00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

Flash Back

 

 

 

 

 

 

 

כשהייתי מורה סבלתי בערבים האלה מאוד. לערבים שכותרתם בלוח הפעילות השנתית היתה "מועצה פדגוגית", היתה שעת התחלה כשלרוב הם התנהלו עד אינסוף. לפחות בהרגשה שלי... גם כשהעייפות שלנו אחרי יום עבודה או לפני יום עבודה נוסף, אף פעם לא היתה  זרז למקד, לתמצת, להתייעל והס מלבקש: לכבד את זמנם הפרטי של המורים גם כשהשעון מצלצל כשעוד שעה חצות.

השעה הנקובה היתה 20:00 ואבוי למי שהיה נעדר או מאחר ... בחלקה הראשון של המועצה היתה לרוב הרצאה או/וגם הפעלה של סדנאות. תמיד היה נושא "דחוף" עד "בהול" שיש לדבר עליו, לדון בו בקבוצות עבודה, כשחברות ההנהלה היו ראש הקבוצה שמלאו אחר ההוראות עד להוראות למקד, לסכם ולדווח במליאה. אחרי הפסקת הקפה היא התחילה לדבר. המחברת שלה היתה מונחת מולה והיא היתה עוברת דף ועוד דף ועוד דף ואומרת כל מה שכבר שמענו כמה פעמים וגם בבקר כשהיא סגרה בהסטריה את דלת חדר המורים ויידעה אותנו בהפסקה בלי שנספיק לנגוס ביס מהכריך, לשתות תה, לאסוף דפים מהשכפול, להוציא את הספרים לשעור הבא או אפילו לעשות פיפי... 

 

השבוע אחרי מספיק שנים מאז אותה הטראומה (7-8 שנים) נענתי בחיוב והגעתי לערב מורים כדי להאזין להרצאה מופלאה (שאכן כך היתה) בנושא שמעניין אותי מאוד. לא הכרתי שם איש מלבד את המארח שלי. אבל הרגשתי מיד נח. השיחה עם אנשים חדשים היא הקושי אחרי האחרון שיש לי. משהו במקום הזה בתוך בית הספר ב"חדר מורים לומד" אמנם עשה לי Flash Back אמיתי, ובכל זאת הרגשתי בת מזל.

איזה כייף זה היה להיות במקום כשאני לא תחת מרות. כל ההנחיות, המטלות, וההוראות שנתנה המנהלת הגאה לפני התחלת ההרצאה עברו לי ליד האוזן ואני כבר רציתי שההרצאה תתחיל.

 

ישבתי שם למעלה משעתיים. ניסיתי להסתכל על עצמי מהצד. איך זה יכול להיות שאני מגיעה מבחירה לחדר מורים זר? הרהרתי. איך זה שאני בוחרת לשוב אל הסיטואציה הזו שכה התקשתי להיות חלק ממנה. נכנסתי מבעד לאותה דלת מתוך ידיעה שלאורך השעות שאהיה שם לא תהיה לי הזכות לחופש שהורגלתי לו מאז שפרשתי וגם האופציה לקום ולעזוב בדיוק ברגע שאני רוצה, לא היתה קיימת מבחינתי. (בכל זאת לא מכובד ולא נעים... )

לא. שלא תטעו בי. אהבתי מאוד את בית הספר, אהבתי את תלמידי. אהבתי את ההוראה, אהבתי את החינוך בכלל ואת דרכי שלי בפרט. תרמתי ונתרמתי לאורך 25 שנה.  צמחתי וצימחתי דורות של נערים, אבל כל מה שהיה קשור למסגרת הצוותית והמחוייבות הלוחצת סביב השעון, הכביד עלי מאוד וגרע מההנאה שבשליחות. כשהחלטתי לפרוש היווה החלק הזה את מרבית המשקל שבבחירה.

 

ההרצאה בתיכון ההוא היתה נפלאה.  אהבתי את הנושא, התוכן, המרצה והדרך, אלא שהשעה המאוחרת נקפה ואני התחלתי להרגיש את אותה תחושה שהרגשתי אז... הרגשתי את הדלת "הסוגרת עלי" ואני לא חופשיה. 

שניה אחרי שניפרדתי מהמרצה בתודה, מהרתי להעלם אל החופש שלי בתוך החשכה. 

 

 

 

   תודה לעופר המארח שלי. תודה למנהלת ולצוות שקבלו את פני בברכה. ותודה למרצה דר' הלמר. 

 

 

 

תודה לכם ששבתם להכיר חלק נוסף ממני. אשמח ויותר שתגיבו.

 בחירות נכונות אימון אישי וקבוצתי  

   

 שלכם תפו  ריקי ברוך 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת