00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

#60 שחקניות דרום קוריאניות בשלל סרטים

זה קשה נורא להעריך משחק של אנשים ממזרח אסיה. קודם כל, כי מי בכלל רואה סרטים סינים או יפנים או דרום קוראינים? כן, יש מדי פעם סרט אחד שהוא כל כך טוב שכולם אומרים שצריך לראות אותו, אבל כתרבות רוב הסרטים שלנו מורכבים מסרטים של אנשים לבנים אמריקאים ובריטים וככה אנחנו גם גדלים להעריך ולשפוט את המשחק - על פי סטנדרטים תרבותיים של המערב. אבל למזרח אסיה יש סטנדרטים תרבותיים שונים.  התרבות שלהם כל כך שונה, שהתגובות שלהם לדברים נראים לנו מוזרים ולא מציאותיים והמון פעמים קשה להבין עם הדמות שאתה רואה אמורה להיות ריאליסטית או פארודית. 

 

ועדיין, אם אתה צופה במספיק סרטים אתה מתחיל לראות ולהבין בערך את הקצב התרבותי של הסרטים האלו וכשאתה נכנס לקצב אתה מבין שהמון מהשחקנים שם טובים בדיוק כמו אם לא יותר משחקנים לבנים פופולרים שאתה מכיר. אז למרות שזה קצת מגוחך להכניס ארבע שחקניות נהדרות שכל אחת הייתה יכולה לקבל רשומה משל עצמה רק בגלל שהן שייכות לאותו ארץ, בוא נדבר על שחקניות נהדרות מדרום קוריאה, ועל סרטים דרום קוראינים.

סרטים דרום קוריאנים שאתם שומעים עליהם נחלקים לשניים - קים-די קוק עם דרמות על גבול הפנטזיה שנוטות להיות בקצב שירי, וסרטים אלימים מטורפים וצבעוניים. אבל בניגוד לסרטים אמריקאים, נראה שגם אצל הסרטים האלימים יש לנשים תפקידים מעניינים שלא מסתכמים בסכמת "סוכנת מגניבה עם בגדים צמודים" או " אינטרס אהבה שצריך להציל" והתפקידים האלה מאוכלסים על ידי שחקניות אדירות שנותנות הופעות מרתקות.

הבמאי שכותב את הדמויות הנשיות הכי מעניינות כרגע זה פארק צ'אן ווק. אם מתעלמים מהדמות הלא מאוד מעניינת בשבעה צעדים, מגלים אצלו גלריה של שחקניות נהדרות בתפקידים נהדרים. ראשונה הייתה (אלוהים אדירים אני מקווה שאני כותב את השמות האלו כמו שצריך) לי יונג-אה בשלום לנוקמת. שלום לנוקמת היה הסרט השלישי בטרילוגית הנקמה של פארק צ'אן ווק, אחרי שבעה צעדים ושלום לנוקם, שבהם הדמויות הנשיות היו פחות ממלהיבות. אבל הדמות ( או ליתר נכון הדמויות) הנשית מפצה על זה בהרבה. הדמות הראשית לובשת כאן הרבה כובעים והיא הרבה יותר מאיזו נוקמת עם דחף נקמה כמו ביאטריקס קידו. כשאנחנו מתחילים ורואים אותה בכלא, היא נראית כאישה שמחפשת כפרה ומתחברת לצד הדתי שלה. אחרי חמש דקות של זה, היא נראית כאדם כועס שמחפש נקמה. הפלאשבקים מראים דמות מורכבת שנעה בין עזרה לפחד מהסביבה, והחיפושים שלה אחרי הבחורות שהיו איתה בכלא מאירות אותה כחברה נעימה ושקטה. לאחר מכן, היא מנסה לקחת בחזרה את תפקידה כאם, לאחר שהופרדה מביתה וכל זה קורה רק בתוך החצי שעה הראשונה. בחלק השני של הסרט היא משמשת בתפקיד אחר לחלוטין, ולמרות שהעלילה באה וזורקת אותה לכל כך הרבה מצבים שונים, היא תמיד מרגישה אותה דמות. המוטיבים שלה תמיד מתחברים יחדיו מאותו עוול נוראי שנגרם לה לפני תחילת הסרט וגורמים לה לשלל ההתנהגויות והדרכים שבהם היא נוקטת. היא מאיימת, היא מנחמת, היא מצחיקה והיא מגניבה הכל יחדיו.  ( לי יונג-אה הייתה גם הדמות הראשית בסרט אחד של פארק צ'אן ווק, והייתה מאוד חביבה שם, אם כי הדמות שלה הייתה לא מאוד מעניינת. הסרט עצמו דווקא שווה צפייה - J.S.A)

ואחרי שהוא סיים עם נקמה, הוא עבר לנשים משוגעות. בין אם הן באמת באשפוז כפוי כמו סים לו-יונג באני סייברוג אבל זה בסדר או עדיין מסתובבות חופשי כמו קים אוק-בין בצמא למרות שכל אחת משוגעת בדרכה שלה. אם באני סייברוג אבל זה בסדר השיגעון שלה הוא העובדה שהיא חושבת שהיא סייבורג, וסים לו-יונג משחקת אותה עם פנים קפואות לכאורה, עדיין הסרט והשחקנית מאפשרים לראות את כל העבר שלה ברגעים בודדים ואיך היא הגיעה למצב הזה. זה קל וקשה לשחק דמות כזה, קל כי יש משהו משחרר בדמות שמתנהגת בצורה חד מימדית, אך קשה לגרום לצופים להבין שהדמות הזאת היא בן אדם מלא שמתחת לשיגעון שלו יש רגשות אמיתיים, וסים לו-יונג עומדת בהצלחה.  קים אוק-בין לעומתה, היא סתם מטורפת. כמעין פאם פאטאל עם פתיל קצר בסרט הערפדים הזה, היא עסוקה המון בלצעוק ולהתבכיין ולא ממש בלהתנהג בצורה הגיונית אבל גם נוגעת ומגלה שכבה אחרי שכבה של מה שיוצר את הדמות ומרכיב את הדמות הזאת. 

אבל לא רק שחקניות צעירות נהדרות יש בדרום קוריאה, כי גם קים היא-ג'א שמשחקת את האימא בסרט "אימא" נהדרת לא פחות, כתור אימא שבנה מואשם בביצוע רצח ותקיפה מינית ויוצאת למסע להוכיח את חפותו. הדמות שלה עוברת הרבה זוועות בסרט אבל קים היא-ג'א תמיד מביאה את הצד האימהי ולא נכנעת ומראה כמה היא מוכנה לעשות בשביל הבן שלה. המחויבות הזאת מגיע לטירוף מדי פעם, אבל קים לעולם לא מציגה אותה כדמות נלעגת או בזויה אלא תמיד בגאווה ובחום אימהי.

אבל אם סרטים אלימים עם סופים חיוורים זה לא הקטע שלכם, יש גם קומדיות רומנטיות! ג'ון ג'י-יון ב"הנערה החוצפנית שלי" ( My sassy girl) מראה שאחרי כל הרצח יש גם צדדים יותר קלילים לדרום קוריאה אבל לא פחות מורכבים ומעניינים. הדמות שלה, כיאה לחלק מהעולם שלה, היא לא הדמות הנשית הרגילה מסרטי קומדיה רומנטית. היא שתלטנית , חצופה ואוהבת להציק לבחור שהיא אוהבת. היא עסוקה בעיקר בלמרר את החיים של גיבור הסרט, אבל גם מראה את הצדדים החינניים שלה שמראים למה הוא מתאהב בה לאט במהלך הסרט. 

 

בקיצור, תראו סרטים דרום קוריאנים. הם נהדרים. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת