1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

מעשה בריבה (סיפור לשבת ואולי גם ליום האישה הבינלאומי)

08/03/2014

מיכל (שם בדוי) הייתה ריבה נאה שעמדה על המדף במטבח לצד חברותיה.
משהו במשפט הזה לא מצלצל טוב. האם במאה ה-21 מקומה של האישה הוא במטבח? ועוד על המדף?
תנו לי לברר את זה רגע.

כמובן שנפלה טעות במשפט הראשון. לא טעות גדולה, אלא רק טעות ניקוד. ודאי קראתם את המשפט כמוני – "מִיכל (שם בדוי) הייתה ריבה..." אבל למעשה היינו צריכים לקרוא את המשפט בניקוד שונה מעט: "מֱיכל (שם בדוי) הייתה ריבּה..."
כלומר, היא לא הייתה ריבּה ממש – היא הייתה מֱיכל שהכיל ריבּה, או אם לנסח באופן קצת שונה – מֱיכל (שם בדוי) הייתה צנצנת ריבּה נאה שעמדה על המדף במטבח לצד חברותיה.

יום אחד החליט המלך לערוך נשף גדול לכל תושבי – ובעיקר תושבות – המטבח. כותרת הנשף הייתה "נשף העצמה לכבוד יום האישה הבינלאומי". הובטח כי בנשף ישתתפו מיטב אמני המטבח  ומחיר הכרטיסים יהיה שווה לכל נפש (או חפץ).

אתם ודאי תוהים מי היה אותו מלך. גם אני.
שוב יצאתי לבירור קצר ושוב גיליתי כי נפלה טעות במשפט. הפעם טעות הקלדה קלה. במקום "המלך" היה צריך להיות כתוב "המלח".
אני מתנצל על מספר השגיאות הגדול מהרגיל בסיפור ואשתדל להמשיך מכאן והלאה ללא שגיאות נוספות.

ובכן, תושבי המטבח התרגשו מאוד לשמוע את הכרזתו של המלח. אפילו הסוכר – אויבו המושבע משכבר הימים – נאלץ להודות כי מדובר ביוזמה יפה ביותר (ואפילו מתוקה).
תושבות המטבח התרגשו עוד יותר – סוף סוף, פעם בשנה, מתקיים יום המוקדש רק להן וכל זכרי המטבח (כולל המלח) ידאגו להן.

שלושה ימים לפני הנשף החלו לצוץ תהיות בין המדפים. עוגיה אחת סיפרה כי שמעה שאחד מגדולי האמנים שיופיע בנשף – ממתק שוּש קירח (שעברת את שמו מליקריץ) – לא תמיד התייחס למין היפה בצורה יפה.
על פי דבריה, אותו שוש התייחס למספר ערגליות צעירות כאילו הן  רק חפצים (או גרוע מזה) שיש לצרוך ולשכוח.

מיכל, שהייתה עד אותו יום ממעריצותיו הגדולות של שוש, לא רצתה להאמין לשמועות. שוש שר כל כך יפה ושיריו היו מתוקים כמעט כמו השירים של דבש, כך שהיה ברור לה שהוא מכבד נשים (לכל הפחות בממתקים).
אבל העוגיה טענה בתוקף שהיא שמעה ברדיו על מעלליו של שוש.

מיכל החליטה שלפני שהיא תרכוש את הכרטיס לנשף, היא תתעמת עם שוש בנושא. אבל איך היא – בסה"כ ריבה צעירה – תוכל לדבר פנים אל פנים עם שוש הגדול?
היא פנתה למלח (שבמקרה ישב על אותו מדף יחד איתה) והסבירה לו את חששותיה. היא ביקשה להיפגש עם שוש כדי שיוכל לשכנע אותה בחפותו.

מלח לא שש להיענות לבקשתה. הוא טען כי שוש חרד לפרטיותו ולא מוכן להיפגש עם כל מעריצה (שאיננה מאוד צעירה ו/או מאוד יפה) רק בגלל שהיא מבקשת זאת (ואפילו אם היא מבקשת יפה).
מיכל ארגנה את כל חברותיה למדף למחאה מאורגנת (שאפילו הוציאה מהארון את הסוכרזית) ומלח שחשש להכנסותיו העתידיות ארגן מיד פגישה בין מיכל לבין שוש.

שוש מאוד שמח לפגוש את מיכל. הוא התנהג אליה בחיבה מרובה, חיבק ונישק אותה כידיד ותיק. מיכל הציגה בהיסוס מסוים את הטענות ששמעה מהעוגיה. שוש חייך ומיהר להסביר: לגרסתו, האשם לא היה בו כי אם באביו שארגן את המפגשים עם הערגליות וכמובן בערגליות עצמן שלא טרחו להזהיר אותו כי הן צעירות מדי ואין זה ראוי ששוש יקיים איתן יחסים כלשהם.

מיכל השתכנעה בשמחה. היא יצאה אל חברותיה שהמתינו בקוצר רוח לסיום הפגישה והכריזה בקול רם: "אם שוש פגע במישהי – אני צנצנת!"

מוסר השכל: טוב לאכול ריבה ללא סוכר, אך תמיד מומלץ לאכול ריבה ללא מלח

שבת שלום!

תודה לטל (wranger) שהציע לי את הרעיון לסיפור הזה (או ליתר דיוק הציע לכתוב סיפור שקשור למושג "אני צנצנת").

והרשומה המומלצת היא – פריחה בשדה שלנו  – בבלוג של עלמה7

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

74 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת