00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

הברית החדשה - כתבה ראשונה בסדרה

רקע כללי: ישוע והנצרות

"הברית החדשה" הינו ספר הקודש הנוצרי אודות ישוע המשיח. הספר נכתב ביוונית ותחילת כתיבתו כ-40 שנה לאחר מותו של ישו. המילה כריסטוס ביוונית פירושה "משיח" ומכאן השם jesus Christ.

אם היה משיח או לא, קטונתי מלשפוט, וכלל איני בטוחה האם משיח צריך להיות אדם בשר ודם רכוב על חמור הנכנס בשערי ירושלים, כפי שטרח ישוע לעשות בבקשו לשחרר חמור שהיה שייך למישהו על מנת שייכנס לירושלים רכוב עליו.

נראה לי יותר, וזו כמובן דעה אישית, כי משיחיות הינה רוח או תודעה חדשה בלב האדם ההופך אוהב, טהור, ושוחר שלום ואחווה בין הבריות, הדתות והלאומים. לשם לא התקרבנו לחלוטין מאז ישוע כריסט חרף כל הרפורמציות שעברה התרבות המערבית ב-2000 השנים האחרונות לשם השגת דמוקרטיה, חופש, שוויון ואחווה. ,

מה שבטוח הוא, שמאז שהופיע ישוע, היהודי מן הכפר הגלילי נצרת, על במת ההיסטוריה, לא חל שום שינוי לטובה במצבו של המין האנושי, מבחינת המידות האנושיות המוסריות. שחיתות, ניצול ורוע לא חדלו מאז ועד היום, וכמותם גם לא פסקו לרגע מלחמות עד אינספור אשר הטביעו את העולם עד לרגע זה ממש, בנהרות של דם.

לעניות דעתי, אם נתבונן במהלך ההיסטוריה ב-2014 השנים שחלפו מאותו רגע מכונן אין ההיסטוריה האנושית מעידה כלל וכלל על משיחיות כלשהי אשר חלה בה.

איני טוענת חלילה שהכל קשור לנצרות – כלל וכלל לא, אלא שפשוט לא חל שום שיפור משיחי בזן האנושי מאז הופעת אותו המכונה משיח. מאז הופעתו לא הפכנו ליותר טהורים וצדיקים. נכון הוא כי המדע, התרבות, הרפואה והטכנולוגיה השתפרו פלאים (אולי זו הכוונה במושג משיחיות – אייפון משוכלל?). היום כבר אין צולבים פיזית, אך נפשית וחברתית בהחלט מבצעים "רצח אופי" ואם צריך להרוג פיזית, נו באמת, הרי די במעט חומר רדיואקטיבי נדיף שאינו משאיר הרבה סימנים...

כבר אמרנו – שכלולים טכנולוגים למכביר הצטברו לזכות האנושות.

לפני שנחזור לטקסט עצמו, ונישאר צמודים אליו מילה אחר מילה, פרק אחר פרק, בלא לדלג על שום אמירה קטנה כגדולה, מן הראוי מבחינתי להוסיף עוד כמה מחשבות. קשים ומורכבים עד מאד, טבולים בהרבה דם היו לאורך 2014 השנים היחסים בין היהדות לנצרות. בכתבות אלו אנסה להביע את דעתי האישית ולשכנע בה כי מטרתו של ישוע הייתה לבתר את היהדות, לבזותה, להשפילה ולהפכה לדת בזויה הראויה להיכחד. הצורך שלו בהכחדת היהדות, כפי שיובא בהמשך הכתבות היה לדעתי מהותי עבורו. ישוע רצה להוקיע את היהדות ולהפכה לדת של שטן. נכון שזו טענה חמורה ופסקנית אך אנסה להוכיח אותה מתוך הטקסט עצמו מילה במילה. יש לציין כי המילה "שטן" מופיעה כבר בתנ"ך היהודי, אך משמעותה בתנ"ך היהודי ברוב המקרים היא כגורם מכשיל ומפריע. המילה "שטן" כפי שמופיעה מפי ישו בברית החדשה רואה בשטן את מקור הרוע היקומי, הדמון, הלוציפר. כלומר, יש כאן התגבשות מתהליך מחבל ומפריע עד לכדי ישות שהיא מהות הרוע וממילא מסמלת גם את הגיהנום עצמו, שהוא משכן הרוע האולטימטיבי. זוהי תוספת ישועית נוצרית מובהקת.

ישוע, איש הכפר הקטן נצרת שבגליל, נולד כיהודי, חי רוב ימיו כיהודי ודיבר עברית וארמית כבן תקופתו. מאחר ולפי האמונה היהודית על המשיח להיות מבית דוד ולהיוולד בבית לחם כמו דוד המלך, הרי לצורך הכרתו כמשיח נסעה אמו מרים מנצרת שבגליל אל בית לחם אשר ביהודה על מנת שייוולד בבית לחם. המקום בו נולד ישו בבית לחם מוכר כיום ככנסיית הבשורה. לידת הבתולה מתוארת במתי א' 18 "כך הייתה הולדת ישוע המשיח: מרים אמו הייתה מאורסת ליוסף ובטרם התאחדו נמצאה הרה לרוח הקודש [...] הוא לקח אליו את אשתו מבלי שידע אותה עד אשר ילדה בן וקראה את שמו ישוע" וכן מתי ב' 1 "בעת שנולד ישוע בבית לחם יהודה בימי הורדוס המלך". כך פותח ספר הבשורה לפי מתי, שהוא הספר הראשון מבין ארבעת ספרי הבשורות המרכיבים את הברית החדשה, את סיפור העלילה אודות ישו. למען הסדר נציין כי ספר הברית החדשה מורכב מארבעה ספרי בשורות האחד אחר השני כלהלן: הבשורה על-פי מתי, הבשורה על-פי מרקוס, הבשורה על-פי לוקאס והבשורה על-פי יוחנן. לאחר 300 העמודים הראשונים של ארבעת ספרי הבשורה מופיע טקסט המכונה "מעשי השליחים", לאחר מכן  איגרות פאולוס המרובות אל הרומים, אל הקורינתים, אל הגלטים, אל האפסים, אל הפיליפים, אל הקולוסים, אל התסלוניקים, אל טימותיאוס הראשונה והשניה, אל טיטוס, אל פילמון ואל העברים. לאחר מכן מופיעה איגרת יעקב, איגרות פטרוס הראשונה והשניה, והספר כמעט מסתיים בשלוש האיגרות של יוחנן, איגרת יהודה הקצרה ומסתיים בקול ענות גבורה של אפוקליפסה, יום דין ושמד העולם, וזאת במסגרת הפרק האחרון בברית החדשה המכונה "ההתגלות", שהוא לפי יוחנן.

ראוי לציין כי 300 העמודים הראשונים בברית החדשה אליהם אנו מתייחסים בכתבות הנוכחיות הם עמודי ארבע הבשורות אשר נכנסו לספר הקודש הנוצרי מתוך אוסף די גדול של בשורות שהיו בנמצא. חלקה השני של הברית החדשה, שאף הוא תופס כ-300 עמודים, הם מכלול של איגרות השליחים לישובים שונים ולבסוף את ההתגלות על פי יוחנן בה נדון באופן נפרד.

רוח הקודש מוזכרת אפוא לראשונה כבר בפסוק הראשון של ספר הבשורות הראשון שהוא לפי מתי. מי היא בדיוק רוח הקודש ומה היא בדיוק ידובר בה רבות. כבר אמרנו כי הלידה בבית לחם הייתה "מחויבת" מאחר ולפי האמונה היהודית משיח בן דוד עתיד להיוולד כדוד המלך בבית לחם. בספר הבשורה השלישי, זה שלפי לוקאס, הוא מסביר את המעבר מנצרת לבית לחם בעריכת מפקד אוכלוסין אותו ערכו באותו זמן הרומים שליטי הארץ, ולפיכך יוסף איש יהודה, שהתגורר בגליל, נאלץ היה לנסוע להירשם בעיר מולדתו בית לחם ושם התרחשה אפוא הלידה.

לאחר מילת ישוע ולאחר טקס פידיון הבן בירושלים חזרה המשפחה לכפר נצרת שבגליל וכל תקופת חייו ופועלו של ישוע התקיימו ברובם הגדול בגליל. תקופת פעילותו של ישוע בן מרים ויוסף מנצרת, יליד בית לחם, הייתה קצרה. הוא פעל בין גיל 29 לבין גיל 33, עת בחר להיות מוצא להורג בצליבה. מעט מאד ידוע על חייו עד אז והצליבה עצמה התרחשה על פי התזמון שלו עצמו בירושלים במהלך חול-המועד פסח, לאחר הסעודה האחרונה שהייתה למעשה ארוחת ליל הסדר.

בהתאם לברית החדשה קם ישו לתחייה כעבור שלושה ימים, כפי שהבטיח לתלמידיו, נגלה אליהם, דיבר אליהם ואז עלה השמימה. חשוב להדגיש מספר נקודות:

  1. עניין נוהל הצליבה היה באותה התקופה נוהג נפוץ של הוצאה להורג על ידי הרומאים שוחרי הדם אשר שלטו באותה עת בפרובינציה של הגליל ויהודה. בזירה, בקולוסאום, הם היו זורקים אנשים להיטרף על ידי חיות פרא או גלדיאטורים שיהרגו זה את זה ומחוץ לזירה התאמנו בצליבת אנשים. כך שעניין הצליבה אין בו ייחודיות לכשעצמו לאותה תקופה שכן זהו היה נוהג ההוצאה להורג באותה עת ובאותו הזמן. טוב, זריקת המתה עוד לא המציאו אז.
  2. מותו של ישו היה ידוע לו מראש – הוא דיבר על כך רבות בפני תלמידיו, הוא בחר להיות מוצא להורג בתזמון המסוים שבו אכן הוצא להורג – הדבר תוכנן על ידו מראש. כמו כן תוכנן על ידו  מראש מי יהיה אותו תלמיד שלו מתוך 12 התלמידים אשר כביכול יסגיר אותו. ראשית, קלסתרו וצורתו היו ידועים דים לאנשי ירושלים והסנהדרין כך שלא היה שום צורך שאדם ספציפי יזהה אותו, אותו אדם אשר כביכול הסגיר אותו. שנית, התלמיד אשר נבחר להסגיר אותו, נבחר מראש על ידי ישו וכונה על ידו לאורך הטקסטים בשם "שטן". אם אכן ישו לא היה רוצה כביכול להיות מוסגר יכול היה בפשטות לסלק אותו "שטן" מבין תלמידיו. התלמיד עצמו לא ידע מראש שהוא זה אשר אמור להסגיר את ישו וזה תפקיד שישו הטיל עליו וציווה עליו לבצע למרות רצונו. על כך ידובר עוד רבות. עניין ההסגרה הוא אתוס שהיה מכוון למוטט את הדת היהודית.
  3. כל האירועים בין תקופת הולדתו של ישו ועד להוצאתו להורג התרחשו בגליל וביהודה ב-4 השנים האחרונות לשלטונו של המלך הורדוס ובתקופה של חוסר יציבות שלטונית, התפוררות כלכלית, חברתית ומוסרית בהנהגה היהודית הדתית והשלטונית. זו הייתה תקופה של היעדר אוטונומיה לאומית, ובשנות פעילותו של ישוע שלט בארץ מטעם רומא הנציג פונטוס פילאטוס. אגב, נקדים את המאוחר ונאמר כי פונטוס פילאטוס לא מצא כל אשם בישו, לא התכוון כלל להוציאו להורג וביקש לשחררו לחופשי. באותה תקופה המצב הכלכלי בגליל וביהודה היה ירוד, מרבית תושבי הגליל היו אביונים, מדלת העם, חסרי השכלה ונאבקים על קיומם הכלכלי. ישו פנה בעיקר אל המעמדות הנמוכים, לעמי ארצות והוא הצדיק גישה זו של פניה לאנשים מושחתים ולזונות בטענה "הבריאים אינם צריכים רופא, כי אם החולים. לא באתי לקרוא הצדיקים לתשובה כי אם החטאים." (לוקאס ה' 31). בשורתו הופנתה אל הנמצאים בשולי החברה בסברו כי הם אלו החפצים בגאולה "אמן, אומר אני לכם, המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל מלכות האלוהים כי יוחנן בא אליכם בדרך הצדקה ולא האמנתם לו והמוכסים והזונות הם האמינו לו" (מתי כ"א 31). בשורה של משלים חזר ישו ואמר כי האמת דחויה על ידי העליונים ומתקבלת על ידי התחתונים (מתי כ 16), כיוון שהעלובים הפכו לקהל היעד המרכזי שלו, חידד ישו את נושא הסליחה והתשובה. האל אוהב את החטאים. אפילו הזונות שהן בתחתית הסולם החברתי ראויות לסליחה אם הן מוכנות להתחרט ולקבל את הבושרה ואת נושא הבשורה. (מתוך: פרופ' אביעד קליינברג "הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה). ישו לפי קליינברג, סחף אחריו גרעין קטן של חסידים והצלחתו הייתה בגליל כמטיף וכעושה נפלאות.

על פי הכתוב בברית החדשה המצב הדתי בבית המקדש ובירושלים, וזאת לפי תוכחות הזעם של ישוע, היה נגוע בשחיתות, פריצות, רדיפת כבוד וטובות הנאה חומריות. לצורך העניין אני מביאה כאן את הדברים אך ורק לפי הנאמר בברית החדשה ולא השוויתי למקורות אחרים. כמו שאר היבטי החיים גם האמונה הדתית והמוסרית בעם הייתה מעורערת.

בתרבויות שונות במקומות שונים ובזמנים שונים, טבעי הוא שבתקופות של שקיעה מדינית כלכלית וחברתית יופיעו על רקע התשתית המעורערת רפורמאטורים המעוניינים בתיקון המצב – זו דרכה של ההיסטוריה האנושית. כך אירע בהרבה עמים ובהרבה תקופות, כך שהופעתו של ישוע בתקופה זו נראית בהחלט מובנת ומתקבלת על הדעת. עם מותו התפזרו מרבית מאמיניו ונותרו 11 מתוך 12 השליחים תלמידיו, בהם בחר בהתאם ל-12 שבטי ישראל לדבוק באמונתם בו. מאחר והם מונו על ידו מלכתחילה להפיץ את דבריו הם שלחו איגרות להפיץ את בשורתו מעבר לארץ ישראל. חשוב להדגיש כי בתקופת חייו היו דברי ישו ומעשיו מיועדים אך ורק ליהודים, כך הצהיר מפורשות. לאחר מותו מטרת הפצת הבשורה על פי ישו הייתה להפיצה לא רק בקרב היהודים אלא בקרב שאר הגויים. הגדיל לעשות שאול התרסי, הלא הוא פאולוס, שמלכתחילה לא היה מבין שנים עשר התלמידים המקוריים. שאול התרסי נולד כיהודי ובעקבות "הפיכת הלב" שלו עת נגלה אליו ישו בחזיון, הפך להיות אחד המפיצים האקטיביים ביותר של הנצרות ברחבי אסיה הקטנה וברומא. אחד מתלמידיו המקוריים של ישו ששמו היה כיפא (סלע) נשלח להטיף ברומא שם הוא כונה פטרוס. סופו שנצלב אף הוא, אך ביקש להיצלב כשראשו למטה שלא כמו ישוע האדון. בהתאם למסורת הנוצרית נקבר פטרוס במקום המכונה היום "הבזיליקה האפיפיורית של פטרוס הקדוש" והיא מהווה את המבנה המרכזי של קריית הוותיקן ואת הכנסיה הגדולה בעולם, בה מתקיימת מדי שנה מיסת החצות המסורתית לרגל חג המולד והיא מהווה את הכנסיה הקדושה ביותר לנצרות.

יחסי הנוצרים והרומים הפגאנים עברו עליות ומורדות – תקופות של שקט וחיים בהרמוניה ותקופות של רדיפות הנוצרים והוצאתם להורג. לפי פרופ' קליינברג, בשנת 180 לספירה נחתם ספר "הברית החדשה" במתכונתו הנוכחית כאוונגליון הנוצרי הרשמי. במאה ה-4, בשנת 312 לספירה ניצח בקרב קונסטנטינוס, אשר טען לכתר העיר רומא, ובעקבותיו הפך לקיסר רומא והתנצר. התנצרותו באה בעקבות חלום ערב ליל הקרב בו ראה את ישו ואת הצלב. בכך הפכה הנצרות לדת המדינה הרשמית באימפריה הרומית, ממנה התפשטה ברחבי אירופה, וכל השאר היסטוריה. לפי קליינברג ראו קונסטנטינוס וצבאו צלב זוהר בשמים ותחתיו הכתובת "בסימן זה תנצח". "בלילה התגלה ישו לקיסר העתידי, כשהוא נושא את סימן הצלב. הוא ציווה עליו להשתמש בצורת הצלב במלחמתו באויביו [...] קונסטנטינוס הטביע את הסימן על מגיני החיילים ולתפישתו הניצחון היה הגשמת נבואתו של ישוע הנוצרי והושג בחסותו". אין כל עדות אובייקטיבית לאירוע אודות חזון זה כסיבה להתנצרותו של קונסטנטינוס קיסר רומא.

האפוקליפסה הנוצרית

בסוף כתבה זו הבה נתחבר לטקסט עצמו. הנצרות שיווקה עצמה בראשית דרכה באמצעות דברי ישוע ולאחר מותו באמצעות איגרות השליחים. המיתוג שנתנה לעצמה היה של דת האהבה, השלום, הסליחה והחסד – מיתוג שבהחלט נהרהר בו ונערער עליו במהלך כתבות אלו. מעניין הוא שדווקא בשם "דת האהבה והחסד" נשפכו נהרות דם רבים, כמו לדוגמא "קטנה" ארבע מסעות הצלב בין המאות ה-11 ל-13, אשר טבחו בכל מי שלא היה נוצרי. לאחר מכן התקיימו עוד חמישה מסעות צלב קטנים ומקומיים יותר. לאורך ההיסטוריה. הנצרות כדת מיסיונרית נקטה בשיטות של המרה כוחנית, של הכופרים לסוגיהם השונים, כגון יהודים, אינדיאנים, פיליפינים, אפריקנים, עמי הודו הדרומית ועל הדרך הוקמה גם האינקוויזיציה החוקרת לטיהור האמונה אשר הפליאה במציאת שיטות עינוי והוצאה להורג. כיצד כל זה עולה בקנה אחד עם חזון האהבה השלום והחסד אותה משווקת הנצרות כמאפיינת אותה? האם יש כאן פירוש מוטעה? אולי יש כאן הטעיה בגדול? מסתבר שאין כאן ממש טעות. הכל כתוב בברית החדשה, בפרק האחרון המכונה "ההתגלות" והוא למעשה מהווה חזון אפוקליפטי של יוחנן בן 22 פרקים. בחזון ההתגלות האפוקליפטי מתאר יוחנן בפירוט רב כיצד ייטבחו כל הכופרים. ככתוב בהתגלות ליוחנן פרק ו' 7 "סוס אחר ייצא אדום כאש ליושב עליו ניתן להסיר את השלום מן הארץ כדי שיהרגו זה את זה וחרב גדול ניתנה לו [...] ראיתי והנה סוס ירקרק והיושב עליו שמו מוות, ושאול הלכה אחריו. וניתנה להם סמכות על רבע הארץ, להרוג בחרב וברעב ובמוות ועל ידי חיות הארץ [...] ונאמר להם לנוח עוד מעט זמן עד שיימלא גם מספר חבריהם העבדים ואחיהם העתידים להיהרג כמוהם [...] כי בא היום הגדול יום חרונם ומי יכול לעמוד?" האפוקליפסה המתוארת בפרק זה היא יקומית, הרס נורא בכדור הארץ והשלטת טבח זעם ודם. כך מסתיים ספר הברית החדשה.

פרק ט"ו בהתגלות על פי יוחנן מתארת את שבע המכות האחרונות, פרק ט"ז מתאר את קערות זעם האלוהים, פרק י"ז מתאר את הזונה הגדולה והחיה, פרק י"ח מתאר את מפלת בבל, פרק י"ט מתאר את הרוכב על הסוס הלבן "השניים הושלכו חיים אל אגם האש הבוער בגופרית. והנשארים נהרגו בחרב היוצא מפי היושב על הסוס וכל בעלי הכנף שבעו מבשרם." פרק כ' עוסק במפלת השטן ולאחר כל דברי הזעם והזוועה מגיעים שני פרקים אחרונים בספר הברית החדשה כדי שלא נשאר מדוכאים על עפר, חלולים וריקים בפנימיותינו והם מתארים את ירושלים החדשה פרק כ"א, והפרק האחרון (כ"ב) בספר הברית החדשה מכונה "ביאת ישוע המשיח". קשה מאד לומר לאחר קריאת 22 הפרקים של חזון ההתגלות של יוחנן שזו דת המשדרת אהבה חסד וחמלה אלא דת המשדרת שאול מוות טבח וזוועת אינסוף. לא אני אמרתי – הכתוב מדבר בעד עצמו. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת