00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Smile, It´s Raining

Over You / סונגפיק

שם: Over You (לא היה לי רעיון לשם וזה שם השיר)

פאנדום: דמדומים

שיפ: אדוארד/בלה 

ז'אנר: בכיינות (סתם XD פשוט קשה לי לקרוא לזה אגנסט)

דירוג: נדמה לי שלפה מתאים PG. תקנו אותי אם אני טועה.

מילים: 599 מילה. 

ויתור זכויות: הדמויות, המקומות וכל שאר הדברים הלקוחים מתוך הספר אינם שייכים לי ואיני מתכוונת לעשות בהם שימוש למטרות כלכליות. 

 

אני מצטערת שהסונגפיק הזה כל כך עלוב, אבל זה מה שיצא לי. הוא מרגיש כל כך עילג. נדמה לי שזה בגלל כל הסיטואציה. בלה טיפשה. אדוארד לא שווה אותה ובלה לא שווה את אדוארד. שניהם מטומטמים. ארג. ג'ייקוב הרבה יותר טוב. לו לפחות אין אישיות מפגרת כמותם. 

אני גם מרגישה אשמה שאני משתמשת בשיר הזה בהקשר הזה. במקור מדובר על אדם אשר איבד את אחיו (בלייק שלטון. הוא ומירנדה כתבו יחדיו את השיר. הוא לא היה מסוגל להקליט אותו או להופיע איתו שוב ושוב אז מירנדה שרה אותו בעצמה. לפחות אף אחד מהם לעולם לא יקרא את הסונגפיק הזה ולא יזדעזע).

לפחות תהנו מהשיר. גם הקליפ מדהים.

 

 

Weather man said it’s gonna snow

By now I should be used to the cold

Mid-February shouldn’t be so scary

It was only December

I still remember the presents, the tree, you and me

 

הבטתי מחוץ לחלון. היה זה אמצע פברואר ובחוץ השתוללה סופת שלגים.  נשענתי קדימה ופתחתי אותו קמעה, נותנת לקור ולשלג להיכנס לחדרי. כבר התרגלתי אליהם. הם אפיינו את חיי עתה, הם היו חלק בלתי-נפרד ממני. עצמתי את עיניי, נותנת לרוח לפרוע את שיערי ולהרעיד את גופי.

עברו חודשיים מאז שאדוארד – הרגשתי כאב בחזי כשחשבתי על שמו – עזב. חודשיים מאז יום הולדתי השמונה-עשר הארור. לו רק יכולתי לחזור אחורה ולהתחמק מהמסיבה... זכרתי כל פרט מאותו הערב: את החדר הגדול שאליס קישטה בהמוני ורדים ונרות, כולם ורודים; את כולם עומדים סביבי ומברכים אותי – מלבד רוזלי כמובן; את העוגה  והמתנות; את אדוארד עומד מאחוריי ומחבק את מותניי; ואז אותי מנסה לפתוח את נייר העטיפה ונחתכת; את אדוארד מנסה לגונן עליי ובכך פוצע אותי; את ג'ספר נוהם ונלחם כדי לשתות את דמי.

עווית עברה בגופי. נאבקתי בזיכרונותיי, מנסה להשכיח את התמונות הנוראות מראשי. הכל היה באשמתי. לא קיים אף אדם אחר שהיה מצליח להרוס הכל ברגע של גמלוניות. לו רק הייתי זהירה יותר...

נאנחתי, מנסה להיאחז באדוארד, בתחושה שהעניק לי מגעו, שכה כמהתי אליו. בהתחלה יכולתי להיזכר היטב במגע פיו על פי, בצמרמורת הנעימה שחלפה בי כשהעביר את ידיו על עורי, בריח המשכר שאפף אותו, אך כעת הזיכרונות היו קלושים, ערפילים דקים המרחפים בתודעתי, מתרחקים יותר ויותר.

בעל כורחי נזכרתי בשנינו עומדים ביער. כיצד אמר לי שאיני שייכת לעולמו ושהוא לא מעוניין בי יותר. תמיד הרגשתי שהוא יותר מדי מושלם עבור מישהי כמותי. מעולם לא הבנתי את העניין שהוא הפגין בי, במיוחד כאשר היה יכול לבחור בכל אחת אחרת. ועדיין... התקשיתי לקבל את העובדה שהוא לא אוהב אותי. לא יכולתי להאמין בכך. או שפשוט לא הייתי מוכנה להודות בכך, מכיוון שהמשמעות תהיה שהוא לא הולך לחזור. אף פעם.

 

But you went away

How dare you?

I miss you

They say I’ll be OK

But I’m not going to ever get over you

 

התגעגעתי אליו כל כך. הרגשתי שבחזי נפער חלל שרק גדל ככל שחלף הזמן. נהייתי יותר ויותר קפואה. התנהגותי הייתה מכאנית. ניסיתי לשמור על חזות נורמאלית בשביל צ'ארלי: אכלתי, הלכתי לבית הספר, עבדתי – אך מבפנים הייתי שבורה. לקרחון לא היה סיכוי להפשיר בפורקס.

צ'ארלי אמר לי שבסופו של דבר אתגבר על אדוארד, שאשכח והמשיך הלאה. ידעתי שהוא מקווה שזהו רק מצב זמני, שפתאום יום אחד אבין שזה נגמר ואחזור להיות אותה בלה של פעם, בלה של לפני אדוארד. אולם ידעתי שזה לא יקרה. לעולם לא אתגבר עליו. אהבתי אותו יותר מדי. הוא הפך למשמעות חיי, חייתי עבורו.

Living alone here in this place

I think of you, and I’m not afraid

Your favorite records make me feel better

Cause you sing along

With every song

I know you didn’t mean to give them to me

נהגתי לחזור לבית של הקאלנים ואף התגנבתי לישון שם מדי פעם, בשק שינה על רצפת חדרו של אדוארד. הבית היפה עמד עתה ריק. לא נשאר אף זכר מדייריו הקודמים, שכה השתוקקתי לחזרתם. אפילו פסנתר הכנף נעלם. זכרתי כיצד אדוארד היה נוהג לנגן לי בידי השיש המפוסלות שלו את המנגינה שהקדיש לי. הייתי יושבת לידו ומאזינה, כולי מוקסמת מהמוזיקה הנפלאה. הדיסק עם יצירותיו היה המזכרת היחידה שנותרה לי ממנו. הייתי מקשיבה למנגינות שוב ושוב, עד שכל צליל נחרט בזיכרוני.

את כל שאר הדברים שיכלו להזכיר לי אותו אדוארד לקח, אך לא היה ביכולתו למצוא את הדיסק, שכן מרוב הבלבול שחשתי מהתנהגותו שכחתי אותו בחנות של הניוטונים – השמעתי את הדיסק בחנות בזמן עבודתי. אולי כבר אז הייתה לי תחושה שהוא הולך לעזוב ורציתי לוודא שתישאר לי מזכרת ממנו. ידעתי שהוא לא רצה להשאיר אותו ברשותי, אך לא היה לי אכפת.

 

But you went away

How dare you?

I miss you

They say I’ll be OK

But I’m not going to ever get over you

ידעתי כי ג'ייקוב אוהב אותי. הלוואי ורגשותיי תאמו את שלו, הלוואי ויכולתי לתת לו את לבי. הבעיה הייתה שלבי התנפץ לרסיסים רבים מכדי שיהיה ניתן לאסוף אותם חזרה. כל מה שנותר ממנו הוא שברי חלומות שלעולם לא יתגשמו.

לא יכולתי לתת את עצמי לג'ייק כשלא נותר כבר מה לתת, כשהתגעגעתי בכל מעודי לאדוארד, כשכל הווייתי חשקה בו. אולי יכולתי ללמוד לאהוב את ג'ייק, אבל לעולם לא באותה הדרך בה אהבתי את אדוארד. ג'ייקוב גרם לי להרגיש טוב יותר, אך לא היה ביכולתו לגרום לי לשכוח את אדוארד. אף אחד לא מסוגל לכך.

 

It really sinks in, you know, when I see it in stone

 

Cause you went away,

How dare you?

I miss you

They say I’ll be OK

But I’m not going to ever get over you

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Two in the rain אלא אם צויין אחרת