00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

האינטרנט האנושי - הגוף כולו הינו מערכת מידע פסיכופיזיולוגית - כתבה רביעית ואחרונה

 

                                                                                    

בכתבות הקודמות הדגשנו את הקשרים ההדדיים שבין מערכות הגוף השונות:

הצגנו את הגוף כמערכת מידע אינטרנטית רב כיוונית העושה זאת באמצעות חומרים ביוכימיים המכונים פפטידים. רק כדי לסבר את האוזן, הפפטידים הם מולקולות זעירות המורכבות ממספר קטן של חומצות אמינו שחברו יחדיו במבנה מסוים. הפפטידים נקלטים על ידי קולטנים הנמצאים בכל אחד מתאי הגוף ומערכותיו השונות. כל פפטיד זקוק לקולטן הספציפי המסוגל לקלוט אך ורק אותו. הקולטנים עצמם הם מולקולות הניתנות להצגה כנוסחא כימית. בהתאם לקליטת הפפטיד תיווצר בתא תגובה ביוכימית.

רק נציין מבלי לפרט, כי הפפטידים מעבירי המידע בין תאי המוח השונים מכונים נוירוטרנסמיטורים, מתוכם הידועים הם האנדומורפין אותו הצגנו בראשית הכתבות, הסרוטונין, הדופמין, ההיסטמין, והנוראפינפרין (נוראדרנלין) וכך למעלה מ-20 נוירוטרנסמיטורים שונים. ההורמונים בגופנו אף הם מהווים פפטידים ופרט לנוירוטרנסמיטורים ולהורמונים, כל שאר 95% מהפפטידים הם המולקולות המעבירות מידע בין כל מערכות הגוף והתאים.

 

המוח ההופך אותנו לאדם חושב

המוח הקדמי שלנו, המכונה קורטקס, הוא איזור מוחי רב פעילות: בו מתרחש תהליך התפישה, עיבוד המידע החושי, בו נוצרת הבנה ושפה, הוא אחראי על החשיבה וההיגיון, פיקוח ובקרה על דחפים, יצרים ורגשות. הוא אחראי על התכוונות לקליטת מידע (הפניית קשב) בצורה של יצירת פילטרים המיועדים לקליטת המידע הדרוש בלבד, זיכרון ולמידה (בהיעדר זיכרון למידה אינה אפשרית) וכן על אחסון המידע בתוך תאי המוח. יש לנו זיכרון מיידי של טווח קצר ויש לנו זיכרון ארוך טווח אלא שאין אנו מסוגלים להכיל את כל חוויותינו מיום היוולדנו בצורת זכרונות מודעים. לדוגמא, אם ארצה לזכור מה עשיתי ביום שלישי לפני שלושה שבועות במהלך חיים שגרתי, אם לא אסתכל ביומני לבטח לא אזכור. לבטח גם איני זוכרת יום שלישי כלשהו בחודש ינואר שנה שעברה. אין שום סיבה שאזכור יום ספציפי כלשהו אלא אם כן ארע בו משהו דרמטי עבורי. לפיכך, על המוח לשנע את החוויות למחסנים של מאגרי מידע זיכרון המפוזרים בתוכו בהתאם לסיווג לפי קריטריונים מסוימים. ראוי לציין כי חוויה מסוימת בהחלט יכולה להיות מסווגת למספר  רב של מאגרי מידע בהתאם לאוסף קריטריונים רלוונטיים לגביה.

לעתים אנו עסוקים בהיזכרות, כלומר שליפת מידע מן המאגר. דוגמא אופיינית שהתרחשה לפני מספר ימים "אוף! איך קוראים לשחקנית הזו הבלונדינית המעולה שאני כל כך אוהבת ושאני יכולה לציין לפחות שמות 5 סרטים בהם הופיעה, עומד לי על קצה הלשון" (תופעת "קצה הלשון" בהיזכרות). אני עסוקה בזה יום שלם מדי פעם, מתענה בשאלה, כועסת על השיכחה עד שהגיעה התשובה הגואלת וקפץ לראשי שמה של מריל סטריפ. לעתים שליפת המידע, כלומר ההיזכרות, הינה ספונטנית ולעתים היא מתרחשת בעקבות תפעול הגוף יחד עם הרגש, כפי שמתרחש בטיפול פסיכולוגי של גוף נפש. כך או כך חלק ניכר מן המידע אודות חוויות שעברנו הינו מודחק, על מנת שלא נהיה בהצפה של חוויות, כלומר הרי הוא מאוחסן היכנשהו ולנו אין את קוד הגישה. אחסון החוויות ו"אובדן המפתח" אליהם נעשה או בשל אי הרלוונטיות של זכרונות אלו לחיינו (דוגמא: לא אכפת לי איך נראה הנער שמכר ארטיקים על שפת הים כשהייתי בת 5) או בשל היותם טעונים רגשות שליליים (כעס, פחד, כאב, השפלה) איתם אין אנו רוצים להתמודד. הזכרונות שאוחסנו ונדחקו מכונים ה"לא מודע" והם כוללים תמיד מחשבה\רגש. יש להדגיש כי התיוג "לא מודע" מתייחס כמובן גם לפעילות מערכות הגוף האוטונומיות הפועלות בתוכנו אודותן אין לנו מידע נגיש ומודע שכן חוכמת הגוף ומערכת העצבים האוטונומית, החיסונית, ההורמונאלית, העיכולית, הלבבית וכו' היא רחבה ועצומה באופן אינסופי מחוכמתנו האנושית האינטואיטיבית והרי היא תספק את כל עבודות המחקר למדע עד סוף הדורות.

הערה אישית: לדעתי האישית אין כלל ספק שחוכמת הגוף האינסופית הינה אלוהית שכן היא מבטאת את סוד החיים וזהו למעשה הקשר היותר רחב עליו אין מדובר בכתבות אלו שבין גוף-נפש לבין רוח, נשמה, אלוהות.

 

היכן מאוחסנים הזכרונות במוח

(מחקרם של פנפילד ושל מילטון אריקסון)

פנפילד 1891-1976 היה נוירו כירורג קנדי, אחד מחוקרי המוח הידועים של המאה ה-20. החל מ-1920 הוא החל בניתוחים ש(תודה לאל) כבר אין מבצעים אותם יותר, של חיתוך כפיס המוח (קורפוס קולוסום) שבין ההמיספרה הימנית לבין ההמיספרה השמאלית לטיפול במקרים מאוד קשים של אפילפסיה. מאחר והמוח אינו חווה כאב, הורדמה גולגולת המוח אשר נפתחה אך המוח נשאר חשוף ולא מורדם. במצב זה גירה פנפילד באמצעות אלקטרודות חשמליות נקודות שונות אשר במוח הלימבי. בעת הגירוי התנסו המטופלים בצורה חווייתית מדויקת באירועי ילדות נשכחים. הם ראו ושמעו דברים שהתרחשו בילדותם כאילו הם מתרחשים נוכח עיניהם ממש בהווה תוך תיאור מפורט ביותר של מה ראו, של תוכן הדברים שנשמעו וכן הגיבו רגשית למתרחש בעוצמות של בכי, צחוק, רעד, התכווצות, שינויי לחץ דם ושאר הפרמטרים. משמעות הדבר כי גירוי חשמלי של תאי מוח מסוימים גירו והעלו למודעות מאגר זיכרון חבוי בצורה חווייתית אותנטית ומושלמת. בהמשך נערכו הניסויים של גירוי חשמלי לאיזורים מסוימים בקליפת המוח גם במצב לא ניתוחי, כלומר מבלי לפתוח את הגולגולת. מתוך שלל המחקרים מסוג זה התקבלה המסקנה כי המוח שומר על רישום מדויק ותמידי, רציף, של כל האירועים אותם חווה האדם. כיום מקובל בקרב חוקרי המוח שכל דבר שחווינו אי פעם מדקה לדקה במהלך חיינו, באמצעות חושינו, רגשותינו ומחשבותינו נצרב בתאי המוח לנצח.

מחקרים מרתקים נוספים נערכו על ידי הפסיכיאטר האמריקאי מילטון אריקסון 1901-1980, גדול המהפנטים הרפואיים אי פעם שעד היום לא הצליח איש לשחזר את הטכניקות בהן השתמש, שכן הייתה בהן "טביעת אצבע" אישית שלו שהתבססה על אינטואיציה נפשית עמוקה. אחד הסיפורים הוא כיצד היפנט את הסופר האנגלי אלדוס האקסלי. במצב היפנוזה עמוקה ידע האקסלי לציין את מספר העמוד של קטע אקראי מתוך אלפי הספרים שבספרייתו האישית אותו הקריא אריקסון בפניו, והמשיך בציטוט הכתוב כאילו הוא קורא אותו ממש ברגע הניסוי. מדובר על ספרים אותם קרא האקסלי 15 שנה קודם לכן. כמו כן הוא ציין במצב ההיפנוטי את הנסיבות בהן עיין בספרים אלו.

בעקבות מחקרי פנפילד עלתה הטענה כי מושב הזיכרון המוחלט, כמו גם מושב הרגשות והחשיבה הינו במוח.

 

הזיכרון מאוחסן בכל תאי הגוף – לא רק במוח

החידוש של פרופ' פרט, מחברת הספר "מולקולות של רגשות", הינו כי הזיכרון אמנם מאוחסן במוח אך בו בזמן, בלי לשלול את עובדת אחסונו במוח, הרי הוא גם מאוחסן בכלל תאי הגוף. אין הזיכרון מאוחסן בכל תא ותא מתאי הגוף אלא קיימת התאמה בין תוכן המידע לבין תאי האיבר המסוים בהם יאוחסן מידע זה. דוגמא: חוויות של חינוך מיני נוקשה לצניעות יאוחסנו במוח כמובן אך בו בזמן יאוחסנו גם באיבר המין, והדבר יתבטא בתסמינים שונים של מחלות הנגרמות בעקבות מגע מיני, אי יכולת לקיים חדירה או כאבים בזמן החדירה. משמעות הדבר היא כי הגוף כולו הינו התת מודע האנושי. מכאן, כי תסמינים רפואיים כגון בעיות עור, כאבי רקמות מסוימים, נימול, שיתוק, כאבי שרירים ומפרקים, מעי רגיז, שלפוחית שתן רגיזה, קשיי פריון ואינספור בעיות גופניות נוספות בכל המקרים אשר לא נמצאה סיבה פיזיולוגית מאובחנת וברת טיפול מקורה הוא על רקע נפשי. ברצוני רק לציין במשפט כי בשנות ה-80 עת עבדתי בשיטת ההיפנוזה, התמזל מזלי לטפל בבית החולים השיקומי בית לוינשטיין באישה אשר הייתה משותקת שלוש שנים בפלג גופה התחתון מבלי שהיה לכך ממצא רפואי כלשהו. בעקבות ההיפנוזה העמוקה עלתה למודעות טראומה מינית של גילוי עריות משפחתי ממנו סבלה 3 שנים בילדותה ועם שחרורה מטראומה זו, היא קמה וחזרה לעמוד ולהלך על רגליה כבריאה לכל דבר. לפי התאוריה הפרוידיאנית אישה זו סבלה מהמכונה על ידו "היסטריה", כלומר ליקוי תפקוד גופני על רקע נפשי. פרופ' פרט מוכיחה קשר נפש-גוף זה מבחינה מדעית ביולוגית. לדבריה, הפפטידים - ידידינו נושאי המידע הביוכימי, מצויים בכל ההסתעפויות העצביות המרכזיות שלנו (לדוגמא, לאורך חוט השדרה הקדמי ועצב הוואגוס הקדמי) כלומר לא רק במוח הרגשות שלנו המכונה "המוח הלימבי". הפפטידים נעים דרך כל המערכות הגופניות, כגון: מערכת עצבית, נוזל בין תאי, מערכת לימפה, המערכת החיסונית, ההורמונאלית, ואפילו מערכת כלי הדם, ובאופן זה מגיעים לכל תא ותא מתאי הגוף ונקלטים בו בעזרת הקולטנים המתאימים. המערכת העצבית בגוף כולו חווה, מרגישה ויודעת את מה שעובר על האדם וממנה מתפזר המידע דרך עצמה ודרך שאר המערכות הכלל גופניות שציינו הנמצאות איתה בתקשורת ישירה עד לרמה של אחסון מידע חווייתי בכל תא ותא מתאי הגוף. באופן זה הגוף כולו הינו מאגר של זיכרון הלא מודע האנושי.

הזיכרון האנושי מקודד ומאוחסן אפוא לא רק במוח אלא בכל תאי הגוף. למעשה ניתן לומר כי הגוף כולו הוא מוח אחד גדול, או בחילופי סגנון, כי התודעה האנושית או הרוח האנושית ממלאת ושרויה בכל תא ותא מתאי הגוף בכל מערכותיו השונות. רכיבי התודעה\מידע\רוח נעים מתפקיד לתפקיד וממערכת תפקוד אחת לאחרת וזאת כאשר הם יוצרים שינויים בכל תאי הגוף כולו. הנפש, לפי פרופ' פרט, מכונה mind, אך אנו נכנה אותה "רוח האדם" או תודעת האדם. כאשר אנו מדברים על רוח או תודעה אנו מדברים בעצם על רב שכבתיות ברמות מודעות שונות של הרוח ושל התודעה. למעשה לצורך הדיון הנוכחי אין אנו עושים הפרדה בין רוח האדם לבין תודעת האדם. התודעה היא למעשה זרם המידע והתקשורת הזורם באופן פיזיוביולוגי ואלקטרוני בכל מערכות הגוף, איבריו ותאיו.

באופן סובייקטיבי אנו חווים את עצמנו, את הווייתנו או את נפשנו כמשהו רוחני ומופשט (וטוב שכך), אך אין הדבר שולל את העובדה שרוח זו או תודעה זו משקפת או משתקפת בצורה מדויקת ומתמטית בביוכימיה של מוחנו ושל כל תא ותא מגופנו.

הגוף הינו מערכת תאים, רקמות, איברים, ומערכות תפקוד המקיימות תקשורת בו זמנית ורב כיוונית ביניהם ובאופן זה משפיעים ומושפעים כל העת זה על זה. המדע העוסק באמצעים בהם תודעה\רוח מתבטאת בחומר יודע לציין לגבי גוף האדם כיצד מתקיימת אותה תקשורת ביוכימית וביו-חשמלית במערכות הגוף השונות בדיוק כמו רשת אינטרנט לכל דבר. משמעות הדבר כי מולקולות החומר וכי המטענים החשמליים שלהם ספוגים בתודעה של חוכמה, ידע והבנה.

הגוף אינו מכונה של חומר. כל אדם הינו תודעה (רוח) שפירושה בין היתר הוא חוכמה ורגש, כוונה, אמונה, אמת, אידיאה... השוכנים בתוך גוף של חומר מפעילים בו מערכות פיזיוביולוגיות וכימיות של חומר, מפעילות בו מטענים חשמליים של אנרגיה ובאותה עת מעוצבת התודעה ומושפעת מאותם חומרים ואנרגיות חשמליות המיוצרות בגוף.

התודעה היא הגוף, התודעה הופכת להיות גוף, מעצבת אותו ומשפיעה עליו, והגוף מעצב ומשפיע על התודעה. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת