00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עולמו של מתנדב

משלחת סטודנטים מקומית - שינינו את חוקי המשחק ושינינו בעצמנו

ביום ראשון האחרון הם התחילו להיכנס בקבוצות להלל. בריאן - מתאם התוכניות שלנו ואני חיכינו להם משעות אחר הצהריים המוקדמות בהתרגשות רבה. 17 סטודנטים שלנו חזרו שבוע מוקדם יותר לקמפוס בשביל לקחת חלק ב"חופשת חורף אלטרנטיבית". הקונספט קיים גם בארץ, בצורה קצת שונה כמובן - אגודות הסטודנטים בישראל מוציאות משלחות סטודנטים לכל מני מקומות נזקקים בעולם, חושפות בפניהם מקומות חדשים ומדברות על צדק חברתי, צדקה, התנדבות וכל מה שביניהם. גם כאן בארצות הברית נהוג שבחופשת החורף או בחופשת האביב יוצאים סטודנטים למקומות אקזוטיים או מקומות אחרים שסבלו מאסונות טבע ומתנדבים במשך שבוע. וזה מה שעשינו גם כאן, בהבדל אחד - המשלחת שלנו נשארה באורבנה-שמפיין.

ההחלטה שלנו כמה חודשים לפני לארגן משלחת מקומית נבעה מכמה סיבות. הסטודנטים בקמפוס שלנו לא יוצאים הרבה מחוץ לגבולות הקמפוס, שכולל את מגורי הסטודנטים, אזור מסחרי ואת כל בנייני האוניברסיטה. הם לא מכירים את הקהילה המקומית והצרכים שלה. מעטים הסטודנטים שמגיעים למרכז העיר. היה לנו חשוב לחשוף אותם לזה. בנוסף - בנובמבר האחרון פגעו מספר סופות טורנדו בעיירות סביבנו והשמידו שכונות שלמות. שתי הסיבות הללו הבינו אותנו למסקנה שאנחנו צריכים לארגן משהו מקומי שישלב את צרכי היומיום של הקהילה ויאפשר לעשות עבודת סיוע. ההחלטה הזו שונה לגמרי ממה שהללים אחרים עושים בדרך כלל והייתה צעד "אמיץ" כיוון שהמשלחת לא תצא ליעד אקזוטי רחוק ויוקרתי. וזה מה שיצא:

 

האתר בתחילת העבודה

במהלך השבוע אנחנו והסטונדטים התנדבנו לסירוגין בארגונים מקומיים באורבנה שמפיין ובשתי עיירות שנפגעו מהסופות. הארגונים שהתנדבנו בהם כללו מרכז מזון לנזקקים, בית אבות, בית ספר יסודי, ובית מחסה לילדים בגילאים 0-6 ו"habitat for humanity" - ארגון שבונה בתים לאנשים נזקקים בכל רחבי העולם. בשעות הערב אירגנו לסטודנטים ארוחות ערב עם מנהיגים מקומיים כגון ראש עיריית שמפיין, נשיאת האונברסיטה ועוד, ובאחד הלילות הסטודנטים התארחו אצל משפחות מקומיות לארוחות ערב. כולנו הפקנו הרבה מההתנסות. זכינו לדבר עם אנשים מהקהילה המקומית ולמדנו על הצרכים המקומיים, הסטודנטים שאלו את המנהיגים שאלות נוקבות ומלאות מחשבה וחזרו מלאי התלהבות מארוחות הערב עם המשפחות. ההתמודדות שלהם עם העבודה הקשה מילאה אותי בגאווה והתהלבות. שמחתי לראות שהם לוקחים את השבוע הזה למקום הנכון.

ביום חמישי יצאנו כולנו לעיירה וושינגטון (שבמדינת אילינוי) לסייע בפינוי ההריסות מסופות הטורנדו שהכו את העיר. נסענו בשיירת מכוניות כשעה וחצי עד שהגענו לעיר. מרכז העיר היה יפה ושליו כמו הרבה עיירות קטנות במערב התיכון. לא ראינו נזק של ממש באזור הזה. המשכנו לנסוע עוד 3 קילומטרים מערבה והתחלנו לראות בתים שנפגעו קלות - חלון שבור, גג פגוע. עדיין לא משהו לכתוב עליו הביתה. ואז הגענו לחנייה של הכנסייה שממנה יצאו כל כוחות החילוץ, הפינוי וההריסה. שם נגלתה לפנינו עוצמת ההרס של הסופה. הכנסייה יושבת על גבעה שמשקיפה על מה שהיה פעם שכונה. מרבית השכונה הייתה כעת תילי הריסות, עצים שבורים ומכוניות הפוכות. לכולנו לקח כמה דקות לעכל את המראה לפני שמישהו העיז לצאת מהמכונית. 

בכנסייה נתו לנו ציוד עבודה - וסטים, אתי חפירה, דליים, משקפי מגן ועוד ושלחו אותנו לעזור בפינוי של אחד ממאות הבתים שנחרבו מהסופה. הגענו למקום ומצאנו תל הריסות ענק. המטרה הייתה לפנות הרבה ככל האפשר ביום אחד. את ההרס קשה לתאר - לא נשאר דבר אחד עומד מהבית. למזלנו עבודה איתנו עוד חמישה אנשי מקצוע עם טרקטור קטן ודחפור קטן שעזרו לנו לפנות חלק מההריסות. אבל לאורך כל היום עבדנו על פינוי הבית תוך כדי פינוי בלוקים וקירות עץ מצאנו חפצים פרטיים של האנשים הגרים בבית - כדורסל, כלי גינון, עיתונים ובגדים. כל מה שהיה במצב סביר - שמרנו בקופסא להחזיר לכנסיה. כל השאר - לקונטיינרים לפינוי. בתום יום העבודה הצלחנו לפנות את מרבית ההריסות. 8 קונטיינרים פונו מהשטח. מה שהצלחנו לגאול עבור המשפחה היו שתי קופסאות של חפצים. 

בסוף היום אחד הסטודטים אמר שהיכולת שלנו להציל כמה דברים עבור המשפחה הייתה ההתנסות החשובה ביותר בחיים שלו. אחרים דיברו על התחושות של ביית בית לאנשים נזקקים יום אחד ופינוי הריסות של אנשים אחרים יום לאחר מכן. אתמול בערב קיימנו ארוחת שבת משותפת וציינו את סיום התוכנית. כולנו מרגישים היום מחוברים לקהילה המקומית הרבה יותר מבעבר. יתרה מכך, הצלחנו לבנות קהילה קטנה של סטודנטים ואנשי צוות של ההלל שיש להם מכנה משותף חשוב ומעצים שמחבר את כולנו. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ארז נמרוד כהן אלא אם צויין אחרת