33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

רוחניות חילונית: הזאב מוול סטריט? הצחקם אותי!

שימו לב לשני קטעי הסרטים הבאים, אחד הוא הטריילר של הסרט המצליח "הזאב מוול סטריט" והאחר הוא קטע מהסרט "הארוחה שלי עם ג'ימי". שני הקטעים הללו מייצגים בצורה מושלמת את משבר המשמעות שעובר עלינו. הזאב מוול סטריט (The Wolf of Wall Street) מבוסס על סיפורו האמיתי של ג'ורדן בלפורט ( לאונרדו דקפריו) מרצה נודע וסוכן מניות לשעבר שעסק במכירות לא חוקיות של מניות ונודע בשל הסתבכויות עם החוק האמריקאי ואף היה בכלא. שם הוא רשם ספר על התקופה המפוקפקת שלו, ספר שזכה להצלחה ועליו מבוסס הסרט:

 

ג'ורדן בלפורט החל לעבוד כברוקר צעיר בסוף שנות ה-80. מהבוס הראשון שלו מארק האנה (מת'יו מקונוהיי) הוא מקבל את השיעור המכונן: אף אחד ממילא לא יכול לצפות את תהפוכות שוק המניות, לכן תאונן לפחות פעמיים, תטביע את המוח באלכוהול וסמים ואת הגוף בזונות, תנוע לפי הקצב שלך, תתמקד ברווחים שלך, ולא אלו של הלקוח. את התובנות הללו בלפורט מיישם בהצטיינות יתרה כאשר משבר בוול סטריט משליך אותו לשולי העולם הפיננסי. משם הוא מקים עצמו מחדש כאיש המכירות האולטימטיבי של מניות זבל השייכות לחברות שאינן נסחרות בוול סטריט. המטרה היא לגבות עמלה אסטרונומית של 50 אחוזים, לגלגל את הכסף קדימה תוך ניפוח פלילי של שווי המניות, עד שתבוא הקריסה שאת המחיר שלה ישלמו הרוכשים התמימים. בפתיחת הסרט מוצג בלפורט כשהוא מסניף קוקאין באמצעות שטר מגולגל. זוהי לא רק הצהרה ברורה לגבי הקצב של הסרט ותחושת ה"כל יכול" שתניע את הגיבור, אלא גם הבהרה שהסם האמיתי אותו בלפורט יסניף הוא הדולר. כמו שרואים בטריילר, הכסף מביא את סממני העושר. הלמבורגיני הלבנה, האישה החדשה המחוטבת לא פחות מהמכונית (מרגוט רובי), הבתים, היאכטה, וסמים. מהתגובות שאני שומע  סביבי נראה שהסרט מאד מצליח ואנשים מקנאים בהצלחה של מארק, גיבור הסרט. הוא עושה מה שבא לו, מוקף בכסף, נשים וסקס, יאכטות, מכוניות וכוח. איזה איש! איזו הצלחה! מה עוד אפשר לבקש בחיים? נראה שהוא חי את החיים המושלמים. החלום האמריקאי בשיאו.

 

אך לעומת הסרט הזה, הקטע הבא מציג משהו אחר. זהו קטע מהסרט הביוגרפי "הארוחה שלי עם ג'ימי". הסרט מבוסס על חוויותיו של סולן להקת הצבים, האוורד קאילן לאחר שהלהיט שלהם happy together הפך אותם לעשירים, מצליחים ומוכרים. בתוך כל ההצלחה הזו הם טסים למסע הופעות באירופה. בלונדון בשנת 1967 הם מגיעים לפאב ידוע, שם הם פוגשים את חברי הביטלס ועוד סלבריטאים נוספים. שיא הסרט מגיע כאשר האוורד פוגש במקרה בפאב את ג'ימי הנדריקס שאז עדיין לא היה מוכר בארה"ב. הארוחה הליילית שלהם ביחד כל כך משפיעה על האוורד ועל חייו עד שהיא נחרטת בליבו ונושאת את שם הסרט על חייו של האוורד. תוך כדי שיחה האוורד מספר להנדריקס על ההצלחה המסחרית והכלכלית שלו, על הכסף, הסמים, המכוניות והבתים שלו ומתוודה כיצד כל זה לא עוזר לו להרגיש טוב יותר, שלם יותר או מאושר יותר בחייו. תשובתו של הנדריקס הפתיע את האוורד והשפיע עליו עמוקות:

 

להקת הצבים

מה הולך כאן? מי צודק? האם עושר מוביל לאושר או לא? איזה מקטעי הסרטים הללו נראה לכם יותר מייצג את המציאות? ולמה אנחנו מייד מקנאים דווקא בזאב מוול סטריט?

הזאב מוול סטריט בסצנה אופיינית

שני האירועים הללו אכן קראו במציאות, אך בעוד המצב המתואר ב"זאב מוול סטריט" הוא זמני, המצב המתואר ב"ארוחה שלי עם ג'ימי" יגיע בסופו של דבר גם להולל הגדול ביותר וכל עוד לא יפתרו את המצב הזה ההרגשה הרעה הזו תישאר ולא תעלם. לכן מבחינה זו הקטע מהארוחה שלי עם ג'ימי יותר אמיתי. מדהים אותי שאנשים עדיין נופלים בפח של הזוהר והעוצמה המדומה שבאה כשיש כסף וכביכול כוח. הזאב מוול סטריט הפך להצלחה גדולה ושמעתי עד היום הרבה דברי קינאה על סגנון החיים המתואר שם. עדיין לא למדנו כלום? כן, סביר להניח שאנחנו נהנה זמן מסויים ממסיבות, כסף, מוצרים יקרים ומין מזדמן. אבל אם תרצו ואם לא יש בנו יותר מצווי ההישרדות האלה ומתי שהוא אורח חיים כזה פשוט לא מספיק ולא ממלא לנו את כל צרכינו (בדיוק כמו שחופשת "בטן- גב" בה רק נחים ולא עושים כלום נשמעת מפתה ויכולה להיות מהנה זמן מסויים, אך אחרי זמן מוגבל כולנו נתחיל למצות ולהשתעמם מהבטלה הזו). יש לנו מודעות עצמית ואנו מודעים לכך שהזמן עובר ובסופו של דבר גופנו יחלש עד שנמות. בנוסף אנו  מרגישים, גם אם לא באופן מודע, את העוצמה שיש בנו ואת היכולות שיש בנו. לכן אנו מחפשים משמעות מעבר להנאות רגעיות. גם אם ננסה להדחיק את כל אלו, בסופו של דבר נהיה מוכרחים להתמודד עם המוות שלנו ושל חברינו ועם השאלות האם אנחנו מוכנים להעלם עכשיו? מה עשינו בחיינו הקצרים ומה נשאיר אחרינו? במילים אחרות, מה המשמעות שיצרנו לעצמנו, מה עשינו לאורך חיינו שיהיה חשוב מספיק לשרוד אחרינו והאם מיצינו את העוצמה שבנו? גם גיבור הסרט "הזאב מוול סטריט", למרות כל הכסף וההנאות הרגעיות שלו, יתעורר בדיוק כמו כולנו וישאל, לאן נעלמו חיי? מה עשיתי עד היום? איך יכול להיות שנעלמתי כבר עכשיו בעודי בחיים?

הזאב מוול סטריט? הצחקתם אותי! יותר נכון, התולעת מהביצה המקומית..

התולעת שנולדה בביצה, גדלה שם, אכלה ואכלה ואכלה, דאגה שלא יהיה לה מחסור ואגרה אוכל ואגרה מחילות, רבה עם תולעות שכנות כדי להגן על הטריטוריות והאוכל שלה, הרשימה תולעות רבות מהמין השני בעזרת המחילות והאוכל שהיא אגרה בכוחה הביצתי העצום, התרבתה והתרבתה והתרבתה, גידלה צאצאים ומתה בביצה בה היא נולדה. איזה תולעת מוצלחת! מוקפת באוכל ובמחילות מפוארות, מוקפת במין חופשי עם אלפי תולעות, מוקפת בכל מה שתולעת יכולה להשיג! איזו הצלחה ביצתית! גם צאצאיה יגדלו, יחפרו מחילה, ישרדו, יתרבו וימותו, וכך דור אחרי דור שוב ושוב במחזוריות תולעתית לתפארת, ממלאים את הצו האבולוציוני ההישרדותי ותו לא.

האם לא היית רוצה לעשות משהו מעבר לחיים ההישרדותיים של התולעת הממוצעת?

יש בנו עוצמה לצאת אל מעבר לחיי ההישרדות ואל מעבר לצווים האבולוציונים הפשוטים וכשאנו לא עושים זאת, בסופו של דבר, עם התקרבות המוות, נרגיש פיספוס וחוסר משמעות בחיינו. אחרי הכל אנחנו לא תולעים ולא רוצים לחיות רק כמו תולעים. בשלב מסויים של חיינו נרצה שתהיה לנו תשובה לשאלה התמימה, מה ההבדל בינך לבין תולעת ממוצעת?

לא פלא שהסרט "הזאב מוול סטריט" כה מצליח. כפי שהסברתי בפוסטים קודמים, התרבות המערבית עדיין לא השכילה להחליף את הדתות הישנות בצורה מספקת ולא העמידה אלטרנטיבה רצינית לשאלת המשמעות. כך הכסף ,שכמו אוכל או שתיה, אמור להיות רק כלי בכדי להשיג את המטרה האמתית- המשמעות, הפך בטעות למטרה וכך חזרנו לאחור למצב בו אנו מנסים להשיג סיפוק מסגנון חיים הישרדותי ולא מספק. שני קטעי הסרטים מייצגים זאת, את הכלי שהפך בטעות למטרה בימינו ואת הבעיה שהולכת והופכת חריפה יותר יותר ככל שהעיוות הזה ממשיך. איך פותרים את המצב הזה? איך חוזרים למשמעות ללא צורך ללכת לאחור לדתות שעבד עליהן הכלח וללא צורך להמציא דת חדשה? ההצעה שלי היא לעשות זאת בעזרת מה שניתן לכנות רוחניות חילונית ועוד עליה בפוסט הבא שיפורסם בקרוב - מהי רוחניות חילונית? שם גם נראה מה היתה תשובתו של ג'ימי הנדריקס להאוורד קאילן ומדוע היא כה השפיע עליו.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת