00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

העולם העכשוי

מה נכנס להם לראש???

אתמול, ככל יום שני, שוב נסעתי להעביר את החוג שלי - שזה חוג טיפול בסוסים ורכיבה. נסעתי למרות שהרגשתי ממש לא בכח,  והראש שלי פעל קצת באיחור,בגלל השפעת.



החוג בעצמו היה בסדר. כל הצדדים שתפו פעולה, ולמרות שפרצה איזו מריבה בין שלוש בנות, היה ממש חוג כייף .

כאשר הזרנו עם הסוסים, חיכה לנו איזה בחור שאמר שהוא דיבר עם בעלת פינת החי (הסוסים הם חלק של פינת חי), וסיכם איתה שהוא יכול לקחת סוסה אחת לרכיבה.  אמנם שהבחור לא עשה לי רושם כל כך טוב, אבל אם זה מה שהוא סיכם עם בעלת פינת החי, שהיא בעלת הסוסים...אז מה אני יכולה להגיד נגד?

נו, טוב. הוא לקח את הסוסה, ואני בנתיים נכנסתי למחסן הציוד כדי להוציא את התיק שלי. יצאתי, ופתאום אני רואה את הבחור טס עם הסוסה בדהרת מרוצים על הכביש! כאשר הוא הגיע לפינת החי ועצר ליד כמה בחורים מגחחים שהתאספו שמה, אמרתי לו שזה דבר ידוע שדהירות על כבישי אספלט הורסות את רגלי הסוס.
הוא אמר לי שהוא יודע.
"אם אתה יודע, אז למה אתה עושה את זה?" שאלתי אותו.
הוא לא השיב לי תשובה ברורה, רק אמר שיש לה פרסות טובות.
"אז מה," אמרתי לו, "הרגליים בכל זאת נדפקות מזה."
הרי רגליים זה לא רק פרסות. זה גידים, שרירים, עצמות שצריכים להתמודד עם הדפיקות של קצב הדהרה.
אמרתי לו, שלראות דבר כזה נורא מרגיז אותי, ובשביל לדהור יש שבילים רכים יותר בלי אספלט.

ואז הוא באמת יצא לסיבוב השני שלו בהליכה...

בגלל שהגיע הזמן שלי לצאת לכיוון הביתה, הלכתי לתחנת האוטובוסים. איתי ביחד חיכו כמה בחורות מן האולפנה שיש בישוב הזה.

ופתאום - מי יוצא מאחד הרחובות? הבחור עם הסוסה. בהליכה.
ואז...הוא מעיף מבט לצד שמאל ורואה את הבחורות...
צעקה של אדם קדמון פורץ מגרונו ...
יחד עם זה הוא מכניס לסוסה ביטה עם הרגליים שלו...
ושוב היא דוהרת על האספלט.

ואני תמיד מתפאלת מחדש איך יכול להיות כל כך הרבה חוצפה,
חוסר רגש
וחוסר הערכה וכבוד.
מה נכנס להם לראש שהם לא חושבים על זה שהם מתעסקים עם משהו חי?
או אולי מוביל אותם, חוץ מהרצון לעשות רושם, הרצון "להכניע את הטבע"?

אם כך, אז מאוד חבל. מאוד כואב ומאוד חבל. כי ככה הם אף פעם לא ידעו איזה שיתוף פעולה נפלא יכול להיות בין סוס לרוכב - מבוסס על יחס הדדית של אמון וכבוד.
והם אף פעם לא ירגישו את השביעות רצון ואת השמחה אם הצלחת ללמד לסוס משהו חדש - או אם למשל ה"טרווארס" יצא מעולה, וכו`.
והם לא ידעו לאיזו גמישות ועדינות סוס יכול להגיע אם יתיחסו אליו ויתאמנו איתו יפה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלוחמת האחת אלא אם צויין אחרת