00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

משמעות החיים: בשביל מה אנחנו חיים

 

הציטוט מתוך המשנה פרקי אבות ד כב אומר בקצרה כי המשמעות היחידה של החיים היא חוסר הברירה שלנו אלא לחיות.

"עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".

לפי חז"ל אנו חיים בחוסר ברירה מוחלט. לא שזה לא נכון, ואכן עמדות אלו שימשו בסיס לפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית אודות הייאוש הבסיסי, חוסר האונים הבסיסי, הבדידות והפחד שהם בלתי נמנעים ומהווים חלק מהתשתית הפסיכולוגית האנושית האוניברסאלית. אנחנו מניחים כי בן האדם הינו היצור היחיד בפלנטה החי בצל הידיעה על עובדת מותו ביום מן הימים. יוצא אפוא, כי השאלה בשביל מה זה טוב כל "העסק" הזה של החיים? מה הטעם? מה משמעות תקופת הזמן הקצרה הזו המכונה "החיים" אשר "נפלה" עלינו? אין ספק כי זו ה-שאלה הגדולה והחשובה מכל השאלות. לא נתיימר לתת את כל ספקטרום ההיבטים האפשריים – נסתפק בכמה נקודות לחשיבה.

 

מטרת החיים: לחיות כדי לחיות

הדחף להמשיך ולהתקיים ולחיות הוא דחף המאפיין את מרבית היצורים שיש בהם חיים על פני הפלנטה, החל מהאורגניזם הפשוט חד התא, כולל את כל ממלכת הצומח-חי-אדם. חשוב לציין כי על מנת להתקיים יש צורך בכוח וביכולת לשם כך. הדבר לא תמיד הינו קל ופשוט. יש בעלי חיים מסוימים, כגון יונקים ימיים (לוויתנים ודולפינים) העולים על החוף ומתים בהמוניהם, ויש הרואים בכך סוג של התאבדות מטעמים בלתי מובנים לנו. התאבדות קיימת כמובן בקרב בני האדם. נכון שיש גם התאבדות של בני אדם, כאשר הממוצע העולמי הוא 0.016% פרומיל, כלומר 16 בני אדם לכל 100,000 איש. יוצא אפוא שמרבית האוכלוסיה האנושית יש בה את הרצון להמשיך להתקיים ולחיות כל עוד יש לה את המסוגלות לכך ואין אנו מכלילים כאן המתות חסד בשל מחלה סופנית. כך שמשמעות החיים הבסיסית היא הדחף המוטבע בנו כאורגניזמים להתקיים, לחיות ולשרוד במרבית התנאים ובמרבית הנסיבות, גם כשהן קשות, נואשות ובלתי נסבלות ככל שתהיינה. הדחף לחיות הוא העמוק ביותר מבין כל הדחפים והוא למעשה עומד בבסיס תהליך האבולוציה. האבולוציה היא למעשה הצורך לקיים חיים תוך תהליך הסתגלותי של האורגניזם לנסיבות הסביבתיות/אקולוגיות המשתנות. הווה אומר, כי הדחף הבסיסי המניע אותנו הוא רצוננו להיות תודעה קיימת, מודעת לעצמה, חיה ונושמת, והכוונה כמובן לאדם אליו אנו מתייחסים בכתבה הנוכחית. על מנת לממש את המשמעות של קיום החיים יש צורך בסיסי בכוח וביכולת של אנרגיית חיים. כלומר, יש צורך במנוע פנימי פיזי ונפשי על מנת להמשיך לחיות. מחלה פיזית ונפשית, פציעה או מום פיזיים ונפשיים הם "זוללי חיים", פוגמים הן ברצון והן ביכולת לחיות, ומביאים בהדרגה למות האורגניזם. במילים אחרות, כדי להמשיך ולהתקיים, לאדם חייב להיות המנוע המנטלי שהוא כוונה ורצון פנימיים פשוט להמשיך ולחיות. כאן ראוי לציין כי בני אדם זקנים או נכים התלויים כמעט לחלוטין בסביבתם לסיפוק צורכיהם אף הם מעוניינים לחיות. גם בני האדם משוללי חירות הכלואים במחנות עינויים, מאסרי עולם ותחת משטר של סבל פיזי, נפשי ושל התעללות כרונית (עיין בכתבות אודות מחנות העינויים בקוריאה הצפונית, כמו גם שיעור ההתאבדות הנמוך במחנות השואה) בוחרים לא להתאבד אלא להמשיך ולחיות את חיי הסבל שלהם. המשמעות האולטימטיבית של עובדות אלו היא כי הדחף הבסיסי לחיות כדי לחיות או לחילופין להמשיך את החיים הוא דחף אדיר.

 

משאבי האדם הפנימיים לשם קיום חייו

 האדם ניחן בשלושה תחומים של תודעת חיים המשפיעים האחד על השני ומסייעים לו לחפש אחר התנאים המיטביים עבור קיומו. כמו בכתבה הקודמת על "עולמות של תודעה" חשוב להדגיש כי באומרנו "תודעה" אנו מתכוונים בו בזמן לאנרגיה של חיים, וכמו כן ליכולת תקשורת. כל תודעה מכל סוג באדם ומכל סוג ביקום בכלל נמצאת בתקשורת מתמדת עם כל תודעות היקום, כלומר עם כל היש.

  1. תודעה סנסומוטורית – החושים השונים ויכולת התנועה שלנו, כמו גם אלו של שאר היצורים החיים, מסייעים לנו לדעת מה טוב עבור המשך קיומנו וממה להימנע. הדבר מסייע לנו בהשגת מזון הולם, מים נקיים, הגנה עצמית, מציאת מקלט ומעבר בין אקלימים שונים.
  2. תודעת הרגש – כל רגש של הנאה וסיפוק מאותת לאורגניזם החי, כולל כמובן  האדם, כי שופרו תנאי קיומו, וכל רגש של סבל, מצוקה, פחד וכאב מיידעים אותו כי עליו לנוע למקום אחר, להצטמצם, או לחפש מקור אחר לתזונה, להגנה ולאקלים. עיקרון הסיפוק וההנאה ממזונות מסוימים נמצא כיום תחת מתקפות בריאות שונות מצד גורמי תזונה מקצועיים, כי הנאות מתזונה מסוימת בטווח הקצר והמיידי (כגון סוכר, מלח, שומנים) עשויות להוות מקור לסכנה בריאותית בטווח הארוך. כלומר, כי רגש ההנאה והסיפוק אל לו להיות המדריך היחיד המנחה את האדם בבחירותיו – בכל אופן בכל הנוגע לתזונה.
  3. תודעת אינטלקט – החוכמה הטבועה בכל אורגניזם חי מיידעת אותו כיצד עליו לבצע את תהליכי החיים בתוך גופו, כגון נשימה, עיכול, תנועה, שמירה על חום גוף, רביה, שמירת הצאצאים, הדרכתם, ושיטות שונות של פתרון בעיות קיומיות. לגבי האדם אשר לו אנו מייחסים תודעה מודעת, מרבית חוכמת הפעלת החיים בגוף, הינה בתחום הלא-מודע.

 

גישות פסיכולוגיות: משמעות החיים היא הגברת העונג החווייתי.

בתוך האסכולות הפסיכולוגיות הראשונות התנהל ויכוח נוקב בין זיגמונד פרויד (1856-1939) יוצר תאוריית העונג, לבין אלפרד אדלר (1870-1937) יוצר תאוריית הכוח. מעניין כיצד שני פסיכולוגים גדולים, ענקי  דור, יהודים (אלא מה), הצליחו למרר אחד לשני את החיים.
פרויד טען כי האדם מונע על ידי עיקרון העונג  - כל מה שהאדם רוצה זהו עונג עצמי. פרויד עשה סימפליפיקציה כאשר לאורך ההתפתחות האנושית הדגיש קודם כל את העונג הסנסו-מוטורי של אוכל, הפרשה, מיניות (אוראלי, אנאלי, גניטלי). הוא שם דגש אדיר על השאיפה לעונג מיני ולסיפוק מיני ואין ספק שהיה מאבי המהפכה החברתית-פסיכולוגית של ליברליזציה מינית במאה ה-20. אגב, פרויד עצמו, בהתאם לביוגרפיה האישית שלו שנכתבה על ידי הביוגרף הרשמי שלו ג'ונס, התנזר מעונג מיני החל מגיל 40 (!!!). את העונג המיני הוא המיר בעונג אינטלקטואלי, רגשי, בינאישי, יצירתי ואסתטי, וכמובן בעונג של סקרנות רחבת היקף. פרויד הרבה בטיולים מרחיבי אופקים. כך או כך, הרעיון הבסיסי של פרויד הוא כי משמעות החיים היא השאיפה לעונג (הערה אישית: מי שטוב לו לא שואל למה הוא חי) וכי כל עוד עונג זה הוא לגיטימי ואינו מתנגש עם ערכי המוסר, החברה והתרבות, הרי האדם ינוע תמיד להשיגו. אין ספק, מבחינתי כמובן, כי עונג הוא מטרה אדירה מאחר ומשמעותו היא התרחבות תודעתית אנרגטית של האדם. כלומר, אם נתרגם זאת לרמת מושגי התודעה, הרי פרויד בדברו על העונג דיבר על הרחבת הנוכחות הקיומית – being המתרחשת אצל כל אדם כאשר העונג ממלא אותו. העונג, ראוי לציין, גם לפי פרויד, אינו רק חושי אלא גם רגשי, ומהותו אהבה וסיפוק. למעשה העונג הפרוידיאני מרחיב את תודעת העצמי של האדם ואת נוכחות הווייתו בעולם.

אדלר טען כי ביסודו רוצה האדם כוח להשפיע על הזולת, לקבוע לזולת כללים וחוקים, ובקצרה לכופפו ולשעבדו לטובת סיפוק צרכיו האישיים. משמעות הדבר כי ככל שלאדם יהיו יותר משאבים של כוח (פיזי, כלכלי, צבאי, אינטלקטואלי, תקשורתי, אטרקטיביות חיצונית, פסיכולוגי וכו') אזי תודעת הכוח וההשפעה שלו תהיה גדולה ובמעגלים רחבים יותר ואז יוכל יותר להשפיע, לשלוט ולכוון את הסביבה למימוש צרכיו. מלבד משאבי ההשפעה והעוצמה הפיזיים שצוינו יש להביא בחשבון כי עוצמה פסיכולוגית מתבטאת בהשפעה רגשית על הזולת, בשליטה ברגשות הזולת, ביכולת להשפיע על רגשותיו וביכולת להופכו להיות זקוק לקבלת רגשות חיוביים מצד השולט (כגון אהבה, הערכה, התייחסות חיובית). עקרונות הכוח והשררה בולטים בכל החברות, בכל המשטרים ובכל תקופות ההיסטוריה בהן בני האדם היו מונעים להשגת שררה, כוח, שלטון והשפעה.
באותו אופן גזר אדלר גם לגבי היחסים במסגרת התא המשפחתי והזוגי. אדלר התבונן על יחסי הכוח וההשפעה במסגרת יחסים זוגיים, במסגרת יחסי הורים-ילדים, וכמו כן התבונן במאזן הכוחות הכלל משפחתי. הפריזמה שלו הייתה לבדוק מי יותר עליון וחזק על פני השני, מי מצליח יותר לשכנע או "לשעבד" את הזולת לצרכיו באופן ישיר או מניפולטיבי וכיצד ניתן להפוך את מערכת זרימת תודעת הכוח ליותר הרמונית בין המשתתפים. המיניות אשר לפי פרויד נתפשה כאחד ממקורות האושר והסיפוק הינה לפי הפריזמה של אדלר אחד ממאפייני ההשפעה של אדם אחד על משנהו. בקצרה, לפי אדלר, הכוח הוא המניע את האנושות. כל אדם רוצה שדעתו תתקבל, להיות הצודק ולהיות המשפיע. כך בזוגיות, במשפחה, בקהילה, בארגון, בכלל החברה והמדינה. קידום האג'נדה האישית היא מטרת הפרט.

סיכום הצד הפסיכולוגי

על פי אדלר, האפשרות להשיג יותר כוח, שלטון, משאבים והשפעה, מעניקה לפרט יותר סיפוק רגשי, מלאות רגשית, ביטחון עצמי ותחושת ערך ועוצמה. על פי פרויד הדגש הוא על סיפוק רגשי ומלאות רגשית, כאשר תחושות אלה יחד עם ערך ועוצמה, מקורן בסיפוק משלושה תהליכים מרכזיים בחיי הפרט – הסיפוק מעבודתו (צד של עשיה, יצירה, סקרנות, אינטלקט, יחסים בינאישיים בעבודה וכד'), הסיפוק בחיי האהבה הזוגיים, והסיפוק המיני שלו. אין ספק כי אין האחד שולל את רעהו, אין ספק כי שניהם צדקו וכי כל אחד מהם מוסיף עוד היבט ראיה בהתבוננות על חיי אנוש.

אז מה הטעם בחיים?

יש הטוענים בישראל כי הטעם בחיים הוא משפחה, שלושה ילדים, קוטג', מאזדה וכלב. זוהי תמונת ה"אושר" המיוחלת. כמובן שאין רע בהישג כלכלי פסיכולוגי זה אך למעשה הוא מהווה מטאפורה לנעימות הנוכחות של קיומנו בעולם. אם אנחנו מסתכלים על החיים כזרימה של אנרגיית תודעה הרי גם פרויד וגם אדלר, כל אחד מזווית הראיה שלו, דיבר על כך כי משמעות החיים ומטרתם היא תודעת העונג האישי, כאשר כל אדם יראה את מקורות העונג בהתאם לסדרי העדיפויות שלו. ככל שגוברת תודעת ההנאה של האדם, סיפוקו הפנימי וחוויית האהבה שלו לאנשים היקרים לו בחייו, כך גוברת התחושה הקיומית הטובה והמספקת. שני הפסיכולוגים וגם אחרים מכל הזרמים שבאו אחריהם (פסיכו' אקזיסטנציאליסטית, פסיכו' הומאנית וכל האסכולות הפסיכואנליטיות למיניהן), ניתן לכנס את דעותיהם לנוסחה כי ככל שלאדם נוכחות תודעתית קיומית מסופקת יותר ורחבה יותר, כך גדל יותר הטעם שהוא מוצא בחייו, ובמצב זה הוא חש עצמו כאנרגיית חיים זורמת. מטרת החיים היא אפוא לחוות את עצמנו כשלובים בתוך התודעה של אנרגיית חיים זורמת. לא בצד החיים, לא מתבוננים בהם, לא מחמיצים אותם, לא חווים רק חלק מן הפוטנציאל, אלא תוך חוויה של מיצוי, עונג, אהבה וסיפוק אישי. כאשר האדם חש שהוא מהווה אנרגיית חיים אוהבת, שמחה, מלאה וזורמת, יחד עם אנרגיית החיים שסביבו, הרי הוא חש שלחיים יש טעם וכי טוב לחיות.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת