 

וסורי שזה היה כל כך קצר. פשוט אם הייתי ממשיכה זה היה הופך בוודאות מ-R ל-NC-17 ויש כאן קוראות שעדיין תמימות.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Two in the rain אלא אם צויין אחרת