11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חושבים טוב

24 שעות - פרק שלישי

24 שעות - פרק שלישי

 

תקציר הפרקים הקודמים

דרור מקבל משימה מבלי שהבין עד כמה היא מסוכנת, במהלכה נרצח רועי חברו הטוב. יש לו 24 שעות לביצוע המשימה ומסתבר שזה ממש לא הרבה זמן...אבל הצלחה במשימה תזכה אותו בסכום כסף הדרוש לו להצלת חיי אביו. (קישור לפרקים הקודמים: פרק ראשון, פרק שני)

 

פרק ג` - מרוץ נגד הזמן

לרגע, חשב דרור להתקשר ולהזמין מקום בטיסה הקרובה לאילת, אך מייד הבין שזו תהיה טעות וגם יגזול זמן יקר.

דרור עלה על אופנועו ודהר אל עבר שדה התעופה בהרצליה, הקרוב לביתו. הוא התגנב בחשאי אל אזור המטוסים הקלים וטיפס על הראשון שנקרה בדרכו. נסיונו בהטסת מטוסים היה דרך הסימולטורים במחשב, בהם נהג לשחק עם רועי. וזהו. הוא קיווה שזה יהיה דומה... זה היה דומה. חלקית.  דרור רשם לעצמו בפנקסו, שבמידה ויזכה לחזור לכאן בחיים, עליו לשלם דמי שימוש בתוספת פיצוי. הוא מעולם לא לקח דברים שאינם שלו ועשה בהם שימוש ללא רשות.

הוא הצליח להמריא בקלות וגם מזג האוויר היה מסביר פנים. באומרו את תפילת הדרך, התפלל שיצליח ויחזור עם הכסף. הטיסה נמשכה ללא תקלות, עד שהגיע רגע הנחיתה. לא היה לדרור מושג כיצד לעשות זאת. הוא הסתכל במבוכה בלוח המחוונים ובידיות השונות ולא ידע מה לעשות... מזל שיש את צביקה! צביקה, בן דודו של דרור, היה סגן מפקד טייסת בחיל האוויר ועבור דרור, שהעריץ אותו, הוא היה יותר כמו אח מאשר בן דוד וכרגע הוא היה האיש הנכון על מנת לחלץ את דרור מהצרה הזו. הוא חייג...

"צביקה!"

"היי דרור! כמה זמן לא שמעתי ממך..."

"סליחה צביקה, אני צריך עזרה דחופה. אני אסביר מאוחר יותר, אני זקוק להוראות כיצד להנחית מטוס קל"

"איך לכל הרוחות... טוב, תשמע, תרים את הידית הקטנה שמשמאלך...איייייי" הקו התנתק

"צביקה...צביקה!!...אני לא מאמין..." 

דרור חש שהוא כועס על עצמו וזועם על מי ששלח אותו למשימה הנוראה הזו ובכל זאת שמר על ריכוז, כיוון שלא היה יכול להרשות לעצמו עכשיו להתרסק ולהפסיד הכל. הוא התקרב לכיוון הים בתקווה שאם לא יצליח להנחית את המטוס, לפחות יוכל לצלול אל המים ולהינצל.

הוא הצליח לנחות על כביש ישן ונטוש סמוך לים. אנחת רווחה נפלטה מגרונו... `אני באילת!`

ומה עכשיו? כיוון שהיה צריך להתרכז בטיסה, לא היה לו זמן לתכנן את צעדיו הבאים, אבל מצד שני הזמן שבשעון המשיך לתקתק ולאזול... `אני נמצא לא הרחק מהילטון טאבה` הרהר `אבל לא יתכן שאירגון פשע יקבע את מקומו במקום כזה ואפילו לא בסביבתו ההומה אדם`.

הוא נזכר בתקופה שלפני הצבא, אז השתתף בקורס צלילה באילת. הוא נזכר שהקורס נערך בחוף הילטון טאבה הישן. באותם ימים נהרס המלון לאחר שהוצא כנגדו צו הריסה בשל פגיעה סביבתית גדולה שהוא גרם. דרור "זכה" לצפות באותם ימים בתהליך ההריסה. `בינגו` חשב דרור לעצמו והחל בריצה שלא הייתה מביישת אצן אולימפי. הוא זכר את המקום במדויק. תוך פחות מ-10 דקות הוא כבר היה שם, אך לאכזבתו גילה שבמקום בו עמד פעם מלון גדול ומפואר לא נשאר דבר מלבד צריף רעוע שלא ברור למה הוא משמש. הוא החליט בכל זאת לדבוק בהברקה שלו וצעד לעבר הצריף בתקווה לגלות רמז כלשהו.

הצריף היה פתוח. בפנים לא היה דבר מלבד סירה קטנה שיצאה מכלל שימוש וזוג משוטים, המקום נראה מוזנח... אבל לדרור היו חושים מחודדים ושצף של אדרנלין הרטיט את כל אבריו כשהוא זיהה מגרעת קטנה ברצפה. הוא כבר ראה דברים דומים בעבר, עת ביצע עם חבריו מעצר מבוקשים. הוא נעזר באחד המשוטים שכאילו עמד שם וחיכה שמישהו כמו דרור יבא ויעשה בו שימוש, הוא הכניס אותו במגרעת ולאט לאט התרומם הפתח הנסתר.

דרור הרגיש שהמזל הפעם לצידו. `לו רק רועי היה עכשיו לצידי, היה זה מושלם` חשב בעצב.

הוא החל לרדת בשקט דרך סולם שהיה תלוי מן הפתח והשתלשל כלפי מטה. היה רק אור חלש והוא לא הצליח לראות את סופו של הסולם. לפתע, מכנסיו נתפסו במשהו על הקיר שלצידו, הוא איבד שיווי משקל וצנח למטה. למרבה המזל, המרחק שנותר עד הקרקע לא עלה על 3 מטרים ומלבד שפשוף בזרועו הוא נחת ללא פגע.

המקום היה שקט ונדמה שהוא נמצא שם לבדו. הוא גישש לאורך הקיר ומצא את מתג החשמל, לעיניו נגלה חדר מסודר, מעוצב בטוב טעם אבל החשוב מכל - הכל מתאים כמו כפפה למה שהוא חיפש!

זה המקום ללא ספק.

בידיעה שהוא על סף סיום משימתו, העז להביט בשעון ולגלות שברשותו עוד 10 דקות בלבד! `זמן קצר, אך צריך להספיק לי` הרהר תוך שהוא ממשש את המכשיר הזעיר אותו נתבקש להטמין כאן, מוודא שהוא עדיין אצלו.

דרור היה נרגש `אני עומד להצליח במשימה!`

אבל ארבעת הגברים החסונים שעמדו כעת סביבו חשבו אחרת...

 

 

המשך יבוא...

 

קישור לפרק הבא...

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

48 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חושבים טוב אלא אם צויין אחרת