11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא לאחת וחצי

בלי תרופות

שמתי לב ששכחתי לציין את זה - השנה אני בלי פרוזאק

למה? בעיקר בגלל שנגמרו לי הכדורים, ולא מצאתי את המרשם, ואז אחרי שבוע בערך פתאום ראיתי שאני די בסדר בלעדיהם. 

אז כמה דברים כדי לסכם את עניין הפרוזאק בחיים שלי:

השינוי המחשבתי היה לא פחות ממדהים. עד כמה שאני מאמינה חזק בתרופות קונבנציונליות, כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות זהו בשבילי נסיון ראשון, ובהחלט אני אזכור אותו לטובה ובמידה ויהיה צורך אפנה לשם שוב. התעלה על הציפיות שלי.

כשביקשתי אותו מרופא המשפחה, הרגשתי את עצמי מרוקנת מאנרגיות טובות, ואפילו בלי כח לכעוס. חושבת שציפיתי לכדור שיכחה, משהו שישאיר אותי בערפל מסומם עם חיוך ובלי שארגיש כלום. חיוך מסומם של בית מרקחת, משהו כזה. ענן לצוף עליו מעל הבור.

ומה שקיבלתי זה קילוף השנים הרעות מעלי. הזדמנות להזכר בצורת החשיבה החיובית והשמחה שאפיינה אותי לפני ההריונות, לפני הדיכאון. פתאום הייתי מסוגלת לנתח את החיים סביבי מתוך נקודת ראות של האדם שהייתי פעם, ולא רק מתוך הכעס האשמה וחוסר האונים של עכשיו. והמחשבות הטובות או האופטימיות שהופיעו, הן לא הרגישו זרות. זה הרגיש כאילו שאני נזכרת בעצמי, משלבת באשה החדשה שנהייתי בעקבות האובדן לא רק את החלק הכועס והכואב שלי של אחרי הלידה, אלא גם את החלק הצוהל שלי. מי שהייתי לפני שכל זה קרה סופסוף מצאה לה מקום במציאות החדשה.

הפעם הראשונה שהחלטתי להיגמל מהפרוזאק היתה כל כך מפחידה בכישלון שלה. המהירות שבה חזרתי לתוך הבור, כאילו שלא יצאתי בכלל. ואז, כשחזרתי לתרופות, כל בוקר היה מלווה בתחושה חזקה של התמכרות ולא אהבתי את זה. אבל העדפתי את ההתמכרות על הבור, ובאמת באמת שלא תיכננתי להפסיק. אם הייתי מוצאת את המרשם שנאבד, או היה מסתדר לי לקפוץ לרופא, הייתי עדיין לוקחת.

והפעם ההבדל טמון בזה שבמשך התקופה היחסית ממושכת שנטלתי פרוזאק (קרוב לחצי שנה, דרך אגב) הספקתי להתרגל לצורת החשיבה שהוא מביא איתו. לכך שלכל צרה יש כמה נקודות מבט. לכך שאני יכולה לעשות ולהשפיע. לכך שבעצם אני בנאדם שמח בבסיס. כנראה שההפסקה הראשונה פשוט היתה מוקדמת מדי, והשינוי עוד לא השתרש. לא, בכלל לא אומרת שלהפסיק עם הפרוזאק היה קל. אני בהחלט עובדת על עצמי, אבל לפחות זה אפשרי. יש גשרים ומעקפים סביב הבור, יש חבלים וסולמות ורק צריך לחפש אותם. והפרוזאק, רק הפרוזאק גילה לי שהם שם

אז שומרת לעצמי את הזכות לחזור אליו במקרה ושוב אפול

תודה לרפואה המודרנית!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מאמארוני אלא אם צויין אחרת