00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

הברית החדשה – ישוע מחולל הניסים הגדול מכולם - כתבה שלישית

ישוע מחולל הנסים הרבים

מאז ומתמיד כל הדתות, כולל היהדות, טוענות בזכות מעשי נסים כהוכחה לאמיתותן. עקרון זה היה מקובל בעולם העתיק עוד טרם הופעת היהדות. לפי תפישה זו, הבאה לידי ביטוי גם בתנ"ך היהודי, וכמובן בצורה גורפת ביותר בברית החדשה, הנס הוא המאשר את אמיתותה וקיומה של האלוהות ושל עושה הניסים אשר האלוהים עמו. לאורך ארבע שנות פעילותו הרבה ישוע לחולל נסים רבים מאוד. שפע מעשי הניסים על ידי ישוע מילאו תפקיד מרכזי בהפצתה של הנצרות לאחר מותו. הוא התמחה בריפוי חולים מכל סוג ומין בעלי מום מלידה או בעלי חוליי גוף ונפש שונים, אשר נרכשו במהלך החיים. במצבים של חולי נפשי בולט המכונה בברית החדשה שדים שנכנסו באדם, ניסיו הידועים הם גירוש השדים מהאדם עד לריפויו. אחד מניסיו המפורסמים עוסק בעדר חזירים. הוא הבריח את השדים אשר שכנו בתוך שני אנשים, שדים אלו נכנסו לעדר חזירים שראה בקרבת מקום והם הסתערו לעבר המים וטבעו. מעשי גירוש הרוחות, כמו גם החייאת המתים וריפוי החולים, המופיעים פעמים רבות בבשורות שימשו אפוא אמצעי הוכחה לכוחו של ישוע ושל האמונה אותה הוא מביא לעולם. כאמור חוליים מכל הסוגים ריפא ישוע וביניהם חולים שנחשבו חסרי כל תקווה. במובן זה ניתן לכנותו גדול ההילרים מאז ומעולם. אם לא די בריפוי הנסי של החולים רק על ידי מגע או אמירה, הוא גם החזיר לחיים מספר מתים ופעמיים חולל את הנס של שפע האוכל לחסידיו. פעם אחד מדובר על 5000 איש ובפעם השניה ל-4000 איש (אולי מדובר כאן על חזרה אותו אירוע אך במספרים שונים אם כי לגופו של עניין אין זה משנה משמעותית). מכל מקום בשני המקרים היה להם מספר מצומצם מאוד של כיכרות לחם (פעם אחת 5 ופעם אחרת 7 כיכרות) ומספר מצומצם מאוד של דגים אך ישוע הביא להיווצרות שפע מזון, חילק את המזון בין המוני חסידיו והשפע היה כה רב ועלה על גדותיו עד כי בתום הארוחה ההמונית נאספו השיירים בסלי מזון לפעם אחרת (פעם מילאו 12 ופעם 7 סלים). שפע אחר בתחום המזון היה בהופכו חביות מים ליין וזאת בעת חתונה בכפר קנה. בנוסף לנסים רבים אלו של ריפוי והחייאה הוא אף הולך על מי הכנרת, משקיט סערה בים הכנרת וכן פוגש על אחד ההרים בחברת שלושה מתלמידיו לעדות את משה רבינו ואת אליהו הנביא (שני עושי הניסים היהודיים פרט יהושע). הקול היוצא מתוך הענן אומר "זה בני אהובי אשר חפצתי בו. אליו תשמעון" (מתי יז, מרקוס ט, לוקאס ט).

בדברינו על הנסים הרבים שחולל ישוע מן הראוי לציין, לדעתי, כי אין נס אחד עולה על האחר מבחינת ערכו, חשיבותו או מידת הניסיות שבו. לצניעות הבנתי אין מדרג ערכי לנסים. לדעתי, אין "נס קטן" או "נס גדול" שהרי הנס במהותו הוא חריגה מעבר לחוקי הטבע ומבטא את היכולת לשלוט בהם.

מחולל הנס הינו אפוא בעל תדר תודעה רוחני הגבוה מזה של תודעת הטבע והיקום המוחשי ולפיכך יכול הוא לשנות סדרי עולם, כלומר לשנות את תופעות העולם הזה.

 

מחוללי הנסים בתנ"ך היהודי

גדול מחוללי הנסים בתנ"ך שלנו הרי הוא גם גדול הנביאים והוא משה רבינו. לאחר שהנס של הסנה הבוער באש ואיננו אוכל מתגלה לפניו (שמות ג 3) מסומן משה לראשונה כנמצא ראוי להיחשף לנס. לאחר הדיאלוג עם האלוהים ליד הסנה מוכן משה לקחת על עצמו משימה לאומית קשה ביותר של איחוד שבטי העבדים העבריים במצרים, הוצאתם משם, ולאחר מכן עבודת האלוהים על ההר הזה (בחורב נגלה אליו הסנה הבוער). למען יאמין בשולחו עוד לפני היציאה לדרך (הנס משמש כהוכחה לאמונה בכוח עליון) מתנסה משה עצמו בנסים – מטהו הופך לנחש וחוזר להיות מטה ולאחר מכן ידו של משה מצטרעת וחוזרת לבריאותה (שמות ג-ד). אגב, המטה ההופך לתנין ובולע את תניני מטותיהם של חרטומי מצרים הינו זה של אהרון אחיו ההולך להיות לו לפה (שמות ז). כך או כך, עשר מכות מצרים הרי הן נסים בעליל. לאחר מכן מתרחש נס קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, המפגש עם האלוהים וכתיבת לוחות הברית בפעם השניה של מעמד הר סיני, הוצאת המים מהסלע ובהחלט די לנו בכך. גם יהושע כובש הארץ מחולל מספר נסים: הראשון שבהם הוא "אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית יהוה בעוברו בירדן" (יהושע ד 7). לאחר מכן התגלו שר צבא ה' וחרב שלופה בידו, כולל ההוראה הידועה "של נעליך מעל רגליך" כמו שנאמר למשה בסנה הבוער (יהושע ה 15), עת קיבלת את ההוראות על הקפת חומות יריחו 7 פעמים וקריסת חומותיה בתקיעת השופר בפעם השביעית. במהלך המלחמה באמורי מצווה יהושע על גרמי השמים (יהושע י 12) "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" ובהמשך כתוב "ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים". מחולל הנסים השלישי הלא הוא אליהו הנביא. לפיכך אין פלא שישוע, על פי הברית החדשה פוגש על הר את שני מחוללי הנסים היהודיים משה רבינו ואליהו הנביא ששניהם מקור קבורתם נעלם הוא. יש בכך לדעתי רמז לבאות אשר יקרה לישוע, אשר כמו אליהו הנביא, עלה בסופו בסערה השמימה אך אל נקדים את המאוחר.

אליהו התשבי מתושבי גלעד פעל בתקופת מלוך אחאב 22 שנה על ישראל. אליהו מצווה על עצירת טל ומטר (מלכים א יז 2). לאחר מכן לאישה העניה בצרפתה אשר בצידון הוא מחולל את הנס (מלכים א יז 14) "כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר" ולאחר מכן הוא מחיה את בנה אשר מת בחוליו (שם פסוק 22) "וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש הילד ויחי". בהר האלוהים בחורב מתגלה אלוהים לאליהו הנביא ב"קול דממה דקה" (מלכים א יט 12). אליהו הנביא שפע נבואות זעם, התעמת עם מלכי ישראל החוטאים לאלוהים והרבה דם נשפך בידי שלוחיו ועל פי הוראותיו, וסופו שהוא עולה בסערה השמימה  - "והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמימה ואלישע רואה והוא מצעק 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'" (מלכים ב א 11).

בהתאם לתנ"ך היהודי אנו רואים כי שליטה על איתני הטבע והחייאת מתים הם נסים המתחוללים גם בו ואם אנו נקבל אותם כפשוטם בתנ"ך היהודי אין שום סיבה לא לקבלם כפשוטם גם בברית החדשה. מה מפריע לנו שמשה רבינו יהושע ואליהו הנביא עשו נסים, ושגם ישוע הרבה לעשות נסים? משמעות הדבר כי ישוע הוא הילר גדול מחולל נסים רבים, כי תדר תודעתו היה רוחני וגבוה דיו על מנת לעלות מעבר לעולם התופעות המוחשי, הפיזי והנגלה. הנסים הם ההוכחה, הן על פי התנ"ך והן על פי הברית החדשה לכוחותיו הרוחניים של האדם, אם כי יש לזכור כי על פי התנ"ך היהודי גם חרטומי מצרים חוללו נסים, כלומר, הנס איננו בהכרח ייצוג של שליח האלוהות. כך או כך, נסים הם עניין גדול, מסובך ולמען פשטות הדיון נקבל אותם כפי שהם.

 

ישוע מניח את התשתית הרגשית והרעיונית לצליבתו - בחירת שנים עשר השליחים

(מתי י 1-4, מרקוס ג 13-19, לוקאס ו 12-16)

"ישוע עלה להר וקרא לאנשים שרצה בהם. הם באו אליו והוא קבע שנים-עשר איש שיהיו איתו, שיישלח אותם לבשר ושתהיה להם סמכות לגרש את השדים". 12 השליחים הם כמנין שבטי ישראל. "הוא מינה את השנים-עשר: שמעון, אשר לו הוא נתן את השם כיפא, יעקב בן זבדי, ויוחנן אחי יעקב [...], אנדריי, פיליפוס, ברתלמי, מתי, תומא, יעקב בן חלפי, תדי, שמעון הקנאי ויהודה איש קריות אשר גם הסגיר אותו". ראוי לציין שני דברים: מתוך 12 השליחים לשבעה היו שמות שאינם שמות יהודיים אלא בעלי גוון יווני רומי. לבעל שם יהודי מסוים, שמעון, הוא שינה את שמו והוא בחר להיות מוסגר על ידי שליח ששמו הוא יהודה איש קריות. אם בחר ישוע להיות מוסגר על ידי אי מי מתלמידיו יכול היה לבחור להיות מוסגר על ידי תלמיד שאינו בעל שם עברי מובהק. מכל תלמידיו בחר ישוע להיות מוסגר על ידי יהודה איש קריות. כלומר, מראש הוא בחר להיות מוסגר ועוד נדון בכך כיצד ולמה, על ידי תלמידו, שלוחו, שאגב לא ידע על כך כלל מראש. בדרך זו הניח ישוע את התשתית הרגשית, האידיאולוגית והרוחנית לטענה שהיהודים בגדו בו ובכך יצר קרע לדורות עולם של עלילות רדיפה של הנצרות את היהודים. אם היה בוחר להימסר על ידי אחד מתלמידיו היהודים, נאמר ברתלמי או תומא, הוא היה מאבד את התשתית הכביכול ראייתית, לפחות תשתית רעיונית ואידיאולוגית נגד העם היהודי. כך שבחירת המסגיר ושמו הייתה מכוונת מלכתחילה, מספר שנים עוד לפני ההסגרה עצמה, מתוך תכנון מראש. עוד נדון בזה.

מה רצה ישוע בעצם ובשביל מה הכין את 12 תלמידיו השליחים? מה הייתה הבשורה אותה ביקש להפיץ? בראש ובראשונה ביקש ישוע להיות מוכר כבן האלוהים. כלומר, הייתה כאן בקשה אישית פרסונלית. על מנת להוכיח את עוצמתו הרוחנית ואת קדושתו הרבה לעסוק במעשי ניסים, שהרי רק אדם קדוש משכמו ומעלה, אדם בעל איכות רוחנית גבוהה, מסוגל כה להרבות בעשיית ניסים. למעשה עיקר התכנים בשלוש הבשורות הראשונות הם תיאור מעשי הניסים של ישוע.

אם אכן הוא היה המשיח מה רצה לחולל? מה הבשורה שהמשיח רצה להביא לבני הגליל ויהודה? הוא חוזר ומדגיש כי אין מטרתו להביא שלום לארץ, גם לא אחדות וגם לא התחדשות, אלא רק חרב ופילוג. לתלמידיו: "לכו אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל ובלכתכם אחרי זו הכריזו קרבה מלכות שמים" (מתי י 6). בהמשך הוא מבטיח כי עיר אשר לא תקבל את השליחים תהפוך ביום הדין להיות כסדום ועמורה (מתי י 15). "אל תחשבו שבאתי להטיל שלום על הארץ, לא באתי להטיל שלום אלא חרב. שהרי באתי לגרום לפילוג בין איש לאביו, בין בת לאמה ובין כלה לחמותה [...] והאוהב את בנו או בתו יותר ממני אינו כדאי לי" (מתי י 34, לוקאס יב 51-53). עולה השאלה בשביל מה יש צורך באותה מלכות שמים אותה הוא מבטיח. מה הצורך במשיח שכזה? חזון ישעיהו על דבר אחרית הימים יש בו טעם של שלום אוניברסאלי "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים [...] וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב 1-4) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נוהג בם [...] לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים" (ישעיהו י"א 6-9).

בחזון אחרית הימים של ישעיהו קיימת תקווה לחזון שלום עולמי, תום יצרי האדם והחיה האלימים והתוקפניים ומרכזיותה של ירושלים כמרכז דתי עולמי. לנוכח חזון נביאי ישראל על אחרית הימים מתבקשת השאלה מהי הבטחתו של המשיח החדש ששמו ישוע ואיזה עתיד מיטיב יותר הוא מעוניין להביא למאמיניו בלבד. הטובה היחידה העתידה לצמוח למאמיניו היא לדבריו כניסה למלכות שמים. מאחר ועל פני הארץ הוא מבטיח חרב ופילוג שהבשורה על פי יוחנן מיטיבה לתאר אותם כהליך זוועות מתמשך, הרי שמלכות שמים מצפה אפוא למאמיניו לאחר מותם בלבד.

 

יצירת התשתית לשנאת היהדות

לישוע לא הייתה תכנית או מצע רעיוני של השגת יעדים לאומיים כגון שיקום מלכות יהודה הקורסת והמתפוררת. הוא הטיף אמנם בעוינות עצומה וללא לאות נגד הכהונה המושחתת לתפישתו ונגד העוול החברתי והעושק הדלים אך לא הציע שום פרוגרמה חברתית לשינוי המצב הקיים ולשיפור המצב החברתי והכלכלי. הוא נשאר מפיץ שנאה עזה כלפי ראשי השלטון הדתי היהודי בירושלים אך בו בזמן לא הציע כל חלופה. מאחר והוא עצמו לא התכוון ליצור שום תנועה לאומית להתחדשות לאומית ו\או כלכלית ו\או דתית ו\או חברתית, לא נותר אלא לחשוב שכוונתו הייתה כנראה ליצור דווקא דת חדשה. הישנה הוצגה כמסואבת מדי בהתנהלותה, מה שאולי היה נכון כלשעצמו, כך שהפתרון מבחינתו היה להתחיל את הכל מהתחלה ומבראשית. במחשבה יותר עמוקה קשה לראות כיצד קהילות קורסות עניות ודלות הנלחמות את מלחמת הקיום היומית כמו בגליל ובנפת יהודה, מסוגלות לעמוד בביצוע תרי"ג מצוות הדת היהודית. למי יש כוח לדקדק במצוות כשהכל מסביב קורס ופת הלחם מצויה בקושי? הדת היהודית ללא ספק  היא דת מחמירה, קשה לביצוע ובעלת דרישות רבות, כך שסביר שישוע מתכוון ליצור דת שתספק למאמיניה ביטחון במלכות שמים וגמול כלשהו לפחות בעולם הבא, וזאת תוך הקלה משמעותית ביותר במצוות אותן היא דורשת. למעשה הדרישה היחידה של ישוע על מנת להימנות עם קהל מאמיניו ולזכות במלכות השמים הייתה רק האמונה בו באופן אישי כמשיח ובן אלוהים. סביר ביותר להניח שברצונו היה ליצור דת חדשה שקל ופשוט להשתייך אליה רק על ידי האמונה בו ותו לא, ואין היא מלאת חובות ודרישות כמו היהדות. למי היה אז באותה תקופה כוח ועוז הנפש למלא אחר מצוות היהדות ככתבן וכלשונן? היהדות היא עול קשה מאוד. יחד עם זאת, חשוב לישוע ליצור שנאה תהומית כלפי היהדות – לשם כך הוא נקט בטקטיקה בת שלושה שלבים:

  1. השמצה בלתי פוסקת ושנאה תהומית כלפי ראשי היהדות.
  2. דבריו המבטיחים צורות מוות שונות לכופרים.
  3. בחירת יהודה איש קריות כבוגד כביכול בישוע, בניגוד לכוונתו של יהודה ורצונו בכך (ועוד נדון בכך).

בהמשך הבשורות מערער ישוע על הצורך בקיום שלוש ממצוות התורה למרות שהצהיר, כפי שציינו, על רצונו לדבוק בכל תג שבתורה.

 

שלושת הערעורים של ישוע על הלכות התורה

  1. הערעור על הצורך בנטילת ידיים לפני האוכל – מאחר וישוע לא ידע על קיום המיקרובים (ככל הנראה), הריהו טוען (מתי ט"ו 10, מרקוס ז 1-23) בתשובה לשאלת ראשי היהדות "מדוע עוברים תלמידיך על מסורת הזקנים, כי אינם נוטלים ידיים לסעודה" (מתי ט"ו 2) על כך השיב להם "לא הנכנס אל הפה מטמא את האדם, כי אם היוצא מן הפה. זה מטמא את האדם [...] הדברים היוצאים מן הפה נובעים מן הלב ואלה מטמאים את האדם". אין ספק שהרעיון של ישוע הוא חכם מבחינה פסיכולוגית רוחנית, אך יחד עם זאת מומלץ בכל זאת לרחוץ ידיים לפני הארוחה מטעמי היגיינה. מה שלא ברור שהיה ידוע בתקופתו.

עצם ביטול הצורך בנטילת ידיים מצידו של ישוע הרי היא סטיה מהוראות התורה, אשר לגביהן טען שאינו רוצה לשנות ולו תג אחד בלבד.

  1. ערעור על קדושת השבת – הדיבר הרביעי (שמות כ 8) "זכור את יום השבת, לקדשו". ישוע ותלמידיו עברו בשדה קמה, קטפו שיבולים ואכלו. לשאלת הפרושים מדוע עושים תלמידיו מה שאסור לעשות בשבת על פי התורה משיב ישוע "אילו ידעתם מה משמע 'חסד חפצתי ולא זבח' לא הייתם מרשיעים את הנקיים שהרי בן האדם הוא אדון השבת" (מתי יב, מרקוס ב, לוקאס ו). הוא ממשיך במרקוס ב 27 "הוסיף ואמר להם 'השבת נעשתה למען האדם ולא האדם למען השבת. לכן בן האדם אדון גם לשבת". לי אישית זה מזכיר מילה במילה את הסטיקר של מרצ "יום השבת הוא היום החופשי שלי". אישית אין לי דבר נגד שבת משוחררת וחופשית, אלא שהדבר נוגד את ההלכה הדתית היהודית ובכך יש סטיה ממנה.
  2. ערעור על הזכות לגירושין – ישוע, אשר לפי הברית החדשה הרבה להתרועע עם זונות משום מה, ואין ידוע מתוך הברית החדשה על היותו נשוי, ערער מצידו על הזכות לגירושין הקיימת ביהדות. ישוע מביע התנגדות נמרצת לגירושין "מה שחיבר אלוהים אל יפריד האדם" (מתי יח 6, מרקוס י). לדבריו של ישוע "המגרש את אשתו ונושא אחרת נואף הוא [...] ואם היא תגרש את בעלה ותינשא לאחר נואפת היא". עמדתו הנחרצת נגד הגירושין תתבטא בהמשך התפתחות הנצרות באיסור הגירושין במסגרת הזרם הקתולי.

נסיים כתבה זו ונזכיר כי ישוע היה מודע היטב לדרשותיו "לא להתקומם על עושה הרע [...] וכי במידה אשר אתם מודדים יימדד לכם". בהתאם להגיונו האישי הוא הבין היטב כי דברי נאצתו נגד ההנהגה היהודית אשר בירושלים תיצור שנאה עזה כלפיו וכי תיצור בהנהגה את הרצון להורגו. תגובה סימטרית לדבריו כלפיהם. הוא ראה בהם אנשי חטא ומרמה, אנשי בצע, עושקי העם, אשר הפכו את בית המקדש, ואולי הדבר אכן נכון, לשוק של בהמות, בקר צאן ומכירת יונים, וכן שוק של חלפני כספים. הוא היה מעוניין בהשמדתם ולא בהחזרתם למוטב. על פי דבריו שלו ברור לו כי ההנהגה היהודית מעוניינת להוציאו להורג וכי המשך התנגשותו בהם יביא למותו. ארבע פעמים מנבא ישוע בגלוי את מותו שלו. הוא זקוק למותו שלו על מנת ליצור את נקודת השיא אשר בפעילותו ובכל לכונן דת חדשה בעלת סמל מובהק שהוא הצלב. ישוע לא היה קורבן של איש – ישוע רצה ועשה הכל על מנת להיצלב ולהשיג בכך תהילת עולם. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת