00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

הברית החדשה – כתבה שניה בסדרה

אודות הטקסט

ספר הברית החדשה מכיל 645 עמודים והוא נכתב במקורו ביוונית. 300 העמודים הראשונים כוללים 4 ספרי הבשורה המכונים אוונגליונים. 3 ספרי הבשורה הראשונים אלו של מתי, מרקוס ולוקאס, מכונים "הבשורות הסינופטיות" – מהמילה היוונית "סינופסיס" – לראות יחד, ומעלים בי תהיות רבות.

על פי שמותיהם הם נכתבו על ידי 3 בני אדם שונים, פחות או יותר כ-40 שנים לאחר מות ישו, והם חוזרים על תיאורי העלילה בזהות כמעט מוחלטת. לעתים באותן מילים ממש, אם כי לפעמים בסדר מעט שונה. לכל פרק ולכל נושא קיימת הכותרת שלו כך שניתן להשוות בין הבשורות. קיימים הבדלים מעטים שניתן לומר עליהם שהם של סוגי "גוונים" בין שלוש הבשורות, כלומר הבדלים מסוימים של רעיונות או משפטים שאם נקבץ את כולם ניתן לדעתי לסכמם בערך על פני 3-4 עמודים בלבד.

אם כך, לא ברור לי, מה הצורך מצאה הברית החדשה לחזור 3 פעמים על אותו הסיפור?!
האם בכך יש משום הגברת אמינותו?
בעיני לפחות, 3 אנשים הכותבים ומעידים באותו סגנון ובאותה לשון ממש כאילו העתיקו זה מזה או כאילו סיכמו ביניהם, אמינותם רק פוחתת, שכן יש כאן, לדעתי, העתקה ברורה, או גניבה ספרותית או לפחות התאמת גרסאות.

כך או כך, החזרה 3 פעמים על הבשורות הסינופטיות של מתי מרקוס ולוקאס נראית בעיני מיותרת, מעמיסה ומעלה תמיהות וספקות רבים בחזקת "כל המוסיף גורע". מלבד בספר הברית החדשה לא נתקלתי מעודי באיזשהו ספר מתישהו אשר מצא לנכון לעסוק בחזרה מתישה שלוש פעמים על אותו הטקסט. האם לא היה להם משהו מעניין או חדש לומר? האם היה צורך לעבות את הספר? בשביל מה זה טוב? כדי להגביר את השכנוע?

במחשבה מעמיקה יותר יתכן ויש כאן כוונה סמויה. העובדה ששלוש הבשורות הסינופטיות חוזרות על עצמן יוצרת בעצם שילוש קדוש. עולה בדעתי כי יש בכך הטמנה של זרע רעיוני אודות שילוש שהוא קדוש. רוצה לומר: שלוש מהויות דומות מאוד, כמעט זהות לחלוטין, אשר יש צורך בשלושתן גם יחד. כלומר, אחד שהוא בו בזמן גם שלוש ושלוש המהווה אחדות אחת.

 

שפת הטקסט

באשר לשפה בה כתוב הטקסט, מבחינתי, הרי היא פשוטה יחסית ומאכזבת. נכון שזהו תרגום מיוונית אך גם הבהגווד גיטא הינו תרגום, וצבעוניותו, עוצמתו ועושרו הספרותי עומדים ומפעימים גם בתרגום מסנסקריט לעברית.

אין ספק שבתור יהודיה אני משוחדת, אך אין ספק שאין כאן את עוצמת המבע, העושר הלשוני, עוצמת הדימויים, הביטויים והמשלים כפי שהם מופיעים בתנ"ך היהודי ובפרט בדברי הנביאים, בכתובים ובמגילות. כל ספר נביא "קטן" (מספר פרקים מועט בספר) משנים עשר הנביאים שבתנ"ך נושא דברים יותר נלהבים, יותר עזים, יותר משכנעים, עשירי דמיון, מבע רעיוני, עומק רוחני ושפה יפהפיה ונמלצת. שוב, לעניות השגתי, אין שירה יפה ומופלאה כמו שפת התנ"ך.

בברית החדשה, ובפרט בשלוש הבשורות הסינופטיות הטקסט דל יחסית, כמו סיפור בנאלי, אפור ולעתים קרובות אפילו משעמם. גם מרבית המשלים המופיעים בשלוש הבשורות, למעט מקצתם המפורסמים בהם, אותם נביא בלשונם, אינם מעניינים במיוחד, לא במשל, לא בשפה בה מובע, וגם לא בנמשל. יחד עם זאת, למען היושר הספרותי והעומק הרוחני יש לחזור ולהדגיש לעומתם חלק מאמירותיו של ישוע עצמו אותן נביא כלשונן שהן ברמה רוחנית ומילולית גבוהה. 

הבשורה הרביעית, זו של יוחנן, נכתבה מאוחר יותר, יש הטוענים כ-60 שנה לאחר מותו של ישוע והיא למעשה הבשורה הנוצרית הדתית המהותית בה חל המהפך הדתי של הנצרות, והפיכתה לדת אחרת ושונה ביסודה, שינוי מוחלט מזו של היהדות. הבשורה על פי יוחנן יוצרת קרע בלתי הפיך ומהותי, רעיוני ורוחני בין היהדות לנצרות ושמה אותן משני עברי המתרס. עם סופה של הבשורה לפי יוחנן מסתיימים אפוא 300 העמודים של ספרי הבשורות.

לאחר מכן, 300 העמודים הנוספים בספר הברית החדשה, הם איגרות השליחים, תלמידי ישוע, אשר נשלחו לקהילות השונות במטרה לשכנען באמונה החדשה. סוף הספר מסתיים ב"חזון ההתגלות" שהינו חזון אפוקליפטי של יוחנן אודותיו נדון בהמשך – סה"כ 645 עמודים.

אחת ממטרות ישוע – תיקון חברתי ומוסרי אישי בלבד

כפי שמובע בשלוש הבשורות הראשונות ישוע רוצה בראש ובראשונה שיכירו בו כמשיח בן דוד, יאמינו בו, יאהבו אותו ויראו בו את בן האלוהים. להבנתו בא לתקן את לבבות בני האדם, לעשותם טהורים, טובים, אוהבים, סלחניים ושוחרי שלום, ולשם כך הוא נושא מספר דרשות. קשה לי להתאפק מלציין כי יחסו אל ראשי היהדות עומד בניגוד מוחלט הן למטרות אותן הוא מצהיר והן לדרך אותה הוא מציע. יחסו לראשי היהדות טעון שנאה, השמצה, האשמה ותוכחות זעם, בין אם היו מבוססים על עובדות וראיות נכונות וצודקות ובין אם לאו הרי תוכנן עומד בסתירה מוחלטת לגישה האנושית אותה משווק ישוע כגישתו.

הראשונה והמפורסמת בין הדרשות הינה "הדרשה על ההר" (מתי פרק ה' 3-12, לוקאס פרק ו' 20-23) "אשרי עניי הרוח כי להם מלכות שמים [...] אשרי הענווים כי הם יירשו את הארץ [...] אשרי הרחמנים כי הם ירוחמו [...] אשרי עושי שלום כי בני אלוהים ייקראו [...] אשריכם אם יחרפו וירדפו אתכם ויעלילו עליכם בגללי כי שכרכם רב בשמים". בהמשך הוא מכנה את הנוהים אחריו "מלח הארץ" ובשם "אור העולם". המשך המסרים הם אודות שלום, סליחה פיוס ואמונה ואנו מביאים כאן חלק קטן מהם:

  1. לא מידה כנגד מידה (מתי ה' 39, לוקאס ו' 29-30) "ואני אומר לכם שלא להתקומם על עושה הרע. אדרבה, הסותר לך על הלחי הימנית הפנה אליו גם את האחרת".
  2. אהבה לאויבים (מתי פרק ה' 44-46, לוקאס ו' 32-36, 27-28) "אהבו את אויבכם והתפללו בעד רודפיכם. הן אם תאהבו את אוהביכם מה שכרכם? הלא גם המוכסים עושים זאת".
  3. גמילות חסדים בסתר (מתי ו' 1) "השמרו מלעשות את צדקתכם לפני בני אדם מתוך כוונה שיראו אתכם [...] למען יהיו חסדיך בסתר".
  4. האוצר שבשמים (מתי ו' 19, לוקאס יד 33-34) "אל תאצרו לכם אוצרות עלי אדמות [...] כי במקום שאוצרך נמצא, שם יהיה גם לבבך".
  5. נגד העושר (מתי ו' 24, לוקאס ט"ז 13) "אין איש יכול לעבוד שני אדונים [...] אינכם יכולים לעבוד את אלוהים ואת הממון"
  6. קבלה ואי-שיפוט (מתי ז 1, לוקאס ו 41-42) " אל תִּשְׁפְּטוּ למען לא תִּשָּׁפְטוּ, כי בַּמִּשְׁפָּט אשר אתם שופטים תִּשָּׁפְטוּ ובמידה אשר אתם מוֹדְדִים יִמָּדֵד לכם [...] מדוע אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואינך שם לב לקורה אשר בעינך".
  7. בקשה ומענה (קיים כאן רעיון אמוני עמוק כי האלוהים מאזין, מקבל ועונה לצרכי הפונים אליו). מתי ז 7, לוקאס יא 9-13 "בקשו וינתן לכם, חפשו ותמצאו, דפקו וייפתח לכם, כי כל המבקש מקבל והמחפש מוצא והמתדפק ייפתח לו".
  8. הפתח הצר (מתי ז 13, לוקאס יג 24) "היכנסו דרך הפתח הצר, כי רחב הפתח ומרווחת הדרך המובילה לאבדון ורבים ההולכים בה, אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה". קיים כאן ביטוי לרעיון סלקטיבי כי אך מעטים הם בעלי האמונה הנכונה ההולכים בדרך הישר. רעיון הסלקציה אותו מביע ישוע עומד לדעתי בסתירה לרעיון של קבלה וסליחה אלוהית, והוא מדגיש את רעיון החטא הקולקטיבי של בני האדם. רעיון זה הוליך בהמשך התפתחותה את הנצרות להיותה דת של הלקאה מתמדת על חטא ושל הצורך בוידוי חטאים מתמיד. אם נעמיק חקר בתוך הטקסט הקשה הזה הרי יש בו את זרע הפורענות לחזון האפוקליפטי בו מסתיימת הברית החדשה.

חרף הסתירות הפנימיות בטקסטים שהבאנו אין שום מקום להפחית בערך הדברים שנאמרו אודות סליחה ופיוס או בתוכנם. אלו הם דברים טובים וחכמים היוצאים מהלב, אותם אומר ישוע לתלמידיו. יש להעריך את עומקם המוסרי והרעיוני, את החוכמה הפסיכולוגית הטמונה בהם ואת הריפוי העצמי הנפשי הטמון בהם. יחד עם זאת, תוך כדי אמירת דברים אלו הוא טורח להוסיף כל הזמן (למשל מתי י' 40, מרקוס ט 41) כי הם חלק מעסקת חבילה של קבלת השומעים אותו, את ישוע. אין כאן אמירה כי אמיתות אלו הן אוניברסליות ותקפות עבור כל בני האדם בכל הזמנים אלא הן מותנות בתנאי שלמענו עובד ישוע כה קשה והוא התנאי של קבלת עצמו. ישוע מדגיש שבא להביא פילוג על הארץ ולא שלום בין אותם ההולכים אחריו לבין מתנגדיו.

 "אל תחשבו שבאתי להטיל שלום על הארץ. לא באתי להטיל שלום אלא חרב שהרי באתי לגרום פילוג בין איש לאביו [...] בין בת לאמה [...] והאוהב את בנו או את בתו יותר ממני אינו כדאי לי. ומי שאינו לוקח את צלבו והולך אחריי אינו כדאי לי [...]המקבל אתכם מקבל אותי והמקבל אותי מקבל את אשר שלחני".(מתי י' 34,40, מרקוס ט 41)

ניתן לומר ממכלול הדברים הסותרים של ישוע כי אלו אמירות דיקטטוריות של מי שרוצה ליצור עולם אוטופי אך ורק בתנאים שלו תוך הרס, פילוג ושמד של כל מי שאינו מסכים לו והולך בדרכו.

הבטחתו של ישוע שנכזבה כי ידבק בתורת ישראל

ישוע מקפיד מאד להבטיח בבשורה הראשונה על פי מתי כי אין לו שום כוונה לפגוע ולו בתג אחד מן התורה - "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים. לא באתי לבטל כי אם למלא [...] אף יו"ד אחת או תג אחד לא יעברו מן התורה בטרם יתקיים הכל" (מתי ה 17). לא ברור מתוך דברי ישוע, במקום זה בברית החדשה, מה צריך להתקיים על מנת שיחול השינוי בתורה. בשלוש הבשורות הראשונות הוא חוזר ומאשר את עיקר העיקרים של הדת היהודית. בבשורה על פי מתי נשאל ישוע על ידי אחד מבעלי התורה היהודיים איזו היא המצווה הגדולה שבתורה. השיב לו ישוע "ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך"  (מתי כב 37-40 ). לא כתוב 'מאודך' כבספר דברים פרק ו "זוהי המצווה הגדולה והראשונה. השניה דומה לה ואהבת לרעך כמוך. בשתי מצוות אלה תלויה כל התורה והנביאים". במרקוס יב 29-31 שוב נשאל ישוע איזו מצווה הגדולה מכל "ענה ישוע 'הראשונה היא שמע ישראל יהוה אלוהינו יהוה אחד. ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל מאודך' והשניה היא 'ואהבת לרעך כמוך'. אין מצווה אחרת גדולה מאלה". וציטוט דומה מופיע בפעם השלישית בלוקאס י 26-27. כדאי להגדיל ולומר כי שלוש הבשורות הראשונות מאשררות שלוש פעמים את המשפט הקדוש ביותר ליהודים ואת עיקר העיקרים של הדת היהודית. אין ספק כי ישוע מכיר ויודע לחלוטין את הרעיון של אחדות האל, בלעדיותו וייחודיותו. כל זה אינו מונע מן הברית החדשה ומישוע עצמו לתת את המהלומה הגדולה (המהפך הדרמטי ההופך את הקערה על פיה) בספר הרביעי שהוא הבשורה על פי יוחנן, שם בפרק א ביוחנן מתהפכת הקערה על פיה, שובר ישוע את עיקרון אמונת האחדות ביהוה אחד כעיקרון הראשון במעלה והריהו מרסק ובוגד בדבריו הקודמים אודות ההכרזה היהודית כי אלוהי ישראל הוא אלוהי העולם ואין עוד מלבדו, כלומר יהוה אחד על כל באי עולם. לא שלא הכיר חלילה את עיקרון היסוד של הדת היהודית. שלוש פעמים חזר על כך בצורה ברורה ורהוטה ללמדנו שהוא יודע טוב מאוד את המהפך והבגידה בדת היהודית שהוא הולך לחולל. האמונה באל אחד ויחיד שאין בלתו מתבטאת ביהדות בשלילה מוחלטת של כל אלוהות אחרת הנחשבת לעבודה זרה וכפירה בעיקר. יוצא אפוא כי בשלוש הבשורות הראשונות מצטט ישוע את עקרונות היהדות אולי כדי להסיר התנגדות כלפיו, אולי כדי למשוך אליו את לב הקהל היהודי בתוכו פעל ואולי כי עוד טרם גובשה בו סופית הדרך החדשה אותה בא להנציח. בשלוש הבשורות הוא חוזר על עקרונות היהדות כדי להרחיק מתנגדים ולהרוויח זמן. המעניין הוא כי דווקא בשלוש הבשורות הראשונות בהן קיימת הדבקות בעקרונות היהדות, שם בעיקר הוא נושא את מסרי החסד הקבלה והאהבה.

בבשורה האחרונה לפי יוחנן, שבעיני היא הלב והמוח של הדת הנוצרית מביע ישוע את הבשורה האלוהית על פי דרכו ואמונתו. זוהי בשורה המנוגדת ומנותקת לחלוטין לדת היהודית, וטוענת נגדה. מהיות הבשורה על פי יוחנן הכרזת המהות של הנצרות נקדיש לה כתבה נפרדת.

אין ספק כי ישוע הוא מוליך השולל הגדול והבוגד האולטימטיבי בדת היהודית, על פי דבריו הוא עצמו כפי שהם באים לידי ביטוי בברית החדשה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת