00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של ממן

קוד חופשי

הבלוג של ממן

מה בן-אדם צריך?" הכריזה יום אחד, אחרי הכפית הראשונה של המנה האחרונה. "לא הרבה: משהו מתוק לאכול, וסיפור לספר, וזמן ומקום, וגלדיולות באגרטל, ושני חברים, ושני ראשי הרים, על האחד לעמוד ועל השני להביט. ושתי עיניים לבדוק בהן את השמיים ולחכות."  - מאיר שלו מתוך יונה ונער.

קוד חופשי

עוגת תפוזים של דודה בתיה

 

כבר הרבה זמן שאני נמצאת בוויכוח מתמיד ביני לבין עצמי על עצם קיומו של אלוהים. מה הוא, מי הוא, איפה הוא, מתי הוא, האם הוא חכם או טיפש, טוב או רע.

ואולי במיוחד- מי הוא, שמחליט את מי לקחת אליו, איך ומתי.

דודה בתיה, היא אחות של סבתי פוריה. בתיה היקרה היא האישה הכי חמה ואוהבת שהכרתי, אשת חיל מי ימצא.

מפנקת ועוזרת לכל מי שרק יכולה. החיוך שלה, שאין כמוהו, הברק בעיניים, האהבה הבלתי נדלית בדבר, הנתינה האין

סופית.  בתיה נפטרה לפני חודש וקצת בגלל מחלת הסרטן הנוראית.

כשבתיה נפטרה, הסתכלתי על אמא ואמרתי לה - ברגעים כאלה, אני בטוחה שאין אלוהים.

אולי אני חילונית גמורה, אבל בשבילי תמיד יש את הדמות הזאת "אלוהים", שאני מאמינה בה, שעוזרת לי, מדברת איתי

ומנחה אותי.

ואיך הוא נוחת עם המחלה המזדיינת הזאת על כל מי שלא מגיע לו. זה לא מגיע לאף אחד. אבל לבתיה במיוחד.

לקחת אותה עכשיו? ובנסיבות כאלה? זה לא יכול להיות.

אמא שתקה כמה רגעים, ולאחר מכן אמרה: "ספיר, למה את חושבת שבשבילו זה משהו רע? אולי בשבילו זה סוג שאל

הפתעה טובה, ובגלל זה הוא לוקח את הטובים ביותר

אליו, לעולם הרבה יותר טוב? אולי בכלל פה זה הגיהנום? אולי לא הגיהנום, אבל מקום הרבה פחות טוב מגן עדן, או כל

מקום אחר שהם מגיעים אליו."

ואני שתקתי.

 

כשאדם קרוב אליך הולך, אתה לא מאמין שהעולם יכול להמשיך להתקיים בלעדיו. אבל העולם כמנהגו נוהג, ומסתבר שהחיים

חזקים יותר מהכל.

היה אחד, שמו שלמה, החכם באדם אמרו עליו, שטען "הבל הבלים, הכל הבל". תפיסת עולמו אומרת שבגדול, אין טעם

לחיים.

כי הרי אותה השמש זורחת בבוקרו של יום, ואותה אחת גם שוקעת בסופו, יום אחר יום. ואולי באמת אין חדש תחת השמש.

ולמעשה זה לא משנה אם אתה עשיר או עני, חכם או טיפש, הסוף של כולנו הוא אחד, אז בשביל מה להתאמץ.

אבל איך אומר שלמה המלך (נו, השני, הארצי), "החיים, גאונים לא לא ידעו לחיות אותם", ושכל אחד יבחר איזו תפיסת עולם

לאמץ אל לבו.

מה שאני הבנתי ואימצתי, זה שצריך לחיות את החיים של עכשיו. לא של אתמול ולא של מחר. בסוף אחרים הם אלה שיבחרו

מה לקחת ממך בלכתך, לא אתה.

לקינוח ארוחת השבת, הכנתי עוגת תפוזים. לא סתם עוגת תפוזים, העוגה של דודה בתיה, שנפרדה מאיתנו לפני

חודש וקצת, בגלל המחלה הנוראית ביותר. וזה נדמה שלעולם לא נעכל.

ואולי זאת רק עוגה, אבל אוכל בשבילי זה זיכרון, זה רגשות, ויותר מהכל זה אהבה. וצחקנו, וגם קצת בכינו. והגעגועים לנצח ימשכו.

אבל מסתבר שהחיים חזקים יותר מהכל.

 

עוגת תפוזים של דודה  בתיה:

מרכיבים:

לעוגה:

2.5 כוסות קמח

1 חבילה אינסטנט פודינג בטעם וניל

1 כוס סוכר

3 ביצים

חצי כוס שמן

אבקת אפיה

כוס וחצי מיץ תפוזים

גרידת לימון לפי הטעם

לסירופ:

כוס וחצי מיץ תפוזים

חצי כוס סוכר

 

אופן ההכנה:
 

1. לערבב את כל החומרים היבשים בקערה.

2. במיקסר לטרוף את הביצים יחד עם השמן כשתי דקות.

3. להוסיף את החומרים היבשים לשמן.

4. להעביר את הבלילה לתוך תבנית אפייה משומנת.

5. לאפות בחום של 180 מעלות בין 30-35 דק`.

6. לבשל את מיץ התפוזים עם הסוכר, עד שהסוכר נמס. (הסירופ)

7. כשהאפייה מסתיימת, מחוררים את העוגה ושופכים מן הסירופ על העוגה. (אני השתמשתי רק בחצי כוס, מידת הסירופ היא לשיפוטתם)

 

בתיאבון!

 

בתיה, יחידה ומיוחדה, אחת במינה.

נוחי לך מלאך עלי אדמות,

ועכשיו גם בשמיים.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 22maman אלא אם צויין אחרת