00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

#56 רות גורדון בהרולד ומוד

סיפורי אהבה בקולנוע יש כמו זבל ברחובות. סיפורי אהבה בין נער שהתחביב שלו הוא לביים התאבדויות ובין זקנה ניצולת שואה יש.... פחות. האל אשבי, במאי שכל הקריירה שלו מתנקזת שלו לשנות ה70 (הוא ערך סרטים לפני שהתחיל לביים ובשנות ה80 לא עשה שום סרט שנחרט בזיכרון הקולקטיבי) בסרטו השני הציג אגדה על שעמום ואהבה בעידן המודרני של זמנו עם הזוג המוזר שנפגש בהלוויות של אנשים שהם לא מכירים. 

גורדון, שחקנית שאת ההכרה שלה על משחק התחילה לקבל רק בשנות ה60 ( לפני זה הייתה תסריטאית) מוכרת בעיקר כתור השכנה מהגיהנום של מיה פארו בתינוקה של רוזמרי. אבל מסתבר שאם צריך היא גם יודעת להיות זקנה חביבה ומוזרה עם תפקיד כפול - אחד של ההתמודדות שלה עם החיים שלה, והשנייה עם הכרת הטוב בעולם של הרולד האבוד. ואם בשלב הראשון היא לחלוטין מפרידה בין התפקידים, הרי שבשלב כלשהו החיבור בין שניהם הוא שיוצר את הדמות הנפלאה הזאת שנותנת להרולד את ההיכרות הראשונה שלו עם אהבה, שמחה אבל גם עם אובדן ועצב. 

רות גורדון נפלאה ומצחיקה בדמות הכל כך מוזרה של מוד וגורמת לה להישמע אמינה דרך כל מה שקרה לה ויקרה לה בשילוב נדיר של דמות זקן שהיא לא סנילית אבל גם לא מגניבה וחצופה אלא פשוט אישה זקנה בעלת ניסיון שמנסה להעביר את חלקו לדור הצעיר.  היא גם סוג מיוחד של מורה שנדיר לראות בקולנוע - במקום איזה שהוא גורו עליון שאנחנו למדים ממנו על ידי משנתו אנחנו רואים את הדמות שלה בהמון מההחלטות שלה והיא לא איזה מר. מיאגי מסתורי שנועד רק להראות את הדרך להרולד, אלא דמות בפני עצמה. 

 

עוד הופעות ראויות לציון: תינוקה של רוזמרי. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת