1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

להיות מורם מעם

24/03/2014
חלמתי לא מזמן שאני ביבי.
אני לא באמת רוצה להיות ביבי. אני לא אוהב אותו. אני גם לא רוצה להיות ראש ממשלה (או שר, או חבר כנסת) – האחריות שבתפקיד והתככים הנדרשים כדי להגיע אליו מפחידים אותי (אפילו אם הייתי חושב שאני מסוגל לשאת בתפקיד כזה).
 
אבל בלילה (או בעצם לפנות בוקר) באופן יוצא דופן מאוד חלמתי שאני ביבי.
בחלומי לא הייתי צריך להכריע בסוגיות הרות משקל כמו הסכם השלום עם הפלסטינאים או גיוס חרדים, אבל נתקלתי בקשיים לא קטנים:
התארחתי אצל אנשים שאני מכיר במציאות (אני מוטי, לא אני ביבי) ובעלת הבית רצתה לשלוח את בעלה לקנות כמה דברים.
התנדבתי לעשות זאת במקומו ושרה הודיעה שהיא באה איתי.
 
יצאנו לדרך והבנתי שאני צריך כסף מזומן, אז נעצרנו ליד כספומט. התחלתי לחפש את כרטיס האשראי שלי בארנק כדי למשוך כסף, אבל לא מצאתי אותו.
בשלב מסוים התייאשתי כי הבנתי שגם אם אמצא אותו אין לי מושג מהו הקוד הסודי.
 
עמדנו שם ליד הכספומט והרבה אנשים עברו על פנינו. סיפרתי לשרה שסטטיסטית הרבה מעוברי האורח שם שונאים אותנו.
שרה הופתעה מאוד ואמרה שהיא יכולה להבין אם הם לא מצביעים עבורי ולא מאמינים בדרכי הפוליטית – אבל היא לא מצליחה להבין למה הם שונאים אותי ואותה.
 
כאן התעוררתי (ולקניות לא הגעתי. סביר שיכולתי לבצע אותן בכרטיס אשראי אם רק הייתי  מוצא אותו!)
 
החלום הזה גרם לי לחשוב על חייהם האמיתיים של ראש הממשלה ואשתו, כמו עוד נושאי תפקידים רמים אחרים.
האם ביבי באמת הולך למשוך כסף מכספומט בעצמו? לא נראה לי. סביר להניח שגם אם הוא כבר צריך מזומנים (ולרוב הוא ודאי לא זקוק להם) יש מי שיספק לו אותם.
 
בעצם הוא גם לא צריך כרטיס אשראי – אני מניח שכל ההוצאות שלו משולמות ע"י מישהו. הוא יושב בבית או במשרד (או בבית השני) ומקבל את כל מה שהוא זקוק לו – אוכל, שתייה, בגדים, סיגרים, מכשירי חשמל...
רק לשירותים הוא נאלץ ללכת בעצמו.
בעצם זה קצת מזכיר את החיים של ילד קטן שהוריו דואגים לכל צרכיו.
ההבדל הוא שלילד הקטן אין עצמאות והוא נאלץ לקבל את מה שיתנו לו, בעוד שראש הממשלה יכול להחליט בדיוק מה יקבל.
 
או אולי בעצם אין הבדל... הילד הקטן בעצם שולט בהוריו ובדרך זו או אחרת מכתיב להם מה יקבל. ראש הממשלה שולט באזרחים שבסופו של דבר מאפשרים לו לקבל מה שירצה (פחות או יותר).
 
אני תוהה איך ראש ממשלה (או שר או נשיא וכו') יכול להסתגל שוב לחיים כאחד העם.
האם הוא יהיה מסוגל ללכת למכולת? לקולנוע? לנהוג?
אני מתאר לעצמי שביבי לא נהג בעצמו במכונית כבר שנים רבות. האם הוא יהיה מסוגל לכך?
 
כנראה שזאת הסיבה שהמדינה מממנת לרוב לנושאי תפקידים לשעבר לשכה, מכונית ונהג. הם הרי כבר לעולם לא יוכלו לחזור לחיים נורמאליים. לצערי נראה שאין סיכוי לשקם אותם.
 
דבר אחד היה מאוד מעוות בחלום שלי – ראש הממשלה לא יכול סתם כך לצאת לרחוב כשמתחשק לו. הוא חייב להיות מלווה במאבטחים ואני מניח שכל תזוזה שלו (פרט להליכה לשירותים – אני מקווה) דורשת תיאום וארגון מראש. אם הוא באמת היה רוצה ללכת לכספומט היו קודם כל סוגרים את כל הרחוב – ואת הרחובות המובילים אליו – ועשרות שוטרים, חיילים ומאבטחים היו עומדים לאורך המסלול.
זה ודאי לא תענוג גדול – לא לראש הממשלה, לא למאבטחים ובוודאי לא לתושבי האזור ולעובדי ולקוחות הבנק ששגרת חייהם תיפגע.
כנראה שבאמת עדיף שראש הממשלה לא ילך למשוך כסף בעצמו.
 
אני לא יכול לסיים את הרשומה בלי לתהות מדוע אנשים באמת שונאים את ביבי (ואת שרה). אני אישית לא "שונא" אותם. רק לא אוהב. בעקבות החלום הזה אפילו קצת ריחמתי עליהם.
אני מניח שכל אדם מפורסם צובר לו שונאים כחלק בלתי נמנע מפרסומו – ולו רק בגלל שכולם שומעים עליו.
עוד סיבה טובה לא להיות ראש ממשלה.

 
 
והרשומה המומלצת – פרגים בבנימינה - בבלוג של shi1957

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

84 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת