00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקי ואני

סיפורים רצים ברחוב /סיפור במשכים /סיום הסיפור

.הם קפצו מהמיטה  מבוהלים ורצו מבלי לחשוב לכיוון המרפסת לנסות לראות במה מדובר. רונה חיכתה שתמיר יופיע  גם הוא בעקבותיהם, ומשלא הגיע ניגשה לחדרו לראות מה איתו ולהפתעתה ראתה אותו יושב ליד המחשב.

"תמיר שמעת את הפיצוץ נכון? לא נבהלת?  , מה אתה עושה ליד המחשב בשעה כזו? " אנחנו רצנו מיד למרפסת , אתה לא רצה לראות מה קרה?", "מה קורה לו לילד שלי?`חשבה בדאגה,"הוא לחלוטין מנותק מהמציאות, אני חייבת להתחיל לטפל בו , אני מתעסקת בשטויות ומפספסת אותו" . היא נאנחה והפצירה בו להתנתק מהמחשב וללכת לישון , מחר יום לימודים הזכירה לו.

 "אימא, מה את חושבת שאני עושה ליד המחשב? אתם רצתם למרפסת , מה חשבתם שתראו שם? אני  לעומת זאת מחפש באינטרנט מיידע ראשוני על הפיצוץ ואת יודעת מה כתוב כאן ? כתוב שהיה פיצוץ במכונית של יוסי בן דוד , סגן ראש העיר ".

"מפחיד, הוא הרי גר כאן ממש קרוב , בסימטה שיוצאת מהרחוב, מעניין מי רוצה ברעתו ולמה, כתוב על זה משהו?".

,"יש כל מני הודעות וידיעות סותרות ומבולבלות ,כרגע קראתי איזו ידיעה תמוהה שמדובר כנראה בארגון טרור יהודי , אבל אני ללא מבין למה הם מנסים להרוג יהודים".היא רצתה לומר לו `תשאל את אבא שלך " . אבל שמרה את פיה סגור,היא לא יכולה לספר לו את מה שסיפר לה רותם.מסתבר שאריאל היה מעורב ופעיל בקבוצת הסטודנטים מגוש הימין שהפריעו להפגנת שלום עכשיו,אותה הפגנה שבה השתתפה,  אבל הוא כנראה קיבל רגליים קרות כמה דקות לפני היציאה לפעילות והודיע שהוא חולה. הוא מעולם לא סיפר לה על כך והיא מעולם לא העלתה בדעתה שהסטודנט הגבוה בעל עיני התכלת הטובות והחיוך הכובש מסוגל היה להיות פעיל בארגון כה קיצוני.

הם נפגשו בתחנת האוטובוס בשכונת עין כרם בירושלים , היא חזרה בדיוק מפעילות בתנועת שלום עכשיו והוא חזר מביקור אצל סבתו שהתגוררה בירושלים. השעה היתה שעת ערב מאוחרת והם היו הנוסעים היחידים שחיכו לאוטובוס לתל אביב ,

בתחילה, השיחה התנהלה בניהם בהססנות אך מהר מאד מצאו עניין משותף ואת כל הדרך לתל אביב בילו בשיחה מעמיקה ומעניינת .

הסתבר שהוא חובב אמנות , כמוה, ואוהב לקרוא ספרי פילוסופיה להמונים , גם כן כמוה. היא סיפרה לו על פעילותה בשלום עכשיו וכמובן שציינה שהיא השתתפה בהפגנה בה נרצח אמיל גרינצוויג. היא זוכרת שהוא לא סיפר לה אז על דעותיו הפוליטיות ומהר מאד עברה השיחה בהובלתו לנושאים אחרים.

 

לאחר חמישה חודשים נישאו , היא ידעה שזהו זה, נגמרו החיפושים ,הוא האחד והיחיד והוא היה מוכן לעשות למענה הכול , ולמרות שבנות כרכרו  אחריו ללא בושה , גם בנוכחותה, מבחינתו הייתה רק היא קיימת וכיוון שחשה בכך בכל נימי נפשה וגופה , לא ייחסה כל חשיבות לבנות המצחקקות לפניו, `כמה שהן פאתטיות` הייתה אומרת לעצמה, בטוחה שהיא לא הייתה נוהגת כמוהן. היא סיימה לימודיה בהצטיינות יתרה ונחטפה מהר מאד לשוק הפרטי . אריאל שלמד כלכלה הקים משרד עצמאי והפך עם השנים לבעל שם ידוע תחום הייעוץ הפיננסי. נחשב לאחד המומחים בארץ בתחום. היא אף פעם לא התעניינה יותר מדי במעשיו ולא ניסתה להבין מה בדיוק הוא עושה.

במשך השנים הבינה שדעותיו הפוליטיות שונות משלה אך הן לא היו קיצוניות כלל.

"איך לא סיפר לה על מעלליו בארגון הימני ההוא? למה הסתיר ממנה דבר כה מהותי לחייהם המשותפים? האם זה מפני שאהב אותה מאד וחשש שמא לא תסכים להינשא לו? קיוותה  שזו הסיבה לכך.  `ואיזו מין אישה אני , אם מעולם לא התעניינתי במעשיו ובהצלחותיו , היייתי שקועה בעצמי  `אני ואני, ואני. אני מתחילה להבין שפשוט הייתי אגואיסטית חסרת תקנה , פלא שהוא לא זרק אותי קודם,. עכשיו הוא פורח ,או עף על עצמו , כפי שדנה אומרת לו לפעמים כשהם רבים על שטות כלשהי". היא התרגלה לנוכחותו המגוננת והאוהבת , לתחושת הסמכות והביטחון שהקרין על סביבתו ובעיקר לתשומת הלב האוהבת שהעניק לה בשנותיהם הרבות יחד . `פתאום הוא זה שיש לו ענינים מעניינים בחיים ולי נשארו המדיח ומכונת הכביסה , אבל אילו היה יודע שהקארה הצמודה הינה שוטרת ביחידה הסמויה שביצעה אחריו מעקב היה כל האוויר שמנפח אותו והופך אותו לקל דעת , כמו  בלון נפוח , יוצא ממנו בנהימה לא חרישית".  

.צלצול הטלפון הקפיץ אותה בבהלה וקרע אותה ממערבולת המחשבות בה הייתה שקועה. אריאל רץ לטלפון והרים את השפופרת. "אצלנו הכול בסדר , אני מניח שגם אצלכם כך , אתם הרי רחוקים ממקום הפיצוץ" שמעה את אריאל עונה לו. הוא סימן לה עם השפתיים שרותם הוא המטלפן,הוא הקשיב לתשובתו של רותם , הניח את השפופרת והתבונן עליה , היא הביטה בו והרגישה שהמתח הולך וגואה בקרבה.

" מה קרה? קרה משהו לתמי? לגל ? לדנה? למה אתה מסתכל עלי במבט כל כך קודר . תדבר כבר תאמר משהו" היא הייתה נסערת , קולה נצרד וכמעט שלא ניתן היה להבינו ,

"אלוהים" התחננה." אתה הרי יודע שאני מאמינה בך, תעשה שהכול יהיה בסדר ששום דבר רע לא יקרה ולא קרה למישהו מהמשפחה שלי  אנא אלוהים ". היא אמרה זאת בשקט , ללא מילים , כפי שנהגה לעשות בלילות בהן דאגה למישהו מבני בייתה.  וחזרה על כך שלוש פעמים , מספר מזל , כך האמינה.

"רונה, שום דבר לא קרה , הבנות בסדר , תמיר בסדר גמור כפי שאת רואה וגם הנכד בסדר, אבל אני רוצה לספר לך משהו חשוב , משהו ששמרתי ממך בסוד כל השנים וכעת אני חושב שהגיע הזמן לספר, בואי נשב פה במטבח , אני אכין לנו כוס תה עם לימון ופרוסה עם ריבה ונדבר" .

היא הלכה אחריו לכיוון פינת האוכל ואז אמר לה כבדרך אגב שהתברר, לפי אתר האינטרנט , שסגן ראש העיר היה פעיל בשנות השמונים בתנועת שלום עכשיו. ואז `נפל לה האסימון, איך לא חשבה על כך מייד, כנראה שהחושים שלה ישנים שינה עמוקה וכבדה. הוא הרי צעד לידה בהפגנה ההיא הנוראה, היא הרגישה שהמעגל הפתוח הזה ,ששורשיו נעוצים בעברה , עומד להיסגר.

`כן אריאל , אני כבר יושבת , מה אתה רוצה לספר לי?," שאלה אותו בהכנעה , יללות הצופרים של ניידות המשטרה הלכו והתקרבו ,

"רונה , אין לנו הרבה זמן לדבר , את כבר בוודאי מבינה לאן מתקרבות ניידות המשטרה, היא הנהנה בראשה והדמעות החלו זולגות על לחייה כאילו יש להן חיים משלהן.

 

היא לא תשכח לעולם את המחזה הנורא שהתרחש בלילה ההוא.

הדפיקות בדלת, השוטרים הפורצים פנימה, אריאל ההמום נאזק בידיו וברגליו כאחרון הפושעים ואת תמיר המתנפל על השוטרים בצרחות שיעזבו את אביו  שאינו אשם.לאחר שהלכו תמיר בכה ללא הפסקה היא ניסתה להרגיעו אך הוא המשיך לבכות ומדי פעם צעק שהוא אשם , היא ניסתה להסביר לו שאין כל קשר בינו לבין מה שקרה אך ללא הצלחה. בכיו של תמיר הגביר את יסורי המצפון שחשה,היא  הרגישה אשמה ושותפה למעשה הנורא הזה של המעצר , היא הרי ידעה במה חושדים בו , מדוע לא שיתפה אותו בכך? הקנאה המטורפת הזו הוציאה אותה מדעתה , היא הרי מכירה את אריאל טוב יותר מכולם וגם אם היה בעברו , כשהיה צעיר ופזיז ונמהר כמו כול הצעירים , בתנועה קיצונית כלשהי , הוא התפכח.

מי כמוה יודעת שדעותיו היו מתונות יותר משלה ובכל מעשיו נכרה מתינות.

והיא הרי יודעת שלא היה לו כל קשר רומנטי עם הקארה הצמודה, שהייתה סוכנת סמויה של המשטרה ודיווחה לרותם על כל פרט ממעשיהם. ייסורי המצפון לא הרפו ממנה והיא התהלכה הלוך וחזור באותו לילה נורא , לא מוצאת מרגוע לנפשה .

ואז שמעה את תמיר קורא לה מחדרו שתבוא  הוא רוצה להראות לה משהו מאד חשוב. היא רצה בבהלה לחדרו וראתה אותו יושב ליד המחשב , כרגיל.

כשהתקרבה יותר ונעמדה לצידו ראתה שהמחשב פתוח במייל האישי של אריאל.

היא נזפה בו בכעס , כיצד הוא מעז לחדור כך למקום אישי ופרטי של הזולת והסבירה לו שזו בעצם עבירה פלילית ואז הוא קטע את דבריה ואמר לה את המשפט שאותו לא תשכח לעולם: " אימא , לפעמים המטרה מקדשת את האמצעים והמטרה שלי היא להוכיח שאבא שלי חף מפשע". היא מעולם לא שמעה אותו אומר משפטים כל כך ארוכים והתבוננה בו בפה פעור חסרת מילים. ואז הוא החל להקריא לה את מכתבי האיומים שאריאל קיבל מחברי הארגון, , איומים שאם לא ישתף עימם פעולה הם יחשפו את סודו , יטענו שהיה מעורב ברצח אמיל גרינצוויג ויסבכו אותו במעשיהם.

הסתבר לה כי תמיר ידע כבר זמן רב על האיומים הללו אך חשש לספר לה על כך מפני שידע שהיא מאד תכעס על המעשה שעשה.  

חלק מהמכתבים נשלחו על ידי יורם שהיה , כפי שניתן היה להבין מתוכן המכתבים, חבר פעיל ביותר בארגון.

היה זה הלילה הארוך ביותר שהיא זוכרת , היא התקשרה נסערת לרותם וצעקה שיגיע דחוף אליה לבית , כשרותם הגיע עם תמי ועם דנה שהצטרפה אליהם , היא התפרצה והוציאה עליו את כל כעסה ותסכולה. אמרה לו שהיא לא מבינה איזו מין משטרה יש במדינה שלנו אם את מה שמוצא נער בן 17 היא לא מסוגלת למצוא ועוד, ועוד הטיחה בו והוא ישב ושתק , דבר שהסעיר אותה יותר.

תמי צעקה עליו ואמרה לו שאין היא מבינה איך זה שהוא לא שיתף אותה, את אשתו , אשת סודו הנאמנה במה שעובר על אביה האהוב. הטיחה בו שהוא הפר את אמונה בו ,היא לעולם לא תוכל לבטוח בו.

. דנה ישבה ושתקה ולבסוף הטיחה בה משפט שגם הוא חרוך בזיכרונה לעד, `אמא, אני רואה בך את האשמה העיקרית באסון הזה, את שיתפת פעולה עם המשטרה ולא עם האדם הקרוב אליך ביותר, זו בגידה לדעתי" . היא לעולם לא תוכל להשתחרר מהדברים שנאמרו שם במהלך הלילה והבוקר.  אחר הצהרים כבר שוחרר אריאל והגיע בלוויית רותם הביתה.

בחדשות של סוף השבוע סיפרו על הארגון הקיצוני שנחשף, סיפרו על הזרועות ששלח לתוך המשטרה.סיפרו גם על נער מתבגר , פריק מחשבים , כך הגדיר אותו הכתב, שחשף את שמות חברי הארגון ואת מעלליו.

כל חברי הארגון נעצרו והתכתובת שתמיר מצא במייל של אריאל סייעה מאד בהפללתם ובמיצוי הדין עימם. היא נזכרה בכל האירועים הללו כשישבה במרפסת בשעת הבוקר המוקדמת ולגמה את כוס הקפה של הבוקר. הבית היה הפוך לחלוטין , כמעט במצב שמוגדר בספר הספרים כתוהו ובוהו, אבל העוזרת אמורה הייתה להגיע היום ולהחזיר אותו למסלול, היא לקחה לעצמה כמה שעות חופש ,החליטה לצאת מאוחר יותר לעבודה., התגעגעה לשעות הללו של הבוקר, לשלווה ולרוגע ואפילו למכשירים החשמליים שטרודים בניקיון הבית.

היא פתחה משרד עצמאי שמספק פתרונות יצירתיים בתחום המחשוב למטרות של פיענוח עבירות בתחומים שונים. בין הלקוחות שלה נמנית גם משטרת ישראל וכמובן חברות פרטיות רבות.

"רונה, על מה את חולמת ?  בכל מקרה מסרי דש`  חם ממני", קרא לעברה אריאל בדרכו לכוון הדלת ליום עבודה חדש,לא ממתין לתגובה וכבר נעלם מעיניה.

"אני חולמת על היום שבו נחזור להיות מה שהיינו פעם זה לזו" רצתה לענות לו ,

 אבל יש דברים שעדיין אינה יכולה לומר לו ,היא גם לעולם לא תוכל לגלות לו את מה שקרה בינה לבין גדעון, זו הייתה תקלה מתוכננת , היא רצתה להוכיח לעצמה שהיא עדיין מושכת והצליחה מעל ומעבר למה שתיכננה , גדעון נפל שבי בקסמיה אך היא הבהירה לו שאין לה כל כוונה לעזוב את אריאל וניתקה עימו את הקשר. למזלה הוא מצא לו מהר מאד מישהי אחרת ועזב אותה לנפשה.   היא ואריאל מנסים לגשר על התהום העמוקה שנפערה בניהם. , תהום שמלאה בכעסים .

היא בהתה ברחוב השקט, ראתה את הבנינים החדשים נישאים גאים וזקופים , כאילו הם בנו את עצמם ולא חבורת אנשים חרוצים וקשי יום , רחוקים מכור מחצבתם .

 ראתה את האוטובוס מגיח מפינת הרחוב ופורק את ערימת הפועלים הטרייה ליום עבודה קשה נוסף ,ואז לפתע ראתה אותם, את חבורת הרצים מגיחה מעבר לקרן הרחוב , כאילו הזמן עצר מלכת. נראה היה שכולם נוכחים, מלבד יורם, באותו הסדר הישן ההוא, כשאחרונים חביבים רצים להם, ידיהם מרפרפות זו בזו, זוג הרצים  היא עם החולצה האדומה והוא עם הצהובה,

"אני חייבת לדעת מה הסיפור שלהם" חשבה, כשהלכה לכיוון המטבח , הניחה את הכוס הריקה בכיור המלא בכלים מלוכלכים  .

בחדר השינה  התלבטה מה ללבוש , חצאית שחורה וחולצה סגולה או את השמלה הכחולה החדשה , לבסוף נפל הפור על השמלה החדשה , , נעלה את נעלי העקב השחורות שאהובות עליה ביותר , לקחה את התיק הכתום שקיבלה במתנה מאריאל ליום הולדתה. "מראה , מראה שעל הקיר מי האישה הכי יפה בעיר?," חייכה מרוצה מהתשובה , יצאה מהדירה ,נעלה את הדלת שמה את המפתח מתחת לשטיח,והלכה ליום עבודה חדש.ובדרך למכונית הופיע בראשה רעיון חדש , "רונה",כך הוא פנה אליה, " המון סיפורים רצים פה ברחוב ,הם מחכים שמישהו יעצור אותם ויתן להם להתרווח בחיק דפיו הלבנים של ספר ,אז למה שזו לא תהי את?" "באמת למה לא?" היא ענתה לו , נכנסה למכונית והפליגה לדרכה.

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עמי128 אלא אם צויין אחרת