00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים ומה שביניהם

השד נורא כל כך - עצות מחולת סרטן השד לבנות 20 ומעלה

אם הגעת לגיל 20, מזל טוב!! זה הזמן להתחיל לחפש לך כירורג שד, כן, אני יודעת שהפרסומים של עמותת אחת מתשע השתנו לגיל שלושים, אבל ממה שראיתי בשטח, אפשר להתחיל מגיל 20, שחלילה שלא תצטרכי לעבור את כל מה שאני עברתי בשנים האחרונות, שלא תצטרכי לעולם לעבור את מה שחולת סרטן עוברת, כל אחת אומנם והמקרה שלה, אבל יש המון "חוויות" משותפות לכולנו, אל תהיי כמוני, אני בגיל 27, 28 הרגשתי משהו, לא הייתי בטוחה אם אני מרגישה גוש או את הבלוטה שיש בשד, לא הלכתי להבדק, האמנתי שסרטן השד באמת מגיע רק בגיל חמישים, האמת שגם לא ידעתי בכלל לאן הולכים להבדק, אצל מי הולכים להבדק, בקיצור חור ענק בהשכלה, שאחר כך הביא אותי לחורים בעצמות מהגרורות. אני רוצה לומר לך, תסתכלי על החזה שלך, תבדקי כל שד, תשימי לב אליהם, כי כל שינוי בשד הוא משמעותי, אם שד אחד פתאום גדל, אל תתלהבי, תבדקי, אם הפטמה שינתה צבע, תבדקי, אם הפטמה שינתה צורה, תבדקי, אם היא החלה לשקוע, תבדקי. בבקשה ממך תבדקי, שלא תצטרכי לעבור את זה:

מ"חוויותיה של חולת סרטן" למי שלא מעוניינת ללכת לכירורג שד:

אני בת 32, אבל מגיל 30 וחצי אני חווה חוויות של אישה בגיל המעבר, כל זה ב"זכות" הסרטן, מגיל שלושים בערך, אני מקבלת כימותרפיה, לפעמים באינפוזיה, במשך שעתיים בערך (פחות או יותר), זאת לאחר מלחמת הורידים, כשהאחות עוברת על המון ורידים רק בשביל למצוא וריד ראוי, אז נכון שאני התבדחתי ואמרתי לה שיש לי סטארט אפ, ג'י פי אס מגלה ורידים, כי אם יש ג'י פי אס לנתיבי הכבישים, צריך להיות ג'י פי אס לנתיבי הדם, כי בכל פעם החיפוש אחרי ורידים הייתה באמת מלחמה, זה להגיע בזמן לבית החולים, להבדק בבדיקת דם, שגם שם זאת מלחמה למצוא ורידים, רק אחרי שנלחמנו, בסוף נכנעתי והסכמתי שיוציאו לי דם מהכף יד, אחרי שסיימנו עם הבדיקות, אני מחכה איזה שעה בשביל התוצאות של הבדיקות, אחר כך בשביל לא להלחם כל כך, מחממים לי את היד בשביל שהורידים יתרחבו, אבל גם אז זה לא מבטיח שימצאו אותם בקלות. אחר כך עברתי ניתוחון שבו הכניסו לי פורט, שזאת נקודה קטנה באיזור הצלעות למעלה, שנועדה למנוע את חיטוט האחות בורידים, כי היא ממש נכנסה לי לורידים.

אחרי שמצאו ורידים, אחרי שבמשך שעתיים בערך קיבלתי את הכימותרפיה, זה הזמן לחזור הבייתה, משהו שלא ניתן לעשות לבד, רק עם עזרה, כי את מרגישה כמו איזה סמרטוט, מסטולית מהתרופה האנטי אלרגית, שכשאת מגיעה הבייתה, כל מה שמתחשק לך זה לישון, אז את באה הבייתה, נשכבת על הספה או המיטה, תלוי מה בא לך באותו הרגע וזהו נרדמת, גם אם יש לך ילד, את לא יכולה לטפל בו, את צריכה שכל המשפחה שלך תתגייס למשימה ותשמור עליו, תקח אותו כדי שאת תנוחי.

בהתחלה אני הרגשתי שאני סופר וומן, זרקו עליי את הפצצה, יש לך סרטן, אבל קבלי את זה, יש גם גרורות, בגלל זה את נשכבת במיטה במשך חודשיים ולא יכולת לזוז בלי לצרוח מכאב, או מבלי להיות מסטולית מכדורים. בהתחלה כשזרקו עליי את הפצצה, אחרי שיצאתי מההלם, אחרי שהתלוצצתי עם רופאיי, אחרי הבכי הנורא הראשוני, החלטתי, שאין אני מכאן יוצאת סופרוומן, אף אחד לא ינצח אותי, התחלתי לברר מה אני אמורה לעשות עכשיו, מאיפה אני משיגה פאה, שלפני לא ידעתי כמה עולה פאה, נבהלתי מהמחירים, אז החלטתי לחפש עמותות שתורמות פאות, מצאתי אחת כזאת, אלי בן זיקרי המדהים מעמותת פ.ל.א (פאה לכל אישה), שמתרימים לנשים חולות סרטן, ללא כל תמורה, משאירים רק פקדון של 100 שקל, שאותם כמובן תרמתי, איך אפשר שלא לתת אותם לתרומה.

אז כן, הגענו לשלב המדהים, המהמם, שבו, את לא צריכה לדאוג לשיער בראש שלך, את לא צריכה לדאוג להורדת שיער מהגוף, את לא צריכה לדאוג שהגבות שלך מסודרות, או שיש מספיק רימייל בריסים שלך, את לא צריכה ללכת לספר, או לדאוג אם השיער צבוע טוב, לא לבדוק שורשים, את יודעת למה את לא צריכה לדאוג לשיער, ולהורדת שיער, כי פשוט אין, את פשוט הולכת קירחת, אז נכון שחלק הולכות עם פאה, חלק הולכות עם מטפחות יפות, חלק הולכות עם כובע, אבל אף אחת, אבל אף אחת, אני בטוחה בזה, רוצה להתהלך ככה, יש כאלה שאולי הקרחת מאוד יפה להן, אבל אף אחת לא רוצה להסתובב ככה, אני למשל, תמיד היה לי שיער ארוך, אני כל כך אהבתי את השיער הארוך שלי, אז נכון שלא תמיד הסתדרתי איתו, בכל זאת תלתלים, אבל הם היו יפים, כשהצלחתי לסדר אותם. עכשיו, אומנם אני מאוד אוהבת את השיער החלק שנהיה לי, אבל אני הייתי מעדיפה את השיער הארוך שלי.

אם כל הסיפור הזה לא מספיק לך, קבלי את התופעות הבאות: נכון שאמרתי שאני עוברת תהליכים שאישה בוגרת, אפילו בוגרת מאוד, יש לומר בגיל של סבתא שלי, אני סובלת מבעיות שכחה, אני יכולה לשבת מולך, לדבר איתך על הסרט שראיתי בשבוע שעבר, סרט נפלא, מצחיק בטירוף, פתאום לאבד ריכוז, להתחיל לדבר איתך על משהו אחר, אבל אז פתאום לחזור לזה, לומר: "את יודעת, ראיתי סרט נפלא בשבוע שעבר", אז את פתאום תגידי לי "אבל הרגע סיפרת לי עליו", אני לא אזכור, אני אספר לך מלא פעמים על משהו, אבל אני לא אזכור את זה, אני יכולה להיות בחדר, לחשוב "אני צריכה לקחת את הנייר ההוא", ללכת למקום שבו הוא נמצא, אבל לא לזכור מה רציתי בעצם, בעלי יכול לבקש ממני, את יכולה לקחת את זה לשם, אני יכולה לגשת לקחת את מה שהוא ביקש, לבוא למטבח למשל, אבל לשכוח בכלל מה רציתי, לשכוח מה הוא רצה ממני. גם כשאני עושה רשימת קניות, אני שוכחת.

יש לי בעיית שיווי משקל, שזה אגב מסתבר שיש עוד בנות שעברו כימותרפיה שיש להן את זה, כל כאב מוגזם, כל כאב למעשה מבחינתי הוא בגדר "קרה משהו", מבחינת בדיקות דם, מבחינת כאבי ראש, אצלי עכשיו כל דבר הוא מפחיד, אני מפחדת להתקרב למישהו שהתעטש, למישהו שמשתעל יתר על המידה, מבחינתי כל חיידק הוא אוייב.

יש לי גם דאגות לעתיד, כן יש לי פחד שחלילה יקרה משהו, אני מסלקת כל מחשבה רעה כזאת, אני חושבת לעצמי, איזה כיף יהיה ביום ההולדת של הבן שלי, איזה כיף יהיה כשהוא יעלה לכיתה א', כל המחשבות האלה, עוזרות לי להתקדם לעבר המטרה, כי כמו שכתוב אצלי בבלוג "אל תחשבי על הדרך, הביטי ישר במטרה", מטרה שגם אני מאמינה בה, המטרה לחיות.

אם את לא רוצה להנות מהחיים, אם את לא רוצה באמת לחיות, ללא דאגות של בריאות מיותרות, דאגות שאת יכולה למנוע מעצמך, אם את לא רוצה למנוע מעצמך את ה"תענוגות" של סרטן השד, אז אל תלכי להבדק, אבל אם את רוצה להציל את החיים שלך, אם את רוצה לגלות שינויים בגוף שלך שלא אמורים להיות, אל תחכי, אל תגידי, זה רק מגיל חמישים, זה רק מגיל שלושים, כל שינוי שאת רואה בשד, כל שינוי קטן, ובמיוחד כשאת מרגישה משהו בשד, אל תגידי זאת רק ציסטה, כי גם ציסטה שפירית עלולה להפוך לממאירה, במיוחד אם את בזמן טיפולי פוריות, אל תתחילי אף צעד, אל תתחילי אף טיפול מבלי להבדק קודם אצל כירורג.

 

עזרי לנו היום, למנוע את החולה של מחר, כי השד, הוא באמת, נורא כל כך!!!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית קישורים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 4 בבוקר לא נרדמת אלא אם צויין אחרת