00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Smile, It´s Raining

הכל התחיל מנשיקה - פרק 2 - היציאה להוגסמיד

אינדקס / לפרק הקודם / לפרק הבא

 

פרק 2 – היציאה להוגסמיד

דירוג: PG-13 על רמיזות

מילים: 1,714 מילה

POV ג'יני

 

התעוררתי בעקבות כאב בראשי. פתחתי את עיניי וראיתי רק חושך. הרגשתי שעצם כבד מונח על ראשי ומכסה אותו. העפתי את העצם לרצפה בעזרת ידי ופניתי להביט בו – כרית שכושפה כך שתהיה כבדה יותר ושפגיעתה תהיה כואבת יותר. הרגשתי נבגדת. מצאתי את הלחש הזה בעצמי כדי למתוח את הבנות האחרות. עתה הן השתמשו בו נגדי.

"למה עשיתן את זה?!" צעקתי, מלטפת את ראשי במקום הפגיעה.

"אנחנו מנסות להעיר אותך כבר עשר דקות שלמות! כבר תכננו לשפוך עלייך מים קרים!" אמרה אורלי.

בחוסר רצון יצאתי מהשמיכה החמה וקמתי מהמיטה. הבטתי סביבי. איימי, אורלי וקטרינה כבר היו ערות ולבושות, ורק מישל עדיין הייתה במיטה.

אורלי עקבה אחרי מבטי. "שום דבר לא עזר. אולי את תעירי אותה?" הציעה.

"למה אני?" שאלתי.

"כי את היחידה שמסוגלת לעשות את זה", ענתה אורלי, "ואני לא רוצה להרגיז אותה."

"שיהיה", מלמלתי וניגשתי למיטתה של מישל. קפצתי על הנערה הישנה וצווחתי לה באוזן: "מישששששששששל! תקומיייייי!"

"אההההההההה!" צרחה מישל, נאבקת בי. ירדתי ממנה ונשכבתי לצידה עם חיוך מרוצה על פניי.

"מה בדיוק את עושה?" דרשה מישל לדעת.

"מעירה אותך", השבתי. "ואני הראשונה במקלחת."

"למה?" שאלה מישל.

"כי אם אני אתן לך להיכנס ראשונה אני אצטרך להתקלח במאה הבאה", עניתי.

"מרשעת", אמרה מישל.

"נכון, ואני גאה בזה", גיחכתי, קמה ונכנסת לחדר האמבטיה. התארגנתי במהירות, נרגשת מעט. התלהבתי מהרעיון של הנשף ושל התחפושות והמסכות. זה יהיה נחמד להפוך ללילה אחד למישהי אחרת. מלבד זאת, כל הסחת דעת תתקבל בברכה.

יצאתי מחדר האמבטיה. "יש לך עשרים וחמש דקות", אמרתי, דוחפת לידיה של מישל שעון. "לאחר מכן אני פורצת את הדלת וגוררת אותך להוגסמיד, לא משנה איך תיראי", איימתי.

מישל הסתכלה עליי כאילו השתגעתי וזרקה את השעון על מיטתה. "כן, בטח", צחקה ולקחה את מקומי. ובכל זאת, היא עמדה במגבלת הזמן שהצבתי לה. "עשרים וארבע דקות וחצי", שרקתי לה כאשר היא יצאה. "שיא חדש."

"בגללך אני נראית מזעזע", היא רטנה.

"מישל לא מרוצה ממשהו?" השמעתי קול נדהם והנחתי את ידי על לבי. קטרינה צחקקה, אורלי הזעיפה את פניה. מישל פשוט התעלמה.

"את נראית מהממת כרגיל", אמרתי, ניגשת אליה מאחור וכורכת את זרועותיי סביבה. לא ניסיתי לפייס אותה. מישל לא מסוגלת להיעלב ממישהו ליותר מחמש דקות. זאת הייתה האמת לאמיתה. מישל הייתה גבוהה ורזה, עם שיער בלונדיני חלק ועיניים תכולות בהירות. עם המראה שלה וחיוכה התמידי היא הייתה חלומו של כל בחור.

כעת משהיינו כולנו מוכנות ירדנו למטה כדי להצטרף לכל שאר התלמידים שהותר להם לצאת להוגסמיד. פגשנו שם את רוקסן שהייתה זועפת כשהרגלה. "טוב שהועלתן בטובכן להגיע לפני סוף השנה", העירה. אורלי התחילה לברבר על חנות שחברה של אמא שלה פתחה בהוגסמיד. זו הייתה חנות בגדים ולפי דבריה של אמה של אורלי יהיו שם התחפושות הכי טובות. היא המשיכה לדבר עוד ועוד ומחשבותיי נדדו אל זוג שפתיים מסוים...

"ג'יני! את פה?" קראה אורלי. עמדנו בתוך חנות בגדים גדולה, שהפכה לחנות תחפושות. לא שמתי לב שהגענו כבר. היו שם המון תחפושות בכל הגדלים, הסגנונות והצבעים. זה היה מבחר עצום. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה תחפושות במקום אחד. לא שראיתי הרבה תחפושות בעבר, אבל עדיין...

"זה מדהים!!!!! בואו נתחיל למדוד!!!!!!" צווחה קטרינה בהתרגשות.

"תורידי את הווליום", סיננה רוקסן.

"כאילו שזה יעזור שתגידי לה", צחקה מישל. "היא אפילו לא יכולה לשמוע אותך מרוב התרגשות."

בינתיים, קטרינה כבר הספיקה להיעלם עמוק יותר בתוך החנות. "בנות!!!!!!!!" היא צעקה וגרמה לכמה נערות שהיו בסביבה לברוח לצדה השני של החנות, מפוחדות. אני ומישל הלכנו לכיוון שממנו נשמע הקול. רוקסן הלכה אחרינו ואורלי הלכה אחרונה.

"מה קרה?" שאלה אורלי.

"מצאתי את התחפושת המושלמת!!!" אמרה קטרינה בשמחה. הסתכלתי לכיוון שאליו הצביעה קטרינה. הייתה תלויה שם שמלה ירוקה בהירה קצרה. מלפנים מאזור הצוואר ועד המותניים החליף את הבד הירוק בד זהב, אשר היו עליו ציורים בצבע כתום. הבד התפרש בצורת עלה כך שבאזור הצוואר תפס הבד מקום רב ובאזור המותניים היה רק פס דקיק של בד הזהב ואת שאר המקום תפס הבד הירוק. סביב המותניים היה פס של בד ירוק כהה יותר אשר אליו היו מחוברים מספר סרטים ירוקים נוספים באותו גוון של ירוק כהה. במקום כתפיות רגילות הכתפיות של השמלה היו ממתכת וליד השמלה הייתה תלויה קשת העשויה מעץ בצבע זהוב-כתום שמעולם לא ראיתי לפני כן. בכלל לא ידעתי שקיימים עצים בצבע הזה. מתחת לשמלה היו צמודים לקיר זוג מגפיים ירוקים בהירים וארוכים מאוד בצבע התואם לשמלה. שיערתי כי המגפיים יגיעו עד מעל לברכיה של מי שתלבש אותם. קצת מעל העקב של כל מגף היו פסים אלכסוניים בצבע חום.

השמלה, הקשת והמגפיים הזכירו לי טבע ושלווה. קראתי את התווית. היה רשום עלייה 'אלפית קשתית'. זו הייתה שמלה פשוט מושלמת, אילו רק הייתי רואה אותה לפני קטרינה... בדיוק באותו הרגע שבו מחשבה זו עברה בראשי אמרה קטרינה בצער: "יש רק שמלה אחת כזאת והיא לא במידה שלי."

הסתכלתי על המידה וגיליתי שזאת המידה שלי! אולי לקטרינה לא יהיה אכפת אם...

"קטרינה אם המידה לא מתאימה לך אולי אני יכולה....?" שאלתי בהיסוס.

"ברור! לפחות שאחת מאיתנו תהנה ממנה. אני אמצא אחת אחרת!" אמרה קטרינה, לא מצליחה להסתיר לגמרי את העצבות בקולה. הרגשתי אשמה.

"אני בטוחה שנמצא אחת שתיראה אפילו טוב יותר! אני רק אמדוד את זאת ואז אני אעזור לך למצוא את השמלה הכי יפה בכל החנות!" הבטחתי לה וקטרינה חייכה.

"אולי די כבר עם כל הרגשנות הזאת?" אמרה רוקסן. התעלמתי ממנה ונכנסתי לאחד מתאי המדידה. התחפושת הייתה נוחה. יצאתי מהתא והבטתי במראה. היא הייתה מושלמת עליי. חייכתי והסתובבתי כדי להביט בה מכל הכיוונים.

"קחי אותה. היא נראית נהדר!" קראה מישל. שאר הבנות הסכימו איתה, אם כי קטרינה בעצב קל ורוקסן בהסתייגות. חזרתי לתא והחלפתי לבגדים שלי. הנחתי את התחפושת על הדלפק והלכתי לעזור לקטרינה בחיפושים.

בסופו של דבר כולן מצאו תחפושות. לקחנו מסיכות שמתאימות את עצמן לתווי הפנים של מי שלבשה אותן ראשונה – כך שאף אחרת לא יכולה ללבוש אותן – שילמנו למוכרת ויצאנו מהחנות.

"עכשיו בואו נלך לפונדק שלושת המטאטאים!" אמרה קטרינה. היא הייתה שמחה במיוחד אחרי שמצאנו בשבילה תחפושת מדהימה.

"האם יהיה מצב שתהי בשקט חמש דקות?" זעפה רוקסן.

"לא!" ענתה קטרינה וצחקה. כולן חוץ מרוקסן התחילו לצחוק. רוקסן מלמלה משהו על בעיות נפשיות והקבוצה שלנו עשתה את דרכה אל פונדק שלושת המטאטאים של מדאם רוזמרטה. הזמנו בירצפת והתיישבנו על יד אחד השולחנות.

רגע, איפה איימי? "מישהי ראתה את איימי?" שאלתי.

"לא, לאן באמת היא נעלמה?" תהתה מישל.

"מה זה משנה?" שאלה רוקסן.

"רוקסן, היא חברה שלנו", עניתי.

"חברה שלא מוציאה מהפה שלה יותר משתי מילים. אתן בכלל לא מכירות אותה", צחקה רוקסן.

"בזה רוקסן צודקת. ג'יני, כבר ניסית לדבר איתה. ומה יצא מזה?" שאלה קטרינה.

לא הספקתי לענות, שכן איימי נכנסה באותו הרגע לפונדק והתיישבה לידי.

"היי", היא אמרה. ענינו לה בחזרה.

"לאן נעלמת?" שאלה אורלי.

"הייתי צריכה ללכת. עדיין לא בחרתי תחפושת. ג'יני, תוכלי לעזור לי?" שאלה איימי.

"בטח", השבתי.

~~~~

"אז מה נעשה עכשיו?" שאלתי אחרי שיצאנו משלושת המטאטאים.

"לחנות של זונקו!" קראה מישל.

"רק לא זה", נאנחה רוקסן.

"למה לא?" שאלה אורלי. היא תמיד עשתה מה שמישל רצתה וניסתה להתנהג כמוה. אם מישל רוצה ללכת לחנות של זונקו, מצד אורלי זה אומר שהולכים לחנות של זונקו.

"זאת חנות טיפשית לילדים קטנים", ענתה רוקסן.

"נו באמת! זאת חנות מגניבה!" אמרה מישל.

"מה את אומרת, ג'יני?" שאלה קטרינה.

"למה לא?" משכתי בכתפיי. אולי אפילו אוכל למצוא משהו למתוח בו את התאומים בחופשה הבאה.

"אז הולכים לחנות של זונקו!" הכריזה מישל וגררה אחריה את רוקסן. הלכנו בעקבותיהן.

"תסתכלו על זה!" קראה מישל.

"מה זה עושה?" שאלה קטרינה בחשש. עדיין הייתה לה טראומה מהפעם בה מישל קנתה חפץ שהיה אמור לעשות גוונים בשיער וכאשר ניסתה להפעיל את זה על אחד הבנים זה בטעות פגע בקטרינה. כל השיער של קטרינה הפך לצבעוני, וכל קבוצת שיער הייתה בצבע אחר.

"אלו משקפיים שאפשר לראות בעזרתם דרך בגדים!" ענתה מישל.

"בשביל מה את צריכה את זה?" שאלה איימי.

"מה, זה לא ברור?" שאלה מישל בציניות קלה.

"מישל, את באמת מתכוונת להשתמש בזה?" שאלתי בהפתעה.

"למה לא?" השיבה אורלי בשאלה.

"זה משהו שיותר מתאים לפרד ולג'ורג' לחשוב עליו", הערתי.

"זה משהו שיותר מתאים לפרד ולג'ורג' להמציא אותו", תיקנה קטרינה.

"אתן כל כך ילדותיות", נאנחה רוקסן והלכה להתיישב על פוף שהיה צמוד לקיר. מה שהיא לא ציפתה לו הוא שהפוף יתחיל להשמיע קולות מוזרים, יעיף אותה גבוה באוויר ושהיא תיפול על מדף מלא בטריקים שייפלו על ראשה.

במיוחד שאחד מהטריקים האלו הוא בובה שהתחילה לרדוף אחריה ולנסות לטפס עלייה. התפקעתי מצחוק בעודי צופה ברוקסן מנסה להרחיק ממנה את הבובה. כמעט ונפלתי על הרצפה מרוב צחוק. שאר הבנות הגיבו באותה הצורה, מלבד רוקסן, כמובן.

"זה – בכלל – לא – מצחיק – !" היא צרחה והסתכלה עלינו במבט רצחני, בעודנו ממשיכות לצחוק עוד ועוד.

כשיצאנו לבסוף מהחנות של זונקו – או יותר נכון נגררנו משם על ידי רוקסן הזועמת – רוקסן לא הסכימה לדבר עם אף אחת מאיתנו.

"רוקסן, תירגעי. בסך הכול צחקנו קצת.  זה לא שעשינו לך את זה בכוונה", אמרה איימי לרוקסן בקול שקט.

"להירגע?! את רוצה שאני ארגע?! הפוף הזה ניסה לרצוח אותי! ואם לא הפוף, אז הבובה ההיא!" צווחה רוקסן, גורמת לאנשים סביבם להביט עליה בתימהון ולהסתלק משם.

מישל, אורלי, קטרינה ואני לא הצלחנו שלא לפלוט מספר ציחקוקים כשנזכרנו בבובת גמדון הבית שניסתה לטפס על רוקסן ולא הפסיקה לצווח: "אדונילי וגבירתילי, אני שרת לשרת אתכם. האם אדונילי או גבירתילי רוצה שעזור אעזור להם? לחלוף להחליף בגדימים? או אולי ל(צונזר)", והצעות נוספות סוטות במיוחד. בסופו של דבר תפסתי את הבובה וקניתי אותה.

"נראה את פרד וג'ורג' מנסים לעשות לי תעלול עכשיו", אמרתי בחיוך זדוני בעוד המוכר מכניס את הבובה לשקית וגורם לה להפסיק עם ההצעות שלה.

"מה כל כך מצחיק?!" שאגה עלינו רוקסן.

"כלום", גיחכנו.

אחרי שהסתובבנו עוד קצת בהוגסמיד וביקרנו בכל מיני חנויות שהפעם רוקסן בחרה אותן, הבנות החליטו לחזור להוגוורסט. איימי ואני שנשארנו בשביל לבחור לאיימי תחפושת.

"היית צריכה לבחור את התחפושת קודם. עכשיו בוודאי לא נשארו הרבה תחפושות", אמרתי.

"הייתי חייבת ללכת. חוץ מזה, אני בטוחה שנשאר משהו", השיבה איימי ובחנה תחפושת של קליאופטרה בשמלה שחורה.

"פשוט מדי", אמרתי, "תסתכלי על זאת" הצבעתי על תחפושת של מגדת עתידות. זאת הייתה שמלה קצרה בצבע סגול ככה, כשלמטה יש פס של בד שחור ובאמצע השמלה – באזור הבטן – יש חגורה שחורה. בנוסף לשמלה היה מצורף כובע סגול בסגנון מזרחי שאליו היו תפורים מטבעות.

"לא יודעת, מה את אומרת על דוורית?" שאלה איימי.

"את צוחקת עליי? אם נאריך קצת את החצאית ונשים את הסמל של גריפינדור נוכל להחליף את מדי בית הספר! הם יהיו כחולים, אבל זה עדיף בהרבה מהמדים שלנו. אולי באמת שכדאי שנציע את זה בתור המדים. זה יהיה מגניב!" עניתי.

"אני חושבת שקצת הגזמת", גיחכה איימי.

"למה? זה יכול להיות רעיון טוב. רק צריך לצייר את המדים ולהגיש את זה למקגונגל!"  אמרתי ושתינו התחלנו לצחוק.

"טוב, אז אני חושבת שאקח את מגדת העתידות, בתנאי שלא אהפוך לפרופסור טרלוני", החליטה איימי.

"אני מקווה שלא", השבתי.

"וג'יני?"

"מה?"

"אני מצטערת שלא ממש דיברתי איתכן אבל עברו עליי כמה דברים. אפשר להתחיל מהתחלה?" היא שאלה.

"בטח" עניתי.

 

אינדקס / לפרק הקודם / לפרק הבא

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

17 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Two in the rain אלא אם צויין אחרת