00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המאור הקטן

הסרטן והנגיף המוזר - יום הולדת 100 לאחד הביולוגים הבולטים במאה ה-20

רנאטו דולבקו (Dulbecco), מחשובי חוקרי הנגיפים והסרטן, במאה ה-20 נולד במחוז קלבריה שבדרום איטליה, לפני 100 שנים (22.2.1914). בגיל 16 כבר סיים את לימודי התיכון, והצטיין מאוד במתמטיקה ובמדעים מדוייקים. בסופו של דבר בחר דווקא בלימודי רפואה. בגיל 22 כבר סיים לימודי רפואה באוניברסיטת טורינו, אך נהנה יותר מהמחקר הביולוגי שעשה במעבדתו של הפרופסור לאנטומיה והיסטולוגיה, ג'וזפה לוי. שם התוודע דולבקו לשני סטודנטים שיהיו לימים חבריו הקרובים: ריטה לוי מונטלצ'יני (Levi Montalcini) וסלבדור לוריה (Luria), שניהם יזכו בעתיד בפרס נובל ברפואה. 

מהמחתרת לארה"ב 

לאחר לימודיו גוייס דולבקו לצבא. כעבור שנתיים שוחרר וחזר למחקר אצל לוי, אבל עם פרוץ מלחמת העולם השניה גוייס שוב, נפצע בחזית הרוסית ושוחרר מהצבא. לאחר נפילת משטרו של מוסוליני, הצטרף למחתרת שפעלה נגד הנאצים, והיה שותף בעיקר לפעילותה הפוליטית. במקביל, שב לעבודת המחקר, ואף למד קורסים מתקדמים בפיסיקה. לאחר המלחמה דחקה בו לוי-מונטלצ'יני, לצאת לעבוד בארה"ב, כפי שהיא עצמה עמדה לעשות, וב-1947 הם חצו יחד את האוקיינוס האטלנטי. דולבקו הצטרף לעמיתו לשעבר, לוריה, במעבדה קטנה באינדיאנה, שם ניצל את הידע שלו בפיסיקה לחקור את השפעת האור על נגיפים תוקפי חיידקים (בקטריופאג'ים). זמן קצר לאחר מכן הוצעה לו משרת חוקר במכון הטכנולוגי של קליפורניה (CalTech), שם המשיך בחקר הבקטריופאג'ים. בשנות ה-50 קיבל המכון תרומה גדולה למימון מחקר בנגיפים מחוללי מחלות, ודולבקו פנה לתחום הזה. בזכות נסיונו הרפואי הוא פיתח שיטה לגדל נגיפים ולחקור אותם בעזרת תרביות תאים, והצלחותיו בתחום הביאו לקידומו לדרגת פרופסור. בסוף שנות ה-50 נכנס בעקבות תלמידו, הווארד טמין (Temin), לתחום חדש: נגיפים גורמי סרטן. 

סרטן ואיידס 

ב-1911 גילה החוקר האמריקני פייטון רוס (Rous) כי הזרקת נגיף מסויים לעופות, גורמת להופעת גידולים סרטניים בעוף. התגלית נזנחה לשנים רבות, אבל עם התפתחותם של כלים גנטיים חדשים לאחר פענוח מבנה ה-DNA, שב והתעורר ביתר שאת העניין המדעי בגנטיקה של סרטן. דולבקו ותלמידיו החלו להתעמק בתחום, בנסיון להבין כיצד מחולל הנגיף את השינוי הגנטי הגורם לאובדן הבקרה על חלוקת התאים. ב-1962 עזב דולבקו את קאל-טק, והצטרף למכון מחקר בקליפורניה שייסד ג'ונה סאלק (Salk), מפתח החיסון נגד שיתוק ילדים. שם התחיל לחקור נגיפים שנחשדו כמחוללי סרטן בבני אדם, בהם נגיף הפולימה (Polymavirus) ו-SV-40. 

כמו כל היצורים החיים, נגיפים מייצרים חלבונים על סמך מידע גנטי. המידע שמור ב-DNA, וכשהתא זקוק לחלבון מסויים, הוא מעתיק מקטע מה-DNA לעותק קצר של חומר דומה, RNA, ומייצר על פיו את החלבון. ב-1970 גילו שניים מתלמידיו לשעבר של דולבקו, טמין (שהוזכר קודם) ודייויד בלטימור (Baltimore) – ממצא מפתיע. שניהם בודדו בנפרד בנגיפים אנזים העושה את הפעולה ההפוכה, ומייצר DNA על פי המידע האצור ב-RNA. האנזים הזה נקרא reverse transcriptase (כלומר, משעתק לאחור), והנגיפים שהוא קיים אצלם כונו רטרו-וירוסים, משום שהתהליך הגנטי אצלם הפוך מהמקובל. אף על פי שדולבקו עצמו לא היה מעורב ישירות בגילוי המהפכני, הוא נעשה בהשראתו ובשיטות שפיתח במעבדתו, ופרס נובל לרפואה הוענק לשלושתם יחד ב-1975. חשיבותם העצומה של הרטרו-וירוסים התבררה כמה שנים לאחר מכן, עם הגילוי שהם מחוללים מחלות נוספות, ובראשן איידס. הגילויים של טמין, בלטימור ודולבקו הניחו את היסוד לפיתוח התרופות לטיפול במחלה. 

אחרית דבר 

גם לאחר הפרס המשיך דולבקו במחקר מדעי ועסק רבות בחקר המנגנונים הביולוגיים של סרטן השד. ב-1986 היה מהחוקרים השותפים בהשקת המיזם לפענוח גנום האדם. בשנות ה-90 שב לכמה שנים לאיטליה, שם שימש נשיא המועצה הלאומית למחקר. ב-1997 חזק לקליפורניה, והמשיך לעבור על חקר סרטן השד במכון סאלק, כמעט עד יומו האחרון. ב-2012 הלך לעולמו, ימים אחדים לפני יום הולדתו ה-98. במשך כל תקופת עבודתו המדעית שימש דולבקו חונך ומדריך לשורה ארוכה של תלמידים וחוקרים, ורבים מתלמידיו זכו גם הם בפרסי נובל.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ettaynevo אלא אם צויין אחרת