00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

Smile, It´s Raining

הכל התחיל מנשיקה - 1 - הנשיקה

בהארוקון ביום ראשון ראיתי בחור ג'ינג'י חמוד שהזכיר לי את פרד . הוא היה גם ממש אבל ממש גבוה *-*

 

היום במקום לפרסם יצירה כלשהי אני אפרסם את הפרק הראשון של הפאנפיק וביום שישי כנראה  אפרסם יצירה במקןם המלצות, זאת משתי סיבות:

ראשית, הפרולוג לא ממש ממלא מקום של פרק אז אני מרגישה שאני חייבת לכם פרק.

שנית, אני מתעצלת להתחיל לעשות את ההמלצות, למרות שאני די בטוחה שבבלוג הקודם שלי יש רשומת המלצות לא מפורסמת. בכל זאת אצטרך לעבור עליה ולא בא לי. 

 

מצאתי את הבאנר הזה של בלייז. הוא לא נראה כמו שדמיינתי את בלייז, אבל בהתחשב במבחר המאוד מצומצם זה מספיק טוב.  חתיך *-*

מעולם לא הסכמתי עם זה שבלייז שחור. טהורי הדם כל כך גאים בעצמם ובייחוס שלהם שזה פשוט מצחיק לשמוע על טהור דם שחור. אני לא גזענית, אבל המשפחות טהורות הדם כן. זה לא הגיוני.

 

אז לפרק הראשון קוראים נשיקה. אכן, מפתיע ביותר. הפכתי חלק גדול מהפאנפיק מגוף שלישי לגוף ראשון והמקלדת לא תמיד נשמעת לי כשאני לוחצת על אותיות, אז אני מצטערת מראש אם יש טעויות בגוף או שגיאות הקלדה. עברתי על הפרק הרבה פעמים אז לא אמורות להיות שגיאות, אבל אם בכל זאת  תמצאו כאלו, בייחוד סתירות תוכן, תעירו לי. כמו כן, אשמח לשמוע ביקורת בונה ו/או הצעות ורעיונות.

 

אינדקס / לפרק הקודם / לפרק הבא 

פרק 1 – הנשיקה

PG-13 דירוג:

מילים: 1,612

 

POV  ג'יני

 

אני לא מאמינה שהבנות באמת מכריחות אותי לעשות את זה ואני עוד יותר לא מאמינה שאני הולכת לעשות את זה. הו, מרלין. איך לכל הרוחות אני אמורה לעשות את זה?!

בעודי חושבת על מאה ואחת דרכים לרצוח את חברותיי לחדר לא שמתי לב לאן אני הולכת ונתקלתי במישהו. ביקשתי סליחה בעודי מרימה את ראשי כדי להביט בפני האדם שפגעתי בו. לא האמנתי למראה עיניי. מכל האנשים בהוגוורטס שיכולתי להיתקל בהם, נתקלתי בו. בהחלט יש לי מזל מחורבן.

זוג עיניים ירוקות ננעצו בי לרגע ולאחר מכן המשיכו הלאה, מרפרפות, בעוד הפה שמתחת להן פלט אנחה. "תסתכלי לאן את הולכת, וויזלי", קולו נשמע אדיש, כמעט מונוטוני, ואז, כאילו נזכר בתפקיד שהופקד בידיו, הוסיף בנימה מרושעת מעט: "את הרי לא רוצה שמישהו יהפוך אותך לגמדון בית מנוזל בטעות?" מדגיש את המילה האחרונה.

התעלמתי מדבריו. כשאת אמורה לנשק בחור סלית'ריני חתיך שמתעב אותך וככל הנראה את כל הדורות שקדמו לך, שלא לדבר על התגובה שצפויה להגיע בעקבות כך, את תתרכזי יותר באיך לעשות זאת מבלי להתעלף, להקיא או למשוך יותר מדי תשומת לב מכדי להתייחס להערות שלו.

"אה, זאביני, תקשיב. אני והבנות... התערבנו, זאת אומרת, אני מתכוונת - " גמגמתי, מבוהלת. נהדר. אחרי כל המאמץ להקנות לעצמי ביטחון עצמי אני שוב מגמגמת כמו אותה תלמידת שנה ראשונה שלא יכלה לדבר כמו בת אדם ליד הארי.

"מה את רוצה, וויזלי?" הוא שאל ללא כל עניין בתשובה.

תנשמי עמוק, את יכולה לעשות את זה, ניסיתי להרגיע את עצמי. לקחתי נשימה עמוקה, נעמדתי על קצות אצבעותיי והצמדתי את שפתיי לפיו, מניחה יד אחת על גבו לשיווי משקל. זאביני לא הגיב, אך גם לא משך את עצמו ממני, כנראה מההלם בו הוא בוודאי היה שרוי. רציתי להסתלק משם באותו הרגע, אך אז נזכרתי בהנחיותיהן של מישל ושל רוקסן. קיללתי אותן בלבי.

"את צריכה לא סתם לנשק אותו, אלא לנשק אותו", אמרה מישל.

"לא לגעת בשפתיים ולברוח, ילדונת", אמרה רוקסן. לא אהבתי את הדרך בה היא קראה לי ילדונת. זה הזכיר לי את ההתגרויות של פרד וג'ורג', רק שאצל רוקסן המילה קיבלה תוספת קרח, כפולה ומשולשת.

"ואנחנו רוצות פרטים – איך הוא מנשק. בלייז זאביני הוא לא כל אחד", קרצה מישל.

נצמדתי אליו מעט, כורכת את זרועותיי סביבו ולוחצת על שפתיו עם שפתיי, קוראת להן להיפתח. להפתעתי הוא הגיב ונישק אותי בחזרה, כורך את זרועו סביב מותניי בעוד ידו השנייה חופנת את שערי. ההרגשה – בניגוד לציפיותיי – הייתה נהדרת. בוודאי היה טיפשי לחשוב כך, אך תמיד הנחתי שנשיקה של סלית'ריני תהיה כמו אישיותו – מגעילה, קרה ואכזרית, אך נשיקתו של זאביני שינתה את דעתי. שפתיו היו חמימות ומזמינות ומצאתי את עצמי שוקעת בהן.

זאביני שהתעשת לבסוף התנתק ממני. "מה את חושבת שאת עושה?" הוא צעק עליי.

תשומת ליבם של כל הנמצאים באזור הופנתה אלינו ולא ידעתי היכן לקבור את עצמי באותו הרגע. ברגע שאני יוצאת מפה, החלטתי, זה יהיה הסוף של מישל.

לפני שזאביני הספיק לומר עוד משהו, ברחתי משם.

[][][][]

POV  כללי

הארי, רון והרמיוני נכנסו לשיעור השיקויים והתעלמו ממאלפוי ומשאר הסלית'רינים שהתפקעו מצחוק. "מעניין מה כל כך מצחיק", אמרה הרמיוני. "זה לא מוצא חן בעיניי."

"בטח הם התעללו בעוד מישהו מסכן ועכשיו הם צוחקים עליו", אמר רון עם הבעת גועל על פניו.

"אין להם משהו אחר לעשות?" נאנח הארי. רון התחיל לענות אך נקטע על ידי מאלפוי שצעד לכיוונם. "מי אם לא השלישייה המסריחה. פוטר, בוגד הדם והבוצדמית", אמר בלגלוג.

"ומי אם לא הסמור השנוא עלינו. מה קרה, יש לך פרעושים?" השיבה הרמיוני באותה הנימה.

"אם עוד פעם תעזי לקרוא לי סמור אני נשבע לך שאני – " איים מאלפוי.

"מה תעשה לי, תהפוך גם אותי כדי שתהיה לך חברה בפעם הבאה?" צחקה הרמיוני.

"לא הייתי מוכן לסבול אותך גם אם היית מתחננת ליחס ממני", הוא אמר בזלזול.

"בשביל מה באת, מאלפוי?" שאל הארי.

"בלי סיבה מיוחדת", אמר מאלפוי, חיוך זדוני מופיע על פניו. "פשוט שמעתי שאחותו של וויזלי מנשקת טוב."

"אחותי מה?!" שאל רון, לא מאמין שמאלפוי באמת אמר את זה.

"מה, לא שמעת?" צחק מאלפוי, נהנה מכך שזכה ביתרון. "אחותך מזמזה את זאביני. היו לכך לא מעט עדים."

"מה? אין סיכוי!" אמר הארי, לא מאמין. פיה של הרמיוני נפתח בתדהמה ורון אפילו לא היה מסוגל להגיב, בעוד פניו מקבלות צבע כהה יותר משיערו.

מאלפוי הלך משם בניצחון, משאיר את החבורה הנדהמת לבדם.

[][][][]

POV  ג'יני

ישבתי בחדר המועדון של גריפינדור וניסיתי להכין שיעורים כאשר רון נכנס לחדר. הוא היה אדום כולו ונראה כועס במיוחד. פחדתי שהוא עלול להתפוצץ. אחריו באו הארי והרמיוני בריצה. כנראה הם רדפו אחריו עד לחדר המועדון וניסו להרגיע אותו - ולפי מראהו והאופן בו הלך לעברי, ללא הצלחה רבה.

"רון! תירגע!" קראה אחריו הרמיוני.

"איך אני אמור להירגע כשמאלפוי מספר לכל מי שמוכן לשמוע שאחותי מזמזה את זאביני?!" צעק רון והביט בי בכעס כה רב עד כי חשבתי שאני הולכת להתאדות רק מכוח נעיצת עיניו בי. רעדתי תחת מבטו. כל גריפינדורי שהיה בחדר המועדון ולא ידע על מה שקרה גילה זאת באותו הרגע, וכל גריפינדורי שלא נמצא שם בזמן ההתרחשות היה עתיד לגלות על כך מאוחר יותר.

"ולבנדר ופרוואטי מספרות שאת נפגשת איתו כבר שנה שלמה ושאת בהריון", את החלק האחרון הוא אמר בלחישה כך שרק אני ושני חברינו המתנשפים יכולנו לשמוע אותו. אפילו הוא ידע שלצעוק זאת בחדר המועדון לא יהיה חכם במיוחד.

"מה הן אומרות?!" נדהמתי. "אני לא יוצאת עם זאביני ואני לא שוכבת איתו!" השבתי, חצי אומרת-חצי צועקת. "נכון, נישקתי איתו, אבל רק מכיוון שאני והבנות שיחקנו אתמול אמת או חובה וזו הייתה החובה שלי! אז תאשים את מישל, לא אותי!"

כאשר סיימתי לדבר, מצאתי את עצמי עומדת, פניי – לפי תחושתי – אדומות גם כן, ואת כל חדר המועדון בוהה בי ובאחי. הסמקתי, תפסתי את ידו של רון ומשכתי אותו לעבר חדרי הבנים. הארי והרמיוני הלכו בעקבותינו. כשהגענו לחדר נראה שדבריי הרגיעו אותו מעט. הוא כבר לא כעס כל כך, אם כי פניו עדיין תאמו את שיערו.

עכשיו כשאני חושבת על זה, הדרך הפשוטה ביותר לרצוח מישהו היא לשלח בו את רון.

"אז עשית את זה רק בגלל אמת או חובה?" רצה לוודא.

"ברור! בחיים לא הייתי מנשקת סלית'ריני מרצוני החופשי", עניתי, מתפתה לומר לו 'כאילו דאאא'. "מה, נראה לך שאני פרוואטי או לבנדר?"

"לא", מלמל והתיישב באנחת הקלה על מיטתו של הארי. הרמיוני והארי שהבינו שהוא סוף-סוף נרגע ושהוא לא הולך לרצוח אף אחד נאנחו גם כן והתיישבו על המיטה ממול.

"אני לא מאמינה שבאמת האמנת להם!" הטחתי בו.

"אני מצטער, את מכירה אותי. לפעמים אני פשוט לא חושב ומאלפוי התגרה בי", התנצל רון.

"מישהו צריך להוציא חוק שאוסר את כניסתם של פוצים נפוחים לבית הספר", אמרתי.

"לגמרי", הסכימה הרמיוני.

[][][][]

נראה היה כי עד ארוחת הערב כל השכבה שלי והשכבות מעל כבר ידעו על הנשיקה ועל הגירסה של לבנדר ופרוואטי לאירוע, ונראה שלכולם גם היה מה להגיב על כך.

"אין להם עוד משהו לעשות?" נאנחתי כאשר נער פלט קללה עסיסית במיוחד.

"פשוט תתעלמי מהם", אמרה קטרינה, מניחה יד מנחמת על כתפי.

"אני לא מבינה מה אכפת לך בכלל. התגובות של הבנים נובעות משנאה והתגובות של הבנות מקנאה. כל אחת הייתה מתה לנשק את זאביני", אמרה מישל.

"אולי, אבל אני לא כל אחת. ובכלל, כל זה קרה באשמתך", אמרתי בזעף.

"גם אני אוהבת אותך", מישל חייכה לעברי.

"זאביני הוא סלית'ריני יהיר ומתנשא, שאכפת לו רק מהכסף ומהמעמד שלו ושיש לו רק דבר אחד בראש", התלוננתי.

"כן, ואחד חתיך במיוחד", נשמע קול מאחורי. הסתובבתי כדי למצוא את לבנדר ופרוואטי עומדות מאחוריי. פשוט נהדר. זה בדיוק מה שהיה חסר לי.

"אולי, אבל זה לא הופך אותו למתחשב או נחמד יותר", השבתי, מקווה שהן פשוט יסתלקו.

"אז? למי אכפת? הוא חתיך ועשיר. מה עוד צריך? זה לא כאילו שיש מישהו מושלם", אמרה פרוואטי.

"את יודעת, חיצוניות וכסף זה לא הכול", אמרה קטרינה.

"ג'יני, את יכולה לומר שאת מכירה אותו טוב?" שאלה רוקסן, קולה ידידותי בפעם הראשונה מאז שהכרתי אותה.

"לא, אבל בהתחשב בכל הדברים שהוא וחבריו הסלית'רינים עשו לי ולאחיי אני גם לא רוצה להכיר אותו", עניתי.

"אל תמהרי כל כך לתייג אותו", נשמע קול שקט. הופתעתי שאיימי הייתה זאת שדיברה. היא לא פצתה את פיה לעיתים קרובות. "אם תצפי בהתנהגות שלו מקרוב תראי שהוא יותר אדיש מאשר מתנשא. תקחי לדוגמה את מאלפוי. הוא וזאביני חברים טובים, אבל בעוד שמאלפוי מופנה כולו כלפי חוץ, גאה בשושלת ובדם שלו, זאביני יותר מופנם. מאלפוי הוא זה שלרוב מתגרה ופוגע באנשים. זאביני בדרך כלל לא מתערב בענייניהם של אחרים. לעיתים הוא נגרר לתוך התסבוכות של חבריו, אך הוא לא זה שיוצר אותן."

לא ידעתי מה לענות. כשחשבתי על כך הבנתי שאכן יש משהו בדבריה. זאביני תמיד נראה מרוחק יותר מאחרים ולא ניסה למשוך אליו תשומת לב רבה, בניגוד למאלפוי. ובכל זאת, בהיותו מושך ועשיר, לא יכול היה להימנע לחלוטין מאור הזרקורים. הילת המסתורין שאפפה אותו אף משכה עוד יותר את בנות המין השני. לא שנראה שזה מפריע לו כל כך, חשבתי, נחושה לנצח בוויכוח הפנימי שלי, אשר נקטע על ידי הודעתו של דמבלדור.

"מחרתיים הוא ליל כל הקדושים, כפי שבוודאי רבים מכם יודעים. לאור הבקשות שקיבלתי בדבר קיומו של נשף במועד זה, אני רוצה להכריז על התקיימותו של נשף תחפושות בעוד יומיים באולם הגדול. הנשף יתקיים בשעה שמונה בערב, לבני השנה הרביעית ומעלה. על כולם לבוא מחופשים ועם מסכות. לכן תיערך מחר יציאה להוגסמיד למטרת קניית התחפושות."

"נשף תחפושות? זה מדהים! אני לא יכולה לחכות כבר!" אמרה קטרינה בהתרגשות.

"אבל איך אנחנו אמורות למצוא תחפושות תוך יום אחד בלבד?" שאלתי.

"אוי לא! אנחנו לא נצליח למצוא אותן! איך לא חשבתי על זה? אין לנו מספיק זמן! מה דמבלדור חשב לעצמו כש..." יללה קטרינה.

היא נקטעה על ידי רוקסן: "תירגעי. אפשר לחשוב שזה סוף העולם. זה בסך הכול נשף תחפושות מטופש."

"יש משהו במה שקטרינה אומרת. אחרי הכול, מה כבר אפשר להספיק ביום אחד? אבל אנחנו נדאג שנראה הכי טוב בנשף הזה. יותר טוב מכל אחד אחר", הכריזה מישל.

"אם כך בואו נתכונן לשינה. אנחנו צריכות לקום מוקדם כדי להגיע להוגסמיד", אמרה איימי. שלוש פעמים ביומיים. שיא עולמי כשזה נוגע לאיימי.

"אוקיי, אז בואו נלך לישון", אמרה אורלי.

הבנות קמו ועזבו את השולחן, לא מבחינות במבטו של בלייז שהיה נעוץ בג'יני. הוא מעולם לא התייחס אל ג'יני או חשב עליה, לפחות עד הנשיקה. היא הייתה וויזלי וזה לא היה בסדר, אך משהו בו כמה לחוש את מגעה פעם נוספת.

 

אינדקס / לפרק הקודםלפרק הבא 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Two in the rain אלא אם צויין אחרת