00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

תחזיות אוסקר 2015 - חלק ב`

לחלק הראשון: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2770060

איש הציפור (Birdman)
אחרי שהשנה שעברה עבדה טוב מאוד לבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון, השנה עוד קולנוען מקסיקני ינסה את מזלו. 8 שנים אחרי "בבל" שהביא לו מועמדות לבימוי, אלחנדרו גונזלס אינוריטו חוזר... ובגדול? קצת קשה לומר, כי באופן אישי, בפעם הראשונה שבה קראתי את התקציר של "איש הציפור", אני צחקתי בקול רם. למה? ובכן, הסרט עוסק בשחקן מבוגר שבשנות צעירותו התפרסם בעיקר מגילום של גיבור על בשם איש הציפור ("בירדמן"), ועוסק בניסיונותיו של השחקן, אחרי שנים שזוכרים לו רק את התפקיד הזה, לנסות להוכיח את עצמו כשחקן דרמטי בברודוויי. מי מגלם את השחקן הזה? ובכן, מייקל קיטון. ופה צחקתי. קשה לחשוב שהתפקיד לא נכתב במיוחד בשביל קיטון, שלא נאמר נכתב עבורו בתוך בדיחה אכזרית על חשבונו. קיטון היה השחקן הראשון שגילם את באטמן בקולנוע (בסרטים של טים ברטון ב-89` ו-92`) ובנוסף לכך היה ידוע כשחקן קומדיות מצליח במיוחד, אבל מעולם לא הצליח לפרוץ לעולם הדרמה והיום די דעך באופן כללי. נראה שהתפקיד שלו ב"איש הציפור", בנוסף להיותו קאמבק פוטנציאלי מהסוג שהאקדמיה אוהבת, ידרוש ממנו לשחק פארודיה מוגזמת במיוחד על עצמו, ולמרות שזה נשמע מצחיק, דווקא יש פה הרבה עניין דרמטי, אפילו טרגי במובן מסויים. קיטון צריך יהיה לדעת להעביר הרבה תחושות של תסכול, החמצה וחוסר הערכה עצמית - ומי יודע, אולי הוא יצליח. זה שהוא ידוע בתור באטמן וביטלג`וס לא הופך אותו לשחקן רע. יעידו ג`ונה היל, ג`ים קארי ואולי גם סטיב קארל, אבל אנשים בהוליווד אוהבים שחקנים קומיים שפונים פתאום לתפקידים דרמטיים (יחסית - "בירדמן" עדיין מסווג כקומדיה, אם כי אבל בואו נגיד שאיניוריטו לא בדיוק ידוע בזכות סרטים מבדרים וקלילים, בלשון המעטה...), וכשיש אחד עם כל כך הרבה מודעות עצמית מאחוריו - אין ספק ששווה להסתכל על הסרט הזה בהקשר של ההופעה של קיטון, וככל הנראה גם בקטגוריית התסריט המקורי אותה איניוריטו כותב עם עוד איזה 3 מקסיקנים.

עיניים גדולות (Big Eyes)
טים ברטון הוא לא השם הראשון, וגם לא השם ה-61 שעליו חושבים בהקשר אוסקרי. האקדמיה מעולם לא חיבבה את הפנטזיות הגותיות שלו שהפכו יותר ויותר נוסחתיות עם השנים (והאמת שאני מבין אותם) - ולאחרונה אפילו מעריציו הגדולים ביותר שונאים אותו, אחרי הביזיונות של "אליס בארץ הפלאות" ו"צללים אפלים". עם זאת, היו מספר מקרים שבהם לברטון הייתה הערכה ביקורתית שגרמה לו להתקרב למועמדות, ואלה תמיד היו המקרים שבהם הסרט הוא לא בדיוק באמת פנטזיה. היה את "אד ווד" שזכה בשני פרסים (אחד ממש משמעותי), ולא היה סרט מד"ב-פנטזיה, אלא סרט שעסק בסרטי מד"ב-פנטזיה; היה את "סיפורי דגים" שאומנם הייתה בו פנטזיה, אבל רק בתוך הראש והדימיון של גיבור שחי בעולם שהוא בבירור העולם האמיתי שלנו; והיה את "סוויני טוד", שלמרות היותו ומחזמר ובעל אווירה גותית, לא באמת הכיל משהו על-טבעי.
ב"עיניים גדולות" נראה שברטון מנסה שוב ללכת למחוזות יותר מציאותיים, ולשם כך הוא משתף פעולה עם סקוט אלכנסדר ולארי קרזוצקי, השניים שלפני 20 שנה כתבו את התסריט של "אד ווד" (ושנתיים אח"כ הועמדו לאוסקר על התסריט של "לארי פלינט" של מילוש פורמן), וגם הם מנסים לחזור לקריירה נורמלית, אחרי שהעבודה האחרונה שלהם הייתה סרט של פרסי ג`קסון. עושה רושם שזה יהיה הסרט הכי מעוגן במציאות שברטון עשה אי פעם, כי הוא עוסק בסיפורו של וולטר קין, נוכל שבשנות ה-50 עבד על אומה שלמה כשהפיץ איורים פופולאריים של ילדים עם עיניים גדולות וטען שהוא צייר אותם, כשלמעשה הייתה זאת אשתו מרגרט שציירה את הציורים ולא קיבלה שום קרדיט או גרוש על עבודתה. זאת אמורה להיות דרמה משפחתית שבשלב מסויים הופכת לדרמת בית משפט, כך שנראה שהמקסימום פנטזיה שנקבל כאן הוא איזה סצינת הזיה/חלום שבה הציורים הסוריאליסטיים מתעוררים לחיים או משהו. את וולטר ומרגרט משחקים בהתאמה כריסטוף וולץ ואיימי אדמס, ומלבד העובדה שזה אחד הצמדים הכי טובים שראיתי מזמן, מדובר בשני שחקנים מוערכים שאני לא אתפלא אם יועמדו לאוסקר על הסרט הזה, וולץ כשחקן משנה ואדמס כשחקנית ראשית (ולפחות אי אפשר לומר שטים ברטון לא יודע להוציא הופעות אוסקר משחקניו). בעוד שלוולץ כבר יש שני פרסים, שניהם מממש לא מזמן, לאדמס כבר יש 5 מועמדויות ללא זכייה, והיא בהחלט נחשבת כשאחת השחקניות האיכותיות ביותר בהוליווד כיום. במידה והיא תהיה מועמדת על "עיניים גדולות", יהיה מדובר במועמדות שישית, ובהחלט יש מצב שזה יהיה השלב שבו האקדמיה תבין שהיא צריכה לסגור איתה חשבון, בדיוק כמו שהם עשו עם קייט ווינסלט שקיבלה אוסקר במועמדות השישית שלה. יש לי תחושה בטן חזקה מאוד שזאת הולכת להיות השנה של איימי.

עולם הפרא (Wild)
הקריטריון להתקבלות לאקדמיה היא להיות מועמד. לא משנה מי אתה, באיזה קטגוריה אתה או אפילו בן כמה אתה - היית מועמד? אתה יכול להיות חבר אקדמיה. אותו דבר נכון גם לגבי סיכויים למועמדות הבאה: אם היית מועמד פעם, צריך להסתכל עליך כמועמד פוטנציאלי על הפרוייקט הבא שלך. זה המצב עם ז`אן-מארק וואלי, במאי קוויבקי שלמרות שביים כמה סרטים מוכרים יחסית (מאוד יחסית), עדיין היה ממש מתחת לרדאר במשך שנים רבות, עד השנה, כשיצא "מועדון הלקוחות של דאלאס" אותו ביים, והביא למת`יו מקונוהיי וג`ארד לטו פרסי אוסקר למשחק. זה הופך את "פראית", סרטו הבא של ואלי, לגורם שבהחלט צריך לבחון אותו. בסרט הזה ריס ווית`רספון (זוכת עבר על "הולך בדרכי" מ-2005) תגלם דמות של אישה צעירה שאחרי מות אמה, ניתוק ממשפחתה, גמילה מהרואין וגירושים מבעלה, יוצאת למעין מסע הגשמה עצמית - טיול תרמילאות רגלי של 1,100 מיילים מקליפורניה עד קנדה, בלי שיש לה כלל ניסיון בטרקים שכאלה. האקדמיה מחבבת מאוד סרטי "אחד נגד העולם", ועירוב של תמונות נוף רחבות רבות ושל עלילת "נפילה ועלייה" רק אמור לקדם סרט שכזה בעיניהם. הסרט מבוסס על סיפורה האמיתי של אישה בשם שריל סטריירד ועל האוטוביוגרפיה שלה (שעובדה לתסריט ע"י ניק הורנבי), ואמור לזגזג באופן לא כרונולוגי בין המסע עצמו לאירועי המשבר שעברו על הצעירה בעבר. ריס ווית`רספון היא אומנם לא מהשחקניות החביבות עליי, אבל מעריצים רבים באקדמיה גם לה יש, במיוחד כשיהיה מדובר בתפקיד הכי דרמטי שלה מזה כמעט עשור. איכות הסרט תהיה תלויה במידת היכולת שלה לסחוב אותו לבד על גבה, ואם הקונצנזוס יאמר שהיא מצליחה, אני בהחלט רואה פה פוטנציאל לעוד מועמדות עבורה.

גרייס ממונאקו (Grace of Monaco)
איפשהו באביב האחרון, לפני שהיה ידוע שקייט בלאנשט תתן הופעה מופתית ב"יסמין הכחולה", הימרתי שהתחרות העיקרית בקטגוריית השחקנית הראשית תהיה בין שתי שחקניות אוסטרליות פופולאריות שמגלמות שתיהן דמויות של נסיכות משפיעות - הראשונה היא נעמי ווטס שגילמה את הנסיכה דיאנה מבריטניה, והשנייה היא ניקול קידמן שמגלמת את גרייס קלי, אותה שחקנית זוכת אוסקר משנות ה-50 וחביבתו של היצ`קוק, שבשיא הצלחתה מצאה את עצמה מתחתנת עם נסיך מונקו והייתה פעילה כדי להציל את המדינה הקטנה הזאת מלהפוך למקלט מס עבור צרפת בתהליך שיזם שארל דה-גול. בסופו של דבר, אף אחת מהשתיים לא הגיעה למירוץ השנה - "דיאנה" יצא באוקטובר ונעלם בערך בתוך שבוע מהרדאר של האוסקר, בעוד ש"גרייס ממונאקו" רק נדחה ל-2014. ציפיתי, כמו רבים אחרים, שקידמן תתרסק כמו ווטס ידידתה, אבל לא מזמן הגיעה ידיעה ששינתה את המצב: "גרייס ממונאקו" הוכרז כסרט הפתיחה של פסטיבל קאן. באופן כללי פסטיבל קאן משמש כמקור של הרבה סרטים שיתגלו מאוחר יותר כמתחרים חזקים על האוסקר, במיוחד אם הם סרטי פתיחה - למשל, "ממזרים חסרי כבוד" ו"הארטיסט" קיבלו את ההקרנות הראשונות שלהם שם. זה כמובן לא הופך את "גרייס" למתמודד ראשי אוטומטי, אבל זה כן משנה את הסטטוס שלו מביוגרפיה חסרת חשיבות למשהו שחייבים להסתכל עליו. והאמת, גם אם הוא לא יהיה סרט משהו, אפשר להיות די בטוחים שנכון לעכשיו ניקול קידמן בפוזיציה טובה במיוחד לעוד מועמדות לפרס השחקנית הראשית.

סרינה (Serina)
בתקופת השפל הכלכלי הגדול, חייו של זוג אמיד מתהפכים מן הקצה אל הקצה כשמתברר שהאישה עקרה. נשמע כמו מתכון למלודרמה תקופתית לאו דווקא טובה, ועוד מצוות שלא הכי כדאי לסמוך עליו. מביימת אותו סוזנה ביאר, במאית מדנמרק שזיכתה את מדינתה במועמדות ("אחרי החתונה") וזכייה ("בעולם טוב יותר") באוסקר לסרט הזר. אלא שבסרטים דוברי אנגלית הניסיון שלה דווקא לא מבשר טובות - היא חתומה על "דברים שאיבדנו באש" היחסית קטול. והתסריטאי? ובכן, הבחור שכתב את "אלכסנדר". וזכה על זה בראזי. וזאת העבודה הראשונה שלו בקולנוע מזה עשור של פרישה (בעקבות המבוכה מ"אלכסנדר"). אז אם כך, מה כן יש בסרט הזה ששווה להסתכל עליו? ובכן, ג'ניפר לורנס ובראדלי קופר. כן, לאחד יש 2 מועמדויות לפרס והוא אחת ההפתעות הגדלות בהוליווד בשנים האחרונות, לשנייה יש 2 מועמדויות וזכייה אחת והיא הטוענת לכתר המלוכה של תעשיית הבידור, שניהם שיחקו כבר בכמה סרטים ביחד והפגינו בהם כימיה. אפשר לומר שהם הזוג החם ביותר בהוליווד למרות שהם בתכלס זוג - ואפילו זה לא תמיד - רק על המסך. כמובן, יכול להיות שבלי ההכוונה של דייוויד או. ראסל לא יהיה להם את זה. יכול להיות שבעוד שנה מהיום לכולם באקדמיה כבר יישבר הזין מהלורנס הזאת. אבל עד אז - היא, וקופר גם אבל במידה פחותה, אחת המועמדות המובילות לפרס השחקנית. רק שלא תמאיס את עצמה.

השופט (The Judge)
ללא ספק, אחד הסרטים המחשידים ביותר במירוץ לאוסקר הקרוב. מצד אחד, יוצא באוקטובר עם כוונה גדולה מאוד של האולפן (וורנר) מאחוריו לאוסקר. כמו כן, קאסט פנטסטי - רוברט דאוני ג`וניור, רוברט דובאל האגדי, וורה פרמיגה, מליסה ליאו ובילי בוב ת`ורנטון - בתוך סיפור שנשמע לא רע: דרמת מתח קומית במקצת על עו"ד מצליח (דאוני) שחוזר לעיירת הולדתו ומגלה שאביו (רוברט דובאל, במה שכנראה יהווה תפקיד קאמבק עבורו), השופט הבכיר של העיירה, עומד למשפט על רצח. הוא גם נכתב על ידי צוות מסקרן - ניק שאנק (גראן טורינו) ודייוויד סיידלר (זוכה האוסקר על התסריט של "נאום המלך") מהצד השני: הבמאי הינו דייוויד דובקין, שסרטיו הידועים ביותר הם, ובכן - "לדפוק חתונה" ו"חיים בהחלפה", שלא נדבר על הפקותיו ל"שוטרים מעולם אחר" ו"ג`ק צייד הענקים". אז כן, זה עלול להיות אסון. ועדיין, למה שהאולפן יטיל דרמת מתח ועוד בתאריך כזה על כתפיו של במאי כמו דובקין אם הוא לא סומך עליו? נחכה ונראה.

זבל (Trash)
הבמאי הבריטי סטיבן דלדרי עשה רק 4 סרטים בחייו. מתוכם, 3 היו מועמדים לאוסקר, וגם דולדרי עצמו היה מועמד 3 פעמים לפרס הבימוי (פעם אחת בשנת 2000, בתקופה שבה ע"פ מסורת לא רשמית תמיד היה לפחות במאי אחד שמועמד לפרס הבימוי מבלי שהסרט שלו מועמד לפרס הסרט). כן, לא ברור מה בדיוק דולדרי, אחד הבמאים ה"איכותיים" הפחות אהובים עליי, עשה שהאקדמיה כ"כ מתה עליו, אבל הוא תמיד הצליח לסחוט ממנה כמה מועמדויות, אפילו כשהסרטים שלו היו מאוד שנויים במחלוקת. אומנם "בילי אליוט" ו"השעות" גם היו מוערכים ביקורתית, אבל "נער קריאה" ו"קרוב להפליא ורועש להחריד" בכלל לא היו כאלה, למעשה הם אפילו שניים מהסרטים הנקטלים ביותר אי פעם שהצליחו לקבל מועמדות. ובכל זאת, עם סטטיסטיקה לא כדאי להתווכח, אז אני כן מסתבל על דולדרי וסרטו החדש כמתמודד פוטנציאלי. אם הבנתי נכון (תיאורי העלילה לא בדיוק נדיבים), הוא עוסק בסיפורם של כמה ילדים הומלסים שחיים באיזה מדינת עולם שלישי ששמה לא נאמר (אם כי הצילומים הם בברזיל), אבל אני לא כ"כ מבין איך זה מסתדר עם הגילאים של השחקנים הראשיים, רוני מארה (28) ומרטין שין (70+). נקודה שבכל זאת עובדת לרעתו של הסרט: נכון לעכשיו נראה שהוא יוצא בבריטניה, מדינת המוצא שלו, במאי הקרוב. אומנם אין טריילר שיוכיח את זה, אבל באופן עקרוני האקדמיה מתקשה לזכור סרטים שיצאו לפני ספטמבר או אוגוסט, אלא אם כן הם באים מסאנדנס או מבויימים ע"י וודי אלן.

סופרג`יסטיות (Suffragette)
עוד סרט מהסוג שתמיד שווה להסתכל עליו - דרמה הסיטורית, מבוססת על אירועים אמיתיים ועם אמירה חברתית והכל. "סופרג`יסטיות" הוא, ובכן, סרט על סופרג`יסטיות, אותה תנועה בבריטניה שקראה באופן חסר תקדים להענקת שיוויון זכויות לנשים. אני חושב שתיאור המסגרת הזה מסביר את עצמו מספיק טוב כסיבה לשים עין על הסרט. מלפני המצלמה יש כאן צוות משובח במיוחד - קארי מוליגן בתפקיד הראשי, הלנה בונהם קרטר, מריל סטריפ (זה מוזר, מריל סטריפ הרי ידועה בכך שהיא מועמדת על כמעט כל דבר שהיא עושה, במיוחד כשהוא נשמע כזה אוסקרי. מצד שני זה כמעט אף פעם לא בתפקיד ראשי, רק 3 מתוך 18 המועמדויות שלה הן על תפקיד משנה. וב-2014 יש לה 4 סרטים, שבאף אחד מהם היא לא הכוכבת הראשית. מעניין), ובן ווישו וברנדן גליסון כחיזוק מצד המין הלא-יפה. הבמאית, שרה גאברון, אינה מוכרת או מנוסה במיוחד, אבל את התסריט כותבת אבי מורגן, שכבר הוכיחה רזומה מרשים בתחום הסרטים-היסטוריים-בריטיים-בכיכובה-של-מריל-סטריפ בהיותה המוח מאחורי "אשת הברזל" מ-2011.

יציאת מצרים (Exodus)
השנה הולכים לצאת שני סרטים שמבוססים על סיפורים תנ"כיים מוכרים. הראשון הוא "המבול", של דארן ארונופסקי שעוסק בנח והתיבה הזאת שלו עם האריה הממותה הגמל והשיבוטה, אבל הוא יוצא במרץ, שזאת גם תקופה הרבה יותר מדי מוקדמת כדי להחשיב אותו למועמד רציני, והוא גם מכוון הרבה יותר לקהל הנוצרי האדוק, אותו אחד שהכניס מיליוני דולרים ל"הפסיון של ישו" שגם יצא באותה תקופה. לעומתו, "יציאת מצרים" בבימויו של רידלי סקוט, יוצא בתקופה הרבה יותר אוסקרית, סוף דצמבר, ועושה רושם שמכוון לקהל יותר רחב. העלילה? נו באמת, כאילו שאתם לא מכירים את הסיפור הזה. רק את הקאסט אני צריך לציין, והוא בהחלט מכובד. כריסטיאן בייל הוא משה רבינו, ג`ואל אדגרטון ("ממלכת החיות", "לוחם", "כוננות עם שחר") הוא אחיו-אויבו פרעה רעמסס, אהרון פול (ג`סי פינקמן מ"שובר שורות" זצ"ל) יגלם את יהושע בן-נון, וגם בן קינגסלי, ג`ון טורטורו וסיגורני וויבר עושים שם משהו. תאריך היציאה והרעיון הכללי בהחלט מעידים על כך שיש סיבות להסתכל על הסרט הזה בתור כוכב אפשרי בעונת הפרסים, אבל יהיו שני מכשולים עיקריים שהוא יצטרך לעבור: קודם כל, בפעם האחרונה שסיפור משה עובד לקולנוע בלייב אקשן ("נסיך מצרים" המצוייר לא נחשב) היה מדובר ב"עשרת הדברות", שלמרות שהוא נחשב לקלאסיקה לא עשה חיל באוסקר של השנה הזאת מחוץ לקטגוריות הטכניות, ואפילו שם הוא לא זכה בכולן למרות היותו מהפכני טכנית. המכשול השני הוא רידלי סקוט עצמו, הבמאי. לאור מעלליו בשנים האחרונות (מ"ממלכת גן עדן" דרך "רובין הוד" וכלה ב"פרומיתיאוס"), נראה שסקוט הוא כבר ממש לא מהשמות שצריך להסתכל עליהם בתור אינדיקציה לסרט טוב או אוסקרי, ואם הוא ירצה להיכנס כמועמד לבימוי, הוא ייצטרך לעבוד קשה במיוחד, אפילו בשנה שבה אין שמות גדולים רבים שנמצאים ברמה שלו.

ילד  44 (Child 44)
עיבוד לספרו של טום רוב סמית`, שנחשב לאחד מספרי המתח הטובים ביותר בשנים האחרונות ומתאר (באופן המבוסס על מקרה אמיתי) את המצוד אחר רוצח-קניבל-פדופיל סדרתי בברית המועצות של שנות ה-50. מלבד עלילה ואווירה מרתקת (ותקופתית, סיכמנו שבאוסקר אוהבים את זה), יש לו קאסט נהדר - טום הארדי, נומי רפאס, גארי אולדמן יקיר הבלוג, ג`ייסון קלארק, פאדי קונסידיין ו-וינסנט קאסל. כמו כן, התסריטאי שלו, ריצ`ארד פרייס, הוא סופר ידוע שבין עבודותיו הבודדות כתסריטאי נמצא "צבע הכסף" של סקורסזה, עליו היה מועמד לאוסקר. עושה רושם שיש שני גורמים שמפרידים בין הסרט הזה לבין וודאות כאחד ששווה להסתכל עליו הרבה בעונה הקרובה. הראשון הוא תאריך היציאה הראשוני שלו - אמצע ספטמבר. זה תאריך מאוד גבולי מבחינת האוסקר, התקופה בשנה שבה הוליווד מוציאה סרטים שאין להם ציפיות גבוהות מהן, ולמרות שחלקם טובים מאוד, הם פשוטנ שכחים עד סוף השנה ("אסירים" למשל). השני הוא זהות הבמאי שלו: דניאל אספינוזה, במאי שבדי שלזכותו 2 סרטים קודמים - "כסף קל" שנעשה במולדתו שבדיה, היה מותחן פעולה עתור שבחים שפרץ את גבולות אירופה והצליח בביקורות גם בחו"ל. לעומת זאת, עבודתו הראשונה של אספינוזה בהוליווד הייתה סרט הפעולה הנשכח והבינוני "טיעון הגנה". כן, זה מדאיג, אבל למרות זאת, צריך לזכור שאספינוזה כן עשה סרט אחד שנחשב מצויין, ואפילו הוצע לו לביים את "אקס מן: ההתחלה", כך שנראה שכן יש במקומות בהוליווד אנשים שרואים בו פוטנציאל גדול. ובכלל, בפעם האחרונה שבמאי שבדי קיבל משימה לעבד רומן מתן שמערב את הרוסים וליהק אליו את גארי אולדמן וטום הארדי - יצא לו "החפרפרת" וזה היה נפלא.

אדם מבוקש מאוד (A Most Wanted Man)
ואם כבר "החפרפרת", השנה יוצא עוד סרט שמבוסס על ספר של אומן המתח והריגול ג`ון לה-קארה. למעשה, הוא כבר יצא ממש לא מזמן בהקרנת בכורה בפסטיבל סאנדנס לסרטים עצמאיים, וזכה לתגובה חיובית. "אדם מבוקש מאוד" מבויים על ידי אנטון קורביין, במאי קליפים ידוע שעשה כמה מעברים לקולנוע ("האמריקאי" עם ג`ורג` קלוני), והוא מספר, כמיטב המסורת של לה-קארה, סיפור של ריגול ומתח המתרחש בהמבורג, ומערב מהגר צ`צ`ני שנאשם בסיוע לטרור, סוכן ביון פנים גרמני (פיליפ סימור הופמן), עורכת דין אידיאליסטית הפועלת למען זכויות אדם (רייצ`ל מקאדמס), בנקאי בריטי עשיר (ווילם דפו) וגם רובין רייט ודניאל ברוהל שם. הסרט, יש להודות, לא זכה שם לביקורות מהללות. הוא לא נחשב לרע, גרוע או אפילו בינוני, אבל הוא עדיין לא מכונה יצירת מופת וכו'. ובכל זאת, דבר משותף לכל הביקורות הוא שיבוח מטורף של משחקו של פיליפ סימור הופמן בסרט, מה שמעורר כבר עכשיו באזז למועמדות עבורו (אם כי לא ברור אם הוא ייחשב שחקן ראשי או משני). מותו הצמצער עד כדי דיכאון לפני חודש די העלה את המנדטים שלו, ומועמדות אם לא זכייה שאחרי המוות יכולה להיות הזדמנות אחרונה להעניק לשחקן האגדי הזה כבוד אחרון (ולא, "משחקי הרעב 3 חלק ראשון" זה לא כזה כבוד). נכון, כבר יש לו את האוסקר שלו, ונכון שגם אמרו דברים דומים על ג`יימס גנדולפיני בשנה שעברה (הרבה הימרו שהוא יקבל מועמדות שחקן משנה שלאחר המוות על "דיברנו מספיק"), אבל גנדולפיני היה אגדה שמזוהה עם עולם הטלוויזיה, ולכן לא פלא שהאקדמיה לקולנוע לא העמידה אותו. אבל את פיליפ סימור הופמן הם אוהבים מאוד בזכות פועלו בקולנוע, והראו את זה כמה פעמים, והם לא יוכלו להיפרד ממנו עם לא יותר מהופעה במונטאז' ה"לזכרם" השנתי.

ילדות (Boyhood)
סרט שמספר את סיפורם של הורים גרושים (אית`ן הוק ופטרישיה ארקט) ויחסיהם עם בנם שאותם הם מנסים לגדל, לאורך 12 שנה, מכניסתו של הילד לבית הספר ועד לסיום לימודיו.
לא נשמע מיוחד, נכון? ובכן, הנה הטוויסט: הסרט הזה צולם בזמן אמת. הילד שאתם תראו על המסך שגדל לאורך הסרט ב-12 שנה? אלה לא שחקנים שונים משחקים אותו בגילאים שונים, אלא אותו שחקן בדיוק. מדובר בפרוייקט מטורף של ריצ`ארד ליקלייטר (במאי "טריפ נעורים" וטרילוגיית "לפני-"), שהוא צילם בחלקים לאורך 12 שנה כך שההתבגרות של הילד, וגם של השחקנים שמגלמים את הוריו, תהיה כמה שיותר אותנטית. הוא היה אחד הדברים הכי מצופים בפסטיבל סאנדנס, ויצא משם עם כמה ביקורות שמכנות אותו יצירת מופת. הוא זכה לגורל דומה גם בפסטיבל ברלין ההרבה יותר מיינסטרימי. לינקלייטר היה מועמד כמה פעמים לאוסקר בקטגוריית התסריט, והוא אחד מהבמאים העצמאיים הכי אהובים של הדור האחרון, ולמרות שהסרט נשמע בעל עלילה שכבר ראינו לא פעם, עצם העובדה שמדובר בהישג קולנועי חסר תקדים, יכול למשוך את תשומת ליבה של האקדמיה, לפחות בקטגוריות קטנות כמו תסריט ואולי משחק לשחקנים של ההורים. שלא נדבר על בימוי, אתם יודעים, בשביל הכרה בפרוייקט כזה אדיר. מצד שני, יכול להיות שכל הניסיוניות והחדשנות הזאת לא תהיה לרוחם, והם יתעלמו ממנו כמעט לחלוטין, עם איזה מועמדות ניחומים קטנה וזהו. אני נוטה, אולי באקט של תקווה אישית, להאמין שהתרחיש הראשון הוא זה שיקרה, אבל התרחיש השני יהיה סביר ולא מפתיע באותה מידה.


_______________________________________________________________________________________________________________
אבל אם כבר הזכרנו את סאנדנס פעמיים, אז הנה ספיישל שלו. בשנים האחרונות, הפסטיבל הזה די הפך למאגר טוב של סרטים עצמאיים וחזאי אוסקר משתמשים בו לא מעט בשביל לסמן סרטים קטנים שעלולים להגיע לגדולה דרך האוסקר כמעט שנה אחרי. "מיס סנשיין הקטנה", "פרשס", "ממלכת החיות", "הילדים בסדר", "קר עד העצם" ו"חיות הדרום הפראי" הם הוכחות טובות לכך, ועושה רושם שהשנה הפסטיבל כבר מניב כמה בשורות, גדולות פחות או יותר. נכון, ממש לא תמיד קורה שהסרטים הגדולים בפסטיבל מוצאים את דרכם לעונת הפרסים, אבל במקסימום תתעלמו מההקשר האוסקרי ופשוט תסתכלו על הסרטים הבאים כסתם המלצות לסרטים מגניבים שיצאו השנה.

Whiplash
לעומת "אדם מבוקש מאוד", הנה סרט שנראה מאוד "סאנדנסי", וגם זכה לשבחים מפה ועד להודעה חדשה - בין השאר, הוא זכה בפרס הראשי לסרט עלילתי דרמטי, הקטגוריה הבכירה ביותר בפסטיבל. "Whiplash" הוא סיפורו של נגן ג`אז צעיר שמתחיל ללמוד תיפוף בבית הספר למוזיקה הכי קשוח באמריקה, ועוד מצמידים אליו את המורה הכי קשוח שם, ותוך כדי הוא לומד על הקרבה והטמדה וכל זה, אני מניח. התלמיד מגולם על ידי מיילס טלר ("העכשיו המופלא", "הדייט שהביך אותי") והמורה מגולם על ידי ג`יי קיי סימונס ("ספיידרמן", "ג`ונו" ותפקידו הידוע ביותר - האסיר הנאו-נאצי האכזרי ורנון שילינגר בסדרת הכלא המופתית "אוז" של HBO), שניהם זכו ללא מעט שבחים בפסטיבל, כשההופעה של סימונס בכלל עוררה סערה ענקית וכבר מדברים עליו בתור מועמד פוטנציאלי לשחקן משנה. אם תשאלו אותי, הגיע הפאקינג זמן. איך שחקן כזה נפלא לא עשה דברים יותר אוסקריים עד עכשיו?

Calvary
עוד סרט שזכה לשבחים מקיר לקיר. זהו סרטו השני של ג`ון מייקל מק`דונה, אח של מרטין מק`דונה (במאי וכותב "ברוז` " ו"שבעה פסיכופטים") ובמאי-תסריטאי בזכות עצמו, שלפני 3 שנים השאיל מאחיו הגדול את כוכב "ברוז` " ברנדן גליסון, ועשה איתו את "שומר חוק" שזכה לשבחים רבים. כעת, הם ינסו לשחזר את ההישג ב-"Calvary", שבו גליסון משחק כומר אירי שנאלץ להתמודד עם התדרדרות המוסר בעיירה שלו. לפי העבודות הקודמות של האחים מק`דונה, אפשר לשער שהסרט הזה הולך להיות קומדיה שחורה על נושאי דת ומוסר, שגליסון יהיה בו מצויין (הוא אכן קיבל שבחים על הופעתו), ושהתסריט שלו גם יהיה מצויין ויהיה בעל סיכוי להיכנס למועמדים בקטגוריית התסריט המקורי, בדיוק כמו ברוז`.

Cold in July
האמת שהסיכויים של הסרט הזה בתחום האוסקר נמוכים מאוד, ובכל זאת, אם כבר דיברנו על סרטים ששובחו בסאנדנס, שווה להזכיר אותו. הסרט מבויים על ידי ג`ים מיקל, במאי סרטי אימה עצמאי מהולל, ומבוסס על ספר פולחן משנת 1989, שנשמע כמו גרסה הפוכה של "מי מפחד מהזאב הרע" או "אסירים": זהו סיפורו של אדם פשוט (מגולם על ידי דקסטר מורגן, ז`תומרת מייקל סי. הול) אשר הורג גנב שפורץ לביתו באקט של מוצדק הגנה עצמית, אך נאלץ להתמודד עם נקמתו האלימה של אבי הגנב (סאם שפרד), המאמין בחפות בנו. זה נשמע סרט אלים ואפל מדי בשביל האקדמיה, ואני לא חושב אפילו להמר עליו בקטגוריות חשובות, אבל בשנה כזאת חריגה, אני כן יכול לראות אותו, במידה מסויימת והססנית ביותר, ממלא מקום כלשהו במקרה שחלק גדול מאוד מהמתמודדים הגדולים באמת ייפלו - אולי בתסריט המעובד, או בשחקן המשנה. ובלי קשר לאוסקר זה נשמע כמו סרט ממש מגניב ואני ממש מחכה לו.

A Most Violent Year
הפעם לא מדובר שהוקרן בסאנדנס, אלא סרט שעוד לא צולם אבל בסאנדנס נחתמה העסקה להפצה רחבה שלו. "שנה אלימה מאוד" אמור להיות מופץ לקראת סוף השנה, והוא מבויים ונכתב על ידי ג`יי. סי. צ`נדור, אחד הכוחות העולים הכי גדולים בשמי הקולנוע העצמאי של ארה"ב. סרט הביכורים שלו, דרמת המשבר הכלכלי "התמוטטות" זיכתה אותו במועמדות לפרס התסריט המקורי ב-2011, והשנה היא היה ככה קרוב להביא לרוברט רדפורד מועמדות לפרס השחקן על "הכל אבוד", למעשה זאת הייתה הפתעה כ"כ גדולה שהוא לא מועמד בסוף, שאפשר לומר שבמובן מסויים הוא כן היה בעונת הפרסים... בכל מקרה, "שנה אלימה מאוד" מתרחש, ובכן, בשנה אלימה מאוד - 1981 ליתר דיוק, השנה עם אחוזי הפשיעה הכי גבוהים בתולדות ניו יורק - ויתאר את סיפורו של מהגר אשר ניסיונותיו לבנות לעצמו חיים חדשים בתפוח הגדול מתנגשות עם הסביבה מוכת הפשע אליה הוא הגיע. השחקנים יהיו אוסקר אייזק (התגלית החדשה של האחים כהן), אלברט ברוקס וג`סיקה צ`סטיין. צ`נדור כבר הוכיח את עצמו כבמאי יחסית לא קונבנציונלי, אבל הסיפור הזה נשמע נורמלי יחסית, ועל כן אולי יתחבב יותר על האקדמיה ויקבל מועמדויות גם בקטגוריות ראשיות. ההפצה שלו על ידי ענקית האינדי המתהווה A24 Films בטח גם עוזרת.

_______________________________________________________________________________________________________________________

משהו של טרנס מאליק
לא, זה לא השם של הסרט. אני אומר "משהו של טרנס מאליק" כי יש 3 מהם. איכשהו הבמאי הזה, שהיה ידוע שנים כאחד שיוצר סרט אחד בעשור, פתאום עבר לקצב מטורף שאפילו וודי אלן וקלינט איסטווד מחווירים לידו. סרטו "אל הפרא" יצא שנה אחרי "עץ החיים" (שהביא לו מועמדות לבמאי הטוב ביותר באוסקר), אבל חלף מתחת לרדאר, כנראה כי הוא היה סרט שהקצין מאוד את הסגנון המאוד לא מיינסטרים של מאליק, ואפילו מבקרים פלצנים לא ידעו מה לעשות איתו. ככל הנראה מאוכזב, מחליט מאליק לנסות לכסות כמה שיותר שטח ולהוציא 3 סרטים שכולם מתוארכים ל-2014, כך שסטטיסטית, הגיוני שלפחות אחד מהם יהיה בתמונה. ומהם הם הסרטים האלה? ובכן, לא ממש ידוע עליהם מעבר לקאסט ולשם (ולפעמים גם זה לא). למשל, ידוע על סרט בשם אביר הגביעים (Knight of Cups), שתיאור העלילה שלו ממש לא מסביר מה הולך שם לעזאזל, והדבר היחיד שאפשר להבין זה שכריסטיאן בייל ונטלי פורטמן הם הכוכבים הראשיים שלו. בסרט הזה בייל ופורטמן הם השחקנים הכמעט יחידים, אבל הם גם משתתפים בקאסט של סרט אחר של מאליק, שאין לו שם כרגע, אבל כן רואים שיש לו חתיכת צוות שחקנים מטורף: מלבד פורטמן ובייל, יש שם גם את מייקל פסבנדר, קייט בלאנשט, ריאן גוסלינג, רוני מארה, הולי האנטר, ואל קילמר ובניסיו דל-טורו. גם עליו לא ממש ידוע הרבה, חוץ משהוא מערב כמה משולשי אהבה בסצינת המוזיקה של העיר אוסטין בטקסס. הסרט השלישי של מאליק שיוצא השנה הוא "מסע הזמן", ככל הנראה כי פחות מיינסטרימי מבין השלושה - הוא עוסק לפי ימד"ב ב"בחינה של לידת היקום ומותו", ושני השחקנים היחידים שמופיעים בו, בראד פיט ואמה תומפסון, מצויינים כתורמי קול בלבד. סביר להניח שזה לא מצביע על סרט אנימציה, אלא על סרט שכולל כולו תמונות של ערפיליות וכוכבים מתפוצצים וברקע לחישות פילוסופיות. כלומר, "עלילת" המשנה של עץ החיים על פני סרט שלם.
אז איזה מהסרטים של מאליק יצליח להשתחל לאוסקר, בהנחה שכולם אכן יצאו ב-2014? ובכן, סביר להניח שזה לא יהיה "מסע הזמן". הסרט חסר-השם-נכון-לעכשיו שלו נראה הכי מיינסטרימי והקאסט שלו בהחלט מושך את העין, אבל שוב, זה מאליק ואי אפשר באמת לצפות מה יילך איתו. "אביר הגביעים" גם לא נשמע מלהיב מיוחד, אבל אולי הוא יצליח להביא לפורטמן ובייל מועמדות שלישית לפרס. התחזית שלי: או שרק אחד מהם יצליח, או שאף אחד לא.

הרחק מן ההמון המתהולל (Far From the Madding Crowd) / מקבת` (McBeth)
עיבוד ליצירות קלאסיות זה סיכון גדול שאין בו אמצע, בכל הקשור לאוסקר. או שהיוקרתיות של היצירה המקורית מעלה את קרנו של הסרט שמבוסס עליה במידה והוא יוצא טוב ומוערך, או שהניסיון לקחת על הכתפיים עיבוד לכזאת קלאסיקה רק מוציא את הצופים והמבקרים מאוכזבים מהעבודה של הבמאי והכותב, ובמקרה הטוב הסרט מקבל רק כמה מועמדויות משחק. רק תשאלו את ג`ו רייט על ניסיונו הכושל לעבד את "אנה קרנינה". ועדיין, היוקרה של יצירות המקור מספיקה בשביל להסתכל עליהם בהקשר אוסקרי, בשביל הסיכוי הקטן שהם כן יצליחו. סרט אחד כזה שיוצא השנה הוא "הרחק מן ההמון המתהולל עיבוד לספרו הידוע של הסופר הבריטי תומאס הארדי. סרטים שמבוססים על ספרות ותרבות ויקטוריאנית באו יחסית הרבה בשנים האחרונות, אבל בסופו של דבר אף אחד מהם לא היה מועמד לאוסקר מעבר לקטגוריות עיצוב ולפעמים גם איזה נציגות בודדה בתחום המשחק. ומסיבה זאת אני לא מהמר על הסרט הזה, אלא רק מהמר בפוטנציה על מועמדות לשחקנית הראשית שלו - קארי מאליגן ("לחנך את ג`ני"), שאולי תשיג הופעה שנייה באוסקר מאז המועמדות האחרונה שלה לפני חמש שנים. זאת למרות שלסרט דווקא יש במאי חזק ביותר מאחוריו - תומאס וינטנברג, שהיה ככה קרוב להביא לדנמרק את האוסקר לסרט הזר על "ניצוד", ממש אתמול.
ומצד שני, מי זה ההארדי הזה ליד וויליאם פאקינג שייקספיר? מדהים לחשוב שהפעם האחרונה שהרימו פרוייקט גדול המבוסס על מחזותיו הידועים הייתה ב-96`, עם "המלט" של קנת` בראנה
, ורק עכשיו (אם כי יש מצב שהוא ייצא דווקא ב-2015) מגיע עיבוד לעוד אחד מיצירותיו המפורסמות - "מקבת'". הגיבור שעל שמו המחזה נקרא מגולם כאן על ידי מייקל פסבנדר, ואשתו, ליידי מקבת` - היא מריון קוטיאר. למרות שזה היה נראה כאילו אני נלהב ממנו, אני למעשה סקפטי לגבי העיבוד הזה הרבה יותר. נכון שיש לו צמד שחקנים מצויין בתפקיד הראשי, ונכון שהאקדמיה אוהבת סרטים שמתרחשים בבריטניה של פעם, אבל להרים את אחד המחזות הכי מוכרים ואהובים של שייקספיר זאת ממש התגרות במזל, ויכול להיות שנוא ולהיכשל טוטאלית אפילו יותר ממה שהוא יכול להצליח. מילא אם עוד היה מוצמד לזה מישהו בעל ניסיון, אבל מסתבר שאת הסרט התקופתי גדול התקציב הזה הניחו בידיו של איזה אחד בשם ג`סטין קורזל, במאי אוסטרלי צעיר עם סרט מלא אחד בלבד לשמו, וגם אחד שלא ממש שמעו עליו ("Showtown" שמו, למקרה שאתם כן מכירים). מי? מה? מו? האם הילדון הזה יצליח לקחת על עצמו את המשימה המונומנטלית הזאת ולצאת ממנה עם ידו על העליונה - ואולי גם על הפסלון? נחכה ונראה. הימור שלי - לא. אני צופה לסרט הזה, אם בכלל, רק נציגות בקטגוריות טכניות ולפסבנדר וקוטיאר עצמם.

קסם לאור ירח (Magic in the Moonlight) / מלון בודפסט הגדול (The Grand Budapest Hotel)
שני סרטים אלה לא יוצאים בתקופה אוסקרית במיוחד - הראשון יוצא בקיץ והשני בחודש מרץ (עוד כמה ימים, למעשה), כמעט שנה לפני שהאוסקר אמור להיערך! אז למה אני מסתכל עליהם בכל זאת? תשובה פשוטה: בגלל התסריטאים. למעשה, הייתי אפילו אומר שרק בגלל התסריטאים, כי התסריט המקורי היא הקטגוריה היחידה שבה הייתי מהמר עליהם.

"קסם לאור ירח"  הוא סרטו החדש של וודי אלן, שלאחרונה, אחרי שנים של דשדוש, נראה כאילו מתחיל לקבל חזרה הכרה מהאקדמיה (ובתור בונוס, הם גם מתעלמים מאותם הסקנדלים שמעורבים בשמו). יש לו אוסקר מלפני שנתיים על "חצות בפריז" ולפני רגע הוא הביא לקייט בלאנשט את האוסקר השני שלה על "יסמין הכחולה", כשלסרט עצמו היו עוד שתי מועמדויות, כולל אחת לאלן עצמו על התסריט המקורי. אין לי מושג במה עוסק "קסם לאור ירח", מלבד היותו באנגליה של שנות ה-30, אבל לאור העובדה שמדובר בוודי, אני כבר מסמן אותו כמתחרה פוטנציאלי לתסריט המקורי, ואולי בעוד קטגוריה: אחרי שהוא הוכיח שוב שהוא אחד מבמאי השחקניות הגדולים בעולם, תמיד צריך לשקול את מועמדותו של מי שזאת לא תהיה שמשחק אצלו בתפקיד הראשי. ובכן, ב"קסם" מדובר בלא אחרת מאשר אמה סטון, אולי המאמי השנייה הכי גדולה של הוליווד אחרי ג`ניפר לורנס. אנשים אוהבים אותה גם מקומדיות וסרטי אקשן, וגם מ"סרטי איכות", ובמידה והיא תדפוק הופעה טובה, יהיה שווה להסתכל עליה כג`ניפר לורנס של השנה (ואולי היא אפילו תביס את ג'ניפר לורנס עצמה!)
הסרט השני, "מלון בודפסט הגדול" הוא יצירתו החדשה של ווס אנדרסון, ומהטריילרים נראה שמדובר בתרכיז אנדרסיוניות מרוכז - הרבה דמויות, אסתטיקה מוזרה, הומור יבש ושחקנים שמביטים למצלמה ישר ומדברים כאילו יש להם חצי-שיתוק. ובדיוק בגלל זה אני חוזה שהוא הולך לשחזר במדוייק את הישגו של סרטו האחרון של אנדרסון, "ממלכת אור הירח", שגם יצא באזור האביב, כמעט שנה לפני האוסקרים, והשיג מועמדות בקטגוריית התסריט המקורי בקלות רבה. לסגנון שלו יש הרבה מעריצים, גם בתוך האקדמיה, ו"בודפסט" נראה כאילו הוא הדבר הכי אנדרסוני שאנדרסון עשה - אז מועמדות, לפי דעתי לפחות, כמעט בטוחה לו, ומי יודע, אולי בשביל הכבוד שבדבר, גם זכייה.

רוזווטר (Rosewater)
ונקנח בהודעה משמחת: בהחלט יכול להיות שג`ון סטיוארט יגיע לטקס האוסקר של שנה הבאה! בשורה פחות משמחת: לא בתור מנחה (לפחות נכון לעכשיו). בשורה נייטרלית: אלא בתור מועמד. מי שעוקב אחרי ה"דיילי שואו" בקומדי סנטרל אותה סטיוארט מנחה כבר יותר מעשור, יודע שבערך לפני שנה הוא עזב את התוכנית למספר חודשים והשאיר במקומו מנחה מחליף, ג`ון אוליבר. מה הוא כבר עשה בחודשים האחרונים שהיה יותר חשוב מסדרת הדגל שלו? ובכן, מסתבר - סרט. ולא איזו קומדיה, אלא סרט רציני. "רוזווטר" מספר את סיפורו של מזיאר בחארי (מגולם על ידי גאל גרסייה בארנל), עיתונאי איראני שראיון סאטירי שנערך עמו ב"הדיילי שואו" (וואו, חתיכת קידום עצמי, ג`ון) נתפס על ידי המשטרה החשאית האיראנית כעדות להיותו מרגל ציוני עבור ה-CIA, והוביל למעצרו בתנאים לא הומניים קשים. אז כן, אומנם זאת לא קומדיה, אבל ג`ון סטיוארט הוא אדם פעיל מאוד חברתית ופוליטית ובאופן כללי אחד האנשים הכי אהובים ומשפיעים בתעשיית הבידור היום. אנשים כנראה הולכים לאהוב את העובדה שהוא קומיקאי חתרני שלפתע כותב תסריט מעובד (על פי הזכרונות של אותו עיתונאי), ואולי לנסות לתת לו כבוד כזה או אחר. זה ייראה לאנשים מגניב, או משהו.

ועוד כמה קטנים יותר בעלי הרבה נקודות לרעתם, אבל אם הם יבואו בסיבוב ויפתיעו, שלא תגידו שלא אמרתי לכם
מר טרנר (Mr. Turner) - מייק לי הבריטי הוא עוד במאי שלא ראינו יותר מדי בשנים האחרונות, 4 שנים בדיוק למעשה. "מר טרנר" הוא ניסיון שני של לי בסרטים ביוגרפיים היסטוריים, לאחר שלפני 15 שנה עשה את "טופסי טארבי". "מר טרנר" אמור לספר את סיפורו של הצייר האנגלי האגדי ג'יי. וו. טרנר, שיגולם בסרט על ידי חביבו של לי, השחקן טימות'י ספאל. מייק לי הוא במאי מוערך ואהוב ביותר, אבל מעולם לא קיבל הכרה מהאקדמיה. הוא די לוזר שם, למען האמת. הוא בעיקר מקבל מועמדות על תסריט מקורי בערך כל פעם שהוא עושה סרט, לא משנה כמה הסרט מצופה לפני כן. זה, נראה לי, יהיה המקרה גם הפעם: הסרט יקבל מועמדות בקטגוריית התסריט המקורי ותו לא, אם בכלל. אולי הוא גם יביא לספאל מועמדות ראשונה.
נערי ג'רזי (Jersey Boys) - מסתבר שיש עוד מחזמר השנה, מלבד "אל תוך היער" ו"אנני", אבל עליו באמת צריך להסתכל בסקפטיות רבה. נכון, הוא מבוסס על מחזה פופולארי זוכה טוני, מספר את סיפורה האמיתי של להקת הפופ "ארבעת העונות" שהייתה סופר פופולארית בארה"ב של שנות ה-60, ומבויים על ידי קלינט איסטווד! אבל - א. מתי בפעם האחרונה איסטווד עשה משהו שהאקדמיה אהבה? כבר 8 שנים שכל סרט חדש שלו נחשב למועמד מוביל בתחזיות ומתרסק כמעט טוטאלית בסופו של דבר; ב. הסרט יוצא ב-20 ביוני, מה שכמעט מחסל את סיכוייו למועמדות. סביר להניח שהוא יהיה ה"גטסבי הגדול" של השנה; ו-ג. כולם בסרט אלמוניים בתכלס חוץ מכריסטופר ווקן בתפקיד מאפיונר שמתחבב על חברי הלקה. אולי ההימור הזה לא ישתלם לאיסטווד וחבריו.
The Homeseman - טומי לי ג'ונס, אם לא ידעתם, הוא גם במאי: יש לו סרט אחד (כנראה נפלא) בבימויו משנת 2005, מערבון בשם "שלוש הלוויות של מלכיאס אסטרדה". הסרט הזה לא יצר איזה באזז אוסקרי, אבל סרטו השני, גם הוא מערבון, נראה שכן עושה זאת - הוא מופץ באוקטובר. הסרט אמור לעסוק בקאובוי שמגולם על ידי ג'ונס, שחובר לאישה חלוצה וביחד מטרתם היא להעביר 3 בחורות חולות נפש מנברסקה לאיווה. כן, נשמע כמו סרט מסע שהקדמיה יכולה לחבב. מלבד ג'ונס, משחקות בסרט הילארי סוואנק, מריל סטריפ (שוב), היילי סטיינפלד ("אומץ אמיתי") וגרייס גאמר ("פרנסס הא"). לא ברור מי אמורה להיות החלוצה ומי אמורות להיות המשוגעות.
איש המסילה (Railroad Man) - ביוגרפיה בכיכובם של קולין פירת' וניקול קידמן שהתחילה לצבור באזז בפסטיבל טורונטו האחרון. ככל הנראה הסרט יהיה טוב, אבל החלק המוזר הוא שלמרות נושא די אוסקרי (ביוגרפיה+מלחמת עולם שנייה), הוא כבר יצא מסחרית במדינה אחת (אוסטרליה) עוד ב-2013, בארץ מוצאו בריטניה בינואר ובארה"ב ייצא באפריל. לא ברור, אם כך, מאיזה שנה הוא ייחשב לעזאזל, אבל עדיין, אף אחד מהתאריכים האלה אינו מבשר טובות עבור סיכויים באוסקר. אבל לכו תדעו.
דיפ טיקי (Untitled Cameron Crowe Project) - מדהים איך תוך 15 שנה הפך קמרון קרואו מבמאי שכל פרוייקט חדש שלו הוא סיבה למסיבה באוסקר, לחתיכת חרא. הוא עשה רק שני סרטים מאז האוסקר שלו על "כמעט מפורסמים", שניהם נחשבו נוראיים למרות שהיה להם באזז לאוסקר. עכשיו כשהוא מנסה שוב, מצד אחד צריך לבוא עם המון חשדנות שכן הוא לא עשה משהו באמת טוב קרוב לשני עשורים. מצד שני, הסרט הזה (דרמדיה רומנטית עם בראדלי קופר, אמה סטון ורייצ'ל מקאדמס) יוצא בדצמבר בכלל, בכריסמס, אז כנראה שיש אולפנים שמאמינים שקרואו יכול להפציץ שוב. אז איך אמר גיא זוהר - אולי, ואולי לא. נחכה ונראה.
גברים, נשים וילדים (Men, Women and Children) - לא ברור מה עובר על ג'ייסון רייטמן. קשה לחשוב שעד לפני 4 שנים הוא נחשב לילד הפלא הגדול של הוליווד, שבגיל צעיר מאוד כולם חזו שיום אחד ייכבוש את האוסקרים. אבל ימי "תלוי באוויר" ו"ג'ונו" עברו, והיום הוא בעיקר עשה דברים כמו "לא בוגרת", שהיה מצויין ודווקא הגיע לו אוסקר, אבל אפילו מועמדות לא הצליח לקבל, ואחר כך עשה את "סוף החופש", שלמרות קאסט מבטיח במיוחד קיבל ביקורות גרועות ואיבד את כל הבאזז האוסקרי שלו בין רגע. בדיוק כמו קרואו, ברור שלמרות שהוא בתקופה קשה, הפוטנציאל להפצצה עדיין שם - אבל בגלל המצב הקשה, זה אומר שהסרט החדש של רייטמן הוא לא מהסרטים האלה שחייבים להסתכל עליהם אוטומטית. ובכל מקרה, חייבים להודות שהנושא שלו - אמממ, סקס ואינטרנט בעולם המודרני, הוא לא כ"כ פופולארי ואהוב באקדמיה (ועוד עם אדם סנדלר בתפקיד הראשי...).
המעניק (The Giver) - ואם כבר מריל סטריפ, הנה הסרט הרביעי והאחרון שהיא עושה בו תפקיד משנה השנה. "המעניק" הוא כנראה המקרה הכי מחשיד ולא ברור בשנה הזאת - הוא מבוסס על ספר מד"ב דיסטופי קלאסי שנחשב למוערך ואהוב במיוחד, וגף' ברידג'ס, שמגלם את אחת הדמויות הראשיות, השקיע הרבה מאוד בלנסות להביא את הפרוייקט הזה למסך, זה ממש Passion Project שלו. אממה, הוא יוצא באמצע אוגוסט, תאריך מחורבן ביותר לכל הדעות שבו מפיצים בד"כ שמים את הבררה שלהם, והוא גם מבויים על ידי במאי בשם פיליפ נויס. שני סרטיו הידועים הם "האמריקאי השקט" שנחשב מצויין והביא את מייקל קיין למועמדות, אבל יש לציין שזה היה רימייק, ו"סולט", שהוא סרט אקשן הוליוודי גנרי ומחורבן. אז בהיותו מבוסס, כאמור, על ספר נוער מצליח ומוכר, יש שתי אפשרויות לאיך האולפן ייתייחס אליו. זה יכול להיות "התפסן בשדה השיפון" מבחינתם, או שזה יהיה יותר משהו בכיוון "עיר של עצמות" או "יצורים יפהפיים". משום מה, אני חושב שזה נוטה יותר לכיוון השני.
מפת הכוכבים (Map to the Stars) - עד לפני כמה שנים היה נדמה שדייוויד קרוננברג מתחיל להיות נאהב באקדמיה עם סרטים נורמליים כמו "היסטוריה של אלימות" ו"סימנים של כבוד", אבל הוא נפל דווקא כשהוא ניסה לעשות את הסרט הכי אוסקרי שלו אי פעם, "שיטה מסוכנת" הכושל. ועדיין, זה לא אומר שהוא מפסיק לנסות, ו"מפת הכוכבים" שלו אמורה להיות סאטירה אכזרית ונשכנית במיוחד כנגד מה שמכונה "האצולה ההוליוודית". הקאסט שלו מרשים והרעיון שלו נשמע מבריק, ועדיין, בדיוק כמו כל סרט של קרוננברג, זה עלול להיות מוזר מדי בשביל האקדמיה, או גרוע מדי בשבילה. צריך להסתכל, אבל בסקפטיות רבה.

 

אז זהו! השנה ניסיתי לכסות ממש הרבה סרטים, אבל ברור שבכל זאת יהיו פה טעויות. כמה ייפלו, וכמה אחרים שאין לי מושג מקיומם יקומו במקום.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת