ברגע של

ברגע של

 

ברגע של אהבה,

פרחו ממני בלוני שמחה

שמלאו בתווים עולים,

שגדשו את השמיים.

 

ברגע של חמלה,

שלפתי תוגה מתוכי

ששקעה על מרצפות

שטופות מים דלוחים.

 

ברגע של כעס,

שחררתי את חיציי המורעלים,

הצפנתי אותם בתיליי

ולא קלעתי בכלל.

 

ברגע שכזה ,

רציתי לשחרר צעקה

ובה הד עצום שילך ויתעצם

ויפגע במטרה

שתכתוב מילים.

 

אולי יש קול צעקה שקטה,

שתלחש סודות

שהוטמנו בחולות

והים מחק.

 

רחלי גבאי

01.14