00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

גברים, נשים ועל החברות שלי איתם

15/01/2014

 

ואולי זה לא מקרי שהחברים הקרובים ביותר שלי הם בני המין השני.

באיזשהו אופן בלתי מוסבר אני מצליחה להתחבר אל גברים בקלות יותר מאל נשים. אני כמובן לא מדברת ולא מכניסה למשוואה את אימא שלי, אחותי ובנות דודתי.

אני כן מדברת על חברות, חברים, ומה שעומד ביני ובינם...

 

אז בתקופה האחרונה זה החיבור שלי לספורט ושיגרת האימונים המסיבית. רוב החברות שלי לא מצליחות להבין את הטירוף והעיסוק הממושך באימונים והמעקב אחר האכילה הבריאה והנקייה (יש אף שיגידו קיצונית).
לעומתן, רוב החברים הגברים שלי דווקא די מבינים, מעודדים ושמחים לראות את הדרך שלי. רובם המוחלט הם אנשי שיחה ושיתוף שאני יכולה לחלוק איתם ולצפות לדיעה אמיתית ומבוססת, משום שהם בעצמם מתאמנים ושומרים על אורח חיים שנוטה להידמות לאורח החיים שלי.

אבל המחשבה שלי נובעת מדברים שהם מעבר לזה...

למעשה תמיד היו לי יותר ידידים וחברים קרובים מאשר חברות טובות. שיחה שלי עם ידיד קרוב תהיה חופשית יותר ונקיה מאשר שיחה עם חברה. אני מדברת כמובן על גברים ידידים שנשארים ידידים. אני יודעת שיהיו אלו שירימו את היד ויגידו שאין כזה דבר בכלל ידידות בין גבר לאישה, ושהכוונות תמיד יהיו שם. זה יכול להיות נכון ויכול להיות שלא, אי אפשר באמת לדעת. נכון, יש גם ידידים שהופכים ליותר מרק ידידים, אבל לא עם כל ידיד אני מעמיקה אל מעבר, גם אם המחשבה חלפה אי פעם בראש של לפחות אחד מאיתנו. עם אלו הידידים הקרובים, אני מוצאת שהפתיחות והאמת, ההנאה המשותפת שבשיחה יותר נעימה וטבעית לי מאשר עם הרבה מהחברות הטובות שלי.
ושוב אסייג ואומר שאני מכלילה נורא. יש לי כמה חברות קרובות מאוד שאיתן זו חברות טהורה ונטולת מסיכות, בה הכל יכול להיפתח על השולחן, לטוב ולרע.
אבל כמכלול, הסטטיסטיקה שלי מצביעה על כיוון מאוד ברור.

אתמול אחרי הצהריים התקשרתי לחברה כדי לשאול לשלומה ולבדוק לתכניותיה לשישבת, להציע שאולי נקשקש או ניפגש, התחשק לי נורא לספר לה משהו ספציפי חשוב, וגם לדעת מה חדש אצלה אחרי כמה ימים ארוכים בהם לא דיברנו. בין המחשבה שלי למציאות הפער היה גדול מדי, משום שהיא לא ענתה לי וכמו שאנימשערת היא פשוט שכחה לחזור אלי. היא תראה אותי או תתקשר אלי בעוד כמה ימים, משהו כמו שבוע, ותפתח את השיחה ב"טולי, ראיתי שהתקשרת אלי, סליחה שלא חזרתי אלייך/ לא הספקתי/ לא היה לי זמן לכלום. אז מה חדש?"
עד אז כנראה שיחלפו עוד המון מים בנהר, החדש יהפוך ישן ואני אשכח את כל מה שעמד בקצה הלשון שלי לשאול או לספר מהשבוע שחלף. מאז הפעם האחרונה שדיברנו ועד לרגע השיחה שלא נענתה, הזמן יהפוך למעין "שבוע מת" כזה שנבלע אל העבר. יעברו כבר שבועיים עד שנדבר ומה שהתחדש אז יהפוך ללא רלוונטי ויתכסה בעוד חידושים אחרים. פערים.

מאוחר יותר צלצלתי לחבר טוב כדי לספר לו דבר מה בהמשך לשיחה שניהלנו לפני כמה ימים ספורים. הוא ענה, היה קצת עסוק והבטיח לחזור אלי בהמשך היום. לא עברו שעתיים והטלפון החוזר הגיע כשהוא התפנה. הקשבה הדדית מלאה, התעניינות בתכניות ובחידושים, עצות, דיעות ושתיקות מבינות. את כל אלו הצלחתי לדלות ממנו ולהחזיר אליו בשיחה של כעשרים דקות. הכל חדש, הכל טרי, הכל עכשיו, מילים שהוחלפו כל עוד הן רלוונטיות. המחשבות פינו את מקומן למחשבות חדשות שיגיעו עם תחילת השבוע.

 

וזו למעשה רק דוגמה אחת קטנה שמצביעה לכיוון המחשבה שלי.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי עושה חושבים וסינון. כמה חברות שהוגדרו קרובות מאוד התרחקו ולי קצת נמאס להיות תמיד המושכת בחוטים. פתאום מתחשק לי שהן יהיו אלו שמוצאות את החוט ומחברות לו את המחט שתתפור את הקשר הזה. אולי זה עניין של תקופה וזה ישתנה שוב, אולי הנוחות שהשתנתה עם לוחות הזמנים העמוסים והמעבר לדירה משלי בעיר אחרת. אולי פשוט זו הדרך הטבעית, "חילוף החומרים" של חיים שלמים. אבל כן, זה קורה לי בעיקר בחברויות עם נשים. הגברים בחיי עדיין שם, קרובים יותר או קצת פחות – הם שם וכך זה מורגש. אולי החברות איתם מראש מוגדרת אחרת ובעלת ציפיות אחרות. אולי השוני הבסיסי בינם וביני הוא זה שגורם לטבע לעשות את שלו ולהשאיר אותנו קרובים. אולי כי "רדיפה" עלולה להתפרש לא נכון עבור אחד מהצדדים, אז פשוט שומרים על חתירה אחידה בשני הכיוונים.

 

אין לי באמת פואנטה לכל המחשבות הכתובות האלה ואני שוב חוזרת לאותה נקודת פתיחה ועדיין בוחרת את החברים והחברות שלי בפינצטה. זו לא תלונה ולא קיטור, סתם שיחרור מחשבה על מקריות ועל החיבור שלי איתן ואיתם, מי גורם לי להרגיש יותר בנוח בחברתו ובסביבתה.
השאלות נשארות פתוחות והתשובות באות, הולכות, מתווספות ונערמות. נראה לי שזה פשוט כל כך שונה אחד מהשני ולא נמצא באותה משבצת, כך שאי אפשר באמת לעשות שם איזו השוואה או הכרעה. 

מישהו חושב אחרת?

 

תהיו חברים טובים, אנשים שמחים ושיהיה שבוע טוב.

 

(התמונה מפה)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת