00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

לדגדג את העננים.

02/02/2014

פעם היו ערים והיו מושבות, היו מושבים והיו קיבוצים.

לאט לאט הם הולכים ונעלמים ונשארות רק ערים, ערים גדולות וערים קטנות.

שדות פרדסים ובתי אריזה מתפוררים.

פעם היו שדות והיו פרדסים, היו כרמים והיו מטעים,

לאט לאט הם הולכים ונעלמים ונשאר רק הנדל"ן.  

מרחבים ירוקים, גגות אדומים ושמי תכלת עם עדרי עננים.

מושבת מגורנו מורכבת מאיחוד שתי מושבות עם בתים קטנים וגגות רעפים אדומים,

ויש בה עדיין שדות חקלאות ירוקים, פרדסים, כרמים ומטעים.

בית אריזה ישן ומאחוריו מתחם BIG מסחרי שמאיים לבלוע אותו.

וזה מה שמושך אנשים לבוא לגור אצלנו, וגם מחיר הנדל"ן שהוא סביר יחסית.

ככל שבאים יותר אנשים הם רוצים יותר קניונים ומרכזי קניות.

והנדל"ן מתייקר, וכשהנדל"ן מתייקר בונים לגובה.

השכונה השלווה ללא גורדי שחקים ומדגדגי עננים.

יום אחד התעוררנו ובדרך לעבודה ראינו שסמוך לשכונתנו הקטנה,

צמח לו מגדל וראשו בשמיים, והשמיים מכוסים עננים.

תלמים חרוצים בשדה חרוש.

תראי איך הבניין מדגדג את העננים אמרנו זה לזו,

והעננים בוכים מרוב צחוק הוסיפה זו לזה.

מגדל וראשו בשמיים.

בשעות אחה"צ אספנו את יובלי מהגן וסיפרנו לה שליד ביתנו

צמח לו מגדל גבוה שמדגדג את העננים,

"בא לי לראות!" קראה יובלי בהתלהבות.

וכשעברנו ליד הבניין הגבוה מחאה יובל כפיים בשמחה:

"הבניין באמת מדגדג את העננים"!!!

ואז העננים התחילו להזיל כמה דמעות 

של שחוק מהול בעצב.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת