00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

תחזיות אוסקר 2015 - חלק א`

08/03/2014

טוב, האוסקר תם ונשלם, וכמיטב המסורת, אני לא מחכה הרבה לפני שאני מתחיל לנחש מי הולך להיות באוסקר הבא. כמובן, זאת רשימה לא שלמה ולא מתיימרת - אני לא יכול באמת לדעת איזה סרטים מהרשימה הזאת ייפלו בין הכיסאות ואיזה סרטים שלא ברשימה יקומו במקומם. אם לומר את האמת, 2014 היא הרבה יותר קשה מבחינת ניחושים מוקדמים, בגלל סיבה מסויימת. בכל שנה, כשאני מסתכל על מועמדים פוטנציאליים לאוסקר, אני מסתכל קודם כל על השמות שמאחורי הסרטים. ראיתי שיוצא סרט של ספילברג? נו, ברור שצריך להסתכל עליו כמועמד פוטנציאלי. סרט של סקורסזה? כמעט נעול. אנג לי? בטח, בטח שצריך להסתכל עליו. גם האחים כהן, ואפילו על טרנטינו, קת`רין ביגלו ודברים כאלה מסתכלים בהקשר הזה, ויש כאלה בכל שנה. מה הקטע ב-2014? ובכן, מהשמות הגדולים האלה, אין הרבה. השנה אין הרבה במאים ענקיים מהקאליבר הכי גבוה של הוליווד שמוציאים סרטים. כמובן, חלק מהם כן מוציאים סרטים, אבל הם מיעוט. השנה יש הרבה יותר סרטים של במאים מתחילים או במאים מוכרים שמעולם לא היו מזוהים עם האוסקר, ובשביל כולם 2014 תהיה השנה להוכיח את עצמם. זה גורם לכך שהשנה, לשם שינוי, אני לא מסתכל רק לפי שמות ותאריכי יציאה, אלא גם על הדבר הכי חשוב: הסיפורים והרעיונות שמאחורי הסרטים, כי השנה הם אלה שהולכים לקבוע. זה הופך את עונת הפרסים השנה להרבה פחות צפויה מהרגיל, ולכן גם ליותר מרתקת.

המועמדים הפוטנציאליים לא מוזכרים בסדר מסויים אלא באקראי.

לחלק השני: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2841660

בין כוכבים (Interstellar)
אז מה, נולאן, אולי הפעם? כריסטופר נולאן הולך ומסתמן כאחד הלוזרים הגדולים ביותר באוסקר בשנים האחרונות, אבל לא נראה שהוא מוותר. הוא לא קיבל מועמדויות מוצדקות על "האביר האפל", ולא על המשכו, שככל הנראה נפגע מזה שהוא נחשב לפחות טוב מקודמו (וגם מהעובדה שבניגוד לסרט הראשון, הוא יצא בשנה מעולה ולא בשנה די שחונה). עם זאת, בין לבין, הוא היה הכי קרוב לקבל מועמדות בימוי, והסתפק רק בסרט, תסריט ועוד 6 מועמדויות (כולל 4 זכיות) על "התחלה", שכנראה האקדמיה התחברה אליו יותר כי למרות היותו מד"ב, הוא לא כלל איש בחליפת עטלף. ע"פ ההיגיון הזה, נולאן כנראה מכוון מאוד גבוה עם הסרט הראשון שלו אחרי שטרילוגיית באטמן נגמרה. זה עדיין מד"ב, אבל מקורי ורציני ואיטנליגנטי, ובניגוד ל"התחלה" שהיה סרט קיץ, הוא מופץ בנובמבר - הוכחה חד משמעית שנולאן נורא רוצה את המועמדות הזאת, ושהאולפנים אכן בונים עליו עד כדי כך שהם מוכנים להפיץ אותו בתקופה אוסקרית במיוחד (למרות שנולאן לגמרי הפך לבמאי שרק שמו יביא אנשים לקולנוע בקיץ). מעבר לזה, אין ממש הרבה מידע על הסרט, למרות שכבר היה לו טריילר. אפשר להבין שהוא מערב מסעות בחלל, מסעות בזמן, ויקומים מקבילים, ושיש לו קאסט מאוד מבטיח - מת`יו מקונוהי, עם פסלוני אוסקר, SAG, גלובוס זהב ועד אז בטח גם אמי, ביחד עם אן הת`וואי, ג`סיקה צ`סטיין, אלן בורסטיין, ג`ון לית`גו, מייקל קיין, מאט דיימון, קייסי אפלק, ווס בנטלי וההוא ממופע שנות ה-70. אז אולי הפעם נולאן יצליח לקבל את המועמדות שהוא כה רוצה, ותוך כדי גם להביא יותר כבוד לז`אנר המד"ב בקרב האקדמיה (מגמה שאולי התחילה ממש הרגע, עם זכייתו של "היא" המד"בי בפרס התסריט המקורי).


רע מנעוריו (Inherent Vice)
עוד במאי שלפני שנתיים יצא קצת לוזר באוסקר למרות ציפיות גבוהות, הוא פול תומאס אנדרסון. הבחור יצר את אחד הסרטים הכי מהוללים של העשור הקודם, "זה ייגמר בדם", והוא לא צריך להתלונן שהוא לא זכה כי הוא יצא בשנה מלאה באופן כמעט חסר תקדים ביצירות מופת. חמש שנים אחר כך, נראה שהוא די התרסק עם סרטו החדש, "המאסטר", שאומנם היה להיט אצל מבקרים, אבל התקשה לכבוש את לב הקהל הרחב כמו סרטיו הקודמים (למרות אופיו, ל"זה ייגמר בדם" יש עדת מעריצים גדולה גם מחוץ לקהילת המבקרים), וכך באוסקר הוא יצא עם 3 מועמדויות משחק בלבד (אבל כולן מוצדקות). ועדיין, גם הוא הולך לנסות שוב ב-2014, עם "רע מנעוריו", עיבודו של אנדרסון לרומן של הסופר הידוע תומאס פינצ`ון מ-2009. חואקין פניקס, עמו שיתף אנדרסון פעולה ב"המאסטר", מגלם גם כאן את התפקיד הראשי של בלש מכור לסמים בלוס אנג`לס של שנות ה-70, המנסה לפתור את תעלומת העלמותם של האקסית שלו ושל חברה החדש. הייתי אומר שזה נשמע קצת בנאלי, אבל אני לא ממש מכיר את תומאס פינצ`ון ונראה שדווקא יש לו הרבה מעריצים. אני מניח שיש לזה סיבה, ושלא מדובר בסתם סיפור בלשי, אלא במשהו קצת יותר מזה. אני גם לא חושב שאנדרסון היה לוקח ספר ומעבד אותו אם לא היו בו הרבה דברים פסיכולוגיים ולא שגרתיים כאלה. אז נכון שבפעם האחרונה שבה דיברו על אנדרסון וסרטו כמועמדים בטוחים זאת יצאה קצת פשלה, אבל - א. מתיאור העלילה נראה שהסרט הזה יהיה בעל הרבה יותר... נו, עלילה מאשר "המאסטר" ו-ב. השנה אנדרסון לא הולך להילכד בין טרנטינו, ספילברג, קת`רין ביגלו ודייוויד או ראסל.

איננה (Gone Girl)
אחרי שנה שבה הוא עבד קצת בטלוויזיה (או נטפליקס) בהיותו הבמאי והמפיק של "בית הקלפים", דייוויד פינצ`ר חוזר לקולנוע אחרי 3 שנות היעדרות, ונראה שהוא הולך לטריטוריות המוכרות שלו. וכשאני אומר "מוכרות", אני מתכוון לממש מוכרות. "איננה" הוא בתכלס סיפורו של אדם שאשתו נעלמת לפתע יום אחד, והוא מנסה לגלות מה קרה לה - תוך כדי שהמשטרה רודפת אותו בשל החשד שהוא-הוא רצח אותה והעלים את גופתה. אממ, כן, אי אפשר לומר שזה לא נשמע כמו סיפור מאוד מאוד גנרי, שנשמע חסר כל ייחוד או טוויסט, סה"כ סיפור רצח והיעלמות שגרתי (ולמעשה די מזכיר את "רע מנעוריו"...). ובכל זאת, למרות שהוא לא מלהיב מרושם ראשוני, סביר להניח שפינצ`ר לא היה בוחר בו אם לא היה בסרט איזה טוויסט על העניין ("נערה עם קעקוע דרקון", על אף פגמיו, היה מיוחד בכמה דרכים). את התסריט כותבת ג`יליאן פלין, שבעצם מעבדת את הספר אותו היא כתבה, ומכך ניתן להסיק שהתסריט יוכל להיות ממוקד ולהתמקד במה שחשוב מאשר "נערה". הדבר באמת מוזר עם הסרט הזה הוא צוות השחקנים שלו: בתפקיד הראשי יהיה בן אפלק, שאחרי שהשיג סוג של אוסקר ציפיתי ממנו להבין שכדאי לו פשוט להפוך לבמאי בלבד לצמיתות, אבל מעדיף לחזור לשחק כרגע. אוקיי, קצת מאכזב, אבל נחליק לו. את תפקיד אשתו (ככל הנראה בסצינות פלאשבקים) תגלם רוזמונד פייק, שחקנית בריטית מצויינת שזאת כנראה תהיה המגה-פריצה שלה בהוליווד (וכבר מכאן נראה שהיא שיקול טוב לשחקנית משנה), והאמת שזה נפלא. אבל את התפקידים הראשיים האחרים מאיישים... אמממ, ניל-"איך פגשתי"-פטריק-"את אמא"-האריס, וטיילר "סבתא מדאה" פרי. הם שני שחקנים קומיים ידועים, ואני מקווה שדייוויד פינצ`ר יוכל להוציא מהם הופעות דרמטיות טובות, כי אם לא... זה לא יהיה גרוע, פשוט ממש ממש מוזר. תאריך יציאה: 3 באוקטובר.

משחקי חיקוי (The Imitation Game)
התסריט שנמצא כבר כמה שנים ברשימת התסריטים שמסתובבים בהוליווד בלי שאף אחד יפיק אותם, סוף סוף מורם כפרוייקט מלא. הוא מופץ על ידי החברה של האחים וויינשטיין, שידועה בהבאת סרטים שלה קרוב מאוד לאוסקר, ובבימויו של מורטין טילדום, במאי נורבגי שידוע בזכות "Headhunters", מותחן פשע שהפך ללהיט בינלאומי. "משחקי חיקוי" הוא סרט ביוגרפיה של אלן טיורינג, ואם זה לא מספיק כדי להסביר למה כדאי לשים עליו את העין, אני לא יודע מה כן. לידע כללי, במקרה שאינכם יודעים - אלן טיורינג היה מתמטיקאי שנחשב לאחד מאבות המחשב בעידן המודרני, שניצל את יכולותיו במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר שירת במודיעין הבריטי והצליח לפצח את הקוד של ה"אניגמה", מכונות הצופן של הנאצים, ובכך נתן יתרון אסטרטגי עצום לבריטים וסייע להם לגלו תוכניות גרמניות מבעוד מועד. ועדיין, אפילו שאחרי המלחמה הוא נחשב לגיבור לאומי, ממשלת בריטניה רדפה אותו בשל עובדת היותו הומוסקסואל מוצהר, מה שנחשב אז בגדר פשע. תפקיד טרגי של גאון פורץ דרך הומו במלחמת העולם השנייה ועוד היה קיים במציאות הוא מהתפקידים האלה שכתוב עליהם (ועל הסרט שמסביבם) "אוסקר" על הפרצוף, ובמקרה הזה, יהיה מדובר בפרצוף של בנדיקט קמברבץ` שיגלם את טיורינג. תקראו לו איך שתרצו - שרלוק, חאן, הדרקון סמאוג או החלום הרטוב של אלפי גיקיות בעולם - אבל קמברבץ` רוצה להוכיח לעולם שהוא גם שחקן איכות, ולמען האמת הצליח במידה מסויימת. אומנם "הרשות החמישית" נחשב לסרט די רע (למרות שהימרתי עליו לפני שנה וסימנתי אותו כמועמד מוביל לאוסקר האחרון), אבל אפילו שונאיו הגדולים ביותר טענו ששווה לראות אותו בשביל ההופעה של קמברבץ`. הוא ינסה להוכיח שהוא באמת יכול לפנות לקהל הכי אליטיסטי שיש ולהראות לקהל הרחב שיש בו משהו מעבר להיותו אחד הטוענים לכתר טאמבלר. סכנות: הפעם האחרונה שבא כולם הימרו על ביוגרפיה תקופתית בה שחקן פופולארי מגלם הומוסקסואל פורץ דרך - זה היה "ג`יי אדגר" בו ליאונרדו דיקפריו שיחק את מייסד ה-FBI ג`יי אדגר הובר, ולמרות שהוא היה נראה כמו האמ-אמא של פתיונות האוסקר, הוא נכשל טוטאלית, נקטל על ידי מבקרים ולא קיבל שום מועמדות.

פוקסקאצ'ר (Foxcatcher)
עד לא מזמן, דחייה של סרט שהיה אמור להיות שחקן חשוב בעונת הפרסים לשנה שאחריו, הייתה נחשבת לסימן רע מאוד. העניין הוא שלפני שנתיים, זה קרא ל"כח משיכה" של אלפונסו קוארון - הוא היה אמור לצאת בסתיו 2012, ובמקום זאת נדחה בשנה ויצא בסתיו 2013, מה שעשה לו רק טוב בתקופת האוסקר בסופו של דבר. כך גם "פוקסקאצ'ר", עליו הימרתי בשנה שעברה כמועמד פוטנציאלי לאוסקר שרק עכשיו היה, רק כדי שבספטמבר אגלה שהוא נדחה למועד בלתי ידוע ב-2014. איתו נדחה סרט נוסף שנחשב כמוביל לאוסקר, "ציידי האוצרות" של ג`ורג` קלוני, ואם אתם שואלים למה אותו אני לא מזכיר כאן - ובכן, בעוד ש"פוקסקאצ'ר" נדחה למועד בלתי ידוע והשיווק שלו למעשה לא החל עדיין כך שיציאה בתקופת האוסקר היא הגיונית בהחלט, "ציידי האוצרות" יצא השנה בפברואר, אחד מתאריכי היציאה הכי לא אוסקריים שקיימים, והתקבל לא משהו בלשון המעטה.
ובכל מקרה, לא עליו אנחנו מדברים אלא על "פוקסקאצ'ר". הסיפור שלו התבהר מאוד ביחס לשנה שעברה - הוא מבוסס על סיפור אמיתי וסטיב קארל משחק בו את ג`ון דו פונט, מיליארדר שדרך התעסקותו בספורט התחבר לשני אחים ספורטאים אולימפיים (צ`אנינג טאטום ומארק רופאלו), אבל התגלה כסכיזופרן מטורף ורצח אחד מהם. למרות הקאסט המוזר והדי קומי הזה, אני הייתי סומך על הסרט שכן מביים אותו בנט מילר, ששני סרטיו היחידים ("מאניבול" ו"טרומן קפוטה") קיבלו מועמדות לאוסקר, מה שאומר שהוא אכן מישהו ששווה להסתכל עליו כמועמד פוטנציאלי. והאמת, גם לגבי הקאסט לא צריך להיות כאלה סקפטיים - זכרו שלפני כמעט 3 שנים היה זה בנט מילר שארגן מועמדות אוסקר לג`ונה היל, שעד אז היה ידוע רק ככוכב קומדיות פיפי-קקי. אם הוא עשה את זה להיל, הוא בטח גם בטח יכול לעשות את זה לקארל שממילא נחשב לשחקן קומדיה מאוד איכותי. הטיזר שיצא בספטמבר יום אחרי הדחייה שלו די מוכיח את החשדות שלי שסטיב קארל הוא בעל פוטנציאל לא קטן למועמדות, הוא פשוט נראה שם מצויין. יתרון נוסף: מפיקה אותו מייגן אליסון, שתוך שנתיים בלבד הפיקה סרטים כמו "כוננות עם שחר", "המאסטר", "היא" ו"חלום אמריקאי" - במילים אחרות, היא נראית כמו שועלת אוסקרים לא קטנה בהתהוות, הייתי מגזים ואומר הארווי וויינסטיין עם ואגינה.

 

זעם (Fury)
ולמרות הדחייה והכישלון של "ציידי האוצרות", מי שרוצה בכל זאת להנות מהאפשרות שיהיה סרט מלחמת עולם שנייה באוסקר השנה, מומלץ לו לשים עין על "זעם", שיוצא בנובמבר, שהיא כאמור שיא תקופת האוסקר. זה סרט מלחמת עולם שנייה נטו, שלא מנסה להיות משהו אחר או להחזיק בגימיק כלשהו. יותר פשוט מ"בראד פיט הוא מפקד טנק, הוא והצוות שלו נלחמים בהרבה שיריון של הנאצים באפריל 1945" זה לא יכול להיות. למעשה, אם לעשות את זה יותר פשוט: זה פשוט נשמע כמו גרסה אמריקאית ל"לבנון" הישראלי - נראה שרוב הסרט יתרחש בתוך או על הטנק ויעסוק רק בקבוצה המצומצמת הזאת ובמאבקם בגרמנים ואני מניח שגם בינם לבין עצמם. האנשים תחת פיקודו של פיט הם שיה להבוף (כנראה בשירת הברבור הקולנועית שלו, אחרי שלא מזמן הוא פרש מחיי ציבור), לוגן לרמן ("פרסי ג`קסון"), מייקל פניה ("מגדלי התאומים", "התרסקות") וג`ון ברנתל ("הזאב מוול סטריט"). נראה שזה לא הולך להיות סרט מבריק במיוחד מבחינה תסריטאית, אלא כזה שיצטרך להישען בעיקר, או אפילו בלעדתית, על הבימוי והסחיפה שלו. מסיבה זאת, בשנה כזאת שבה להרבה במאים הולכת להיות ההזדמנות לפרוץ בתחום האוסקרי, הייתי אומר שעל דיוויד אייר הבמאי (עבודתו הידועה ביותר היא "סוף המשמרת" מ-2012, וגם עבודתו כתסריטאי של "יום אימונים מסוכן") להתכונן לאפשרות שהוא עלול להיות מועמד לצד ענקים כמו אנדרסון, פינצ`ר ונולאן.

בלתי שבור (Unbroken)
וזה לא סרט מלחמת העולם השנייה היחיד שיוצא השנה. כשסרט מופץ בכריסטמס, בדרך כלל כולם יודעים שצריך להסתכל עליו, כי חג המולד הוא אולי התקופה הכי אוסקרית שיש, ועדיין, על הסרט שיוצא בו השנה אני מסתכל בעין מאוד מאוד סקפטית. למה? ובכן, זה סרט שנכתב על ידי האחים כהן... ומבויים על ידי אנג`לינה ג`ולי. כן, אני יודע, תשמרו את ה-WTF שלכם לעצמיכם. גם אני חשבתי ככה כשקראתי עליו. אבל כן, זה אמיתי. האחים כהן (ש)כתבו תסריט לאנג`לינה ג`ולי, ועוד השאילו לה את הצלם הקבוע שלהם רוג`ר דיקנס! זה לא שהאחים כהן לא כתבו פעם תסריטים שהם לא ביימו, אבל הסרט שיצא מכך, "גמביט", נחשב לגרוע ביותר. ואם גמביט עוד לפחות נשמע כמו סרט כהני שפשוט יצא נוראי בטיפולו של במאי אחר, כאן לא ברור אפילו מה האחים כהן קשורים לתסריט שכזה: מבוסס על סיפורו האמיתי של לואיס זמפריני, אצן אולימפי אמריקאי שהקריירה הספורטיבית שלו נקטעה ע"י מלחמת העולם השנייה, בה שירת כטייס, התרסק בים, שרד חודשיים על סירונת בלב האוקיינוס, ובסוף ישב שנים בשבי היפנים - וזה נכתב על ידי האחים כהן?! אני מניח שהסיבה היחידה שהם היו מוכנים לשכתב את התסריט שלו, היא, ובכן, כי יהודים אוהבים כסף, או משהו כזה. אנג`לינה ג`ולי אולי שחקנית מעולה ועדיין אחד הדברים הכי יפים בהוליווד, אבל הניסיון היחיד שלה להיות במאית נחתם בכישלון של סרטה "ארץ זבת דם ודבש", שקיבל ביקורות מעורבות ושיא ההכרה שלו היה מועמדת לפרס הסרט הזר (כי הוא דובר בוסנית) בגלובוס הזהב, אבל זה בטוח היה סתם כי הפרס הזה מאוד פופוליסטי ומטופש. אז כן, מצד אחד כל הסימנים לרעתו, ומצד שני היציאה בכריסמס מעידה על כך שלאולפנים יש ציפיות אוסקר ממנו במידה מסויימת. אז אני מהמר עליו כרגע, אבל מצד שני אני לא אתפלא אם ההימור המאוד שמרני הזה יתגלה כמוגזם והסרט יאכזב. לפחות הצילום נראה מדהים, אולי רוג`ר דיקנס יקבל את האוסקר שלו סוף סוף השנה. לאחד הזה גם יש טריילר, אגב.

ארמסטרונג (Untitled Lance Armstrong Biopic)
ואם אתם חובבי סרטי ספורט נטו, בלי שהם יערבו רצח או מלחמה, אתם תקבלו את הסחורה שלכם בסרט שעדיין אין לו שם, אבל כן יש לו סיפור וכן יש לו צוות מכובד מלפני המצלמה ומאחוריה. בקצרה, זאת ביוגרפיה על לאנס ארמסטונג. כן, די מסביר את עצמו. הילדות, התחלת הקריירה כרוכב אופניים, המאבק בסרטן, הזכייה ב-7 טורדהפראנסים רצופים ואיפשהו באמצע גם נפילה לסמים (זה אף פעם לא ביוגרפיה אמיתית בלי נפילות לסמים) - הכל כאן. למרות שהם התמעטו בזמן האחרון, סרטי ספורט על הצלחה כנגד כל הסיכויים הם עדיין חומר חזק שהאקדמיה אוהבת לקחת, אם כי במקרה של ארמסטרונג אני כן רואה הרבה מאוד סיכויים שהסרט הזה ייפול בין הכיסאות, אולי כי זה נשמע יותר מדי גנרי וצפוי מצידה של האקדמיה לאהוב אותו. מה שבטוח, בן פוסטר ("3:10 ליומה", "השליח", "השורד האחרון"), שיגלם את ארמסטונג, הוא עד להודעה חדשה אחד ההימורים החזקים ביותר בקטגוריית השחקן הראשי. בדיוק כמו קמברבץ` ואלן טיורינג שלו, זה פשוט תפקיד אוסקרי קלאסי. בסרט משחקים גם לי פייס ודסטין הופמן, ומאחורי המצלמה נמצאים סטיבן פרירס ("המלכה" ו"פילומנה" שהיה מועמד לפני חצי שנייה) על הבימוי ומשום מה גם ג`ון הודג` ("טריינספוטינג") על התסריט.

ידי אבן (Hands of Stone)
סרט הספורט האחרון פה, אני נשבע. סרטי אגרוף חביבים במיוחד על האקדמיה. הם נהיו יותר נדירים לאחרונה, אבל עושה רושם שכל פעם שאחד מהם מפציע הוא מקבל איזה מועמדות ייצוגית או שתיים ("סינדרלה מן", "עלי", "הוריקן". איכשהו "המתאגרף" ב-1997 לא זכה לשום ייצוג אפילו ששיחק בו יקיר האקדמיה דניאל דיי לואיס), ולפעמים ממש עושים חיל כמו במקרה של "פייטר". אחרי שהקולנוע נגע בכמעט כל מתאגרף אמיתי מפורסם שהיה קיים, הוא סוף סוף ממלא את אחד החללים הכי גדולים בו: רוברט דוראן. למי שאינו בקיא בעולם האגרוף, רוברטו דוראן נחשב לאחת האגדות הגדולות ביותר של הספורט, בעיקר בגלל שיש לו סיפור אנדרדוג קלאסי - נולד וגדל באשפתות של פנמה, ועם הזמן הפך לאחד מגדולי המתאגרפים של זמנו וזכה בחמישה תארים עולמיים. עם זאת, הוא לא עשה את זה לבד, אלא בעזרתו של אדם בשם ריי ארקל - מאמן אגרוף שלומר עליו שהוא אגדה זה זלזול, והוציא תחת אימוניו לא פחות מ-18 אלופי עולם. במילים אחרות, כן, אני חושב שלא צריך להסביר יותר למה זה נשמע מאוד אוסקרי. את רוברטו דוראן מגלם אדגר רמירז, שאומנם לא ידוע כשחקן איכותי במיוחד, אבל היי, ככה גם היה פעם עם מארק וולברג. את ריי ארקל, לעומת זאת, משחק האבא של האיכות ההוליוודית הקלאסית (למרות הרס עצמי בתחום הביקורתי שממנו הוא סבל מסוף שנות התשעים ועד שנה שעברה כשהיה מועמד לאוסקר על "אופטימיות היא שם המשחק"), רוברט דה נירו. אומנם כבר יש לו את הפרסים שלו, אבל בהתחשב בעובדה שהוא מגלם דמות כזאת אגדית, נראה שמועמדות נוספת לשחקן משנה על תקן "אתה זקן ואתה כבר עשית את שלך אבל בא לנו להזכיר לכולם שאתה קיים" תהיה מאוד סבירה עבורו.
עם קאסט וסיפור כזה, קשה להאמין שמדובר בסרטו השני בלבד של במאי זר, צעיר ולא מוכר: ג'ונתן יעקובוביץ'. למרות שמו, הוא אינו חסיד מברוקלין אלא סתם יהודי מוונצואלה, שתחת אמתחתו רק סרט אחד שתאמינו לי, אין מצב שאתם מכירים, וההישג היחיד של אותו סרט היה מועמדות לפרס הסרט הזר בטקס פרסי הסרטים העמצאיים הבריטיים ב-2005. אז כן, קצת מוזר איך כל העסק הדי גדול הזה הגיע לידיו של וונוצואלני אלמוני שהסרט היחיד שלו יצא לפני עשור, אבל זוכרים את מה שאמרתי לגבי במאים שיצטרכו להוכיח את עצמם? אז הנה.

אהבה ורחמים (Love and Mercy)
בתחום הביוגרפיות המוזיקליות, לעומת זאת, יש להוליווד הרבה אגדות שעוד לא הושלמו וקיבלו סרט משל עצמן. אחת מהן, למזלינו, מקבלת את תורה השנה. "אהבה ורחמים" הוא ביוגרפיה על בריאן ווילסון, סולן הביץ' בויז, שלצד היותו מוזיקאי מהפכן גם סבל מסדרה של בעיות נפשיות וטיפול בהן, בעיות עם סמים ובעיות משפטיות. הביוגרפיה אמורה להיות מחולקת לשני חלקים, אחד בשנות ה-60/70 והשני ב-80/90, ובכל חלק וילסון יגולם על ידי שחקן אחר: פול דאנו בראשון, וג'ון קיוזאק בשני. דאנו כבר הופיע בתפקידים משניים בסרטים שהאקדמיה מאוד אהבה, ועושה רושם שלראשונה תהיה לו האפשרות להוכיח את עצמו כשחקן ראשי. ג'ון קיוזאק מעולם לא שיחק בסרטים שדיברו לטעם האקדמיה, אבל אני לא חושב שאי פעם הוא נחשב לשחקן רע, ואולי הוא יוכל לעשות בדיוק כמו דאנו. העניין הוא שכשמדובר בשני שחקנים שמגלמים את אותה דמות, ועוד כשהחלקים שלהם בסרט פחות או יותר שווים, המצב עלול ליצור פיצול בתשומת הלב שייפגע בשניהם בעונת הפרסים, ולכן דווקא בקטגוריית השחקן הראשי אני מהמר כרגע לא על קיוזאק ולא על דאנו, אפילו שהוא אמור לגלם את וילסון בשלב היותר מעניין בחיים שלו, כשהוא יוצר את אלבום המופת "Pet Sounds", נופל לסמים ומטופל פסיכיאטרית.
לעומת זאת, אם יש מישהו שאני כן מוכן להמר על כבר עכשיו, זה פול ג'יאמטי שכשחקן משנה. הוא מגלם את ד"ר יוג'ין לאנדי, הפסיכולוג השנוי במחלוקת שטיפל בוילסון, הצליח לרפא אותו בשיטות מאוד מפוקפקות מבחינה אתית ולאט לאט השתלט על חייו במובן כזה או אחר. ג'יאמטי, חלקינו זוכרים, היה אחד הדברים הכי מוערכים בהוליווד בתחילת-אמצע העשור האחרון, שהיה מומחה בגילום דמויות מוזרות שכאלה וזכה לשבחים כל פעם, למרות שבתחום האוסקר הוא קיבל רק מועמדות אחד ב-2005 שאותה הוא הפסיד לג'ורג' קלוני. זה לא כאילו הקריירה שלו נפסקה, אבל הוא בהחלט נעלם קצת מאור הזרקורים לאחרונה, כך שהסרט יהווה עבורו קאמבק מסויים. יש לי תחושה שהתפקיד הזה ימשוך אליו הרבה תשומת לב, ולו רק כי פסיכולוג קצת משוגע בעצמו זה תפקיד שתפור על ג'יאמטי, ולדעתי סביר מאוד שהאקדמיה תראה פה הזדמנות לתקן עוול היסטורי ולהעניק כבוד לאחד השחקנים המיוחדים ביותר של העשורים האחרונים. גם אליזבת' בנקס, שמגלמת את אשתו של ווילסון, נראית לי כמו מועמדות אפשרית, בעיקר בגלל שבסרטים כאלה, תפקידי "אשתו של" מאוד מצליחים בקטגוריה הזאת. נקודה ישראלית: התסריטאי של הסרט הוא אורן מוברמן, אותו ישראלי לשעבר שביים וכתב את הסרט המצויין "השליח" עליו היה מועמד לאוסקר ב-2009 בקטגוריית התסריט המקורי.

קום! (Get on Up)
ועוד ביוגרפיה מוזיקלית! לפני כמה שנים, סרט בשם "העזרה" עשה את הבלתי אפשרי - היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר למרות שיצא בחודשי הקיץ, והיה גם הצלחה מסחרית ממש אבל ממש גדולה, בטח שיחסית לסרט על גזענות ודעות קדומות בדרום ארה"ב. ההצלחה שלו גרמה לכך בשנים שאח"כ, אולפנים ניסו לשים באוגוסט סרטי איכות שמככב בהם קאסט אפרו-אמרקיני ועוסק בנושאים אפרו-אמריקאים, בתקווה לשחזר את ההצלחה הזאת. ב-2013, ממש לא מזמן, הבמאי לי דניאלס ("פרשס") היה קרוב ללהצליח לעשות את זה עם "המשרת" בכיכובם של פורסט וויטאקר ואופרה ווינפרי, אבל בסופו של דבר נכשל. לכן, צריך להסתכל בעין סקפטית על "סרט השחורים השנתי" (סליחה על הביטוי, לא מצאתי דרך להגיד את זה שלא תישמע רע), אפילו שהוא מבויים על ידי אותו אחד שבכלל יצר את "העזרה", הסרט שהתחיל את הטרנד הזה. "קום!" יהיה ביוגרפיה מוזיקלית על אחד האייקונים הכי גדולים של התרבות השחורה בארה"ב במאה הקודמת - הזמר ג'יימס בראון, הידוע בזכות המצאת סגנון הפאנק (Funk) ומעורבתו בתנועות פוליטיות למען זכויות שחורים. מלבד ויולה דייוויס שמגלמת את אשתו של ג'יימס בראון, הקאסט של הסרט הזה יחסית אלמוני. אין פה ממש שמות מוכרים מעבר לויולה דייוויס ואוקטביה ספסנר בתפקידים קטנים, אפילו אצל מי שמשחק את בראון עצמו: מדובר בצ'אדוויק בוסמן, שעד עכשיו היה בעיקר שחקן טלוויזיה והפקות קטנות, אבל כנראה יקבל את הפריצה שלו עם התפקיד הזה. כן, הסרט הזה ככל הנראה ינסה לשחזר את ההישג של "ריי", הביוגרפיה על ריי צ'ארלס, מלפני עשור. נראה אם יצליח.

אל תוך היער (Into the Woods)
והנה עוד סרט מוזיקלי, והפעם באמת: לא ביוגרפיה, אלא מחזמר נטו. "אל תוך היער", בבימויו של רוב מארשל. למארשל אומנם אין אוסקר על בימוי, אבל הוא כן היה מועמד על "שיקגו" ב-2002, וכזכור, שיקגו יצא מהטקס ההוא עם 6 פרסים כולל לסרט הטוב ביותר, הישג מרשים במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא היה סתם מחזמר כיפי, לא מהדברים שהאקדמיה מתה עליהם בדרך כלל. מאז, למארשל קצת היה קשה למצוא את עצמו, והוא ביים כמה סרטים שהשכיחו את העובדה שפעם הוא היה קרוב מאוד לקחת אוסקר. ובכל זאת, "אל תוך היער" שיוצא בכריסמס אמור להיות ניסיון קאמבק מסויים עבורו. הוא מבוסס, שלא במפתיע, על מחזמר מצליח בברודווי, אשר בעצם מנקז לתוכו מספר לא קטן של עלילות האחים גרים לתול סיפור אחד. אמורים להיות שם כיפה אדומה, רפונזל, ג`ק עם אפון הפלא שלו וסינדרלה, כשבתוך זה יש איזה עלילה של אופה (ג`יימס קורדן), אשתו (אמילי בלאנט) ואיזה מכשפה (מריל סטריפ) שנלקעים אל תוך עולם האגדות הזה. אי אפשר לומר שזה נשמע כמו סיפור אוסקרי במיוחד, ועדיין, להסתכל עליו שווה. מארשל אמנם לא עשה שום דבר שהאקדמיה באמת חיבבה כבר יותר מעשור, אבל במידה והסרט יצליח מסחרתית וביקורתית, אני לא רואה סיבה שהוא לא יוכל להרוויח לסרט שלו כמה מועמדויות.

החיפוש (The Search)
לפני שלוש שנים, אף אחד לא שמע על צרפתי-יהודי-ליטאי אחד בשם מישל הזנבישוס, ובכל זאת, עד שהגיע האוסקר, כולם כבר ידעו את שמו של הבחור, בגלל שהוא ביים איזה סרט אילם שסחף אחריו את כל עולם הקולנוע. ועכשיו, זוכה פרס האוסקר לבימוי על "הארטיסט" חוזר, עם סרט שהוא לא חבורה של צרפתים שמנסים להעמיד פנים שהם בהוליווד ואין שום בעיית מבטא כי הסרט אילם - אלא עם סרט הוליוודי נטו... שהוא רימייק של סרט הוליוודי מ-1948. הא. הגרסה המקורית של "החיפוש", בבימויו של פרד זינמן, עסקה ביחסיו של חייל אמריקאי באירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה עם ילד חסר בית שמחפש את אימו שאמורה להיות היחידה ממשפחתו של ששרדה את המלמה. ברימייק של הזנבישוס, את דמות החייל מחליפה דמות של פעילת שלום המסתובבת במזרח אירופה ועוזרת לילד צ`צ`ני למצוא את אמו, ובמקום שמונטגומרי קליפט ישחק אותה, משחקת אותו ברניס ביז`ו. היא שיחקה את הדמות הנשית הראשית ב"הארטיסט", ונראה שהעובדה שהיא שכבה עם הבמאי (היא אשתו) גרמה לכך שהוא יילהק אותה גם לסרטו השני. מלבד ביז`ו, היחיד שידוע עליה בקאסט היא אנט בנינג, מועמדת כבר 4 פעמים ללא זכייה, שאמורה לגלם דמות משנית כלשהי לא ידועה. אז, בהתחשב בעובדה שכל השמות מאחורי הסרט הם אנשים שהאקדמיה הראתה להם חיבה לפחות פעם אחת, ובשל העובדה שמדובר ברימייק לסרט שבפני עצמו הצליח לא רע באוסקר של 1948 (פרס התסריט המקורי ופרס מיוחד לשחקן קטין, מסתבר שהיה דבר כזה פעם) - אני בהחלט צופה תרחיש מאוד סביר שבו הסרט מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר (ביז`ו), שחקנית המשנה הטובה ביותר (בנינג) ופרס התסריט המעובד ואולי גם הבימוי להזנבישוס עצמו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת